אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא

כהן

משתמש ותיק
האם יש הסבר המניח את הדעת לשאלה המפורסמת הרי משה שואל מעם ישראל ולא מעצמו.
יש הרבה תשובות במפרשים, אבל לא הניחו את דעתי.
אשמח שיעלו כאן תשובות המתיישבות על הלב [אם כי אין דעותיהם שוות, מ"מ יש דברים שכל הרואה או הקורא אומר 'ברקאי'].
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
ביארתי בזה שי יראת שמים בעצם מהותה היא דבר פשוט כשם שלא צריך לשכנע אותך לפחד מאריה
יראה אותיות ראיה כאשר אדם רואה ברור את המציאות הוא ירא
וודאי שבלי יצה"ר היינו יראים אוטומטית
והרמב"ם כותב איך מגיעים ליראת ד' מהתבוננות בבריאה עצמה מגדלות הבורא וקטנות האדם
א"כ משה רבנו שהיה ירא כ"כ זה כי חי את המציאות הנוראה של הקב"ה בראיה ברורה ממילא הוא ירא את ה' בשלימות
וזו נקודת החידוש בגמ' שיראת שמים בעצמותה היא דבר פשוט ואל מדרגה שקשה לעבוד עליה
אלא שצריך שימת לב לזכור את המציאות האמיתית ועבודתנו היא לסלק את מסך השקר של עולמנו ולזכור את המציאות האמיתית
לא מצאתי מי שפירש כך אך כבר אמרתי כן בפני כמה וישר בעיניהם
אולי ישר בעיניך
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
כהן אמר:
האם יש הסבר מניח את הדעת לשאלה המפורסמת הרי משה שואל מעם ישראל ולא מעצמו.
ללמדך, שהגון הוא למורה להשמיע בפני המון העם דברי מוסר בסגנון ההולם את רום מעלתו, ואף על פי שכגבוה שמים על הארץ גבוהה היא ממעלתם.​
צא וראה, איך נפש ההמוני מתלהבת מדברי ההתעוררות של רבנו אליהו דמן צפת בספרו 'ראשית חכמה', על אף שכרחוק מזרח ממערב רחוק הוא מתָּכנם של הדברים.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
חברותא - הערות ברכות דף לג עמוד ב הערה (51).
בדרשות הר"ן [י] תמה הרי משה אמר כך לישראל, ומנין שאצלם יראה היא מילתא זוטרתא? והמהרש"א ביאר כדרכו שאמר להם, הרי לא ביקש מכם אלא לירא ממנו כמו שאתם יראים ממני, ויראה זו קלה להשגה. והגר"א [בתפלת חנה ו] ביאר שכוונת הגמרא על דור המדבר שהיו "לגבי משה", ואצלם היתה היראה מילתא זוטרתא, משום שהיו "דור דעה", ודעת כוללת גם יראה. ובעיון יעקב ביאר שבעיני משה היתה היראה דבר קטן, כי הוא היה ענו, ואמרו [ע"ז כ א] ענוה יותר מכלם. ובעץ יוסף הוסיף, שמשה החשיב את כלם כענוים, ולמד ק"ו, שאם אצלו היראה היא דבר קטן, ודאי שכך היא אצל כל אלו שזכו לענוה הגדולה מכלם, וכ"כ בהקדמת נפש החיים [בהגה] וראה העמק דבר [דברים י יב]. ו"הכותב" ביאר שמשה אמר לישראל, הביטו עלי וראו כי היראה היא דבר קטן, שהרי גם לי היה קשה לרוכשה, אך אחר העמל זכיתי בה ואין לי אלא לשמור שלא תאבד. ובשו"ת זית רענן כתב שכוונת משה על שכר יראת שמים שמצינו אצל המילדות [שמות א כא], ומצינו במדרש [שמות רבה מ] ששכר יראה תורה, שהרי מיוכבד העמיד את משה, ובענוונותו אמר שאם זה כל שכרה בהכרח שהיא מצוה קלה. ובקובץ הערות [ביאורי אגדות יב] כתב שעצם האמונה והיראה מוכרחות המציאות, אלא שהאדם נמשך אחר תאוותיו, ולכן נחשבת מילתא זוטרתא.


דרך אגב, מעניין שבדיוק על שאלה זו יש תשובה אחת מהגר"א והבעש"ט - שתשובותיהם מאוד דומים:

משנה שכיר - מועדים נס חנוכה הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים
בהקדם דברי רבינו הגאון מווילנא זלה"ה, בביאור דברי הש"ס ברכות [לג, ב] על פסוק [דברים י, יב] "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה", אטו יראה מילתא זוטרתא היא, אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא. והקושיא מפורסמת, אם כי לגבי משה הוי מילתא זוטרתא, אבל לגבי ישראל הוי מילתא גדולה. ומתרץ הגאון הנ"ל, עפ"י משל בחבית גדולה שסביבו היו עומדים כלים קטנים, ושפכו מים בחבית הגדולה עד שנתמלאה ולא פסקו מלשפוך בו, ואחר שנתמלאה יוצא ממנו המים והולך בכלים הקטנים שעומדים אצלו, וג"כ נתמלאו ממילא אף שלא היו שופכים בהם. וכמו כן משה רבינו ע"ה המשיך על עצמו יראת שמים הרבה כל כך במדה גדולה עד שנתמלאה על כל גדותיו, והוא לא פסק מלמשוך עוד יראת שמים על עצמו ולא היה מוצא בו מקום לנוח, וממילא נכנס אל האנשים העומדים אצלו. וזה שאמרו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דייקא לגבי משה, ר"ל העומדים אצלו שבא להם היראת שמים בנקל בלי שום פעולה מצידם רק ממה שמתקרבים אצלו. וזה שאמר משה לישראל "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך" - דבר קטן, ר"ל שיתקרבו אצלו וממילא ישיגו יראת שמים בנקל, עכ"ד. ודפח"ח.

בעל שם טוב דברים פרשת עקב
יד. איתא בגמרא (ברכות ל"ג ב) אטו יראה מילתא זוטרתא, אין לגבי משה מילתא זוטרתא, והקשו בהרבה ספרים הקדושים מה בכך שגבי משה מילתא זוטרתא, הלא דבריו היו לכל ישראל ואצלם לא מילתא זוטרתא הוא, ותירץ הבעש"ט הקדוש ז"ל, לגבי משה היינו להם שהיו גבי משה, והוא היה המנהיג שלהם, היה דבר קטן, כי משה רבינו ע"ה המשיך בחינת יראה לכל הדור ההוא, כי הוא היה המנהיג, ומפיו יצאו אלו הדברים, ולכך היה זה אצלם דבר קטן: (מצאתי בכתב יד גדול אחד) 
 

כהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
התירוצים שהביא @אור החכמה הם חלק מהתירוצים שלא הניחו דעתי, משום שלתירוצים אלו [של הגר"א, הבעש"ט, העץ יוסף, הכותב, הזית רענן] יוצא שלמעשה בדור שלנו או בכל הדורות לאחר פטירת משה רבינו, אכן היראה היא דבר קשה, והרי התורה נכתבה לדורות, ומשה רבינו לא דיבר רק כלפי בני ישראל שהיו בדורו אלא חיי עולם נטע בתוכנו, אז האם נלמד מזה שאכן בדורותינו אין פסוק זה של מה ה' שואל מעמך רלוונטי ח"ו?
גם תירוצו של הקובץ הערות ק"ק, משום שלמעשה האדם הוא עם תאוות, והיראה היא קשה, ומה איכפת לן שעצם היראה מוכרחת המציאות, בפועל קשה לירא את ה' לכולם חוץ ממשה רבינו.
 

כהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
בתניא שם עיין מר
זה דרך דרוש ועמוק מאוד. אני מחפש דבר שאפשר לומר אותו ולהסביר אותו בצורה קולחת גם לבעלי בתים ויתיישב על הלב, מה למעשה כונת משה רבינו, 'לגבינו' אנו הקטנים, במאמרו מה ה' שואל מעמך, כאילו שזה דבר קל.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
כהן אמר:
התירוצים שהביא @אור החכמה הם חלק מהתירוצים שלא הניחו דעתי, משום שלתירוצים אלו [של הגר"א, הבעש"ט, העץ יוסף, הכותב, הזית רענן] יוצא שלמעשה בדור שלנו או בכל הדורות לאחר פטירת משה רבינו, אכן היראה היא דבר קשה, והרי התורה נכתבה לדורות, ומשה רבינו לא דיבר רק כלפי בני ישראל שהיו בדורו אלא חיי עולם נטע בתוכנו, אז האם נלמד מזה שאכן בדורותינו אין פסוק זה של מה ה' שואל מעמך רלוונטי ח"ו?
גם תירוצו של הקובץ הערות ק"ק, משום שלמעשה האדם הוא עם תאוות, והיראה היא קשה, ומה איכפת לן שעצם היראה מוכרחת המציאות, בפועל קשה לירא את ה' לכולם חוץ ממשה רבינו.
שאלתך היא שאלה רעיונית. שכן על פי פשוטו של מקרא משה רבינו דיבר כאן לדור המדבר כמובא בתחילת חומש דברים. אך אתה שואל על פי היסוד הרעיוני שהתורה נכתבה לדורות ועל זה ראוי לענות תשובה בהתאם: כשם שאתפשטותא דמשה בכל דרא [והיינו צדיק ות"ח או בחי' דעת שבכל אחד], כך גם היראה הנשפעת על ידו נשפעת היא לקרובים אליו - יותר בקלות [מילתא זוטרתא].
ודרך אגב על תשובת המהרש"א לא הקשית, זוהי תשובה טובה אף לדעתך.
 

ובכן

משתמש ותיק
כהן אמר:
אני מחפש דבר שאפשר לומר אותו ולהסביר אותו בצורה קולחת גם לבעלי בתים ויתיישב על הלב, מה למעשה כונת משה רבינו, 'לגבינו' אנו הקטנים, במאמרו מה ה' שואל מעמך, כאילו שזה דבר קל.
הרב @אחד הלויים כתב דבר הניתן להאמר ולהתיישב על הלב בקלות:

יראה - לאו מילתא זוטרתא היא, וכך מוכח להדיא מתוך קושית מארי תלמוד ותירוצם.

לגבי משה, לגבי מי שהשיג וידע את קונו באופן הנעלה ביותר, פה אל פה ידבר בו ה', ותמונת ה' יביט, יראת האלקים - מילתא זוטרתא היא. אחרי שמשיגים את ה' ורוממותו כל כך, אין צריך 'לעבוד' על היראה, היא נופלת על האדם ממילא ובטבעיות.

אם כן, מדוע ידבר משה אל העם כפי הראוי לערכו, ולא לערך העם, והרי התורה - תורת חיים היא, הוראה לכל הדורות, ומה נמצאנו למדים מהא דיראה לגבי משה מילתא זוטרתא היא?

והתירוץ הוא, שמשה רבינו בא להורות לנו דרכי קנין היראה כפי הנאות. כי אין מוטל על האדם להתעורר ליראה עצמה, אלא להיפוך, עליו להשקיע בהתבוננות בגדולת הבורא ובקביעת הענין בדעתו, והיראה תוולד לו ממילא.
והרמב"ם כתב:
משנה תורה להרמב"ם (יסודי התורה פ"ב ה"ב) אמר:
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לא'להים לא'ל חי', וכשמחשב בדברים האלו עצמן - מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד, ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו'.
[ויעוין עוד:
תניא (פ"ג) אמר:
והדעת הוא מלשון 'והאדם ידע את חוה', והוא לשון התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה, ואינו מסיח דעתו. כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה, הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית, כי אם דמיונות שוא, ועל כן הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה, פי' אהבה וענפיה ויראה וענפיה.
ומשה - סוד הדעת].
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
...שכן על פי פשוטו של מקרא משה רבינו דיבר כאן לדור המדבר כמובא בתחילת חומש דברים.
לא בטוח שניתן להשתמש ביסוד זה - לפרש כך על פי פשוטו, שכן מילתא דתמיהה הוא לומר שמשה רבינו יתן מחייבים לעבודת ה' - שיהיו תקפים רק לדורו.
 

כהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
והתירוץ הוא, שמשה רבינו בא להורות לנו דרכי קנין היראה כפי הנאות. כי אין מוטל על האדם להתעורר ליראה עצמה, אלא להיפוך, עליו להשקיע בהתבוננות בגדולת הבורא ובקביעת הענין בדעתו, והיראה תוולד לו ממילא.
עדיין א"א לומר על זה 'מה ה' שואל מעמך כי אם'.
זה כמו שתאמר מה הבעיה לעלות לקומה 124, לאחר שעלית לקומה 123 קל מאוד לעלות לקומה 124. אבל זה גופא אם הדרך היא קשה, זה לא 'מה ה' שואל מעמך'.
 

ובכן

משתמש ותיק
כהן אמר:
ובכן אמר:
והתירוץ הוא, שמשה רבינו בא להורות לנו דרכי קנין היראה כפי הנאות. כי אין מוטל על האדם להתעורר ליראה עצמה, אלא להיפוך, עליו להשקיע בהתבוננות בגדולת הבורא ובקביעת הענין בדעתו, והיראה תוולד לו ממילא.
עדיין א"א לומר על זה 'מה ה' שואל מעמך כי אם'.
זה כמו שתאמר מה הבעיה לעלות לקומה 124, לאחר שעלית לקומה 123 קל מאוד לעלות לקומה 124. אבל זה גופא אם הדרך היא קשה, זה לא 'מה ה' שואל מעמך'.
לפי התירוץ הזה, אכן לא בא משה לומר שיראה היא דבר קל, אלא ששייך לומר על זה 'כי אם', והיינו - שהדרך לקנות את היראה באופן מבוסס, צריך שתהא באופן שהיראה באה ממילא, כתולדה של השגת האלקות, בדרך של 'כי אם'.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
...שכן על פי פשוטו של מקרא משה רבינו דיבר כאן לדור המדבר כמובא בתחילת חומש דברים.
לא בטוח שניתן להשתמש ביסוד זה - לפרש כך על פי פשוטו, שכן מילתא דתמיהה הוא לומר שמשה רבינו יתן מחייבים לעבודת ה' - שיהיו תקפים רק לדורו.
המחייבים הם אותם מחייבים, גם מאיתנו שואל ה' ליראה אותו וכו' וכו', אך מה שהיראה שבפסוק מתוארת כ"זוטרתא" זהו רק לדור המדבר [על פי פשוטו].
ועוד, זה שהיראה היא "זוטרתא" זהו לא המחייב לירא מה', אלא זהו רק התיאור של היראה.

ומלבד זאת הרי אנו מחוייבים בכל מצוה הכתובה בתורה - לא משנה אם בזמן חיובה היה טעם שלא שייך עכשיו כפי שנכתב בדיוק במקורו.
לדוגמא: בתורה כתוב (דברים פרק טז ג) לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ, לכאורה טעמים אלו לא שייכים אצלינו (ע"פ פשט) שהרי אנחנו לא יצאנו ממצרים? אלא וודאי שמשמעות הדבר נוגע גם אלינו אף אם לא לפי פשוטם של המילים המדויקות של התורה. 
 

ובכן

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
ומלבד זאת הרי אנו מחוייבים בכל מצוה הכתובה בתורה - לא משנה אם בזמן חיובה היה טעם שלא שייך עכשיו כפי שנכתב בדיוק במקורו.
לדוגמא: בתורה כתוב (דברים פרק טז ג) לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ, לכאורה טעמים אלו לא שייכים אצלינו (ע"פ פשט) שהרי אנחנו לא יצאנו ממצרים? אלא וודאי שמשמעות הדבר נוגע גם אלינו אף אם לא לפי פשוטם של המילים המדויקות של התורה. 
הדוגמא שנתת - לדעתי אינה טובה, וגם על פי פשט היא שייכת בנו.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
ובכן אמר:
אור החכמה אמר:
ומלבד זאת הרי אנו מחוייבים בכל מצוה הכתובה בתורה - לא משנה אם בזמן חיובה היה טעם שלא שייך עכשיו כפי שנכתב בדיוק במקורו.
לדוגמא: בתורה כתוב (דברים פרק טז ג) לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ, לכאורה טעמים אלו לא שייכים אצלינו (ע"פ פשט) שהרי אנחנו לא יצאנו ממצרים? אלא וודאי שמשמעות הדבר נוגע גם אלינו אף אם לא לפי פשוטם של המילים המדויקות של התורה. 
הדוגמא שנתת - לדעתי אינה טובה, וגם על פי פשט היא שייכת בנו.
בשעת הכתיבה כבר חששתי שזה מה שישאלו אותי... [למרות שאני חושב שהיא נכונה]
אבל העיקר שהענין הובן
 

מחכים

משתמש ותיק
כהן אמר:
לבי במערב אמר:
בתניא שם עיין מר
זה דרך דרוש ועמוק מאוד. אני מחפש דבר שאפשר לומר אותו ולהסביר אותו בצורה קולחת גם לבעלי בתים ויתיישב על הלב, מה למעשה כונת משה רבינו, 'לגבינו' אנו הקטנים, במאמרו מה ה' שואל מעמך, כאילו שזה דבר קל.

עיקר התירוץ בתניא הוא שלכל א' מישראל יש בחי' משה ולגבי בחינה זו היא מילתא זוטרתא כמבואר שם בתחילת הפרק, ואת הרעיון הזה ניתן למסור גם לבע"ב
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
כהן אמר:
זה כמו שתאמר מה הבעיה לעלות לקומה 124, לאחר שעלית לקומה 123 קל מאוד לעלות לקומה 124. אבל זה גופא אם הדרך היא קשה, זה לא 'מה ה' שואל מעמך'.
להתבונן בגדלות הבורא זו פעולה שכלית גרידא והיא קלה משא"כ פעולת הלבבות
הסיבה היחידה שהיא קשה זה כי יש יצה"ר טבעית זה היה אמור להיות ממילא לכל אחד
 

אחד הלויים

משתמש ותיק
ובכן אמר:
לפי התירוץ הזה, אכן לא בא משה לומר שיראה היא דבר קל, אלא ששייך לומר על זה 'כי אם', והיינו - שהדרך לקנות את היראה באופן מבוסס, צריך שתהא באופן שהיראה באה ממילא, כתולדה של השגת האלקות, בדרך של 'כי אם'.
יעוין בהודעה הקודמת
 

tkhvu

משתמש ותיק
קצת ארוך אבל נראה לי פשט אמיתי ומרווח.
 
לשון הגמ' ברכות (לג ב) ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר  ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא דאמר רבי חנינא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול. ע"כ.

המפרשים הקשו בדברי הגמ' כמה קושיות. א' הא דפריך אטו יראה מילתא זוטרתי היא, אמאי לא פריך אגופא דקרא דמשמע שיראה היא דבר קטן מהא דכתיב – כי אם ליראה – (עי' מהרש"א). ב. עוד יש להקשות דמשמע שלא פריך על עצם מה שמשמע שיראה דבר קטן היא אלא מכח הא דאמר ר' חנינא משום רשב"י שאין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, ולכאורה הקושיא מבוארת מעצמה דיראה אינה דבר קטן. ג. הקשו רבים מאי פירוקא הוא בכך שלגבי משה מילתא זוטרתי היא והלא משה אומר לכלל ישראל הך שאלה ובקשה ולגבי דידהו הדרא קושיא לדוכתא שיראה אינה דבר קטן.

ונראה לומר דהנה פשטיה דקרא אינו קשה דיראה הוא דבר גדול, דהא ענין כל הפרשיות הסמוכות שם שאמרם משה ביום מותו הוא  - ד' הוא העבר לפניך אש אכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר יקוק לך: (ד) אל תאמר בלבבך בהדף יקוק אלהיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני יקוק לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה יקוק מורישם מפניך:(ה) לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה יקוק אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע יקוק לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב: (ו) וידעת כי לא בצדקתך יקוק אלהיך נתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה כי עם קשה  ערף אתה וגו'. וכל כהאי גונא. שאמר השי"ת אף שאין העם ראוי לכל הטובות הללו מ"מ עשה להם אותם, ורק שכל מה שמבקש מהם הוא ליראה אותו.    וביותר דאף שחטאו מלפניו אינו מבקש מהם אלא ליראה אותו. וכן פי' רש"י להדיא בפי' התורה וז"ל: אף על פי שעשיתם כל זאת, עודנו רחמיו וחבתו עליכם, ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגו'.

משל למה הדבר דומה לאדם שקיבל מחברו מתת גדולה רבי רבבות דינרי זהב, ואינו תובע שיחזיר לו אלא אלפי אלפים, דאף שאלפי אלפים הם הרבה מאד לפי ערכו ויכולתו מ"מ ביחס לקבלתו אין הם כי אם חלק קטן מחובו ושפיר שייך לומר על זה שמבקש רק אלפי אלפים. וכן הוא בעניננו דאף שעשה ד' להם כל הטובות הנ"ל אינו מבקש מהם רק ליראה.

אלא שכל זה לפשטיה דקרא דכי אם היינו ביחס לנתינתו, אכן רבי חנינא ביאר קרא באפן אחר, ש"כי אם" הוא ביחס למה שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שאין הקב"ה מבקש כלום כי הכל בידו ולא השאיר ביד האדם שמבקש מ"עמו" היינו שביכלתו לעשות אלא יראת שמים, וכדפי' רש"י (בנדה טז ב) דבר זה לבדו הוא שואל ממך לפי שהכל בידו וזה בידך. [וכתב רש"י בפי' החומש שרבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. היינו שלפי הפשט הביאור כנ"ל והדרש הוא כר' חנינא.] וע"ז פריך בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתי היא, היינו, האם שייך לומר הכל בידי שמים, ומה שביד האדם הוא רק דבר קטן היוצא מן הכלל כדרך כל כללות וחוץ שלהם, שהחוץ אינו בערך להכלל, והלא יראת שמים היא הדבר העיקרי בעיני השי"ת שהרי אין לו להקב"ה בבת גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, וכל השאר כמו לא נחשבו לו. ואין כונת הגמ' להקשות מצד שיראת שמים היא דבר קשה אלא שהיא דבר חשוב מאד ולא שייך למימר עליה חוץ מיראת שמים  - כי אם ליראה, כנ"ל.

וע"ז תי' הגמ' דאה"נ אם נדון לפי ערך מה שהקב"ה מחשיב הדבר הרי יראת שמים דבר גדול היא שהרי אין לו בבית גנזיו אלא היא, אבל כוונת קרא אינה בערך מה שהקב"ה רוצה בזה אלא כלפי היחס שמשה אומר בבקשה לעם ישראל, דאף שיראה היא דבר חשוב, מ"מ כיון שאפשר לקיימה שהרי יש ביד האדם בחירה וזה בידו, הרי חשיב כלפיו כדבר קטן כיון שיכול לקיימו. ואף אם קשה לאדם לקיימו מ"מ יש בידו לקיימו (ומשל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול אף אם אינו רוצה לתתו מ"מ אם יש לו אינו נחשב גדול בעיניו אלא קטן), וכונת הגמ' לגבי משה היינו לגבי מי שמבקשים ממנו בכלל ולא לגבי המקבל שהוא הקב"ה, שאצלו הוא דבר חשוב.           
 

נבשר

משתמש ותיק
כהן אמר:
האם יש הסבר המניח את הדעת לשאלה המפורסמת הרי משה שואל מעם ישראל ולא מעצמו.
יש הרבה תשובות במפרשים, אבל לא הניחו את דעתי.
אשמח שיעלו כאן תשובות המתיישבות על הלב [אם כי אין דעותיהם שוות, מ"מ יש דברים שכל הרואה או הקורא אומר 'ברקאי'].
אני מכיר ב' תי' של התניא שהזכירו, ועוד ראיתי שהרב וולבה כתב שזה מלמד צורת המסירה מרב לתלמיד, שעל הרב להראות לתלמיד כמה הכל פשוט וקל, וכך צורת המסירה והקבלה של התלמיד. ומכך התלמיד מתגדל ומתרומם.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
מחכים אמר:
כהן אמר:
לבי במערב אמר:
בתניא שם עיין מר
זה דרך דרוש ועמוק מאוד. אני מחפש דבר שאפשר לומר אותו ולהסביר אותו בצורה קולחת גם לבעלי בתים ויתיישב על הלב, מה למעשה כונת משה רבינו, 'לגבינו' אנו הקטנים, במאמרו מה ה' שואל מעמך, כאילו שזה דבר קל.

עיקר התירוץ בתניא הוא שלכל א' מישראל יש בחי' משה ולגבי בחינה זו היא מילתא זוטרתא כמבואר שם בתחילת הפרק, ואת הרעיון הזה ניתן למסור גם לבע"ב
וכן עיין בשפת אמת (עקב) וז"ל:
"בפסוק ועתה ישראל כו' כ"א ליראה. ואמרו בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתא היא אין לגבי משה מילתא זוטרתא. ומקשים שהרי אמר זאת לבנ"י. אך יש בכל איש ישראל חלק וניצוץ מכחו של משה רבינו ע"ה כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה. כמו שהתורה מורשה ויש לכל ישראל חלק בה כן משה מורשה. ובשבת מוריש מרע"ה זאת החלק לבנ"י לכן בשבת אפי' ע"ה אימת שבת עליו כי בשבת הוא מילתא זוטרתא. ואיתא כי הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע כולן זכה משה ונטלם ועתיד להחזירם לנו כמ"ש שמעולם על ראשם. ואותו מדרגה שהי' לבנ"י בקבלת התורה ודאי הי' יראה מילתא זוטרתא להם שהרי אמר להם משה אל תיראו. שהיו עתידין לעלות במדרגה למעלה מן היראה. ואותן הכתרים מיוחדים הם לכל בנ"י. והם אצל משה. לכן הוא ראה כי יש להם מדרגות גבוהות אשר היראה להם מילתא זוטרתי. ז"ש לגבי משה מלתא ז' הוא שמדרגות שלהם לגבי משה הוא ראה וידע שהיראה מ"ז להם. ועתה ישראל ועתה לשון תשובה שזה עיקר התשובה לחזור למדרגה הראשונה ואז היראה מילתא זוטרתי היא כנ"ל. וכן ע"י עסק התורה באין לבחי' משה ואז היראה מילתא זוטרתא וכדאיתא ומלבשתו ענוה ויראה להעוסק בתורה לשמה".
 
 

איש קטן

משתמש ותיק
לגבי משה מילטא זוטרא

לימדונו בישיבה שהפשט שתהיה ענו יהיה לך קל עם יראת שמים
שהגאוה שורש עיקר החטאים שאדם מחשיב עצמו, וכשעניו מבין ששום דבר לא שיך לו ומשמעותה גם הכנעה נכנע לבורא יתברך ממילא היראת שמים מגיע בקל

ודבר זה שיך בכל דור בודאי
 

הערשלה

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מחכים אמר:
כהן אמר:
זה דרך דרוש ועמוק מאוד. אני מחפש דבר שאפשר לומר אותו ולהסביר אותו בצורה קולחת גם לבעלי בתים ויתיישב על הלב, מה למעשה כונת משה רבינו, 'לגבינו' אנו הקטנים, במאמרו מה ה' שואל מעמך, כאילו שזה דבר קל.

עיקר התירוץ בתניא הוא שלכל א' מישראל יש בחי' משה ולגבי בחינה זו היא מילתא זוטרתא כמבואר שם בתחילת הפרק, ואת הרעיון הזה ניתן למסור גם לבע"ב
וכן עיין בשפת אמת (עקב) וז"ל:
"בפסוק ועתה ישראל כו' כ"א ליראה. ואמרו בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתא היא אין לגבי משה מילתא זוטרתא. ומקשים שהרי אמר זאת לבנ"י. אך יש בכל איש ישראל חלק וניצוץ מכחו של משה רבינו ע"ה כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה. כמו שהתורה מורשה ויש לכל ישראל חלק בה כן משה מורשה. ובשבת מוריש מרע"ה זאת החלק לבנ"י לכן בשבת אפי' ע"ה אימת שבת עליו כי בשבת הוא מילתא זוטרתא. ואיתא כי הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע כולן זכה משה ונטלם ועתיד להחזירם לנו כמ"ש שמעולם על ראשם. ואותו מדרגה שהי' לבנ"י בקבלת התורה ודאי הי' יראה מילתא זוטרתא להם שהרי אמר להם משה אל תיראו. שהיו עתידין לעלות במדרגה למעלה מן היראה. ואותן הכתרים מיוחדים הם לכל בנ"י. והם אצל משה. לכן הוא ראה כי יש להם מדרגות גבוהות אשר היראה להם מילתא זוטרתי. ז"ש לגבי משה מלתא ז' הוא שמדרגות שלהם לגבי משה הוא ראה וידע שהיראה מ"ז להם. ועתה ישראל ועתה לשון תשובה שזה עיקר התשובה לחזור למדרגה הראשונה ואז היראה מילתא זוטרתי היא כנ"ל. וכן ע"י עסק התורה באין לבחי' משה ואז היראה מילתא זוטרתא וכדאיתא ומלבשתו ענוה ויראה להעוסק בתורה לשמה".
נראה לי לחיזוק והבנת העניין כדאי לראות את דברי ר"א ווסרמן שהבאתי כאן.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
בשב"ק האחרונה בשעת קריאת התורה עלה בליבי תירוץ פשוט.
זה ברור שלהשיג יראה זה דבר קשה, אולם אחרי שהיראה הושגה, זה דבר קל לחיות איתה, כי אחרי שאדם יודע וחי יראה, אז לשמוע בקול ה' זה דבר פשוט.
ואפשר להוכיח כן בצורה מאוד פשוטה, שהנה אם נשאל אם החיים של גדולי ישראל הם קלים או קשים, אז ודאי שלנו הם מאוד קשים, כי עדיין איננו בדרגה שלהם, אבל להם זה קל, כי הם השיגו את הדרגה הזאת.
ולכאורה יש להוכיח כן מהגמ' במגילה, שכששואלת הגמ' וכי יראה מילתא זוטרתא, ומתרצת אין לגבי משה וכו', הגמ' ממשילה זאת לאדם שאדם שיש לו כלי גדול, דומה עליו ככלי קטן, ולאדם שאין לו כלי קטן, דומה עליו ככלי גדול. והיינו, שבאמת למי שיש לו יראה, אז היראה היא כלי קטן אצלו, אחרי שהוא כבר השיג אותה, אבל למי שאין לו זהו כלי גדול.
אשמח לשמוע חוו"ד הת"ח שכאן.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
איש קטן אמר:
לגבי משה מילטא זוטרא

לימדונו בישיבה שהפשט שתהיה ענו יהיה לך קל עם יראת שמים
שהגאוה שורש עיקר החטאים שאדם מחשיב עצמו, וכשעניו מבין ששום דבר לא שיך לו ומשמעותה גם הכנעה נכנע לבורא יתברך ממילא היראת שמים מגיע בקל

ודבר זה שיך בכל דור בודאי
וממו"ר שמעתי דזהו מפורש בחז"ל
מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה (בירו' לסולייסה) דכתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב עקב ענוה יראת ה'.
 

בן 40 לבינה

משתמש ותיק
לדעתי, קושיית הגמרא אינה על הקושי להשיג יראת שמים, שהרי זה ברור שהקב"ה תובע מן האדם את שביכולתו ולא יותר מזה וגם לא פחות, ממילא הנידון אם הדבר קשה או קל אינו מעניין אף אחד, אם הקב"ה אמר אנו צריכים לעשות את מה שאנחנו יכולים, לא פחות וגם לא יותר.

כוונת הפסוק כי אם ליראה אינה על הקושי אלא על גדלות המעשה: הקב"ה אין תכליתו בבריאת העולם במעשים גדולים אלא גם במעשים קטנים: אין לו צרוך בהיות כולם נביאים הפרושים מכל העולם לגמרי, התכלית היא אחת שייראו ממנו בני אדם ויאהבוהו, ועל זה קושיית הגמרא האם תכלית זו אינה מספיק חשובה לכנותה "כי אם" הרי זה נחת רוח עצומה לקב"ה בהיותנו יראים ממנו, ודבר גדול הוא זה, ולמה זה מכנהו הכתוב בלשון פחותה כ"כ של כי אם.
ועל זה מתרץ דלגבי משה מילתא זוטרתא, שהרי הוא כבר יש לו את מידת היראה, ובאמת מי שזכה למידה טובה אסור לו להיות מסתפק במועט ועליו לשאוף ליותר, ואמר משה רבינו כך בכוונה בכדי לעורר שחפץ הקב"ה הוא ביראה, אבל אח"כ יש עוד דרגות, ואסור להיות מסתפק במועט.
ומצינו כאן עצה נפלאה להסתכל גם על חצי הכוס המלאה וגם על המחצית השניה, לומר כי אם כו' ולרמז שאפשר גם יותר.
[נתעוררתי לכל זה אחר ששמעתי אדם מבוסס מספר לפי תומו על ב' אחים שנקלעו למחלוקת עזה אחר מיתת אביהם על ירושה בשווי של מיליון וחצי שקלים, ויאמר האיש לחברו: טיפשים, יוצאים למלחמה על כזה סכום...]
 
נערך לאחרונה:

דבש לפי

משתמש ותיק
לכאורה משה רבינו אמר לעם ישראל שה' לא דורש מהם את כל מה שהוא דורש ממנו עצמו אלא רק ליראה וכו'.
משל לְמה הדבר דומה - לאדם שראה את ההתמדה העצומה של הרב אלישיב וקיבל מזה חלישות הדעת שלא נראה לו שיש לו סיכוי להגיע לזה, ואומרים לו מה שנדרש ממך זה רק להתמיד כפי יכלתך. ואז ישאלו כלום "להתמיד כפי יכלתך" מילתא זוטרתא היא, והתשובה שביחס ללהתמיד כפי יכלתו של הגרי"ש זה בהחלט מילתא זוטרתא.
אבל איני יודע אם אכן מתאים להסביר שזו כוונת הגמרא.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
שמעתי פשט נפלא בפסוקים אלו, איני יודע אם זו כוונת הגמרא בתשובתה, אבל עכ"פ הדברים לכשעצמם נפלאים לענ"ד.

הקשה אותו אחד, הכיצד אומר מרע"ה לבנ"י מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה את ה', ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו ולעבוד אותו בכל לבבך ובכל נפשך (אפי' נוטל את נפשך) ולשמור את מצוותיו ואת חוקותיו? מה לא נמצא ברשימה זו? הרי הוא מבקש מהם הכל, אפי' למסור נפש אז מה שייך לומר כי אם?!

ואמר, שאם קוראים את הפרשה מתחילתה, הכל נעשה מובן.

מרע"ה מספר לבנ"י כיצד הוא עלה לשמים וישב שם 40 יום ולילה בלי לאכול כדי להצליח להוריד את התורה הקדושה לארץ, ואחר כל זה, מה נשאר לבנ"י לעשות? בסך הכל לקיים את התורה ולעבוד את ה'! מה זה לעומת מה שמשה רבנו עשה? כלום!
הרי אם משה רבנו לא היה מוריד את התורה מהשמיים, בנ"י היו צריכים לעשות סולמות לשמיים ולהוריד אותה, אז באמת לעומת מה שמשה עשה, לא נשאר להם הרבה.
 
חלק עליון תַחתִית