– א –
בְּרָכָה וּקְלָלָה. הָאֲמוּרוֹת בְּהַר גְּרִזִּים וּבְהַר עֵיבָל. (יא כו)
כן פירש גם רשב"ם, וכן משמע מתרגום 'יונתן', שפירש: 'חֲמוֹן דַּאֲנָא מְסַדַּר קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵן בִּרְכְתָא וְחִלּוּפַהּ'. אולם לדעת רמב"ן, הרעיון בפרשה זו הוא אותו הרעיון האמור בפרשת נצבים: 'רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב, וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע':
פֵּרוּשׁוֹ, כִּי אֲנִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם דֶּרֶךְ בְּרָכָה וְדֶרֶךְ קְלָלָה. וְטַעַם 'לִפְנֵיכֶם', שֶׁתְּבָרְרוּ לָכֶם מֵהֶן מַה שֶּׁתִּרְצוּ. הוֹדִיעַ שֶׁתִּהְיֶה לָכֶם הַבְּרָכָה כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ הַמִּצְוֹת, וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תְּקַיְּמוּ אוֹתָן. וְזֶה, כַּאֲשֶׁר אָמַר עוֹד: 'רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב, וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע' וְגוֹמֵר.
ויש להעיר:
א. ממדרש רבותינו ז"ל בספרי משמע כפירוש הרמב"ן:
רְאֵה אָנֹכִי וְגוֹמֵר. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: 'הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה', שֶׁמָּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: הוֹאִיל וְנָתַן הַמָּקוֹם שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ חַיִּים וְדֶרֶךְ מָוֶת, נֵלֵךְ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁנִּרְצֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים'.
.
ב. לכאורה, הפסק הפרשה מופת חותך הוא לפירוש הרמב"ן:
ב. לכאורה, הפסק הפרשה מופת חותך הוא לפירוש הרמב"ן:
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת־הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתֶּם: ס וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת־הַבְּרָכָה עַל־הַר גְּרִזִּים וְאֶת־הַקְּלָלָה עַל־הַר עֵיבָל: הֲלֹא־הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה: