בפרשת ראה על הפסוק "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן" מפרש רש"י: "וּבוֹ תִדְבָּקוּן - הדבק בדרכיו גמול חסדים קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב"ה".
ונתקשיתי בזה בתרתי: חדא, לכאורה יש כאן סתירה לפירושו בפרשת עקב "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ" ופירש"י "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו - הוא רחום ואתה תהא רחום הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים. וּלְדָבְקָה בוֹ - אפשר לומר כן והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו". אם כן מבואר, שהליכה בכל דרכיו הוא הנהגת המידות הטובות, ודבקות הוא הידבקות דרך התורה, ע"י הידבקות בתלמידי חכמים. ולפי זה היה צריך לפרש גם בפרשת ראה ש"אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ" - הוא הליכה בדרכי ה' כגון גמילות חסדים וכו', ו"וּבוֹ תִדְבָּקוּן" הוא הידבקות בתלמידי חכמים. וצ"ע למה פירש שכאן דבקות הוא ענין הנהגת המידות.
ועוד צ"ע, שמקורו של רש"י הוא הגמ' בסוטה (יד,א), ושם מפורש "מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים וכו' אף אתה הלבש ערומים, הקב"ה ביקר חולים וכו' אף אתה בקר חולים, הקב"ה ניחם אבלים וכו' אף אתה נחם אבלים, הקב"ה קבר מתים וכו' אף אתה קבור מתים". הרי מבואר בגמ' להדיא שהליכה בדרכי ה' הוא הנהגת המידות, ואילו דבקות מפורש בכתובות קיא,ב שהוא הידבקות בתלמידי חכמים, וכפירושו בפרשת עקב. וא"כ צ"ע למה שינה רש"י בפרשת ראה ופירש דבקות כהנהגת המידות?
ונתקשיתי בזה בתרתי: חדא, לכאורה יש כאן סתירה לפירושו בפרשת עקב "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ" ופירש"י "לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו - הוא רחום ואתה תהא רחום הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים. וּלְדָבְקָה בוֹ - אפשר לומר כן והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו". אם כן מבואר, שהליכה בכל דרכיו הוא הנהגת המידות הטובות, ודבקות הוא הידבקות דרך התורה, ע"י הידבקות בתלמידי חכמים. ולפי זה היה צריך לפרש גם בפרשת ראה ש"אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ" - הוא הליכה בדרכי ה' כגון גמילות חסדים וכו', ו"וּבוֹ תִדְבָּקוּן" הוא הידבקות בתלמידי חכמים. וצ"ע למה פירש שכאן דבקות הוא ענין הנהגת המידות.
ועוד צ"ע, שמקורו של רש"י הוא הגמ' בסוטה (יד,א), ושם מפורש "מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים וכו' אף אתה הלבש ערומים, הקב"ה ביקר חולים וכו' אף אתה בקר חולים, הקב"ה ניחם אבלים וכו' אף אתה נחם אבלים, הקב"ה קבר מתים וכו' אף אתה קבור מתים". הרי מבואר בגמ' להדיא שהליכה בדרכי ה' הוא הנהגת המידות, ואילו דבקות מפורש בכתובות קיא,ב שהוא הידבקות בתלמידי חכמים, וכפירושו בפרשת עקב. וא"כ צ"ע למה שינה רש"י בפרשת ראה ופירש דבקות כהנהגת המידות?