הסבר בספורנו עיבור חדשים הוא בגלל שנת חמה או שנת לבנה

יעקב שלם

משתמש ותיק
דברים טז ג
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. והטעם שצויתי להתמיד ההשגחה עד שיהיו שנות הלבנה מכוונות עם שנות החמה ע''י העבורים כדי שיהיה ניסן חדש אביב ולא צויתי למנות לחדשי חמה שהם בלתי צריכין לעבור הוא כדי שתזכור יציאת מצרי' כל ימי חייך שבכל עבור חדש ועבור שנה שתעשה בשביל שיהיה ניסן חדש האביב תזכור שזה הוא בשביל יציאת מצרים:

אם הבנתי נכון הספורנו אומר הסבר כזה בפסוק

מה הקשר בין פסח לזכירת יצי"מ כל ימי חייך הרי פסח זה רק שבוע בשנה?
ת. הפסוק מתייחס לתחילת העניין שמור את חודש האביב איך ע"י עיבור וממילא כל השנה זוכרים את יצי"מ 

עד כאן הבנתי נכון?

שאלתי היא
הספורנו כולל בחדא מחתא עיבור שנה שזה הוספת חודש פעם בשנה שנתיים שזה באמת להשוות שנת לבנה לשנת חמה
וכן עיבור חדשים שעניינו הוספת יום בחודש (כמו היום ל אב א אלול)

אך לכאורה הוספת היום החודש לא מצד שנת חמה אלא מצד חדשי הלבנה  חודש הוא בערך 29.5 יום ולכן פעם בחודשיים מוסיפים יום

אשמח מאוד להבנת הדברים
 
דברי הסםורנו צריכים תלמוד מעוד צד,
איך אפשר לספור לחודשי חמה, הרי אין לחמה חודשים רק שנים, וחודשי השנה של אומות העולם אינם אירוע שקורה בחמה, אלא חלוקה שרירותית של 365 יום ל12,
באותה מידה היה אפשר לחלק לעשר ושבכל חלוקה כזו יהיו 36 יום או 37 יום
חודש במובנו העברי שהוא לשון 'חדש' שייך רק בחדשי לבנה.

אלא כוונת רבינו היא, שכלל ניהוג השנה לפי חודשי לבנה הוא כדי להזכיר את יציאת מצרים, והוראת המילה 'עיבור' הכוונה לחישוב קיצי המולדות.
וכיון שכל חודש מחשב קיצי הלבנה ונזכר שפעם בשנתיים או שלוש צריך לחשב קץ החמה, הרי נזכר כל חודש ביציאת מצרים, כי אם היה מחשב לפי החמה, לא היה חודשים ולא היה שום חישוב חודשי.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
והוראת המילה 'עיבור'

דחוק קצת ההבדל בין עיבור חודש לעיבור שנה

פינחס רוזנצוויג אמר:
ונזכר שפעם בשנתיים או שלוש

למה כל חודש צריך לזכור זאת

פינחס רוזנצוויג אמר:
אם היה מחשב לפי החמה

אין צד לחשב לפי חמה
חדשים כמו שהסברת יפה שייכים ללבנה
והחידוש של התורה לצרף לזה שנת חמה
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
דברים טז ג
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. והטעם שצויתי להתמיד ההשגחה עד שיהיו שנות הלבנה מכוונות עם שנות החמה ע''י העבורים כדי שיהיה ניסן חדש אביב ולא צויתי למנות לחדשי חמה שהם בלתי צריכין לעבור הוא כדי שתזכור יציאת מצרי' כל ימי חייך שבכל עבור חדש ועבור שנה שתעשה בשביל שיהיה ניסן חדש האביב תזכור שזה הוא בשביל יציאת מצרים:
הוא אומר שלולי יציאת מצרים היינו מונים לחמה וממילא היינו מחלקים את החודשים לפי ימים כמו הלועזי, ולא היה לנו קידוש חודש ע''י ראיית עדים וכו', וע''י שכעת אנו מונים ללבנה אנו צריכים לקדש על פי ראיית עדים, ושינוי זה לקדש על פי עדות הוא מזכיר לנו שאנו מונים לירח וזה מזכיר לנו יציאת מצרים.
 
 

אשר ברא

משתמש ותיק
האם עד יצא"מ מנו לפי שנת חמה ? (נ.ב. יש לדון למאי נפק"מ)
זוהי שאלה בפני עצמה
כמה מ"מ שרשומים אצלי ובהם גם הנ"מ
עין אבן עזרא בפסוק החודש הזה לכם בענין זה
א. ספר בניהו בן יהוידע על ראש השנה דף יא/א
שם תנא אותה שנה מעוברת היתה
. אף על גב דעדיין לא נמסר קדוש החודש לתחתונים ומסתמא לא היו מעברים השנה למטה קודם מתן תורה אלא היו מונין כל ימות החודשים בשוה שלשים ושלשים כי רק אנחנו שמונין אחד מלא ואחד חסר צריך לעבר השנה כדי להשוות מכל מקום נראה ודאי כי בבית דין של מעלה היה נוהג החשבון על פי סדר עיבור השנים והיו תופסים חשבון החודשים כדרך שאנחנו עושים ואם כן היה בחשבונם שנה מעוברת ואחר שניתנה תורה נמסר קדוש החודש ועיבור השנים לבית דין של מטה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה אמתי ראש השנה ויום הכפורים ואומר להם נלך לבית דין של מטה:

ב. ספר שם משמואל - פרשת תרומה - שנת תרע"ו
ירושלמי (מגילה פ"א ה"ה) אפלגי אי אדר ראשון תוספת או אדר שני תוספת. נראה לפרש דפלוגתא זו תלוי' בהא דאפלגו במדרש (פ' א') ביום שהושלך משה רבינו ליאור ר' חנינא בר פפא אמר אותו היום כ"א בניסן הי' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה במים ביום זה, א"ר אחא בר חנינא אותו היום ששה בסיון הי' אמרו מלה"ש לפני הקב"ה מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה, איתיבון בז' באדר נולד משה, על דעתי' דמ"ד בששה בסיון נשלך ליאור ניחא שמז' באדר עד ששה בסיון יש שלשה חדשים שנטמן אלא למ"ד בכ"א בניסן לא ניחא, לית תברא אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון וחודש האמצעי שלם חשיב להו תלתא ירחי, עכ"ל:

ויש לדקדק בלשון לית תברא אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון וכו' ולא קאמר דאותו מ"ד ס"ל דמעוברת היתה, משמע דבזה לא פליגי כלל והכל מודים דמעוברת היתה, אלא דזה ס"ל שנולד באדר ראשון וזה ס"ל דנולד באדר שני, וכן מסתבר דלא שייך בזה פלוגתא דשתא מעוברתא בחושבנא תליא מילתא, ועוד שטרם נמסר לישראל הי' הקב"ה מקדש חדשים ומעבר שנים ולא שייך לעבר מפני שלשה דברים שבש"ס סנהדרין (י"א ע"ב), שלא הי' אז עומר ולא ביכורים, אלא הכל הי' תלוי בתקופה ובודאי הי' הכל לפי החשבון שנמסר בידינו הלכה למשה מסיני, ובואו חשבון ונחשוב אם היתה השנה מעוברת או לא, ע"כ בודאי בהא לא פליגי:
 
חלק עליון תַחתִית