טעות נפוצה של אנשים: לומר "ממנו" בחולם.

במבי

משתמש ותיק
ישנה טעות נפוצה של אנשים: לומר "ממנו" בחולם, כגון תיקח ממנו את החפץ.

ובפרשת השבוע כי תבוא נאמר לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וגו'

ואומר רש"י בסוטה לה. אין הפרש קריה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו, לממנו של רבים שאומרין על עצמן. עכ"ל 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
וגם לבן נפתלי (במחלוקתו עם בן אשר) שמחלק בין ממנו (= מן אנו) לבין ממנו (= מן הוא) החילוק הוא לא החולם/שורוק אלא הדגש באות נ', שלבן נפתלי ממנו (= מן אנו) הנו"ן רפה וממנו (= מן הוא) הנו"ן דגושה.

וראה ראב"ע שמות א, ט:
ממנו. כל 'ממנו' בספרי אנשי מזרח סימן לרבים הנו"ן רפה כמשפט להפריש בינו ובין 'ממנו פנה' (זכריה י), שהוא סימן לשון יחיד שאיננו נמצא בפני המדבר שהוא דגוש כמשפט. וכל ספרי מערב שניהן דגושים בין שהוא סימן לשון יחיד ובין שהוא סימן לשון רבים. והיה כן כי ממנו לשון יחיד דגוש הפך המנהג. כי מלת אני רפה. וכן מלת נחני ה'. והנה מלת מן כפולה. ונדגש הנו"ן ממני לחסרון הנו"ן האחרת כאלו הי' ממנני. כי הנו"ן הראשון תבא עם אות המ"ם כאילו הוא מן נו"ן ני לסימן המדבר. אם כן יהיה איש ממנו. שהוא לשון רבים כאילו הוא ממננו. וטעם נו"ן ממנו דגוש להתבלע הה"א בחסרון. כי יאמר מן ישמור ישמרו. אשר יקראו. אויב ירדפו והוא המעט. כי הרב ישמרהו. רק ישמרו דרך קצרה. כמו והנהו עושה מלאכה שהוא כמו והנה הוא. והנו נצב. ופעמים יוסיפו הנו"ן ישחרונני ואל ימצאונני. תברכני נפשך. כמו תברכנני. זובח תודה יכבדנני. יסובבנהו יבוננהו יצרנהו. ופעמים יבלעו הה"א בנו"ן ולא ישמרנו בעליו.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
במבי אמר:
אומר רש"י בסוטה לה. אין הפרש קריה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו, לממנו של רבים שאומרין על עצמן. 
ולשיטת אנשי המזרח, שמביא הרב 'אבן עזרא', 'ממנו' לנסתר קוראים 'מִמֶּנּוּ', ולמדברים בעדם – 'מִמֵּנוּ'. והכי קאמר רבי חנינא בר פפא: אל תקרי 'כי חזק הוא מִמֵּנוּ', אלא 'מִמֶּנּוּ'.
על דרך שדרשו בפ"ק דברכות על פסוק 'וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ': אל תקרי 'תְלַמְּדֶנּוּ', אלא 'תְלַמְּדֵנוּ', דבר זה מתורתך תְּלַמְּדֵנוּ.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישנה טעות נפוצה של אנשים: לומר "ממנו" בחולם, כגון תיקח ממנו את החפץ.

ובפרשת השבוע כי תבוא נאמר לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וגו'

ואומר רש"י בסוטה לה. אין הפרש קריה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו, לממנו של רבים שאומרין על עצמן. עכ"ל

ואמר לי החברותא שלי שתימנים אומרים "אינו" עם נון שרוקה שהרי פירוש המילה הוא "אין הוא" והבאתי לו ראיה מהנידון דידן.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ישנה טעות נפוצה של אנשים: לומר "ממנו" בחולם, כגון תיקח ממנו את החפץ.

ובפרשת השבוע כי תבוא נאמר לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וגו'

ואומר רש"י בסוטה לה. אין הפרש קריה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו, לממנו של רבים שאומרין על עצמן. עכ"ל
רש"י לא מדבר על הניקוד אלא על המשמעות.

ובכל אופן לא צריך ראיה מרש"י על טעות בניקוד.

יש ראיה הרבה יותר ברור - והוא שבכל ה - 164 פעמים שכתוב בתורה-נביאים-וכתובים המילה ממנו - תמיד זה כתוב בשורו"ק ואפילו פעם 1 לא בחול"ם.
 
יש ראיה הרבה יותר ברור - והוא שבכל ה - 164 פעמים שכתוב בתורה-נביאים-וכתובים המילה ממנו - תמיד זה כתוב בשורו"ק ואפילו פעם 1 לא בחול"ם.
ואפשר להיווכח בזה כאן
ולכאורה היה עדיף לשים את האשכול הזה ב'ביאורי מילים בלה"ק'
(וגם בתנ"ך עצמו עדיף לשים בפרשות בראשית/ויקרא/צו שבהן יש 7 פעמים את המילה מִמֶּנּוּ בכל פרשה ובפרשת כי תבוא רק 4)
 
1693576612113.png

הרב אמיר דאדוואנד​


נכון. במילה זו לא נוכל לדעת אם הכוונה לנסתר או למדברים אלא מתוך הענין. ואיני יודע למה.

זכור לי ששמעתי ממרן ראש הישיבה שליט"א שבאמת בניקוד הבבלי יש הבדל ביניהם,
ובזה תבין את הגמרא בערכין דף ט"ו ע"ב אל תקרי ממנו אלא ממנו. וע"ש בתוספות.
ומ"מ אנחנו קיבלנו עלינו את הניקוד הטברייני.
 
חלק עליון תַחתִית