הנה הלומד מס"י רואה איך מבטל את כל מהות העוה"ז לדוגמא בפרק א' בביאור חובת האדם בעולמו מאריך שם, ותיאורו הכללי הוא שהעוה"ז מלא במלחמות ובנסיונות להפיל את האדם, ואין לעוה"ז דבר להציע מלבד התגברות עליו ולנחול נצח,
"והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך"
ובמשנת הרש"ר, נראה שעיקר חשוב במשנתו, הוא שא"א להתעלם מהעוה"ז וצריך "לשתף איתו פעולה" וזה אחד מהיסודות החשובים של משנת "תורה עם ד"א"
שגם אם לא התקבלה במלואה, אין נראה שבנושא זה דייקא התווכחו עימו. [אין לי מ"מ ברש"ר. אולי באגרות צפון]
ועכ"פ אין כוונתי לרמויי גברא אגברא, אלא להעמיד את עיקר השאלה- מהו היחס הנכון לעולם הזה, מצד אחד- עולם מלא מהמורות וכשלים העוין לנו ויחסינו איתו כאויב, או שסו"ס זה העולם בו אנו חיים ובמסגרתו ובכללים שלו אנחנו צריכים להתנהל, והוא אינו נגדינו אלא הוא המסגרת שבה אנחנו עובדים את הקב"ה. כמובן שזה משפיע על שאלות כמו פרישות עד כמה, וכו'. ובכל אופן סבורני שזה ענין מהותי וכדאי לפתור אותו.
אקווה שהובנתי היטב. אם לא, נא לא לתקוף...
"והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך"
ובמשנת הרש"ר, נראה שעיקר חשוב במשנתו, הוא שא"א להתעלם מהעוה"ז וצריך "לשתף איתו פעולה" וזה אחד מהיסודות החשובים של משנת "תורה עם ד"א"
שגם אם לא התקבלה במלואה, אין נראה שבנושא זה דייקא התווכחו עימו. [אין לי מ"מ ברש"ר. אולי באגרות צפון]
ועכ"פ אין כוונתי לרמויי גברא אגברא, אלא להעמיד את עיקר השאלה- מהו היחס הנכון לעולם הזה, מצד אחד- עולם מלא מהמורות וכשלים העוין לנו ויחסינו איתו כאויב, או שסו"ס זה העולם בו אנו חיים ובמסגרתו ובכללים שלו אנחנו צריכים להתנהל, והוא אינו נגדינו אלא הוא המסגרת שבה אנחנו עובדים את הקב"ה. כמובן שזה משפיע על שאלות כמו פרישות עד כמה, וכו'. ובכל אופן סבורני שזה ענין מהותי וכדאי לפתור אותו.
אקווה שהובנתי היטב. אם לא, נא לא לתקוף...