הקונפליקט בין השכל ללב

ענייני מוסר ומחשבה

פותח הנושא
משורר
הודעות: 10
הצטרף: 14 יולי 2020, 14:44
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 7 פעמים
סטטוס: לא מחובר

הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי משורר » 22 יולי 2020, 15:18

לאדם המשתדל להבין את הלימוד או סתם את חייו ויהדותו, הבנה קצת יותר עמוקה, לא פעם ולא פעמיים קורה שהוא מגיע למסקנות הסותרות את הגישה המקובלת. עד כדי שהיחס לגישה המקובלת פעמים אף מהול בזלזול ולא מעט ביקורת. אך מצד שני מפעם לפעם צץ לו המצפון ממעמקים וזועק זעקה חרישית: האמנם? האם אתה באמת יותר חכם מכולם?
והיות וגם אני לא נמלטתי מקונפליקט זה, ישבתי וחשבתי, וכה קוננתי:

מיטלטל אני עד שיגעון, בין השכל וההגיון, לבין המקובל והמדובר בפי ההמון.

דומה אני לגן המבוכה, עת שלבי נוקפני: צדקו ההמון! ואתה, שמא נטרפה עליך דעתך.

אנה אלך, את עצמי אני שואל, לכל מקום אליו אלך אולי לא שם נמצא הא-ל.

בפנותי אל ההבנה ואל הרציונל, מכל עבר יסקלוני - אפיקורס אתה, ובמחוזותינו אינך מקובל.

ואם אלך אל הרגיל והמקובל, כשיכור יסחררני שכלי, לאמור: מדקלם אתה! כל עוד הינך ממני משולל.

אנה ממך הפוקח עוורים, האר עיננו וישב ההדורים,

כי כולנו לרצונך נתכוונו, מי ברכב, ומי בסוסים.

שלום ושלווה תשכין בין הלבבות לבין השכלים,

והיה לנו למורה נבוכים.

ערכים:


מבקש אמת
הודעות: 2969
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 317 פעמים
קיבל תודה: 1162 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מבקש אמת » 22 יולי 2020, 16:42

משורר כתב:
22 יולי 2020, 15:18
לאדם המשתדל להבין את הלימוד או סתם את חייו ויהדותו, הבנה קצת יותר עמוקה, לא פעם ולא פעמיים קורה שהוא מגיע למסקנות הסותרות את הגישה המקובלת. עד כדי שהיחס לגישה המקובלת פעמים אף מהול בזלזול ולא מעט ביקורת. אך מצד שני מפעם לפעם צץ לו המצפון ממעמקים וזועק זעקה חרישית: האמנם? האם אתה באמת יותר חכם מכולם?

מאחר וכל אדם חושב נתקל באותו קונפליקט, סבורני שיש להציע כיוון להתמודדות עם קונפליקט זה. 

ראשית יש להבחין בין מוסכמויות שונות, על ידי בחינת הסיבה בשלה התקבלה המוסכמה בקרב הציבור. עיון בנושא יעלה שלושה סוגי מוסכמות:

א. יש מוסכמות שהתקבלו בקרב רוב הציבור משום שרוב הציבור פשוט חושב שהן צודקות, מה שנקרא "חכמת ההמונים", היינו אינטואיציה של אדם רגיל שדבר זה הוא נכון או לא נכון. מוסכמה כזו יש לה ערך רב, באשר מסתבר שהבנה המשותפת לרוב הציבור יש לה יותר סיכויים להיות נכונה, אם כי כמובן יתכנו בהבנה הנפוצה ליקויים מסויימים.
דוגמאות למוסכמה כזו: הכרה בקיומו של הבורא; במציאות של טוב ורע; אי מוסריות של פגיעה בזולת; חשיבות ההשקעה במשפחה; וכיוצא באלו.

ב. יש מוסכמות שהתקבלו משום שלבעלי הדעה היתה השפעה רבה בקרב הציבור מסיבות אחרות שאינן קשורות לדעה עצמה (כגון שלטון, כסף, כח צבאי, אמצעי תעמולה, כריזמה, נגיעה בנקודות רגישות ועוד) וכתוצאה מזו הצליחו לשכנע את הציבור בדעתם. במקרים אלו אין משמעות רבה לעובדה שהציבור קיבל את הדעה המדוברת.
דוגמאות: הנצרות, האיסלם, קומוניזם, נאציזם וכיוצא באלו.

ג. יש מוסכמות שהתקבלו בגלל שבמבט שטחי הן נראות כנכונות, אך המתבונן יראה שזה לא בהכרח כפי שזה נראה. במקרים אלו בדרך כלל יש אמת מסויימת במבט הפשטני, אבל בדרך כלל הוא מציג רק צד אחד של המטבע, ולא בהכרח שמסקנותיו נכונות.
דוגמאות: הקשר בין חכמה לכסף, בין התנהגות נימוסית למידות מתוקנות, ובין קידמה מדעית ותרבותית לקידמה מוסרית.

בכוונה לא נקטתי בדוגמאות מתוך היהדות, כדי להציג רק את העקרון, וכל אחד יסיק מזה את מסקנותיו.

 


איש קרליץ
הודעות: 66
הצטרף: 14 יוני 2020, 01:49
נתן תודה: 16 פעמים
קיבל תודה: 41 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי איש קרליץ » 23 יולי 2020, 17:56

משורר כתב:
22 יולי 2020, 15:18
לאדם המשתדל להבין את הלימוד או סתם את חייו ויהדותו, הבנה קצת יותר עמוקה, לא פעם ולא פעמיים קורה שהוא מגיע למסקנות הסותרות את הגישה המקובלת. עד כדי שהיחס לגישה המקובלת פעמים אף מהול בזלזול ולא מעט ביקורת. אך מצד שני מפעם לפעם צץ לו המצפון ממעמקים וזועק זעקה חרישית: האמנם? האם אתה באמת יותר חכם מכולם?
והיות וגם אני לא נמלטתי מקונפליקט זה, ישבתי וחשבתי, וכה קוננתי:

מיטלטל אני עד שיגעון, בין השכל וההגיון, לבין המקובל והמדובר בפי ההמון.

דומה אני לגן המבוכה, עת שלבי נוקפני: צדקו ההמון! ואתה, שמא נטרפה עליך דעתך.

אנה אלך, את עצמי אני שואל, לכל מקום אליו אלך אולי לא שם נמצא הא-ל.

בפנותי אל ההבנה ואל הרציונל, מכל עבר יסקלוני - אפיקורס אתה, ובמחוזותינו אינך מקובל.

ואם אלך אל הרגיל והמקובל, כשיכור יסחררני שכלי, לאמור: מדקלם אתה! כל עוד הינך ממני משולל.

אנה ממך הפוקח עוורים, האר עיננו וישב ההדורים,

כי כולנו לרצונך נתכוונו, מי ברכב, ומי בסוסים.

שלום ושלווה תשכין בין הלבבות לבין השכלים,

והיה לנו למורה נבוכים.
התחושה שאתה מתאר היא אחוז קטן של עובדות, ואחוזים גדולים יותר של מצב בראש ובלב שלך.
זה לא אומר שזה לא נכון, זה גם לא אומר שפשוט מתעלמים. זה אומר שצריך לדעת להסתכל על זה בפרופורציה הנכונה, ולהבין את התהליך.
הסתירה הגדולה בין מה שחושבים ההמון, לבין מה שאדם שחושב מוצא - היא חלק מתהליך מסוים.
זה מופיע בצורה בוטה בעיקר בחברה סגורה, צעירה, שבה אין הכרות אמתית ובוגרת עם המרחבים והעומקים של חכמי ישראל בדור זה ובדורות קודמים.
הרצון בחברה סגורה וצעירה הוא להצמיח את הצמחים מהר ישר וגבוה, ולכן מופעל לחץ גדול באופן מצמצם ומגביל, ולאו דווקא רחב ובוגר.
כנראה אתה לומד בישיבה עם משטר, ושם עוד יותר בא לידי ביטוי המשטר הכללי שנוהג אצלנו למען גידול הנטיעות ישר.
ואז אתה חווה קונפליקט חזק בין האישיות הפרטית שלך, לבין הכביש הצר והמהיר.
ונדמה לך מחמת כך, שכל החברה היהודית היא 'דוגמה' של עיקרי אמונה נוקשים וממשטרים, המוניים ושטחיים.
ככל שאתה מנסה בין החברים שלך והצוות, לפתח את המחשבות והרגשות האישיים שלך, אתה מקבל פידבק שלילי, וזה מחזק את התהליך שלך לכיוון הקונפליקט.
לאמתו של דבר, אם לא תנקוט בזעזועים חריפים, ולא תהיה אויבר חוכם כטבע הצעירים, הרי שבסופו של דבר, אתה תמצא את המקום שלך אולי יותר בתור אברך אחרי החתונה, ואז תהנה גם מהצמיחה לגובה שהישיבה משטרה אותך.
ככל שתבין יותר את התהליך החיובי, של למצוא מקום לעצמך בתוך המשתלה, מבלי להפריע לגננות הכללית, יותר יתפתח אצלך היכולת להבין את העומקים שמסתתרים מאחרי ההגדרות השטחיות והנוקשות של הבחורים, ותראה שהחכמה מפוזרת רבות בכל מקום, ולחבר אותה באמת זה תהליך ארוך.


מבקש אמת
הודעות: 2969
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 317 פעמים
קיבל תודה: 1162 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מבקש אמת » 23 יולי 2020, 18:11

איש קרליץ כתב:
23 יולי 2020, 17:56
משורר כתב:
22 יולי 2020, 15:18
לאדם המשתדל להבין את הלימוד או סתם את חייו ויהדותו, הבנה קצת יותר עמוקה, לא פעם ולא פעמיים קורה שהוא מגיע למסקנות הסותרות את הגישה המקובלת. עד כדי שהיחס לגישה המקובלת פעמים אף מהול בזלזול ולא מעט ביקורת. אך מצד שני מפעם לפעם צץ לו המצפון ממעמקים וזועק זעקה חרישית: האמנם? האם אתה באמת יותר חכם מכולם?
והיות וגם אני לא נמלטתי מקונפליקט זה, ישבתי וחשבתי, וכה קוננתי:

מיטלטל אני עד שיגעון, בין השכל וההגיון, לבין המקובל והמדובר בפי ההמון.

דומה אני לגן המבוכה, עת שלבי נוקפני: צדקו ההמון! ואתה, שמא נטרפה עליך דעתך.

אנה אלך, את עצמי אני שואל, לכל מקום אליו אלך אולי לא שם נמצא הא-ל.

בפנותי אל ההבנה ואל הרציונל, מכל עבר יסקלוני - אפיקורס אתה, ובמחוזותינו אינך מקובל.

ואם אלך אל הרגיל והמקובל, כשיכור יסחררני שכלי, לאמור: מדקלם אתה! כל עוד הינך ממני משולל.

אנה ממך הפוקח עוורים, האר עיננו וישב ההדורים,

כי כולנו לרצונך נתכוונו, מי ברכב, ומי בסוסים.

שלום ושלווה תשכין בין הלבבות לבין השכלים,

והיה לנו למורה נבוכים.
התחושה שאתה מתאר היא אחוז קטן של עובדות, ואחוזים גדולים יותר של מצב בראש ובלב שלך.
זה לא אומר שזה לא נכון, זה גם לא אומר שפשוט מתעלמים. זה אומר שצריך לדעת להסתכל על זה בפרופורציה הנכונה, ולהבין את התהליך.
הסתירה הגדולה בין מה שחושבים ההמון, לבין מה שאדם שחושב מוצא - היא חלק מתהליך מסוים.
זה מופיע בצורה בוטה בעיקר בחברה סגורה, צעירה, שבה אין הכרות אמתית ובוגרת עם המרחבים והעומקים של חכמי ישראל בדור זה ובדורות קודמים.
הרצון בחברה סגורה וצעירה הוא להצמיח את הצמחים מהר ישר וגבוה, ולכן מופעל לחץ גדול באופן מצמצם ומגביל, ולאו דווקא רחב ובוגר.
כנראה אתה לומד בישיבה עם משטר, ושם עוד יותר בא לידי ביטוי המשטר הכללי שנוהג אצלנו למען גידול הנטיעות ישר.
ואז אתה חווה קונפליקט חזק בין האישיות הפרטית שלך, לבין הכביש הצר והמהיר.
ונדמה לך מחמת כך, שכל החברה היהודית היא 'דוגמה' של עיקרי אמונה נוקשים וממשטרים, המוניים ושטחיים.
ככל שאתה מנסה בין החברים שלך והצוות, לפתח את המחשבות והרגשות האישיים שלך, אתה מקבל פידבק שלילי, וזה מחזק את התהליך שלך לכיוון הקונפליקט.
לאמתו של דבר, אם לא תנקוט בזעזועים חריפים, ולא תהיה אויבר חוכם כטבע הצעירים, הרי שבסופו של דבר, אתה תמצא את המקום שלך אולי יותר בתור אברך אחרי החתונה, ואז תהנה גם מהצמיחה לגובה שהישיבה משטרה אותך.
ככל שתבין יותר את התהליך החיובי, של למצוא מקום לעצמך בתוך המשתלה, מבלי להפריע לגננות הכללית, יותר יתפתח אצלך היכולת להבין את העומקים שמסתתרים מאחרי ההגדרות השטחיות והנוקשות של הבחורים, ותראה שהחכמה מפוזרת רבות בכל מקום, ולחבר אותה באמת זה תהליך ארוך.
לא ברור למה הינך מניח שהמשורר דנן הוא בחור בישיבה. איני מכיר אותו, אבל בדרך כלל הבעיה שהוא מציג מתעצמת בעיקר אחרי החתונה, כשהאדם מתבגר יותר ומתחיל לנהל את חייו באופן פרטי, וחושב ומתבונן בדברים מסביבו באופן יותר עצמאי ולא כחלק מחברה בישיבה.
 


איש קרליץ
הודעות: 66
הצטרף: 14 יוני 2020, 01:49
נתן תודה: 16 פעמים
קיבל תודה: 41 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי איש קרליץ » 23 יולי 2020, 18:52

אינני יודע על מה הסטטיסטיקה שלך מבוססת. ככל הידוע לי לא נעשה מחקר מסודר בנדון מעולם.
אבל יש הבדל גדול בין הקונפליקט הזה כשהוא קורה בשלב של אברך לבין כאשר הוא קורה בשלב של בחור.
וזה שונה מאד.
אברך כבר הוא אדם לעצמו ברשות עצמו.
והוא חווה שהחברה היא לא בסדר, היא לא נותנת לו את המקום שלו לעשות מה שהוא חושב. היא כובלת אותו בשיטות משלה.
ואז גם אם הוא מרגיש שהחברה היא שטחית וההמון מאמין בכל סיפור ספתא באותה רמה של הלכה למשה מסיני, אז הוא מתבטא נגדה בכעס ממקום של עליונות.
ואילו בחור מרגיש יותר חסר אונים, הוא עוד לא יצר את המקום שלו, והוא לא יודע איך ליצור אותו.
ולכן הקונפליקט בשלב הזה בתהליך מתבטא כאי הבנה, למה זה כך למה זה קורה, שההמון לא מבין אותי, שהוא נוקשה כלפי, שאין לי ברירה רק להיות או אמיתי או עדרי ושטחי.

ולפי הנוסח שהוא כותב, זה נראה שהוא בחור בישיבה עם משטר, וממילא הוא מרגיש שכל העולם מצומצם והמוני, ולא נותנים לו רק שתי ברירות קטביות.


מבקש אמת
הודעות: 2969
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 317 פעמים
קיבל תודה: 1162 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מבקש אמת » 23 יולי 2020, 18:53

איש קרליץ כתב:
23 יולי 2020, 18:52
אינני יודע על מה הסטטיסטיקה שלך מבוססת. ככל הידוע לי לא נעשה מחקר מסודר בנדון מעולם.
אבל יש הבדל גדול בין הקונפליקט הזה כשהוא קורה בשלב של אברך לבין כאשר הוא קורה בשלב של בחור.
וזה שונה מאד.
אברך כבר הוא אדם לעצמו ברשות עצמו.
והוא חווה שהחברה היא לא בסדר, היא לא נותנת לו את המקום שלו לעשות מה שהוא חושב. היא כובלת אותו בשיטות משלה.
ואז גם אם הוא מרגיש שהחברה היא שטחית וההמון מאמין בכל סיפור ספתא באותה רמה של הלכה למשה מסיני, אז הוא מתבטא נגדה בכעס ממקום של עליונות.
ואילו בחור מרגיש יותר חסר אונים, הוא עוד לא יצר את המקום שלו, והוא לא יודע איך ליצור אותו.
ולכן הקונפליקט בשלב הזה בתהליך מתבטא כאי הבנה, למה זה כך למה זה קורה, שההמון לא מבין אותי, שהוא נוקשה כלפי, שאין לי ברירה רק להיות או אמיתי או עדרי ושטחי.

ולפי הנוסח שהוא כותב, זה נראה שהוא בחור בישיבה עם משטר, וממילא הוא מרגיש שכל העולם מצומצם והמוני, ולא נותנים לו רק שתי ברירות קטביות.

אולי. נשוא הנידון נמצא כאן בפורום, ונחכה לשמוע ממנו מה האמת.


אבי עזרי
הודעות: 125
הצטרף: 11 יוני 2020, 15:20
נתן תודה: 15 פעמים
קיבל תודה: 82 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי אבי עזרי » 23 יולי 2020, 19:39

איש קרליץ כתב:
23 יולי 2020, 17:56
משורר כתב:
22 יולי 2020, 15:18
לאדם המשתדל להבין את הלימוד או סתם את חייו ויהדותו, הבנה קצת יותר עמוקה, לא פעם ולא פעמיים קורה שהוא מגיע למסקנות הסותרות את הגישה המקובלת. עד כדי שהיחס לגישה המקובלת פעמים אף מהול בזלזול ולא מעט ביקורת. אך מצד שני מפעם לפעם צץ לו המצפון ממעמקים וזועק זעקה חרישית: האמנם? האם אתה באמת יותר חכם מכולם?
והיות וגם אני לא נמלטתי מקונפליקט זה, ישבתי וחשבתי, וכה קוננתי:

מיטלטל אני עד שיגעון, בין השכל וההגיון, לבין המקובל והמדובר בפי ההמון.

דומה אני לגן המבוכה, עת שלבי נוקפני: צדקו ההמון! ואתה, שמא נטרפה עליך דעתך.

אנה אלך, את עצמי אני שואל, לכל מקום אליו אלך אולי לא שם נמצא הא-ל.

בפנותי אל ההבנה ואל הרציונל, מכל עבר יסקלוני - אפיקורס אתה, ובמחוזותינו אינך מקובל.

ואם אלך אל הרגיל והמקובל, כשיכור יסחררני שכלי, לאמור: מדקלם אתה! כל עוד הינך ממני משולל.

אנה ממך הפוקח עוורים, האר עיננו וישב ההדורים,

כי כולנו לרצונך נתכוונו, מי ברכב, ומי בסוסים.

שלום ושלווה תשכין בין הלבבות לבין השכלים,

והיה לנו למורה נבוכים.
התחושה שאתה מתאר היא אחוז קטן של עובדות, ואחוזים גדולים יותר של מצב בראש ובלב שלך.
זה לא אומר שזה לא נכון, זה גם לא אומר שפשוט מתעלמים. זה אומר שצריך לדעת להסתכל על זה בפרופורציה הנכונה, ולהבין את התהליך.
הסתירה הגדולה בין מה שחושבים ההמון, לבין מה שאדם שחושב מוצא - היא חלק מתהליך מסוים.
זה מופיע בצורה בוטה בעיקר בחברה סגורה, צעירה, שבה אין הכרות אמתית ובוגרת עם המרחבים והעומקים של חכמי ישראל בדור זה ובדורות קודמים.
הרצון בחברה סגורה וצעירה הוא להצמיח את הצמחים מהר ישר וגבוה, ולכן מופעל לחץ גדול באופן מצמצם ומגביל, ולאו דווקא רחב ובוגר.
כנראה אתה לומד בישיבה עם משטר, ושם עוד יותר בא לידי ביטוי המשטר הכללי שנוהג אצלנו למען גידול הנטיעות ישר.
ואז אתה חווה קונפליקט חזק בין האישיות הפרטית שלך, לבין הכביש הצר והמהיר.
ונדמה לך מחמת כך, שכל החברה היהודית היא 'דוגמה' של עיקרי אמונה נוקשים וממשטרים, המוניים ושטחיים.
ככל שאתה מנסה בין החברים שלך והצוות, לפתח את המחשבות והרגשות האישיים שלך, אתה מקבל פידבק שלילי, וזה מחזק את התהליך שלך לכיוון הקונפליקט.
לאמתו של דבר, אם לא תנקוט בזעזועים חריפים, ולא תהיה אויבר חוכם כטבע הצעירים, הרי שבסופו של דבר, אתה תמצא את המקום שלך אולי יותר בתור אברך אחרי החתונה, ואז תהנה גם מהצמיחה לגובה שהישיבה משטרה אותך.
ככל שתבין יותר את התהליך החיובי, של למצוא מקום לעצמך בתוך המשתלה, מבלי להפריע לגננות הכללית, יותר יתפתח אצלך היכולת להבין את העומקים שמסתתרים מאחרי ההגדרות השטחיות והנוקשות של הבחורים, ותראה שהחכמה מפוזרת רבות בכל מקום, ולחבר אותה באמת זה תהליך ארוך.
זה לא תשובה, זה פסיכולוגיה.
הסתירה שישנה בין השכל ללב נדונה כבר בספרים. וזה דומה לויכוח שיש בין הרמב''ם לכוזרי האם השכל העיקר, או הלב העיקר. (במדרש איתא שזה מחלוקת דוד ושלמה).
ויש באוצה''ח ספר של הרב יצחק שילת שמונה 13 מחלוקות בין הכוזרי לרמב''ם שכולם תלויים אם הולכים לפי השכל או לפי הלב.
ולגופו של עניין, יש מושג שנקרא "חכמת ההמונים", המשמעות היא כלל לא שההמון צודק, אלא שמכל מגוון השטויות של ההמונים, יוצא איזון חכם יותר מאשר אילו החכמים מנסים לסדר את האיזון לפי החכמה שלהם.
ולעננינו המובן הוא, שבוודאי הדעות של ההמון כדעות הם בדרך כלל שטויות. אבל החכמה האמתית אינה בידיעה האם הרב פלוני גדול מהשני או שאר ההבלים שההמון מחשיב אותם לעיקרי האמונה, אלא בחכמת הלב. זאת אומרת איך להתנהל בצורה שתביא לכך שיהיה יציבות פנימית לאמיתות של האדם.
ויש משל שהעשיר רצה להחביא את היהלום היקר במקום שלא יגנבו אותו, אז הוא החביא אותו באשפה. כך אפשר לומר במליצה על ההמוניות היהודית התמימה והחמודה, שאם היו שמים על השולחן את העיקרי האמונה ואת ההגדרות האמיתיות העמוקות של ההלכה והאגדה, היו משמשמים בהם בידים מסואבות, והם לא היו עוברים בלבבות ביציבות ובטוהר, ולכן חכמת ההמונים עוטפת אותם באלף אלפי אמונות הבל ווארטים של שטות, כדי שימשמשו בהם, ובתוך הלב מוצנע הגנטיקה של העומק של המצוות, וכך אחר כך נבנים בני אדם כיהודים טובים לדורות, וחלק מהם מבינים בסוף את נקודת האמת, וחלק רק באינטאיציה שלהם הפנימית זה נשאר, ועד יומם האחרון הם יאחזו גם דרך העטיפות, אבל הם יהיו יהודים טובים הם ובניהם.
ולכן אע''פ שהאדם הפרטי רואה עומקים שמכחשים את הצורה הרווחת של הדיבור, אל יבהל מכך. ויקיים אביו שמר את הדבר. כי החכמה האמיתית היא חכמת הלב איך להתחבר לתורה ולמצוות בחיים, ולא הידיעות של ההגדרות המופשטות.

ויש סיפור שפעם בא שמואל יוסף צצקס לרב של יפו, ושוחח עמו בדברי הגות ויהדות, ותוך כדי הדברים נפלט לו שחז''ל הגזימו (ח') בגזירות ותקנות.
אמר לו הרב של יפו, אספר לך סיפור, פעם צדיק אחד נקלע לפונדק מרוחק, ולא מצא שום ספר בלתי סידור אחד מלא בפירושים ומדרשים והגה בו כל הלילה.
בבוקר אמר לבעל הפונדק, מה אתה צריך את הסידור הזה, אני אתן לך סידור יפה יותר, ותביא לי את הסידור הזה
והכפרי אומר בשום פנים ואופן
למה ?
הוא אומר: כי כל בוקר כשיש קור כלבים אני מצית את המקטרת שלי עם דף מהסידור, אני תולש ותולש, ועדיין לא הגעתי למה טובו....

אם כן, אל תזלזל בעטיפות של ההמון, כי זה מכניס בפנים עמוק את התפילה, וגם כשנתלשים הרבה דפים, עדיין לא מגיעים למה טובו.
 


מסורת אבותינו
הודעות: 106
הצטרף: 09 מרץ 2020, 16:49
נתן תודה: 35 פעמים
קיבל תודה: 73 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מסורת אבותינו » 23 יולי 2020, 19:43

משורר כתב:
22 יולי 2020, 15:18
לאדם המשתדל להבין את הלימוד או סתם את חייו ויהדותו, הבנה קצת יותר עמוקה, לא פעם ולא פעמיים קורה שהוא מגיע למסקנות הסותרות את הגישה המקובלת. עד כדי שהיחס לגישה המקובלת פעמים אף מהול בזלזול ולא מעט ביקורת. אך מצד שני מפעם לפעם צץ לו המצפון ממעמקים וזועק זעקה חרישית: האמנם? האם אתה באמת יותר חכם מכולם?
והיות וגם אני לא נמלטתי מקונפליקט זה, ישבתי וחשבתי, וכה קוננתי:

מיטלטל אני עד שיגעון, בין השכל וההגיון, לבין המקובל והמדובר בפי ההמון.

דומה אני לגן המבוכה, עת שלבי נוקפני: צדקו ההמון! ואתה, שמא נטרפה עליך דעתך.

אנה אלך, את עצמי אני שואל, לכל מקום אליו אלך אולי לא שם נמצא הא-ל.

בפנותי אל ההבנה ואל הרציונל, מכל עבר יסקלוני - אפיקורס אתה, ובמחוזותינו אינך מקובל.

ואם אלך אל הרגיל והמקובל, כשיכור יסחררני שכלי, לאמור: מדקלם אתה! כל עוד הינך ממני משולל.

אנה ממך הפוקח עוורים, האר עיננו וישב ההדורים,

כי כולנו לרצונך נתכוונו, מי ברכב, ומי בסוסים.

שלום ושלווה תשכין בין הלבבות לבין השכלים,

והיה לנו למורה נבוכים.
המסורת היא שהעומק לא יכול להירכש לבד על ידי חשיבה עצמית
יתכן שהחשיבה העצמית יש בכוחה להפריך את התפיסה הראשונית של ההמון, אבל היא לא יכולה לבנות את התפיסה האמתית לבד.
לזה צריך חיבור למסורת. וזה על ידי למצוא זקנים ומבוגרים ותלמידי חכמים שיש להם הזמן לשמוע את מחשבותיך, ולהנחיל לך את האופן לחבר את הדברים,
אחרת אתה תישאר רק בפרכות אבל לא בידיעת האמת האמתית.
 


מה אדבר
הודעות: 509
הצטרף: 09 יולי 2020, 14:59
מיקום: ירושלים
קיבל תודה: 91 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מה אדבר » 23 יולי 2020, 21:38

משורר כתב:
22 יולי 2020, 15:18
אנה אלך, את עצמי אני שואל, לכל מקום אליו אלך אולי לא שם נמצא הא-ל.
עי' קובץ אגרות ח"א קעד שכתב ממש כדברים אלו.
 


פותח הנושא
משורר
הודעות: 10
הצטרף: 14 יולי 2020, 14:44
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 7 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי משורר » 23 יולי 2020, 22:05

אני לא אתייחס לוויכוח אודותי האם אני בישיבה עם משטר או שאני אברך, אבל אני כן רוצה להבהיר כמה נקודות שאולי לא הובנו ממני.
המציאות היא שאת יהודתינו אנחנו מתחילים להכיר בגיל צעיר מאד, וכן את לימוד התורה, בנתינת דגש על לימוד גמ'. בגיל צעיר ההבנות מסתכמות בעיקר במילים ודקלומים בעלמא.
הבעיה הגדולה בזה היא, שכשגדלים לא כולם טורחים להבין מחדש את את אוסף המילים שהכניסו לנו בראש, ונשארים עם מילים בעלמא.
אביא דוגמא פשוטה מעולם ה'לומדעס'. הר"מ בישיבה קטנה, גם אם הוא עצמו הבין, בכל זאת להסביר הוא לא טרח, וכשהוא אומר ומסביר לתלמידיו ששליחות זה 'חלות' כזאת של 'עומד במקומו' (והוא גם מקמץ את עיניו בכח), הם מבינים שיש כאן איזה משהו כזה שנקרא בעל כח, זה נשמע להם מבריק ורציני, ומעתה הם משתמשים במילים אלו תוך שהם חווים חוויות נשגבות של אי אלו מילים. הבעיה היא שיש כאלו שלא מנסים לחשוב על מילים אלו שוב במהלך חייהם, אפי' עד זקנה ושיבה.
וכשאמרו להם ש'שטר זה שטר', הם בעצם הבינו שלא צריך לחפש לזה הסברים, אלא צריכים חזק חזק לחוות את המושג שטר כשמזכירים את שמו. אי"ז אלא מילים. אותו דבר יכלו לומר להם ששטר זה קיר, או ששטר זה לא שטר.
בעיה זו מתעצמת שבעתיים באשר בציבור שלנו מאד חשוב העניין של 'מסורת רבותינו', סברא שהם לא אמרו אסור לאמרה, זה כבר לא תורה, זה 'סברות של אוניברסיטה'. התוצאה היא שעיקר הלימוד מתבסס על תורתם של ראשי הישיבות והאחרונים. החיסרון בזה הוא שחוזרים בעיקר על המילים שהם אמרו, ולא על תוכנן. הבנה אי אפשר להעביר במילים, אפשר רק לומר מילים שירמזו להבנה שנמצאת בפנים. על השומע לחשוב על המילים היטב ועל ידיהם לעורר את הבנתו שלו.
גם כשאני מדבר עם אנשים ת"ח בלימוד, יש מהם שאני שואל את עצמי בשקט- האם הם מבינים את מה שהם מדברים? ואני מנסה בכל הכח לסחוט מהם, אולי בכל זאת, ולריק.
התחושה היא שהם כביכול חיים בעולם של מילים.
ובדיוק על זה באה קינתי, שאינה אלא ביטוי לרגשות של רבים ממכרי. אין לי בעיה ללכת בדרכי שלי, לא אני סללתי אותה, רבים וחושבים ממני כבר עברו בה. אלא שכואב לי הלב לחשוב שציבור גדול פשוט אינו חושב, אני מרגיש גאוותן וחסר לב לחשוב כך.
[בניגוד לדברי 'איש קרליץ' במקום שבו אני חי דווקא הגישה המקובלת היא לחשוב עצמאי, כך שה'איבחון' שלו קצת פיספס].


שיתא אלפי
הודעות: 177
הצטרף: 18 מרץ 2020, 16:39
נתן תודה: 44 פעמים
קיבל תודה: 160 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי שיתא אלפי » 24 יולי 2020, 02:53

מה חסר במהדורא קמא של הילדסימר ?
 


ד.מ.
הודעות: 216
הצטרף: 03 מרץ 2020, 20:58
נתן תודה: 26 פעמים
קיבל תודה: 101 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי ד.מ. » 24 יולי 2020, 03:46

הקונפליקט נהדר בתור שירה - אבל יש בו שקר מובנה

אכן תופעת הלומדעס' עברה את גבול הטעם הטוב ולצערנו יש הרבה מילים בלא כיסוי, והנה מי שלא חושב כך או שלא חושב בכלל שיערב לו, אבל מי שחושב כך אין לו שום צד אחר ואין לו שום יכולת להשתחרר ממחשבות אלו, גם אם מהצד השני יצעקו לו אפיקורס.

ומאידך גיסא בירור יסודות האמונה הוא חובה מחובות הדת אשר עסקו בה במשך דורות ע"ג דורות [ומה קרה פתאום אשאיר לחוקרי ההיסטוריה ולבעלי התיאוריות], ולעולם לא צעקו אפיקורס על מי שפנה אל ההבנה ואל הרציונל.

אבל דרך זו היא דרך אישית [שמתאימה מאד למשוררים] שעוברים הם אותה בבדידות ובמאמץ בלי רעש ובלי צלצולים, דורשים ומבקשים, ומי שהקב"ה קורא לו, מי שמבקש באמת, אין לו שום צד אחר כי האמת מושכת אותו אחריה בקסמיה, והוא סולל לעצמו דרך מופלאה ללא חת ומורא.

אבל יש גם את ה"אלה" חניכי עולם המילים, שמעולם לא טעמו טעם של הבנה פנימית, וישוטטו בראש חוצות ויצעקו מעל כל במה "הוכח תוכיח לי שיש אלוקים כי אם יש אלוקים הלא בהכרח אין אלוקים וא"כ היאך יכול להיות שיש אלוקים", ויפתחו סימפוזיונים, ויתפלמסו עד שעות הלילה הקטנות האם חז"ל היו מוכשרים יותר מהם או פחות מהם, והאם ר' חיים בריסקער חווה את הקב"ה או שחי באוסף של דינים, ועליהם יצעקו גם יצעקו כי הורסים הם כל חלקה טובה בבורותם וקוצר שכלם [וע"כ אין אני מכוון אל בני אדם מסויימים בבית המדרש שהוזכר לעיל אלא לאוירה הזאת של "יאללה בלגן יאללה" שמגיעה ע"י אותם חסרי דעת ומחשבה שבית המדרש הנ"ל לא יוכל לשנות אותם כיון שחסרי דעת המה ורק יוסיפו מילים לועזיות חדשות לארסנל בכדי לוודא שיוכלו לנצח כל ויכוח ע"י מילים עוד יותר גבוהות]

לא כן מבקש האמת אשר דיונים אלו מעניינים אותו כשלג דאשתקד, כי מנהל הוא רומן עם האלוקים, ואין מי שיוכל להפסיק את הרומן הזה, גם אם יקברו אותו מחוץ לגדר, אבל העיסוק שלו יהיה בענווה, בקול דממה דקה, בלי להתריס, ובלי לדבר על אלוקים כמו על איזה יתוש שצריך לדעת האם קיומו הוכח מדעית, [וכן - גם בלי להפוך את ראשי הישיבות לסיבת כל אסונות הדור], ומבקש האלוקים הקונפליקטים שלו יהיו מהסגנון של "דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו כו' קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר", אזי יציץ עליו בעל הבירה לפרוס עליו את כנפיו, - לחיות עם הקב"ה.

לכן אומר לך משורר נכבד, כי נפש עדינה יש לך, אז תן לה לנגן את המנגינה האמיתית שלה, על הקונפליקטים האמיתיים של קרבה וריחוק, של נפילה ועליה, ולא על מה אמרו ומה יאמרו.

בכל אופן חייב אני לציין שהטעם שלך נפלא


מבקש אמת
הודעות: 2969
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 317 פעמים
קיבל תודה: 1162 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מבקש אמת » 24 יולי 2020, 07:44

דבריך נפלאים, מתוקים מדבש, ונוקבים באמיתותם.
 


מבקש אמת
הודעות: 2969
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 317 פעמים
קיבל תודה: 1162 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מבקש אמת » 24 יולי 2020, 07:58

משורר כתב:
23 יולי 2020, 22:05
אני לא אתייחס לוויכוח אודותי האם אני בישיבה עם משטר או שאני אברך, אבל אני כן רוצה להבהיר כמה נקודות שאולי לא הובנו ממני.
המציאות היא שאת יהודתינו אנחנו מתחילים להכיר בגיל צעיר מאד, וכן את לימוד התורה, בנתינת דגש על לימוד גמ'. בגיל צעיר ההבנות מסתכמות בעיקר במילים ודקלומים בעלמא.
הבעיה הגדולה בזה היא, שכשגדלים לא כולם טורחים להבין מחדש את את אוסף המילים שהכניסו לנו בראש, ונשארים עם מילים בעלמא.
אביא דוגמא פשוטה מעולם ה'לומדעס'. הר"מ בישיבה קטנה, גם אם הוא עצמו הבין, בכל זאת להסביר הוא לא טרח, וכשהוא אומר ומסביר לתלמידיו ששליחות זה 'חלות' כזאת של 'עומד במקומו' (והוא גם מקמץ את עיניו בכח), הם מבינים שיש כאן איזה משהו כזה שנקרא בעל כח, זה נשמע להם מבריק ורציני, ומעתה הם משתמשים במילים אלו תוך שהם חווים חוויות נשגבות של אי אלו מילים. הבעיה היא שיש כאלו שלא מנסים לחשוב על מילים אלו שוב במהלך חייהם, אפי' עד זקנה ושיבה.
וכשאמרו להם ש'שטר זה שטר', הם בעצם הבינו שלא צריך לחפש לזה הסברים, אלא צריכים חזק חזק לחוות את המושג שטר כשמזכירים את שמו. אי"ז אלא מילים. אותו דבר יכלו לומר להם ששטר זה קיר, או ששטר זה לא שטר.
בעיה זו מתעצמת שבעתיים באשר בציבור שלנו מאד חשוב העניין של 'מסורת רבותינו', סברא שהם לא אמרו אסור לאמרה, זה כבר לא תורה, זה 'סברות של אוניברסיטה'. התוצאה היא שעיקר הלימוד מתבסס על תורתם של ראשי הישיבות והאחרונים. החיסרון בזה הוא שחוזרים בעיקר על המילים שהם אמרו, ולא על תוכנן. הבנה אי אפשר להעביר במילים, אפשר רק לומר מילים שירמזו להבנה שנמצאת בפנים. על השומע לחשוב על המילים היטב ועל ידיהם לעורר את הבנתו שלו.
גם כשאני מדבר עם אנשים ת"ח בלימוד, יש מהם שאני שואל את עצמי בשקט- האם הם מבינים את מה שהם מדברים? ואני מנסה בכל הכח לסחוט מהם, אולי בכל זאת, ולריק.
התחושה היא שהם כביכול חיים בעולם של מילים.
ובדיוק על זה באה קינתי, שאינה אלא ביטוי לרגשות של רבים ממכרי. אין לי בעיה ללכת בדרכי שלי, לא אני סללתי אותה, רבים וחושבים ממני כבר עברו בה. אלא שכואב לי הלב לחשוב שציבור גדול פשוט אינו חושב, אני מרגיש גאוותן וחסר לב לחשוב כך.
[בניגוד לדברי 'איש קרליץ' במקום שבו אני חי דווקא הגישה המקובלת היא לחשוב עצמאי, כך שה'איבחון' שלו קצת פיספס].

התיאור שלך הוא מדוייק להפליא. אך לענ"ד כדאי לשים לב אל נקודה חשובה: הבעיה שהזכרת היא בעיה מובנית בעולם הזה, ששמה "ציבוריות", וכמו שיבואר.

הקב"ה יצר את העולם באופן שהחכמה וההבנה העמוקה והאמיתית מצויה רק אצל מעטים, ואינה נחלת הכלל. ככל שהדברים יותר מורכבים ועמוקים, כך יש פחות אנשים שיורדים לעומקם ותופסים כהוגן את תוכנם. כשמפיצים דברי חכמה לרבים, זה לא מחולל נס והופך את הרבים לחכמים גדולים, אלא פשוט גורם להם לתפוס את החכמה בצורה שטחית וחלקית. זה לא אומר שרוב הציבור טפשים, אלא שלא כולם חכמים מספיק בשביל לרדת לעומק כל מושג ולהכיל מורכבויות שתפיסתן אינן נקנות בחשיבה פשטנית אלא בהתבוננות והעמקה.

מה שקורה הוא, שכשיש יחידים בעלי הבנה עמוקה ומקיפה יותר שתופסים את השטחיות שבהבנה הציבורית, הם מתרגזים על ה"עוילם גוילם" שמסביבם ועל כך שמצפצפים דברים בלי הגיון. יש כאלו שכתוצאה מזה עוזבים את דרך הרבים ופונים לסלול לעצמם דרך עצמאית. אלא שזה רעיון גרוע, הן מפני שהאדם לא יכול לחיות לבד, ובודאי שלא לגדל ילדים באופן כזה, והן מפני שכמה שהוא חכם הוא עלול לסטות מקו היושר אם הולך לבדו. לעומתם יש כאלו שנשארים עם כולם וחיים במרמור ותסכול פנימי על העולם הטפש בו הם נמצאים. ויש כאלו שמנסים לחנך את העולם וללמדם דעת, ולהפיץ את התבונה שרכשו בציבור, אלא שברגע שהתבונה מתחילה להיות נחלת הרבים היא מאבדת את עומקה ומורכבותה ונהפכת לשטחית וחיצונית, ושוב חזרנו לאותה בעיה...

הדרך הנכונה לענ"ד היא להבין שזה דרך העולם, ולנסות למצוא את אותם יחידים אליהם אפשר להתחבר וליהנות מתבונתם. יחד עם זאת יש להוקיר את המעלות הרבות שיש בהרבה אנשים אחרים, שגם אם אינם עמקנים גדולים או בעלי מחשבה, יש בהם מעלות רבות אחרות, וגם לפעמים חכמה פשטנית יותר שדווקא עלולה להתחמק מעיני המעמיקים והחושבים הגדולים, שלעתים רוב מחשבותיהם ופלסופיהם משכיח מהם תובנות פשוטות.

ועל זה אמר החכם מכל אדם: "טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ".


יעקב בוצ'קובסקי
הודעות: 46
הצטרף: 17 ינואר 2020, 00:38
קיבל תודה: 81 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי יעקב בוצ'קובסקי » 24 יולי 2020, 09:27

יישר כח. דברים נפלאים וחכמים מאוד.


לעצמו נברא
הודעות: 17
הצטרף: 22 פברואר 2020, 23:07
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 2 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי לעצמו נברא » 24 יולי 2020, 11:53

עיקר הלימוד הוא להגדיר "מה כתוב" ופחות בקירוב הדברים אל השכל והבנת הפילוסופיה של הדברים כפי שנהוג בקרב בני הישיבות הצעירים כיום.
ולא תמצא אף ת"ח מעל גיל 35 שעוסק בצורה כזאת של לימוד התורה.
ופוק חזי שגדולי ההלכה שעליהם אתה סומך וודאי לא למדו בדרך זו ,ובכ"א אתה סומך עליהם להלכה.
וראה בהקדמת הברכ"ש מה שכתב הגר"ר גרוזובסקי "שהגרב"ד קירב את שכלו לשכל התורה ולא את התורה לשכלו" והבן.
וכשתגיע למסכתות כמו עירובין וחולין תראה של"ש כלל ללמוד בדרך זו, והדברים פשוטים לכ"א שגמר את היש"ג.


תיובתא
הודעות: 979
הצטרף: 10 יולי 2017, 20:56
נתן תודה: 490 פעמים
קיבל תודה: 254 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי תיובתא » 24 יולי 2020, 12:07

יעקב בוצ'קובסקי כתב:
24 יולי 2020, 09:27
יישר כח. דברים נפלאים וחכמים מאוד.
יעקב בוצ'קובסקי האמיתי, או שם עט שלך בפורום?
 


יעקב בוצ'קובסקי
הודעות: 46
הצטרף: 17 ינואר 2020, 00:38
קיבל תודה: 81 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי יעקב בוצ'קובסקי » 24 יולי 2020, 12:42

תיובתא כתב:
24 יולי 2020, 12:07
יעקב בוצ'קובסקי כתב:
24 יולי 2020, 09:27
יישר כח. דברים נפלאים וחכמים מאוד.
יעקב בוצ'קובסקי האמיתי, או שם עט שלך בפורום?


האמיתי, לגמרי...


לא פסקה ישיבה
הודעות: 316
הצטרף: 22 אפריל 2020, 20:57
נתן תודה: 57 פעמים
קיבל תודה: 56 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי לא פסקה ישיבה » 24 יולי 2020, 12:49

משורר כתב:
23 יולי 2020, 22:05
אני לא אתייחס לוויכוח אודותי האם אני בישיבה עם משטר או שאני אברך, אבל אני כן רוצה להבהיר כמה נקודות שאולי לא הובנו ממני.
המציאות היא שאת יהודתינו אנחנו מתחילים להכיר בגיל צעיר מאד, וכן את לימוד התורה, בנתינת דגש על לימוד גמ'. בגיל צעיר ההבנות מסתכמות בעיקר במילים ודקלומים בעלמא.
הבעיה הגדולה בזה היא, שכשגדלים לא כולם טורחים להבין מחדש את את אוסף המילים שהכניסו לנו בראש, ונשארים עם מילים בעלמא.
אביא דוגמא פשוטה מעולם ה'לומדעס'. הר"מ בישיבה קטנה, גם אם הוא עצמו הבין, בכל זאת להסביר הוא לא טרח, וכשהוא אומר ומסביר לתלמידיו ששליחות זה 'חלות' כזאת של 'עומד במקומו' (והוא גם מקמץ את עיניו בכח), הם מבינים שיש כאן איזה משהו כזה שנקרא בעל כח, זה נשמע להם מבריק ורציני, ומעתה הם משתמשים במילים אלו תוך שהם חווים חוויות נשגבות של אי אלו מילים. הבעיה היא שיש כאלו שלא מנסים לחשוב על מילים אלו שוב במהלך חייהם, אפי' עד זקנה ושיבה.
וכשאמרו להם ש'שטר זה שטר', הם בעצם הבינו שלא צריך לחפש לזה הסברים, אלא צריכים חזק חזק לחוות את המושג שטר כשמזכירים את שמו. אי"ז אלא מילים. אותו דבר יכלו לומר להם ששטר זה קיר, או ששטר זה לא שטר.
בעיה זו מתעצמת שבעתיים באשר בציבור שלנו מאד חשוב העניין של 'מסורת רבותינו', סברא שהם לא אמרו אסור לאמרה, זה כבר לא תורה, זה 'סברות של אוניברסיטה'. התוצאה היא שעיקר הלימוד מתבסס על תורתם של ראשי הישיבות והאחרונים. החיסרון בזה הוא שחוזרים בעיקר על המילים שהם אמרו, ולא על תוכנן. הבנה אי אפשר להעביר במילים, אפשר רק לומר מילים שירמזו להבנה שנמצאת בפנים. על השומע לחשוב על המילים היטב ועל ידיהם לעורר את הבנתו שלו.
גם כשאני מדבר עם אנשים ת"ח בלימוד, יש מהם שאני שואל את עצמי בשקט- האם הם מבינים את מה שהם מדברים? ואני מנסה בכל הכח לסחוט מהם, אולי בכל זאת, ולריק.
התחושה היא שהם כביכול חיים בעולם של מילים.
ובדיוק על זה באה קינתי, שאינה אלא ביטוי לרגשות של רבים ממכרי. אין לי בעיה ללכת בדרכי שלי, לא אני סללתי אותה, רבים וחושבים ממני כבר עברו בה. אלא שכואב לי הלב לחשוב שציבור גדול פשוט אינו חושב, אני מרגיש גאוותן וחסר לב לחשוב כך.
[בניגוד לדברי 'איש קרליץ' במקום שבו אני חי דווקא הגישה המקובלת היא לחשוב עצמאי, כך שה'איבחון' שלו קצת פיספס].
גם לקבל שבת בלי להבין את עומקה של השבת, יש שיראו בזה שטחיות "ולחיות ליד", או לא לגעת. צריך לדעת, שבדרך כלל סברות נאמרות עם הרגשה מסויימת, ולא סתם "דקלום", בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם אדם שלא חושב חי היטיב את עומקם של החיים, אבל הוא לא מודע למה שהוא חי, מבחינה הגדרתית. מרנא הגר"ש אויערבאך זצוק"ל אמר פעם, שיכול אדם ללמוד שור שנגח את הפרה בפשטות עם כל החיבור להקב"ה, ויכול אדם ללמוד סתרי תורה, ולהיות חלול. התחושה של כמה שאם יעמיקו בהגדרות מסויימות, נובעת מהרצון להרגיש חכמים בעיני עצמם. הכרתי ומכיר אני הרבה חכמים, אולם חכמה אלוקית, של עומק אינסופי, לא מצאתי אלא אצל גדולי ישראל המובהקים. כמו מרנא הגר"ש אויערבאך זיע"א, ויבדלחטו"א, מרנא הגר"י דיויד שליט"א, ועוד מחכמי ישראל. אתן דוגמא לכך, ללמוד את כל מילות התורה שבכתב ובעל פה, ולהבין כל מילה לעומק אין קץ, זה ראיתי רק אצלם. שלא לדבר על ידיעת החכמות החיצוניות כולם, שהם אצלם כלי לגילוי האמונה. הבנתם בנפש האדם היתה והיא אינסופית, ולא כאן המקום לפרט. הבאתי זאת כדי להוכיח שלא לחכמים לחם. היינו גם מי שיחשוב שהוא משתייך לאסכולת החכמה, אותה מצא בבית מדרש אלמוני. ואין כוונתי לרב המשורר, שמהבחנה שלי מדובר בבחור. אלא לכל החכמים בעיניהם, שחושבים שע"י השתייכות למקום או לאסכולה מסויימת, ימצאו לעצמם זהות. והדברים שווא ומדוחים. לא המקום עושה את האדם, אלא האדם עושה את עצמו. אם תאבו ושמעתם, ייטב. אם תמרו, יהיה להפך. 
מה חשובה היא השמיעה למסורת החכמים, אותם אלו שעברו את גן המבוכה, ויודעים לומר ולהבחין בין טוב לרע. בין חכמה אמיתית, לחכמה שטחית ויהירה - בעיני עצמה וההמון.
ולא, לא באתי לקדש את השטחיות. ודאי, שמחובת האדם לעמול ולהבין סודות התורה. אבל כ"ז כשנעשה הדבר במסגרת תורנית שהמכוון הרשמי שלה לפחות, הם חיי בן תורה. ולא במסגרת, שמטרתה יצירת זהות יוונית. שמזכירה את חכמי אתונה, ואין כוונתי למשהו מסויים, אלא לרוח הדברים. ולמה, הבאתי את חכמי אתונה? כיון שהם, כמו שלימדנו מורינו הנערץ מרן רבי משה שפירא זצוק"ל, לא חיפשו את חיי אור התורה, אלא את חיי הפילוספיה הרדודים, שמטרתם, יצירת חיץ בינם להמון. והפיכתם ל"מורמים מעם", או משהו כזה.
ושוב, לא כוונו הדברים באופן אישי חלילה, אלא למהותה של תופעה, הפושה קצת בשולי המחנה.


לא פסקה ישיבה
הודעות: 316
הצטרף: 22 אפריל 2020, 20:57
נתן תודה: 57 פעמים
קיבל תודה: 56 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי לא פסקה ישיבה » 24 יולי 2020, 12:52

יעקב בוצ'קובסקי כתב:
24 יולי 2020, 12:42
תיובתא כתב:
24 יולי 2020, 12:07
יעקב בוצ'קובסקי כתב:
24 יולי 2020, 09:27
יישר כח. דברים נפלאים וחכמים מאוד.
יעקב בוצ'קובסקי האמיתי, או שם עט שלך בפורום?

האמיתי, לגמרי...
אולי תפתח אשכול להסביר את שיטתך, וללבנה לתועלת הרבים?
 


יעקב בוצ'קובסקי
הודעות: 46
הצטרף: 17 ינואר 2020, 00:38
קיבל תודה: 81 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי יעקב בוצ'קובסקי » 24 יולי 2020, 15:43

קשה לי להאריך בטקסטים שנקראים פעם אחת, היום כאן ומחר בקבר. הכתיבה דורשת זמן ואנרגיה.
הרב "מבקש אמת" ביאר את הדברים בטוטו"ד, לענ"ד.


מנהל פורום אקטואליה
מנהל פורום אקטואליה
הודעות: 293
הצטרף: 25 דצמבר 2019, 22:21
נתן תודה: 5 פעמים
קיבל תודה: 142 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מנהל פורום אקטואליה » 24 יולי 2020, 18:44

יעקב בוצ'קובסקי כתב:
24 יולי 2020, 15:43
ומחר בקבר
למה?
דוקא זה נשאר כאן לעיני רבים
וכאן תוכל לשמוע גם ביקורת, בשונה מכתיבת ספר וקביעת עובדה
ע"י מו"מ כולם מחכימים, גם החכמים הגדולים

האם אתה המחבר של הספר בעצתך תנחני?


מנהל פורום אקטואליה
מנהל פורום אקטואליה
הודעות: 293
הצטרף: 25 דצמבר 2019, 22:21
נתן תודה: 5 פעמים
קיבל תודה: 142 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי מנהל פורום אקטואליה » 24 יולי 2020, 18:45

אגב סיננתי מהאשכול הודעות מיותרות הקשורות לביהמ"ד הגר"א.
כמו"כ אי"צ לצטט הודעה כאשר אתה מגיב מיד בסמוך אליה.


יהודי רציני
הודעות: 423
הצטרף: 13 נובמבר 2019, 00:44
נתן תודה: 75 פעמים
קיבל תודה: 148 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי יהודי רציני » 24 יולי 2020, 18:53

מנהל פורום אקטואליה כתב:
24 יולי 2020, 18:45
כמו"כ אי"צ לצטט הודעה כאשר אתה מגיב מיד בסמוך אליה.

הסיבה שמצטטים כי כך כותב ההודעה רואה בהתראות שמישהו הגיב לו.


פותח הנושא
משורר
הודעות: 10
הצטרף: 14 יולי 2020, 14:44
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 7 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי משורר » 25 יולי 2020, 21:56

שיתא אלפי כתב:
24 יולי 2020, 02:53
מה חסר במהדורא קמא של הילדסימר ?


לא חסר שם כלום [במקרה אגלה לך שיש לי קשר טוב עם בעהמ"ח].
אך מנין לך באיזו צורה הוא פתר את הקונפליקט, אם בכלל?
העובדה שביאוריו מישבים את הסוגיות כדבעי לא פותרת את הקונפליקט, אלא רק מעצימה אותו.


ספר וסופר
הודעות: 862
הצטרף: 08 ספטמבר 2019, 17:06
נתן תודה: 289 פעמים
קיבל תודה: 539 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי ספר וסופר » 26 יולי 2020, 19:35

אבי עזרי כתב:
23 יולי 2020, 19:39
הסתירה שישנה בין השכל ללב נדונה כבר בספרים. וזה דומה לויכוח שיש בין הרמב''ם לכוזרי האם השכל העיקר, או הלב העיקר. (במדרש איתא שזה מחלוקת דוד ושלמה).
ויש באוצה''ח ספר של הרב יצחק שילת שמונה 13 מחלוקות בין הכוזרי לרמב''ם שכולם תלויים אם הולכים לפי השכל או לפי הלב.

ההגדרה 'לב' לכוזרי, מול 'שכל' לרמב"ם, קצת מטעה.

כי בסופו של דבר שניהם משתמשים בכלי השכל, אלא שכמו כל עיון בעולם שהוא עיסוק במושגים, המושג עצמו הוא אף פעם לא לוגי, אלא הוא עצם המציאות [העיונית או המוחשית] כפי איך שהיא נקלטה בכלי ההכרה, והעיון השכלי הוא העיסוק במושגים בתנועה. וממילא כל מושג נתפס בראשית בהכרה, וכל תנועה ושימוש והקשה [כמו שקורא לזה הכוזרי - הדת ההיקשית] זה כבר שכל או לוגיקה איך שתרצו.

והנה, בראשית המושגים אין מחלוקת שתחילת בהכרה, ובשביל השימוש בהם אין מחלוקת שצריך לוגיקה בריאה, אולם השאלה היא במציאות מורכבת שניתן לפרקה ולדון בה בצורה של תנועה והקשה בין המושגים המרכיבים אותה, ומאידך ניתן לכלול אותה כתמונה אחת רחבה, שההכרה מכירה בה כאחת, ושם השאלה למי הבכורה בשיפוט [ובמקום אחר כאן המשלתי את זה בדיינים ועדים, שההכרה היא העד, והשכל הוא הדיין].

ועומק הפלונטר בזה הוא, כי כלי ההכרה, אף שהם מגוונים ולא רק שכליים, כדי 'לדבר אותם' צריך 'לתרגם' אותם לשפה, והתרגום הזה, הוא כבר תחומו של השכל, וכאן יש מקום אמיתי לשאול למי הבכורה, למגדיר או למוגדר. והמשל בזה, היא הספרה אחד, שהיא מושג ולא לוגיקה, אבל היא מובחנת רק מהספרה שתים, שזה כבר לוגיקה של צירוף שני אחדים. [ורמז לאיחוד שיש בין ההכרה והלוגיקה נמצא בספר יצירה 'הבן בחכמה וחכם בבינה', כי אין תפיסה לזה בלא זה, ולזה בלא זה, וביתר עומק, 'ספרא דצניעותא' כלשון הספר עצמו, או 'צניעותא דספרא' כלשון האידרות].

- -
עיינתי כעת מעט מקופיא בספר של שילת, שאגב יותר מראה התאמה מאשר מחלוקת בין הרמב"ם לכוזרי, וגם שם הוא מראה כיצד בהרבה מקומות הם שוים בגישה לשכל.

לדעתי יש כאן בעיקר מחלוקת בגישה לדת, האם היא מערכת יחסים, שמבוססת בעיקר על היכרות, או על 'השגות' שמתגלות בעומק והרחבה של שכל מפותח, והרי ידוע שמי שמכיר מישהו יכול בצורה אינטאוטיבית להגיב על פי ניואנסים שלא ניתנים להגדרה, ומאידך יש ספרות ענפה מאוד להגדיר ולמפות את הניואנסים הללו, שעל פיהם מאבחנים דברים נפלאים, ומבדילים בין דברים דומים וכו'. [וכן 'סיפור' לעומת עובדות, זה דבר מלא מסרים מודעים שאינם צריכים לבוא לידי פירוש וניתוח שכלי, והרמב"ן שקרוב מאוד לדעת הכוזרי ואף מצטט אותו, אומר שספר בראשית הוא ספר האמונה, ולכן הוא מלא סיפורים].

הדברים הללו ידועים וברורים ולעוסים היטב בבי מדרשא, ולא אני בא לייסד אותם, ומסתבר שאף הרב @אבי עזרי שליט"א בידענותו ובחדותו המפורסמת יש לו בזה משנה סדורה [אלא אם כן הוא חולק ויבאר את דבריו בטוב טעם], וכמובן באומרו 'לב' כוונתו שהוא מקום החכמה בלשון התורה, 'חכמת לב', וכמו שהביא מהמדרש, ועיקר מה שבאתי לומר, שהתפיסה השטחית לומר על הרמב"ם שכל האמונה והתורה היא 'שכל' במובן של לוגיקה פשוטה, זה טעות כמו לומר על כוזרי שהוא הולך אחרי הלב, במובן הגס והפשוט.

כי גם השכל של הרמב"ם הוא לא 'לוגיקה' בלבד, אלא הוא בעיקר 'השגה', וההשגה הזאת היא קרובה מאוד למה שהכוזרי קורא 'הענין האלהי', אלא שהכוזרי שבונה את הכל כמערכת יחסים, מגדיר את זה בהגדרה נבדלת - 'אלוהי', והרמב"ם שמתייחס לדת בעיקר כמסגרת של 'אמונות ודעות', מגדיר את זה כפנימיות השכל עצמו, על פי עניינו.

ואולי היה ניתן לרמז את זה, בין שתי השמות המצויים לחכמה במה שנקרא 'הספרים הקדושים', הכוונה למדרגות נר"ן, שכידוע שייכות נפש לנוק', רוח לז"א, נשמה 'בינה'. אולם בחכמה יש שתי הגדרות, 'חיה' מצד אחד, ו'נשמה לנשמה' מצד שני. ונראה שהכוזרי מתאים יותר להגדרה הראשונה, והרמב"ם לשניה.


גדליה
הודעות: 2
הצטרף: 28 יולי 2020, 10:20
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 1 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי גדליה » 28 יולי 2020, 10:49

ברצוני לחזק את דבריו של הרב המשורר בציטוט של דברי הרמב"ם במו"נ חלק א' פרק ל"א: ...יש יתרון למין האנושי זה על זה בהם יתרון רב וזה גם כן מבואר מאד לבעלי חכמה עד שענין אחד יוציא איש מעיונו עצמו ואיש אחר לא יוכל להבין ענין ההוא לעולם ואפי לימדהו לו בכל לשון...לא יגיע שכלו אליו בשום אופן...אמר אלכסנדר הפרדוסי כי סיבו המח' שלשה וכו' ובזמננו סיבה רביעית שלא זכרה שלא היית אצלם והוא ההרגל והלימוד כי אנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים איליו ולפי זאת הסיבה ג"כ ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל מורגליו.
הרמב"ם גם מקונן על זה ומסביר את התופעה בשני צורות א. שישנם אנשים ששכלם אינו בנוי להבין עניינים מסוימים ב. שבני אדם אוהבים להישאר באזור הנוחות שלהם 


פותח הנושא
משורר
הודעות: 10
הצטרף: 14 יולי 2020, 14:44
נתן תודה: 3 פעמים
קיבל תודה: 7 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי משורר » 29 יולי 2020, 10:11

לעצמו נברא כתב:
24 יולי 2020, 11:53
עיקר הלימוד הוא להגדיר "מה כתוב" ופחות בקירוב הדברים אל השכל והבנת הפילוסופיה של הדברים כפי שנהוג בקרב בני הישיבות הצעירים כיום.
ולא תמצא אף ת"ח מעל גיל 35 שעוסק בצורה כזאת של לימוד התורה וכו' .... והדברים פשוטים לכ"א שגמר את היש"ג.
"ואם אלך אל הרגיל ואל המקובל, כשיכור יסחררני שכלי, לאמור: מדקלם אתה! כל עוד הינך ממני משולל"

 


לעצמו נברא
הודעות: 17
הצטרף: 22 פברואר 2020, 23:07
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 2 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי לעצמו נברא » 02 אוגוסט 2020, 11:20

ההבדל הוא מה מדקלמים מה שהתורה אומרת או הבנה של מישהו אחר.
כגון מילים מפוצצות שמקורם בד"כ בחוברות, כמנהג בני הישיבות הצעירים בימינו.


ספר וסופר
הודעות: 862
הצטרף: 08 ספטמבר 2019, 17:06
נתן תודה: 289 פעמים
קיבל תודה: 539 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: הקונפליקט בין השכל ללב

שליחה על ידי ספר וסופר » 03 אוגוסט 2020, 09:28

אבי עזרי כתב:
23 יולי 2020, 19:39
זה לא תשובה, זה פסיכולוגיה.
הסתירה שישנה בין השכל ללב נדונה כבר בספרים.

לדעתי, הנידון של 'תשובה' או 'פסיכולוגיה', חשוב ומרכזי מאוד בנושא הזה.

הרבה פעמים - בעיקר כאשר אתה משמש בתור מחנך - כאשר מבינים את הרקע הפסיכולוגי של השאלה, מוטל עליך להתייחס יותר לפן הפסיכולוגי מאשר לשאלה כשאלה, וכאשר אתה מתייחס לשאלה כשאלה בלבד, עלולים להביא יותר נזק מאשר תועלת.

אביא דוגמא פשוטה.
לרוב ילדי העולם יש תקופה שבה הם שואלים את עצמם האם הם באמת ילדים ביולוגים של הוריהם, או שמא הם מאומצים.
רוב מוחלט של העולם לא מקבל תשובה ברורה לזה, ולמרות הכל הנה זה פלא, בתום התקופה הדבר חוזר להיות ברור, אף בלא שום הוכחה.

במקרה כזה, שכולנו עדים לכך שדוקא בגיל מסוים שואלים את השאלה הזאת, ההורה או המחנך צריך להבין שהוא ניצב מול 'תופעה' ולא מול שאלה, ולכן הוא צריך דבר ראשון להבין את התופעה, וכך הוא ידע איך להגיב.

לשם דוגמא בעלמא: נניח שהתופעה נובעת משלב כלשהו בתודעה, שבמקום שהילד רואה את הוריו ומשפחתו כאיברים שלו, הוא קולט שהם ישויות עצמאיות, וההכרה הזאת 'מתורגמת' אצלו כניתוק מסוים המעורר שאלה על טיב הקשר אליהם.
ברור אם כן, שמה שמוטל על ההורים בזמן הזה, הוא לפתח מול הילד ערוצי חיבור איתנים, שלא תלויים באמצעים פיזיולוגים כחיבוקים וכדו', אלא אדרבה בנויים יותר על 'אמון והזדהות', ולמשל להטיל אחריות על הילד בצורה שאתה נותן בו אמון כך שהאמון שיש בינו ובין ההורים יהיה מציאותי ומוחשי, או לאידך, לשתף את הילד בעולמם הפנימי של ההורים, באופן שמעורר הזדהות ורצון להיות דומה להם וכדו'.
אם תחת השקעה בתחומים האלו, ההורים ירצו לגרום לילד שיהיה 'ברור' שלו שהם ההורים שלו, ו'יוכיחו' לו את זה וכו', יתכן והם גורמים נזק. כי במקום לאפשר לילד לפתח ערוצים נוספים חדשים של קשר עם המשפחה, הם מעמיקים את התחושה שהקשר הקודם הוא האופן הבלעדי לחוות שייכות, ולכן צריך לחתור לשוב לשם ולפזר את הערפל שנוצר סביבו.

אני כותב זאת בעקבות מקרה שקרה לי אתמול.
התקשר אלי בחור יקר ובפיו 'שאלה': איך אני יודע את מה שאני יודע? וכו' וכו'.
כמובן השאלה היתה עטופה בבעיות שכליות אמיתיות, כדוגמת יכולת ההוכחה מהעולם שלנו על מה שמעבר לעולם וכו' וכו'.

השאלה הזאת בתור 'שאלה', יש הרבה מה לדון בה, ועשו זאת גדולי הוגי הדעות בכל הדורות. אולם המציאות מוכיחה שיש גיל מסוים בו היא מציקה בעיקר [כמובן לכל שאלה ניתן למצוא 'גיל', אולם כאן זה תופעה הרבה הרבה יותר רחבה מסתם שאלה], זה הגיל בו ההכרה מתפתחת, כשהמתבגר עומד מול המציאות לבחון אותה ולהתבונן בה, וממילא הוא נזקק לעמוד על גבולי הכרתו.
לכן, המחנך ראוי שידע, שחוב קדוש, לתת לבחור כלים ראשוניים להיות בטוח בהכרתו, ולא לתת לשאלות הלוגיות לחרוג מתחומן ולערער לעצמו את הבטחון בהכרה הפשוטה שמנהלת אותו. וכמו שכדי להסתכל על השמש צריך משקפי שמש מיוחדות, וזה שתוחמים את הראיה עם משקפים זה לא תרמית של כח הראיה אלא אדרבה כלי עזר, כך הברירות והבריאות של ההכרה האנושית למול התסביכים הלוגיים הם לא תרמית של הדיון אלא אדרבה מאפשרים אותו.
ובקיצור, עיקר הכלים שיש לתת לבחור, זה איך לנהל את הדיון הלוגי, ולא לעזור לו לפתור בעיות שעדיין אף אחד לא פתר.

יש איפשהו בכתביו של ר' ירוחם ממיר, שהוא הכריז במיר, 'מי שחושב שיש יצור כלשהו עלי אדמות שיכול להוכיח לו שיש לו פחות או יותר מחמש אצבעות ביד - יכול לצאת מהשיחה, כי אין מה לעשות איתו'.
ההכרזה הזאת, לא היותה הוכחה, אולם גם לא דמגוגיה, זה היה 'חינוך', ובדוקא ר' ירוחם לא הוסיף עוד מילה או חצי מילה, כי ברגע שמנסים להסביר את זה לוגית, מחלישים את כח ההכרה, שלא צומחת מתוך לוגיקה, אלא יש לה מוקד עצמי באדם [גם אני מבין שלפעמים אין ברירה, כי אין לבחור מספיק אמון בך וכו', וכמובן צריך גם להתייחס לשאלה עצמה בין היתר, כי באמת יש רכיב עיוני בתמונה, אולם לא יתכן לתת על זה את כל המשקל].

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “בית המוסר”

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: למה זה תשאל לשמי | 1 אורח