תמימות ופשיטות, מהי?

[הערשלה]

@יהודה יעקבזון לתוספת חידוד מיוחד בשבילך

אדם שהתפלל במניין של אלפי אנשים וחש התעוררות עצומה, לעומת אדם שהתפלל בבידוד בביתו ולא הרגיש את ה'מצב' של תפילה ברוב עם, אבל פעם ראשונה בחייו תפס שה' נמצא עימו בצרתו ובביתו על ידו ממש ומקשיב לתפילתו.

מי מהם התחבר יותר נכון לתפילה? מי מהם עלול להפסיד את מהות התפילה בגלל תחושות מרוממות?
בקיצור, איפה זה מתחיל ברגש או בתפיסה???????????

[יהודה יעקבזון]

ברור.

אשמח אם תסביר איך זה קשור לשאלתך איפה זה מתחיל.

[יושב בשבת תחכמוני]

כבוד הרב המכונה @הערשלה, נראה לי שיש מעט הקצנה בדבריך. התיאור שלך על תם מזכיר בעצם ילד קטן בעת שמתמלא כולו שמחה מ'חמש אבנים' שמקבל במתנה והשמחה ממלאת את כל ישותו, או כששקוע במשחק מרתק וכיו"ב שכל נפשו פנויה לחוות את החויה.
זה באמת נכון, וככל שאנחנו מתבגרים קשה לנו יותר לחוות את החיים הפשוטים בעוצמה כזו, לכה"פ בתדירות, ועם כל זה - יש לחיים הרי עוד ממדים, וילד קטן הוא בסך הכל קטן. החכמה אכן שהגדלות לא תטשטש את התום - אבל אני מתקשה לראות זאת בניסוח החריף של יצר טוב ויצר רע. אולי אני טועה בהבנת דבריך?

[מבקש השם]

החכם מייצג את הצורך לחוות ריגושים וחוויות טובים של הצלחות והישגים, הוא עסוק בכך כל הזמן וכל חייו רודף אחריהם, אבל הוא לא משיגם כיוון שחוויה תמיד זמנית וחולפת, כמו"כ חוויה ניתנת להשוואה וחוויה מוצלחת מאפילה על חוויות נמוכות ממנה.
בקיצור אדם זה סובל כל חייו ברדיפה אחרי האושר המדומה שאינו מצליח להשיג כל חייו.

איך כל זה קשור ל"חכם"?, נקרא לזה "נהנתן"

בסיפור, מוהר"ן משתמש בנקודה השכלית, החקירה של כל דבר, ואי קבלת כל דבר כמובן מאיליו, כדי לאפיין את החכם

ההרגשה שלי, שהחכם, מחפש "לשלוט" במצב, על ידי שהוא מצמיד "תבנית" שכלית לכל דבר, "זה קיים כי זה יתכן" ולא "זה יתכן כי זה קיים",
הוא לא משליך את עצמו למציאות, לחוות אותה כפי מה שהיא, אלא תמיד מנוכר לה, מסתכל עליה מבחוץ, מחפש לשלוט בה על ידי השכל, לצרור אותה, לגדור אותה, שהמציאות לא תפתיע אותו, ותיקח ממנו חלילה את היציבות, שנשענת על התפיסות השכליות המקובעות

התם לעומתו, לא חשדן כלפי המציאות, אלא מקשיב לה, נותן בה אמון, זורם איתה, וכך הוא חווה אותה במלואה

[הערשלה]

החכם מייצג את הצורך לחוות ריגושים וחוויות טובים של הצלחות והישגים, הוא עסוק בכך כל הזמן וכל חייו רודף אחריהם, אבל הוא לא משיגם כיוון שחוויה תמיד זמנית וחולפת, כמו"כ חוויה ניתנת להשוואה וחוויה מוצלחת מאפילה על חוויות נמוכות ממנה.
בקיצור אדם זה סובל כל חייו ברדיפה אחרי האושר המדומה שאינו מצליח להשיג כל חייו.

איך כל זה קשור ל"חכם"?, נקרא לזה "נהנתן"

בסיפור, מוהר"ן משתמש בנקודה השכלית, החקירה של כל דבר, ואי קבלת כל דבר כמובן מאיליו, כדי לאפיין את החכם

ההרגשה שלי, שהחכם, מחפש "לשלוט" במצב, על ידי שהוא מצמיד "תבנית" שכלית לכל דבר, "זה קיים כי זה יתכן" ולא "זה יתכן כי זה קיים",
הוא לא משליך את עצמו למציאות, לחוות אותה כפי מה שהיא, אלא תמיד מנוכר לה, מסתכל עליה מבחוץ, מחפש לשלוט בה על ידי השכל, לצרור אותה, לגדור אותה, שהמציאות לא תפתיע אותו, ותיקח ממנו חלילה את היציבות, שנשענת על התפיסות השכליות המקובעות

התם לעומתו, לא חשדן כלפי המציאות, אלא מקשיב לה, נותן בה אמון, זורם איתה, וכך הוא חווה אותה במלואה

מצטער אני הבנתי את כוונת מוהר"ן שהחכם אינו מרוצה משום מצב ואף פעם לא מרגיש מנוח כי תמיד יש יותר או יותר מוצלח, מדוע?
התשובה, כי הוא מחפש חוויות של הצלחות והוא לא תופס שהחוויה הנכונה תגיע לו ממילא כשיתפוס שהכל תלוי בצורה שתופסים את המציאות ולא בצורה שמרגישים אותה, (ההדגשה בשביל @יהודה יעקבזון  ...) החוויה היוצאת מחיבור הנכון הוא מושלמת, לעומת החוויה המנותקת מהחיבור היא בעצם באה במקומו ומתירה את חסרונו ולכן אין לו מנוח בשום שלב.
דבר זה התם תפס וממילא חי באושר תמידי.

[הערשלה]

ברור.

אשמח אם תסביר איך זה קשור לשאלתך איפה זה מתחיל.

את המושג של 'ברוב עם' לא צריך להסביר, צריך פעם אחת להתפלל במעמד כזה וזהו! התחושה מרוממת ביותר!
האדם שכך היה רגיל להתפלל והשנה לא היה יכול, מה דעתך אם יאמר "שלא הרגיש כלום בתפילה"?

מדבריו מתברר שאף שכל שנה הרגיש התרוממות עילאית בתפילת רבים, את ה' הוא לא בטוח פגש שם... היה 'מצב' קולות וברקים, אבל היום מתברר שרק זה היה לו. בקיצור ההרגשה שהיתה שם תמיד לא באה כתוצאה מתפיסה נכונה של קרבת אלוקים ולא היה שם חיבור לתפילה.

לסיכום כשתופס נכון את התפילה ומתחבר אליה, כל דבר כמו 'ברוב עם' יכול להוסיף בחיבור וממילא הרגשות יהיו ביטוי לכך.
אבל כשלא תופס את התפילה נכון ולא מתחבר אליה כראוי, כל רגש חיצוני עלול להטעות ולתת תחושה מדומה של תפילה מרוממת.

נו, אז איפה זה מתחיל?

[הערשלה]

כבוד הרב המכונה @הערשלה, נראה לי שיש מעט הקצנה בדבריך. התיאור שלך על תם מזכיר בעצם ילד קטן בעת שמתמלא כולו שמחה מ'חמש אבנים' שמקבל במתנה והשמחה ממלאת את כל ישותו, או כששקוע במשחק מרתק וכיו"ב שכל נפשו פנויה לחוות את החויה.
זה באמת נכון, וככל שאנחנו מתבגרים קשה לנו יותר לחוות את החיים הפשוטים בעוצמה כזו, לכה"פ בתדירות, ועם כל זה - יש לחיים הרי עוד ממדים, וילד קטן הוא בסך הכל קטן. החכמה אכן שהגדלות לא תטשטש את התום - אבל אני מתקשה לראות זאת בניסוח החריף של יצר טוב ויצר רע. אולי אני טועה בהבנת דבריך?

טעות, לא זה מה שכתבתי עיין שוב.

אם זה קשה, השאלה היא איך עושים את זה?
אבל זה לא מבטל את דבריו העמוקים והמדויקים בנפש האדם של מוהר"ן.

 

[ברסלבר (ליטאי לשעבר)]

שמעתי מאנ"ש שמקשים על החכם השני - השליח - שכשהחכם שואל אותו אם קיבל את האגרת מהמלך בעצמו הוא עונה שלא. וככה החכם "מוכיח" לו שאין מלך.
ואם נלך אחורה בסיפור נראה שזה לא אמת, והמלך עצמו שלח ביד החכם השליח את האגרת!
ומתרצים אנ"ש: הוא כבר היה אחרי חצי לילה אצל החכם... מה שאומר לאיזה "אמת" אפשר להגיע מחקירות ואפילו משיג ושיח עם אפיקורסים.

חשבתי אולי יש דמיון מסוים בהתנהגות הזאת גם לחיאל בית האלי. עיוות מציאות ויישור הרים וגבעות והתעלמות מסתירות פנימיות - ואז להשתכנע מהשקרים של עצמך.

[יחידה ליחדך]

מהרח"ו

כמדומני שזו הפעם הראשונה שאני רואה שמכנים את ר' חיים מוולאז'ין מהרח"ו

זה פטנט רשום?
יש לי כמה דוגמאות להפרת מונופול בתחום הכינויים ולא קרא שום אסון.
פעם הראני ידיד באיזה ספר שכותב "הרב המגיד אמר בשם הריב"ש" ומלבד שתוכן הדברים לא התאים לא למגיד משנה ולא לריב"ש, עוד תמה ידידי האם זה מסתבר. כי הה"מ היה חברו של הר"ן שהיה רבו של הריב"ש. ואני השיבותיו כי ברור שהה"מ הכוונה למגיד ממעזריטש וריב"ש הכוונה לר"י בעש"ט. וא"ש. אלא שיתכן שהכותב המכנה לא שמע על המ"מ וריב"ש. ויש בזה מעשה פלא מהח"ח ואין כאן מקומו. וע"ע רש"ש.

[לבי במערב]

'הריב"ש' ככינוי לכ"ק הבעש"ט נ"ע דבר נפוץ הוא (פעמים שבא בתוספת - 'הריב"ש טוב', להבחין בין הצדיקים), ואי"צ ל'השערות'.
גם 'הה"מ' - כשהכוונה למגיד דמעזריטש נ"ע - אינו ביטוי נדיר.

כיון שעלה, 'רש"ש' יש לפחות ארבעה, אם אינני טועה; שלשה 'ראב"ד' יש (ולמרבה הפלא, רבים שגו בזה).

[יהודה יעקבזון]

ברור.

אשמח אם תסביר איך זה קשור לשאלתך איפה זה מתחיל.

את המושג של 'ברוב עם' לא צריך להסביר, צריך פעם אחת להתפלל במעמד כזה וזהו! התחושה מרוממת ביותר!
האדם שכך היה רגיל להתפלל והשנה לא היה יכול, מה דעתך אם יאמר "שלא הרגיש כלום בתפילה"?

מדבריו מתברר שאף שכל שנה הרגיש התרוממות עילאית בתפילת רבים, את ה' הוא לא בטוח פגש שם... היה 'מצב' קולות וברקים, אבל היום מתברר שרק זה היה לו. בקיצור ההרגשה שהיתה שם תמיד לא באה כתוצאה מתפיסה נכונה של קרבת אלוקים ולא היה שם חיבור לתפילה.

לסיכום כשתופס נכון את התפילה ומתחבר אליה, כל דבר כמו 'ברוב עם' יכול להוסיף בחיבור וממילא הרגשות יהיו ביטוי לכך.
אבל כשלא תופס את התפילה נכון ולא מתחבר אליה כראוי, כל רגש חיצוני עלול להטעות ולתת תחושה מדומה של תפילה מרוממת.

נו, אז איפה זה מתחיל?

בכל חיבור [רגש פנימי] יש לפניו תפיסה?

[הערשלה]

ברור.

אשמח אם תסביר איך זה קשור לשאלתך איפה זה מתחיל.

את המושג של 'ברוב עם' לא צריך להסביר, צריך פעם אחת להתפלל במעמד כזה וזהו! התחושה מרוממת ביותר!
האדם שכך היה רגיל להתפלל והשנה לא היה יכול, מה דעתך אם יאמר "שלא הרגיש כלום בתפילה"?

מדבריו מתברר שאף שכל שנה הרגיש התרוממות עילאית בתפילת רבים, את ה' הוא לא בטוח פגש שם... היה 'מצב' קולות וברקים, אבל היום מתברר שרק זה היה לו. בקיצור ההרגשה שהיתה שם תמיד לא באה כתוצאה מתפיסה נכונה של קרבת אלוקים ולא היה שם חיבור לתפילה.

לסיכום כשתופס נכון את התפילה ומתחבר אליה, כל דבר כמו 'ברוב עם' יכול להוסיף בחיבור וממילא הרגשות יהיו ביטוי לכך.
אבל כשלא תופס את התפילה נכון ולא מתחבר אליה כראוי, כל רגש חיצוני עלול להטעות ולתת תחושה מדומה של תפילה מרוממת.

נו, אז איפה זה מתחיל?

בכל חיבור [רגש פנימי] יש לפניו תפיסה?

איזה מזל שהסברת בסוגריים ):
אכן לכל הרגשת חיבור יש לפניה תפיסת חיבור.

לדוגמה בתפילה יש לי תחילה הבנה שאני עומד ממש לפני ה' והוא מחכה לשמוע מה בפי ומקשיב לי באופן פרטי, אני תופס זאת ומתנהג כך אפילו שאיני חש בכך. אח"כ תגיע גם תחושת החיבור הנפלאה של קרבת אלוקים.

[יהודה יעקבזון]

אין רגשות בין אדם לאדם ללא תפיסת חיבור ?

[הערשלה]

אין רגשות בין אדם לאדם ללא תפיסת חיבור ?

לא ברור לי שהבנתי את שאלתך, אבל אנסה.

רגש של שנאה ואהבה בין אדם לחבירו מגיע כתוצאה מתפיסה שיש לי כלפי חברי, תפיסה יכולה להיות נכונה וגם לא נכונה ובדיוק כפי התפיסה כך תהיה גם ההרגשה.

חיבור בין אנשים עלול להיות מאוד חיצוני ובצורה זו הוא מייצר ומעצים דווקא ניתוק, כיוון שהוא מסתיר את הניתוק משלה את האדם כאילו קיים חיבור.
כשהחיבור ביניהם פנימי, הוא מבטא את התפיסת החיבור ביניהם ואז הוא מעצים את החיבור עצמו.

[הערשלה]

התם אינו טיפש. רבינו אומר במפורש: לא שהיה טיפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך.
לומר שהמנעל הוא של דבש וצוקר זו לא טפשות - זו אמת.
כי לכל דבר יש כמה צדדים, דברים טובים ורעים. המנעל הוא אמנם "משולש", אבל סוף כל סוף הוא מנעל, והתם שמח שהצליח לייצר מנעל, ועוד כזה שאפשר למכור אותו, אמנם במחיר זול, אבל כזה שמכסה את ההשקעה ומביא רווח!

הדרך של התם היא חיובית מהרגע הראשון.
יש רק מקום אחד שהוא עשה טעות והסתבך - כשהתווכח עם החכם.

בקיצור, מבחינתו להשאר עם העסק של הנעלים והלחם שהיה נושך ואוכל זה היה מיצוי? הוא לא התקדם?
(וכן יתר הדברים שכתבתי)

זה היה חוסר ברירה, הוא לא היה מוכשר כדי להרויח יותר, כמו חבירו.
לא הייתי קורא לזה מיצוי. אבל מה שכן - הוא היה שמח כשהמצב הוא לא משהו, וידע להנות ממה שכן יש לו.

אני לא חושב שהתם לא היה רוצה להיות עשיר ומצליח. פשוט ה"חוסר" שלו לא מנע ממנו ביינתים להיות שמח.

בתורה ו' רבינו מלמד אותנו את האיזון הנדרש בין רצוא לשוב.
גם לשמוח בחלקך וגם לשאוף ליותר - כל פעם מה שנדרש.

ואם התם היה כותב פה בפורום היו צוחקים עליו, אבל האמת היתה איתו.

להבנתי התם לא ראה צורך בלהיות עשיר, כיוון שהיה עשיר, שהרי "איזהו עשיר השמח בחלקו".
רק אדם שזוכה להשיג את החיים במקור שורשם יכול להבין ש'זה מעשה שלו וזה מעשה שלי' ומה הקשר בכלל להשוות בינינו?

המילים שהדגשתי להבנתי לא נכונות, שמחתו לא היתה בדיעבד ובלית ברירה, אלא לכתחילה וממקום שלם לחלוטין.

[ברסלבר (ליטאי לשעבר)]

בקיצור, מבחינתו להשאר עם העסק של הנעלים והלחם שהיה נושך ואוכל זה היה מיצוי? הוא לא התקדם?
(וכן יתר הדברים שכתבתי)

זה היה חוסר ברירה, הוא לא היה מוכשר כדי להרויח יותר, כמו חבירו.
לא הייתי קורא לזה מיצוי. אבל מה שכן - הוא היה שמח כשהמצב הוא לא משהו, וידע להנות ממה שכן יש לו.

אני לא חושב שהתם לא היה רוצה להיות עשיר ומצליח. פשוט ה"חוסר" שלו לא מנע ממנו ביינתים להיות שמח.

בתורה ו' רבינו מלמד אותנו את האיזון הנדרש בין רצוא לשוב.
גם לשמוח בחלקך וגם לשאוף ליותר - כל פעם מה שנדרש.

ואם התם היה כותב פה בפורום היו צוחקים עליו, אבל האמת היתה איתו.

להבנתי התם לא ראה צורך בלהיות עשיר, כיוון שהיה עשיר, שהרי "איזהו עשיר השמח בחלקו".
רק אדם שזוכה להשיג את החיים במקור שורשם יכול להבין ש'זה מעשה שלו וזה מעשה שלי' ומה הקשר בכלל להשוות בינינו?

המילים שהדגשתי להבנתי לא נכונות, שמחתו לא היתה בדיעבד ובלית ברירה, אלא לכתחילה וממקום שלם לחלוטין.

העניין הוא שברוחניות כן צריכות להיות שאיפות... 
בסוף המעשה רבינו נותן לנו קצה חוט לפענוח המעשה - מנעל משולש = תפילה שאינה כראוי. 

ואמנם גם ברוחניות צריכים לשמוח בחלקו, בכל נקודה טובה, אבל אי אפשר להשלים עם חוסר ולוותר על שאיפות
 

[הערשלה]

זה היה חוסר ברירה, הוא לא היה מוכשר כדי להרויח יותר, כמו חבירו.
לא הייתי קורא לזה מיצוי. אבל מה שכן - הוא היה שמח כשהמצב הוא לא משהו, וידע להנות ממה שכן יש לו.

אני לא חושב שהתם לא היה רוצה להיות עשיר ומצליח. פשוט ה"חוסר" שלו לא מנע ממנו ביינתים להיות שמח.

בתורה ו' רבינו מלמד אותנו את האיזון הנדרש בין רצוא לשוב.
גם לשמוח בחלקך וגם לשאוף ליותר - כל פעם מה שנדרש.

ואם התם היה כותב פה בפורום היו צוחקים עליו, אבל האמת היתה איתו.

להבנתי התם לא ראה צורך בלהיות עשיר, כיוון שהיה עשיר, שהרי "איזהו עשיר השמח בחלקו".
רק אדם שזוכה להשיג את החיים במקור שורשם יכול להבין ש'זה מעשה שלו וזה מעשה שלי' ומה הקשר בכלל להשוות בינינו?

המילים שהדגשתי להבנתי לא נכונות, שמחתו לא היתה בדיעבד ובלית ברירה, אלא לכתחילה וממקום שלם לחלוטין.

העניין הוא שברוחניות כן צריכות להיות שאיפות... 
בסוף המעשה רבינו נותן לנו קצה חוט לפענוח המעשה - מנעל משולש = תפילה שאינה כראוי. 

ואמנם גם ברוחניות צריכים לשמוח בחלקו, בכל נקודה טובה, אבל אי אפשר להשלים עם חוסר ולוותר על שאיפות

שאיפות לא סותרות את מאמר חז"ל שהבאתי ואת דברי התם, הם רק מוסיפות לו את ההמשכיות לצמוח עוד יותר.

[מ אלישע]

בשורה הקודמת נכתבולזה לא כ"כ נראה שהתכוון ר' נחמן.
ולא ידעתי היכן נמצאים דברי רבי נחמן, שבהם רואים שלא לכך נתכוין,
האם מצירוף דבריו בכל ספריו וש' או ממקום מסויים.

לאו דווקא ר נחמן
אין אף בר דעת שחושב
שהסיבה להיות יהודי זה מכח האינרציה

(מחילה, אבל לא הבנתי את תשובת הרב ל.נ. שכתב כאן)
לא מצוי כ"כ בן דעת שיחפש בתעודת לידה שלו, אם אבא ואמא הם באמת כמו שסיפרו לו כשלא היה כלל בן דעת.
ולגבי אביו הרוחני (אביך קונך) יש המבררים, אע"פ שאינם יודעים לפרש היטב מהו "רוחני".

מהרב שלי בברסלב שמעתי שהחיזוק באמונה ובתפילה ע"י תפילה.
מתפלל , מקבלים בקשתו, מתחזק יותר באמונה מתפלל יותר טוב וכו' מעגל חוזר.

בשיחות הר"ן יש עוד הוכחות לאמונה בחידוש העולם יש מאין.


אומנם יש יג עיקרים באמונה.
לגבי הראשון שהעולם לא נברא מעצמו ,  זה פשוט למי שאינו שוטה 
ארבעת העיקרים הבאים, נסתבכו בהם הכופרים למיניהם.
נבואה ונבואת משה רבינו. ראינו בעינינו כמ"ש הרמב"ם. וקבלנו זאת בעדות מפיהם. (ואי אפשר להוכיח אחר שלא מובן לנו מהות הנבואה, 
                                                                      אלא שיש להאמין בזה. ובתורה. (ולהאמין על קשר עם ה'-ולהתפלל לפניו העיקר החמישי)
תורה ותורת משה המשך האמונה בנבואה.
השגחה ושכר ועונש אפשר לראות ומ"מ מפורש בתורה (כנ"ל בשורה הקודמת)
העיקרים ה12, 13 תלויים באמונה בעיקרים הקודמים.

דברי החינוך שקבלנו מאבותינו שייכים בעיקר בעיקרי הנבואה והתורה.
(אומנם יש עוד דרכים להראות שהתורה מהשמים)
ולגבי העיקרים שני ושלישי ורביעי. יש להם הוכחות מעצמם. 

[ישר א-ל]

פירוש דעת שלום על מעשה מבן מלך ובן שפחה - מהאדמור משאץ זצל.pdf

[ברסלבר (ליטאי לשעבר)]

...

היה כדאי לציין כמה מקורות כדי שהנושא יתלבן בצורה טובה יותר ושגם "גר "כמוני יוכל לקלוט במה המדובר

רבינו ותלמידו מוהרנ"ת עסקו בנושא הזה בהרבה מאד מקומות (בכל פעם פן אחר של העניין), ויהיה קשה למצוא הכל.
לאורך האשכול צויינו פה כמה מקורות נוספים.
הנה מקור לחלק מדברי בתחילת האשכול - בשיחות הר"ן סימן ה' http://rabenubook.com/%d7%a9%d7%99%d7%9 ... 94/​​​​​​​
המעשה מחכם ותם נאמר על תורה ס' "פתח רבי שמעון" https://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7% ... 9f-%d7%a1/
 

מוטב מאוחר... אבל אני מרגיש צורך לתקן את הטעות שלי כאן.
מעשה מחכם ותם נאמר על תורה י"ט בחלק ב', המדברת מתמימות והתרחקות מחקירות
http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a ... %99%d7%98/
על תורה ס' "פתח רבי שמעון" נאמר מעשה אחר: "מאבידת בת מלך".

[תולעת ספרים]

עי' במהר"ל, שכותב, מאות פעמים בספריו, על מידת הפשיטות
והוא כותב שם שהקב"ה עצמו, מידתו פשיטות

כ"כ גם רמח"ל, בתחילת דרך השם או דעת תבונות

[תולעת ספרים]

בענין תמימות ופשטות
בחודשים אלו מתפרסמת סדרת מאמרים בענין, בגליון הנפלא 'אבקשה', במדור 'בעקבי הצאן', מאמרים יסודיים מאד לכל הרוצה ליכנס בהבנת הענין. כותב המאמרים = הרב נתן יעקב אנשין שליט"א, שנודע בבהירות העצומה שלו במשנתה של ברסלב

[ברסלבר (ליטאי לשעבר)]

בענין תמימות ופשטות
בחודשים אלו מתפרסמת סדרת מאמרים בענין, בגליון הנפלא 'אבקשה', במדור 'בעקבי הצאן', מאמרים יסודיים מאד לכל הרוצה ליכנס בהבנת הענין. כותב המאמרים = הרב יעקב נתן אנשין שליט"א, שנודע בבהירות העצומה שלו במשנתה של ברסלב

אכן מומלץ ביותר. אלו מאמרים מצויינים שרובם כבר יצאו לאור כספר ב"ה, שעוסק בביאור וליבון סוגיות יסודיות במשנת ברסלב, ע"פ המסורת העוברת מדור לדור.
גם מבואר שם בהרחבה כל נושא הנהגת חסידות ברסלב לאחר הסתלקות רביה"ק, וכל נושא היחס בברסלב לצדיקים אחרים שבכל דור.
הנה ראיון מרתק עם הרב הכותב https://www.breslevnews.net/%D7%A8%D7%9 ... %A9%D7%9C/

[ברסלבר (ליטאי לשעבר)]

חלק מהתמימות והפשיטות היא הליכה בדרך של אמונה פשוטה בכל מה שצדיקים אומרים, גם אם זה לא מובן לך.
בעל הגאוה שחושב עצמו שוה לחז"ל, לראשונים או לאחרונים, כשרואה דבר מסוים ש"לא נראה לו" בדבריהם של צדיקי הדורות - הרי שהוא חורץ את משפטו שזה דבר "בעייתי", ו"לא שמענו מרבויתינו" או שזה בכלל "כפירה"...
זה יכול להיות גם במקרה של "סתירה" בעיניו הקטנות ושכלו המשובש בין דברי חז"ל הקדושים לדברי המדענים, הפילוסופיה שלו וכו' ואז הוא עוד מתרץ את עצמו שהרי כתוב שצריך שהגויים יחשבו שאנו "עם חכם ונבון"... וכ"ש שהוא מזלזל ב"תיקונים" שקבעו הצדיקים ועצות והנהגות, ע"י רוח קדשם והשגתם.

אז זהו. שמי שלא מבין שיש דברים שהוא לא מבין, אינו "חכם ונבון". דווקא הטיפש - הוא זה שבטוח שהוא הכי חכם מכולם, ובפרט מהיותר מבוגרים וזקנים ממנו. ולאותם ההולכים בתמימות ופשיטות הוא לועג ש"הרבי שלהם אמר לזרוק את השכל". אז כן, הרבי אמר לזרוק את השכל המעוות והגאוותני הזה, שלא מוביל לשום אמת. בן אדם חכם ונבון אמיתי שהוא גם עניו - מודע למעמדו ודרגתו האמיתית, ובחכמתו ותבונתו הוא מבין שהדבר החכם והנבון ביותר הוא להתבטל בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובתבונה. וכשאינו מבין משהו, הוא שואל, אבל לא מבטל את הדברים.
(למשל רעק"א היו לו קושיות עצומות, אבל אף אחת מהקושיות העצומות שלו לא גרמה לו להוריד חלילה מערכם של חז"ל והראשונים ולומר שהם טועים, אלא תלה את חוסר ההבנה בעצמו וקיוה להקב"ה "וה' יאיר עיני")

והמליץ רבינו ללמוד את התורה הקדושה דווקא עם רש"י הקדוש, ושאר המפרשים שהלכו בדרכי האמונה המוחלטת בדברי התורה וחז"ל כפשוטם, ואת האחרונים שהולכים בדרך של אמונה שלמה גם בפנימיות התורה ובקבלת האריז"ל.
ועוד אמר, שאין בספרי המחקרים והפילוסופים שום חכמה ושכל אמיתי כמו שיש בספריהם הקדושים של מהרש"א או מהר"ם שיף וכד'. 

[מ אלישע]

ספר "קרוב אליך ה'" (או ספר אחר שכתב הרב הרבט) מבאר תמימות ופשיטות.