אשכול הערות דיוקים וביאורים במסילת ישרים

[רואים שקוף]

הקדמת המס"י, שיש שישקיעו התבוננם בהנדסה ורפואה, ויש שיכנסו 'יותר אל הקודש, דהיינו לימוד תורתינו הקדושה', יש לדעת מדוע זה נקרא 'יותר אל הקודש', וכי הנדסה תכונה ורפואה זה גם קודש?

[עניו מעכשיו]

מה עם תורה

המסילת ישרים מסביר בהקדמה (ד"ה ותראה) שהספר שלו מיועד לאנשים שכבר קנו את התורה
אבל הם מתרשלים בלימוד המידות מחמת והדבר מפורסם ופשוט

[עת הזמיר]

עי' בספר הזכרון לבעל הפחד יצחק שעמד על קו' זו.
ועי' במסילת ישרים בסדר ויכוח בהוצאת מכון אופק שכמדומני ישנה איזה התייחסות גם לקנין תורה אמנם לא בפרק נפרד, כך שעדין קו' במקומה עומדת.

[אורח]

כיצד קונים את התורה.

כפה"נ סמך על התנא דאבות פ"ו שקדמו בזה וסידר הדברים היטב...
וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ

[רואים שקוף]

כיצד קונים את התורה.

כפה"נ סמך על התנא דאבות פ"ו שקדמו בזה וסידר הדברים היטב...
וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ

כל המס"י מורכב על מאמרי חז"ל בגמ' ומשנה, והרמח"ל מבארם, את כל המ"ח קניינים אין צורך לבאר?! הלא זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה
 

[רואים שקוף]

מה עם תורה

המסילת ישרים מסביר בהקדמה (ד"ה ותראה) שהספר שלו מיועד לאנשים שכבר קנו את התורה
אבל הם מתרשלים בלימוד המידות מחמת והדבר מפורסם ופשוט

איני מדבר על עסק התורה, אלא איך קונים את עסק התורה, ויעו' שם שהוא מדבר גם על אלה שעוסקים בתכונה ובהנדסה
 

[שלו']

כידוע לכל, הרמח"ל סידר את חיבורו על פי הברייתא של רבי פנחס בן יאיר, תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות וכו'.
חשבתי פעם, ואשמח לדעת דבר מה בזה, מדוע הרמח"ל לא הקדיש כמה פרקים לבאר גם כיצד קונים את התורה.
מדוע הוא התחיל רק ממידת הזהירות, מה עם תורה

דיבר בזה בספר הזכרון לבעל הפחד יצחק.
 

[שלו']

מסילת ישרים פרק א'

כותרת הפרק היא: בבאור כלל חובת האדם בעולמו, ומתחיל: יסוד החסידות כו'. משמע שיש חובה להיות חסיד, וזה צריך ביאור, שהרי כל ענינו של 'חסיד' הוא לפנים משורת הדין, ומדוע מחוייב להתנהג כך?
[ואפשר שיש לדמות למבואר בסו"פ השוכר את האומנין דינא הכי, וכדביארו בזה].

[אגור בן יקא]

מסילת ישרים פרק א'

כותרת הפרק היא: בבאור כלל חובת האדם בעולמו, ומתחיל: יסוד החסידות כו'. משמע שיש חובה להיות חסיד, וזה צריך ביאור, שהרי כל ענינו של 'חסיד' הוא לפנים משורת הדין, ומדוע מחוייב להתנהג כך?
[ואפשר שיש לדמות למבואר בסו"פ השוכר את האומנין דינא הכי, וכדביארו בזה].

יש הבדל ברור בין חיוב מצד הדין, לחובה שאינה מצד הדין. לא כל דבר שאדם מחוייב לעשותו הוא חובה על פי הדין. הרי יש 'חובת האדם בעולמו' - 'קדש עצמך במותר לך'!
 

[אייל גלבוע]

מסילת ישרים פרק א'

כותרת הפרק היא: בבאור כלל חובת האדם בעולמו, ומתחיל: יסוד החסידות כו'. משמע שיש חובה להיות חסיד, וזה צריך ביאור, שהרי כל ענינו של 'חסיד' הוא לפנים משורת הדין, ומדוע מחוייב להתנהג כך?
[ואפשר שיש לדמות למבואר בסו"פ השוכר את האומנין דינא הכי, וכדביארו בזה].

אני הבנתי בפשיטות, שהרמח"ל בא להגביל ולסייג.
יש כאלו החושבים שיש דברים פשוטים המתאימים ליהודי פשוט.
אבל יש "חסידים" ו"עובדים", שהם הרבה מעל כל זה, והם בעולמות עליונים, ועיקר עסקם ב"עניינים" כאלו ואחרים, שאין להם כל שיג ושיח עם הצורב הפשוט.
בא הרמח"ל להפקיע מדרך זו ולומר, אמת שיש עולמות עליונים ויש עניינים ותיקונים מתיקונים שונים וכו', הכל אמת, וספרי חכמת האמת מלאים בזה, אבל דע! כי "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה", היסוד של כל אותם חסידים ועובדים גדולים, הכל בנוי על הבסיס הזה, "הוא", "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" וזה לפני הכל ובסיס הכל, ואין מי שלא קשור ליסוד הזה.

[נבשר]

מסילת ישרים פרק א'

כותרת הפרק היא: בבאור כלל חובת האדם בעולמו, ומתחיל: יסוד החסידות כו'. משמע שיש חובה להיות חסיד, וזה צריך ביאור, שהרי כל ענינו של 'חסיד' הוא לפנים משורת הדין, ומדוע מחוייב להתנהג כך?
[ואפשר שיש לדמות למבואר בסו"פ השוכר את האומנין דינא הכי, וכדביארו בזה].

לפי הקדמת רמח"ל ענייני הספר במגמה לבאר את העובדה ושלימותה, חובתה וגדריה, על כן מיד הוא פותח שחובה זו של החסידות היינו להתעסק ברצון ודביקות בקונו ולא רק במעשי המצוות. ושהחסידות בנויה על יסודות בהכרה ברורה מה חוביתו בעלומנו ומה אנו עושים כאן ולאיזה מטרה.
 

[שלו']

מס"י פ"ב

ושלמה אמר בחכמתו (משלי ו, ד-ה) אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך, הנצל כצבי מיד וגו'.

שמעתי כאן [כ"א אייר פ"ב] דבר חדש, שממתנגדי הזהירות – היא העצלות, שלכן מביא פסוק זה בו מזהיר שלא יישן כו', ואע"פ שמפסידי הזהירות נתפרטו לק' פ"ה, [ואין העצלות ביניהם, אלא מתייחס אליה בדברו בהמשך על מידת הזריזות], העצלות היא מפסיד כללי לכל מידה טובה.
ונראה עוד, שהזהירות – היא מה שנקרא בלשון חז"ל 'זריזות' כמו גבי כהנים זריזים הן, שנודע שאין המכוון בדוקא למהירות עשייתם, אלא לעירנות לבל יהא מכשול, וזהו ענין הזהירות – פיקוח עירני על דרכיו ומעשיו.

[שלו']

שלח לי ידידי:

כ' המסילת ישרים (פרק ג') "הנה הרוצה לפקח על עצמו וכו' בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה וכו' ושלא בשעת מעשה שיעלה לפניו זכרון כלל מעשיו וישקול אותם כמו כן במאזני המשקל הזה לראות מה יש בם מהרע למען ידחה ואתו, ומה מן הטוב להתמיד בו ולהתחזק בו".
מדלא כתב לראות אם יש בם מהרע, ואם יש בם מהטוב, אלא "מה יש בם" משמע שזה ברור שיש בהם רע וטוב.
מאידך מיד בהמשך כתב "ואם ימצא בהם מן הרע אז יתבונן ויחקור בשכלו איזה תחבולה יעשה לסור מן הרע ההוא וליטהר ממנו". משמע שלא בטוח שימצא. וזה סותר דבריו הקודמים.
ואולי שגם אם בטוח בוודאות גמורה שיש בהם מהרע לא בטוח שימצא אותם... זה תהליך לא קל ולא פשוט.

אבל ק' מהמשך לשונו שכתב "הנה הפשפוש במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בו, הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם הולכים על פי מצות ה' וחקיו, כי כל אשר ימצא מאלה יבערם מן העולם. אך המשמוש היא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם, .לחקור ולראות היש בעניינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע שיצטרך להסירו ולבערו".

הנה שוב כתב בלשון ספק ולא ודאי. וכאן א"א לתרץ על התוצאה שלא מצא, כי אינו מדבר על התוצאה אלא על החיפוש, מה אני צריך לחפש ולפשפש, וכבר בשלב זה הוא כתב שהמשימה היא לבדוק אולי יש בהם רע, ואם לא ימצא זה כבר עניין אחר, וא"כ זה סותר את תחילת דבריו.

ונראה לומר "ווארט מוסרי".
שבתחילת דרכו של האדם הרוצה לפקח על עצמו, עליו לדעת כי הוא בוודאי ימצא במעשיו משהו רע.
ומאידך בוודאי גם ימצא משהו טוב.
כי כל אדם במצב רגיל יש לו משניהם.

אבל אם הוא כבר נמצא בתהליך של הזהירות, ומתחיל כבר לפשפש ולמשמש אז כבר לא בטוח כלל שימצא משהו רע!!!!
כי עצם זה שהאדם כבר חי עם חשבון זה עצמו מונע ממנו מלחטוא בוודאות!!!
לכן הבדיקה היא הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו..

אם הוא אמת אז זה ווארט נורא עד מאוד!!!

[שלו']

מס"י פ"ד בדרך קניית הזהירות

והנה יש בהתבוננות הזה הערות הערות בהדרגה: לשלמי הדעת, ולפחותים מהם, ולכל ההמון כולו. לשלמי הדעת, תהיה להם ההערה במה שיתברר להם כי רק השלימות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא זולת זה...

צריך לי ביאור, האם אפשר להיות בגדר 'שלמי הדעת' עוד לפני שקנה את מידת הזהירות?

[שלו']

מסילת ישרים פ"ד:
 

והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט, י) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. והיינו, כי מה שאין האדם עושה עד שהכח מסור בידו מבוראו הוא הכח הבחיריי המסור לו כל ימי חייו שהוא בהם בחיריי ומצוה לעשות, הנה לא יוכל לעשותו עוד בקבר ובשאול, שאין הכח הזה עוד בידו, כי מי שלא הרבה מעשים טובים בחייו, אי אפשר לו לעשותם אחרי כן. ומי שלא חשב חשבון מעשיו, לא יהיה לו זמן לחשבו אז. ומי שלא התחכם בעולם הזה, לא יתחכם בקבר. וזהו שאמר (שם) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה.

 

 

שתי הערות עצומות מתעוררות למקרא המילים המודגשות:

 

א' מדוע נמנה חשבון מעשיו כדבר בפני עצמו, לכאורה הוא רק היכי תימצי? וכי אם יוכל לחשוב חשבון מעשיו שם – מה יועיל לו?

או לאידך גיסא – משמע קצת שמי שכן חישב מעשיו כאן, יהיה לו זמן לחשבם גם שם, ולמאי נ"מ?

 

 

ב' יש להעיר בשינוי לשונו, לגבי מעשים טובים וחכמה הוא כותב בסתמא, שאי אפשר ולא יוכל לעשות ולהתחכם שם, אך לגבי חשבון מעשיו הוא לא כותב שלא יוכל לחשב, אלא 'לא יהיה לו זמן לחשב', דמשמע שיכולת יש, אך אין זמן, מה פשר הדבר?

[ממממממממ]

אני חושב שלקחת את דבריו במקרה הזה כלשון של שו"ע וכד' ואני חושב שאין כוונתו כאן אלא כתוכחה למי שכיום אומר אין לי זמן, אין לי זמן, שתשמע ידידי היקר שאחרי שתמות כבר לא יהיה לך הזדמנות והכל זה לשון מליצית. וכי מה מישהו חשב שבאמת אחרי שימות יוכל לחשבן חשבון מעשיו אלא כמש"כ. כך נראה לי.

[נבשר]

אני חושב שלקחת את דבריו במקרה הזה כלשון של שו"ע וכד' ואני חושב שאין כוונתו כאן אלא כתוכחה למי שכיום אומר אין לי זמן, אין לי זמן, שתשמע ידידי היקר שאחרי שתמות כבר לא יהיה לך הזדמנות והכל זה לשון מליצית. וכי מה מישהו חשב שבאמת אחרי שימות יוכל לחשבן חשבון מעשיו אלא כמש"כ. כך נראה לי.

מקובל מהגר"א שעד פרק י"א אין מילה מיותרת.