"להיתקפא חלשין" אשכול עידוד חיזוק ונחמה ועצה להתמודדות עם ירידות, מתורת מוהר"ן זי"ע ותלמידיו

אחד הדברים המרכזים בתורת רבי נחמן מברסלב זי"ע - היא תורת ההתחזקות.

באשכול זה אביא מעט ידיעות מתורת רבינו הקדוש, שרב כוחן לאמץ ולחזק בכל מצב, להמשיך להתעקש בעבודת השי"ת ולא להתייאש.

גם מי שאינו ברסלבר, יכול לשאוב חיזוק עידוד ונחמה ועצה טובה מידיעות נפלאות אלו, שעל ידן גם בשאול תחתית ממש אפשר למצוא את הקב"ה ולעבוד אותו ולהתקדם לפי דרגתו.

אך קודם כל הקדמה נחוצה:

רבינו ותלמידיו לא מדברים כאן למי שלא אכפת לו ממצבו הרוחני.
למי שהולך בשרירות לבו ואומר שלום עלי נפשי - לא נועדו דברי החיזוק האלו.

בדיוק להיפך - תורת ההתחזקות היא מחייבת מאד!
משום שאם עד עתה אדם פטר את עצמו כי "איננו מסוגל" וכד', עתה שיודע שגם הדבר הכי קטן הוא "יקר מאד מאד בעיני ה'" - הרי שיש לו הרבה מה לעשות ולפעול!
תורת ההתחזקות מיועדת למי שכואב לו על הנפילות והכשלונות שלו, ובאמת רוצה לתקן, אך כבר אינו יודע איך "לצאת מזה" ואיבד את האמונה ביכולתו לנצח את היצה"ר בדברים מסויימים.

אך המינון והיחס ביניהם - הוא כפי שקיבלנו הוראה ברורה ממוהרנ"ת זי"ע: על כל כף של התעוררות - קערה של התחזקות.

ואין מי שלא זקוק לזה. לכל אחד יש התמודדויות אחרות, וכל אחד מתמודד לפי דרגתו, אך לכולם יש עליות וירידות, וכולם מתמודדים עם נפילות בדברים שקשים להם.

וזה החלי, בעז"ה.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
נתחיל ביסוד: דרך התשובה.

הנה תקציר למעשה מתורה ו' "קרא את יהושע", מהספה"ק משיבת נפש.

מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה מְאֹד, שֶׁלֹּא יַפִּיל וְלֹא יְרַחֵק אוֹתוֹ שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם בֵּין בַּעֲלִיָּה וּבֵין בִּיְרִידָה.
וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ (שֶׁקּוֹרִין דֶּער הַאלְטִין זִיךְ) וִיקַיֵּם: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אַתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", שֶׁגַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יְכוֹלִין לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם שָׁם הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, בִּבְחִינַת "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ" ("לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" ח"א סִימָן ו')
כְּשֶׁרוֹצֶה אָדָם לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה וְצָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ שְׁנֵי בְּקִיאוּת, הַיְנוּ בָּקִי בִּ"רְצוֹא" בָּקִי בְּ"שׁוֹב", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "עַיֵּל וְנָפִיק", בְּחִינַת: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ".
הַיְנוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לַחֲגֹר מָתְנָיו שֶׁיִּתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם תָּמִיד, בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל – הִנֶּךָּ", הַיְנוּ, בֵּין שֶׁיִּזְכֶּה לְאֵיזֶה עֲלִיָּה לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יַעֲמֹד שָׁם וְלֹא יִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בְּזֶה, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בָּזֶה מְאֹד, לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בָּקִי בִּרְצֹא וְכוּ'.
וְכֵן לְהֵפֶךְ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִפֹּל ח"ו, לְמָקוֹם שֶׁיִּפֹּל, אֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת ח"ו, גַּם שָׁם אַל יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְעוֹלָם בְּשׁוּם אֹפֶן, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. רַק יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וּבְכָל מַה שֶּׁיּוּכַל. כִּי גַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְגַם מִשָּׁם יְכוֹלִין לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ" בְּחִינַת בָּקִי בְּ"שׁוֹב", כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה כִּי אִם כְּשֶׁבָּקִי שְׁתֵּי בְּקִיאֻיּוֹת אֵלּוּ.
וּבֶאֱמֶת הִיא בְּקִיאוּת גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע, שֶׁצְּרִיכִין לְיַגֵּעַ עַצְמוֹ וְלִטְרֹחַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם תָּמִיד וּלְצַפּוֹת בְּכָל עֵת לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה ח"ו, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל וִיקַיֵּם "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ" כַּנַּ"ל.
וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי בְּקִיאֻיּוֹת אֵלּוּ אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְאָז יְמִין הַשֵּׁם פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ וְזוֹכֶה לִכְבוֹד הַשֵּׁם וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא – אַשְׁרֵי לוֹ. (עַיֵּן תְּשׁוּבָה אוֹת י')


והנה התורה המלאה http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%95/

הייתי מדמה את ה"בקיאות" הזאת, להליכה בשתי רגליים, או אולי לנהיגה על רכב. לדעת מתי להאיץ, ומתי לתת ברקס.
מי שיש לו רק "רצוא" - דהיינו שרק רואה כמה נדרש ממנו עוד הרבה מאד בעבודת ה' - יגיע למצב של יאוש, נפילה, והדרך קצרה להידרדות עד כדי מרידה להכעיס ח"ו. עבודת ה' יכולה להפוך אצלו לבלתי אפשרית.
מי שיש לו רק "שוב" - יכול לבוא ל"הסתפקות במועט" שלילית, אי ניצול כוחותיו, ואי עשיית מאמץ להתגבר על מה שקשה.

היסוד שצריך לעמוד לעיני ההולך בדרך התשובה - שהקב"ה נמצא בכל מקום ובכל מצב, ותמיד אפשר להשיג ולמצוא אותו אם מחפשים ומבקשים.

גם ה"רצוא" וגם ה"שוב" באים מאינסופיותו של הקב"ה.
כמו שהקב"ה אין לו סוף כלפי חוץ, גם אין לו סוף כלפי פנים.
וכמו שיש אלפי אלפים מיליונים מילארדים וכו' כוכבים וגלקסיות, כך בכל גרגר חול אם נתבונן בו במיקרוסקופ נראה שיש בו מליוני וכו' עולמות ופרטים המרכיבים אותו.

כך שגם הצדיק הגדול ביותר - עבודתו אינה כלום לעומת הנדרש על פי גדולת הבורא יתברך, ולעומת זה גם האדם הנמוך ביותר שעושה את המעשה הטוב הקטן ביותר - אין קץ לגודל יקרתו וחשיבותו אצל הבורא יתברך, וכל דבר קטן משנה הכל למעלה, וכפי שביאר רבינו (בשיחות שאחר המעשיות) כיצד בגלגל, תנועה קטנה במרכז - מביאה תנועה ענקית בחלקו העליון. "רץ בזה אלפים פרסאות בעולמות עליונים".
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד הדברים שמקשים על הרוצה לשוב בתשובה, הוא תחושת הסוג ב'.
"גם ככה כבר אני לא צדיק גדול בלשון המעטה, מה זה כבר משנה אם אשתפר טיפה"
וכיו"ב תחושות מהיצה"ר (קליפת עמלק, שעניינה לרפות ידים להחליש לב האדם).

זה לשון רבינו, כפי שמתומצת במשיבת נפש:

עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הקב"ה הוּא: שֶׁגַּם הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד גַּם הֵם יִתְקָרְבוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, וּבָזֶה נִתְיַקֵּר וְנִתְעַלֶּה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
עַל כֵּן, אֵין לָאָדָם לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִלְּהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחֵק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי חֲטָאָיו הַמְרֻבִּים אַף שֶׁהִרְבָּה לַעֲשׂוֹת רַע ח"ו. כִּי אַדְּרַבָּא, מִמֶּנּוּ דַּיְקָא יִתְעַלֶּה וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל.
אֲבָל עִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר.

דברים אלה מבוססים על תורה י' http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%99/
"ואלה המשפטים".
בתחילת התורה מצטט רבינו את הזוה"ק על יתרו: כַּד אֲתָא יִתְרוֹ וְאָמַר: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וְכוּ', כְּדֵין אִתְיַקַּר וְאִתְעַלָּא שְׁמָא עִלָּאָה:
דהיינו שדווקא כשהגיע יתרו - הרחוק ביותר, דווקא אז התייקר שמו יתברך בכל העולמות.

אגב, בתפילות ר"ה, כשאומרים את הפיוט "ויאתיו", מנהג ברסלב לשוררו ביחד בהתלהבות עצומה ,ריקוד ומחיאת כף, ושמגיעים לסוף - וישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה, מוחאים כפיים זמן רב ברעש גדול שהקלויז רועד...
דהינו שזה הביטוי של מלכות ה' בעולם - התקרבות הרחוקים ביותר.
רבינו אמר על הכופרים - כשאחד מהם מכופף עצמו לצד הקדושה מעט – מתכופפים עמו כל הרקיעים!
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
בתורה י"ז "ויהי הם מריקים שקיהם", מדבר רביה"ק על נושא ההתפארות של הקב"ה בישראל. רבינו מבאר שם בהרחבה את עניין התפילין שהקב"ה מניח, על פי מאמרו של רב ספרא בבבא בתרא (רַב סַפְרָא מִשְׁתָּעֵי: זִמְנָא חֲדָא הֲוָה קָאַזְלִינָא בִּסְפִינְתָּא וכו').
http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%b4%d7%9f-%d7%99%d7%96/

הנה תמצות אחד החיזוקים החשובים מתורה זו למעשה, ממשיבת נפש:

צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר אֲפִלּוּ עִם הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל, אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו – יֵשׁ בּוֹ הִתְפָּאֲרוּת פְּרָטִי, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִמּוֹ.
עַל כֵּן, אָסוּר לְאָדָם לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אִם קִלְקֵל וּפָגַם הַרְבֵּה מְאֹד ח"ו, כִּי עֲדַיִן לֹא פָּסַק חֲבִיבוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן עֲדַיִן יָכוֹל לָשׁוּב לַשֵּׁם.
וְהָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לִמְצֹא גַּם הַטּוֹב וְהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיֵּשׁ אֲפִלּוּ בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים וּלְהָשִׁיב הַכֹּל לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
 

רבינא

משתמש ותיק
עוד חיזוק מבית מדרשו של המוהר"נ זיע"א

חטאת עוית פשעת?
אין בעיה!
תבוא אלי לאומן בראש השנה!!

האם זה הפשט?
הרבניק @ברסלבר (ליטאי לשעבר) התוכל להעמיד דברים על דיוקם?
אני קצת נבוך בדבר ההבטחה

בתודה רבה מראש
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
רבינא אמר:
עוד חיזוק מבית מדרשו של המוהר"נ זיע"א

חטאת עוית פשעת?
אין בעיה!
תבוא אלי לאומן בראש השנה!!

האם זה הפשט?
הרבניק @ברסלבר (ליטאי לשעבר) התוכל להעמיד דברים על דיוקם?
אני קצת נבוך בדבר ההבטחה

בתודה רבה מראש

לא מכיר דיבור כזה ממוהר"ן
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד הדברים שעוברים על ההולך בדרכי התשובה, זה שאם לרגע נראה שהתקדמנו, אך לא. התאוות וכו' חוזרות ביתר עוז.
בליקוטי מוהר"ן מבאר רבינו למה זה קורה וכיצד להתמודד עם זה.
זו ידיעה מעניינת ומפתיעה, האדם חושב שנפל, רבינו מבאר שזו כלל לא נפילה אלא סימן להתקדמות ועלייה!

הנה התקציר ממשיבת נפש:

כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ, עִם כָּל זֶה, כְּשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בְּוַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ וְיַעֲלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא.
וּבְכָל פַּעַם וּפַעַם שֶׁיּוֹצֵא מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא כְּפִי בְּחִינָתוֹ, אֲזַי מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מֵחָדָשׁ הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת, וּמִתְפַּשְּׁטִים כְּנֶגְדּוֹ בְּכָל פַּעַם מְאֹד, וְאֵינָם מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִכְנֹס לְשַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה.
וּבָזֶה טוֹעִים הַחֲסִידִים הַכְּשֵׁרִים הַרְבֵּה, כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁפִּתְאֹם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו תַּאֲווֹת וּבִלְבּוּלִים וּמְנִיעוֹת, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ מֵחֲמַת שֶׁבַּזְּמַן הַקֹּדֶם לֹא הָיו אֵלּוּ הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִים עָלָיו כָּל כָּךְ וְהָיוּ נָחִים קְצָת, עַל כֵּן הוּא סוֹבֵר שֶׁנָּפַל ח"ו. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל, רַק שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ, וּמֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מֵחָדָשׁ בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל יוֹתֵר כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת וְהָעַקְמִימוּת שֶׁבַּלֵּב וְכוּ'
וְצָרִיךְ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ הַרְבֵּה וְלִבְלִי לִפֹּל מִזֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, עַד שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְיִשְׁבֹּר אוֹתָם מֵחָדָשׁ.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד המשפיעים המיוחדים בברסלב, שמקדיש את חייו להפצת תורת ההתחזקות של רבינו ותלמידיו, הוא ר' אליהו גודלבסקי שליט"א.

אני מצרף כאן 2 קונטרסים, שהם בעצם טעימה מ2 ספרים נפלאים שלו בנושא. את הספרים המלאים ניתן להשיג בחנויות שבבתי הכנסת של ברסלב, או באתר שלו "אזמרה". https://www.azamra.co.il/
באתר יש גם את השיעורים שלו. (יתכן שצריך לבקש פתיחה בנטפרי ונתיב לכל שיעור, כי זה קישורים ליוטיוב, לא בדקתי לאחרונה)

הקונטרס הראשון "לא אכפת לי כלל" הוא פרק מהספר "תכסיסי מלחמה".
הצג קובץ מצורף לא אכפת לי מהדורה חדשה אדר תשעט.pdf
הקונטרס השני "סוד היאוש" הוא פרק מהספר "הדור המובחר".
הצג קובץ מצורף סוד היאוש.pdf
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
רבינא אמר:
עוד חיזוק מבית מדרשו של המוהר"נ זיע"א

חטאת עוית פשעת?
אין בעיה!
תבוא אלי לאומן בראש השנה!!

האם זה הפשט?
הרבניק @ברסלבר (ליטאי לשעבר) התוכל להעמיד דברים על דיוקם?
אני קצת נבוך בדבר ההבטחה

בתודה רבה מראש
"ברסלבר (ליטאי לשעבר)" כתב:
לא מכיר דיבור כזה ממוהר"ן
הרב @ברסלבר (ליטאי לשעבר) נ"י.
אכן הרב @רבינא נ"י הוא לא היחיד שנבוך (מלשון 'מורה נבוכים') בענין הנ"ל.
אולי יואיל מעכ"ת בטובו להאיר עיני הקוראים במה שאכן אמר ר' נחמן זצוק"ל בענין אומן וראש השנה. (ובפרט ככל הקשור לתיקון, ולההוצאה מגיהנום)
 
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
רבינא אמר:
עוד חיזוק מבית מדרשו של המוהר"נ זיע"א

חטאת עוית פשעת?
אין בעיה!
תבוא אלי לאומן בראש השנה!!

האם זה הפשט?
הרבניק @ברסלבר (ליטאי לשעבר) התוכל להעמיד דברים על דיוקם?
אני קצת נבוך בדבר ההבטחה

בתודה רבה מראש
"ברסלבר (ליטאי לשעבר)" כתב:
לא מכיר דיבור כזה ממוהר"ן
הרב @ברסלבר (ליטאי לשעבר) נ"י.
אכן הרב @רבינא נ"י הוא לא היחיד שנבוך (מלשון 'מורה נבוכים') בענין הנ"ל.
אולי יואיל מעכ"ת בטובו להאיר עיני הקוראים במה שאכן אמר ר' נחמן זצוק"ל בענין אומן וראש השנה. (ובפרט ככל הקשור לתיקון, ולההוצאה מגיהנום)
 

יש שלש אמירות של רבי נחמן זי"ע, שכמעט אינן קשורות אחת לשניה.

האחת - "תיקון הכללי" -
השניה - "תיקון הכללי על קברו"
השלישית - "לבוא אליו לראש השנה".

תיקון הכללי הוא תיקון למקרה לילה.
תיקון הכללי על קברו - מי שעושה זאת - רבי נחמן מבטיח לפעול עבורו ולהיטיב עמו. (הבטחה זו אינה תלויה בזמן כלשהו בשנה)
ראש השנה הוא נושא אחר לגמרי ולא קשור לתיקון הכללי - שרבינו ציוה לבוא אליו.
(מטבע הדברים כשבאים לאומן אז בערב ראש השנה שהוא זמן תשובה - מנצלים את האפשרות ואומרים את התיקון על קברו)

לגבי הדבר הראשון: כמו כל התיקונים האחרים שנתגלו ע"י צדיקי הדורות כמו הרוקח והאר"י ועוד - התיקון אינו בא להחליף את גדרי התשובה הנדרשים ע"פ ההלכה: חרטה, וידוי וקבלה לעתיד.
התיקון עוסק רק בתיקונם של פגמי החטא ונזקיו לנפש. פגמים אלו לא ניתנים לתיקון ע"י אדם רגיל לבדו, גם אם יעמול מאות שנים.

לגבי הדבר השני: כנ"ל, אך בנוסף לכך ישנה הבטחת רבינו הקדוש לסייע לשב ולהוציא אותו מהגיהינום כבר בעולם הזה, ע"י שיפעול בתפילתו ובהדרכתו לגרום לשב לשוב בתשובה שלמה עם כל גדרי התשובה ועל ידי זה להנצל מגיהינום. ואין בזה סתירה לבחירה, משום שעצם המעשה של נסיעה לצדיק שיקרב אותו להקב"ה הוא מעשה של תשובה, וכמו ששיך שהאדם עצמו יתפלל להקב"ה שישיב אותו בתשובה וכפי שאנשי כנה"ג ניסחו זאת בתפילה, כך שייך בהחלט להתפלל את זה גם על אחרים וזה מועיל. דבר זה מועיל לא רק למקרה לילה, אלא הוא דבר כללי המועיל לכל העוונות, כמובן באופן הנ"ל.

לגבי הדבר השלישי: רבינו ציוה לכל מי ששומע לו ומקבל ממנו לבוא אליו ולהיות אצלו על ראש השנה. עניין זה לא בהכרח קשור רק לתיקון של האדם עצמו, אלא בעיקר לתיקון כלל ישראל וקירוב הגאולה. איך ולמה? אם הייתי מבין זאת הייתי "רבינו" בעצמי.

גם אחרי כל התיקונים האלה עדיין יש בחירה, וחובה על כל מי שחטא לשוב בתשובה שלמה על פי כל גדרי ההלכה.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
כדי לשבר את האוזן אציין תיקון לכל העוונות שמופיע בגמרא בברכות: לימוד התורה.

האם יעלה על הדעת שמי שלומד תורה פטור מתשובה?

ואף על פי כן - זה תיקון!

אותו דבר תיקון הכללי.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
האם ראוי לחזק ולעודד את השני כשאתה בעצמך במצב לא משהו?
זו לא צביעות או משהו?

רבינו אומר שלא רק שזה ראוי, אלא שזה מה שיגרום גם לך בסוף לחזור ולשוב!!

הנה דבריו של רבינו בעניין זה, בשיחות הר"ן ק"כ: (בתחילת הדברים רבינו מדבר על הערך העצום בעיני ה' אפילו רק של רצון וייחול להיות טוב, בלי שום מעשה)

עָנָה וְאָמַר: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'" (תְּהִלִּים לא), "כָּל הַמְיַחֲלִים" דַּיְקָא. אֲפִלּוּ אִם אֵינְכֶם זוֹכִים לְשׁוּם קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה ח"ו, רַק מְיַחֲלִים לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן חִזְקוּ וְאִמְצוּ וְאַל תִּפְּלוּ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה (כַּמְבֹאָר מִזֶּה בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים).

וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִזֶּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ, לְבַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא אַף־עַל־פִּי־כֵן יְחַזֵּק אֶת חֲבֵרוֹ, כִּי אֶת חֲבֵרוֹ בְּקַל יוֹתֵר לְחַזֵּק מִלְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, כִּי אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ (בְּרָכוֹת ה:).

כִּי אֵין רָעָה גְּדוֹלָה מִנְּפִילָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל לְעִנְיַן מִלְחָמָה הַגַּשְׁמִיּוּת עַל פָּסוּק (דְּבָרִים כ־ג): "אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ" וְכוּ' אַל תִּירְאוּ מִשִּׁפְעַת הַקַּלְגָּסִים וְאַל תַּעַרְצוּ מִקּוֹל הַקְּרָנוֹת וְכוּ'. שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹבְרִים עַל מִי שֶׁחָפֵץ לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת ה', שֶׁכַּמָּה מִינֵי מִלְחָמוֹת וּפְחָדִים וְשִׁפְעַת הַקַּלְגָּסִים וְקוֹל הַקְּרָנוֹת וְכוּ' וְכוּ' עוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ מִזֶּה).
וְצָרִיךְ לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד וְלִבְלִי לְהִתְרַחֵק וְלָנוּס מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ ח"ו, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (סוֹטָה מ"ד:) לְעִנְיַן מִלְחָמָה: שֶׁתְּחִלַּת מַפָּלָה – נִיסָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן. "כִּי אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָחַ. אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אַתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ" וְכוּ' (תְּהִלִּים קלט). כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם.

כִּי צְרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה' (כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ עַיֵּן שָׁם). וּכְשֶׁיִּזְכֶּה לִבְלִי לְהַפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ, (אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵעֲבוֹדָתוֹ) אַדְּרַבָּא יְחַזְּקוֹ בְּכָל מִינֵי הִתְחַזְּקוּת וִיחַיֵּהוּ וִישִׁיבֵהוּ בְּכָל מִינֵי דִּבּוּרִים הַמְּשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ וְכוּ', עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַחַר־כָּךְ יִזְכֶּה גַּם הוּא לַחֲזֹר וְלָשׁוּב לַעֲבוֹדַת ה' עַל־יְדֵי־זֶה.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
כדי לשבר את האוזן אציין תיקון לכל העוונות שמופיע בגמרא בברכות: לימוד התורה.

האם יעלה על הדעת שמי שלומד תורה פטור מתשובה?

ואף על פי כן - זה תיקון!

אותו דבר תיקון הכללי.
ואם כבר הזכרנו את זה - כדאי לדעת שיש לרבינו עוד עצה ותיקון, שיועיל אפילו למי שנפל למצב שהוא רגיל בעבירות חמורות רח"ל (שקורין בימינו מכור), והעצה היא לקבוע לו בכל יום חוק בל יעבור ללמוד "כך וכך" (רבינו לא אומר מה וכמה, מסתבר שעניין זה תלוי בדרגתו ומצבו של כל אחד) - דהיינו הספק קבוע, עי"ז יכול לצאת מהכל.

וזה לשון קדשו בשיחות הר״ן יט
וְאָמַר: נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִלְמוֹד כָּךְ וְכָךְ, בְּכָל יוֹם וְלֹא יַעֲבֹר, וְכַיּוֹצֵא.
וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, שֶׁנִּלְכְּדוּ בִּמְצוּדָה רָעָה עַד שֶׁרְגִילִין בַּעֲבֵרוֹת ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁרְגִילִין בָּהֶם ח"ו. וְאִם יַעֲשׂוּ לָהֶם חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִזְכּוּ לָצֵאת מִמְּצוּדָתָם הָרָעָה, עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי כֹּחַ הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאֹד (לה). וְכָל עִקַּר מְגַמָּתוֹ וְחֶפְצוֹ הָיָה תָּמִיד רַק לְעֻבְדּוֹת וַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, רַק שֶׁנַּעֲסֹק תָּמִיד בַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בִּפְשִׁיטוּת. דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד וְהַכֹּל בִּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת.
וְהִזְהִיר מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וְהִרְבָּה מְאֹד לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה, מֵעִנְיַן (שִׂמְחָה כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים), אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה – הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּעַל פֶּה וְהִזְהִיר מְאֹד בְּכַמָּה אַזְהָרוֹת כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד.

ולהשלמת הדברים ראה חיי מוהר"ן אות תקעג
אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמַר נִכְסַפְתִּי מְאד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם עַל הָעֲשִׂיָּה וְכוּ' וְהִפְלִיג אָז בְּשֶׁבַח עֵסֶק הַתּוֹרָה כַּמְבאָר בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת סִימָן י"ט
שָׁאַל לוֹ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְאִם אֶחָד הוּא בַּעַל עֲבֵרָה מַמָּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן.
הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
וְכִי אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל מַעֲלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה
הֲלא עֵסֶק הַתּוֹרָה הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה מִשְּׁמִירַת הַבְּרִית.
כִּי בְּרִית בִּיסוֹד וְאוֹרַיְתָא בְּתִפְאֶרֶת
 

רבינא

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
כדי לשבר את האוזן אציין תיקון לכל העוונות שמופיע בגמרא בברכות: לימוד התורה.

האם יעלה על הדעת שמי שלומד תורה פטור מתשובה?

ואף על פי כן - זה תיקון!

אותו דבר תיקון הכללי.

אותו דבר כמו מה?
 

מ אלישע

משתמש ותיק
רבינא אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
כדי לשבר את האוזן אציין תיקון לכל העוונות שמופיע בגמרא בברכות: לימוד התורה.

האם יעלה על הדעת שמי שלומד תורה פטור מתשובה?

ואף על פי כן - זה תיקון!

אותו דבר תיקון הכללי.

אותו דבר כמו מה?
בחטא יש את פגם הנפש, פגם הרצון, ופגם בעולם.
לתיקון פגם הנפש צריך תשובה.
לתיקון פגם הרצון צריך (תורה או תשובה חזקה)
לתיקון הפגם בעולם יש את תיקון אמירת י' מזמורים לתיקון השירה להשם.
(לא נכתב הכל)
 
 

רבינא

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
רבינא אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
כדי לשבר את האוזן אציין תיקון לכל העוונות שמופיע בגמרא בברכות: לימוד התורה.

האם יעלה על הדעת שמי שלומד תורה פטור מתשובה?

ואף על פי כן - זה תיקון!

אותו דבר תיקון הכללי.

אותו דבר כמו מה?
בחטא יש את פגם הנפש, פגם הרצון, ופגם בעולם.
לתיקון פגם הנפש צריך תשובה.
לתיקון פגם הרצון צריך (תורה או תשובה חזקה)
לתיקון הפגם בעולם יש את תיקון אמירת י' מזמורים לתיקון השירה להשם.
(לא נכתב הכל)
 

לא הבנתי איך זה עונה על ההשוואה
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
רבינא אמר:
מ אלישע אמר:
רבינא אמר:
אותו דבר כמו מה?
בחטא יש את פגם הנפש, פגם הרצון, ופגם בעולם.
לתיקון פגם הנפש צריך תשובה.
לתיקון פגם הרצון צריך (תורה או תשובה חזקה)
לתיקון הפגם בעולם יש את תיקון אמירת י' מזמורים לתיקון השירה להשם.
(לא נכתב הכל)
 

לא הבנתי איך זה עונה על ההשוואה

אבא אומר לילד להזהר לא להכנס לבוץ ולשלוליות ולא ללכלך את עצמו ואת בגדיו.
הילד מתפתה וכן קופץ בשלולית ולא נזהר, עד כדי שנעשה כולו וכל בגדיו מלוכלכים רטובים ומטונפים.
האבא כועס, מגיע לילד עונש.
הילד מתחרט, מודה בטעותו ומבקש סליחה, ואף מבטיח בכנות להזהר להבא.
האבא מתרצה וסולח לו על המעשה.
אבל הילד - רטוב מלוכלך ומטונף כשהיה.


חז"ל מלמדים אותנו שיש חילוקי כפרה. (על כל פנים בתשובה לא שלמה, מיראה, שהיא הצעד הראשון והמתבקש. בתשובה שלמה מאהבה אין צריך לכל זה, חיד"א)
יש עבירות שדי בתשובה, ויש כאלה שצריך יום כיפור, ויש כאלה שצריך גם ייסורים, ויש אחת שרק מיתה מכפרת.

בעקרון כדי לצאת ידי חובת התשובה, על כל חטא שהוא, די בגדרי התשובה ההלכתיים.
אבל זה לא מנקה את הנפש מהחטא, האישיות של האדם השתנתה לרעה כתוצאה מהעבירה, שגוררת עבירות נוספות. היצר לאותם עבירות הולך וגדל, והמזיקים והמחבלים הנבראים מהחטא - מקטרגים ומזיקים כפשוטו, הם הסיבה לכל החרדות, הכעסים, הכבדות העצלות והעצבות, הבעיות ה"פסיכולוגיות" והנפשיות, והם הסיבה להתעוררות תאוות או הרהורי כפירה.
וכמובן - הייסורים.

וכאן מגיע המקום לתיקונים שנתגלו על ידי הצדיקים, רופאי הנפשות שבכל הדורות.

סיגופים, תעניות, צדקה, תהילים ותיקון הכללי (למקרה לילה), לימוד תורה (לפעמים לימוד מסויים כמו משניות), קיום מצוות בדבקות ובשמחה, ועל כולנה עולה ההתבודדות, שרבינו גילה שזו הדרך המהירה והטובה ביותר - יותר מסיגופים ותעניות.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
וכיון שהזכרנו את עניין ההתבודדות כמונעת ומבטלת ייסורים, אזכיר שדברי רביה"ק אלה (בכמה תורות בליקוטי מוהר"ן) מיוסדים גם על פי פשט וגם על פי סוד על מאמר חז"ל מפורש : "כשיש דין למטה – אין דין למעלה".
הנה מאמר יפה ומעניין על עניין זה, המאיר בבהירות נקודה זו.
https://www.breslev.org/breslev-articles/כשיש-דין-למטה-אין-דין-למעלה/
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
ולבאר הדבר יותר, אנסה בדרך משל.

ראובן, ילד שובב נתפס ע"י אנשים במעשה חמור מאד. לא חד פעמי, אלא חוזר ונשנה.
הלכו ואמרו לאביו.
אביו בא לילד בכעס והוכיח אותו קשות, והעניש אותו.
הילד, שהיה קשה לו מאד להפסיק עם זה, המשיך במעשיו והתעלם, התוכחות והעונשים הלכו והחמירו עוד ועוד.
בפרט כעס האב על כך שהילד מצפצף עליו, מתעלם, ו"אין עם מי לדבר".

ראובן הלך והדרדר, עד שבסופו של דבר הגיע לפשע ותרבות רעה רח"ל.

שמעון אחיו, שובב לא פחות, נכשל באותם מעשים בדיוק. אך הוא לא חיכה שילשינו עליו לאביו, אלא הלך וסיפר בעצמו לאביו את מה שקרה, סיפר לו כמה קשה לו לא להיכשל בזה, האב הקשיב לילד בהבנה, ונתן לו עצות ורעינות איך להתמודד עם הקושי. מאז שמעון נכשל עוד כמה וכמה פעמים, אך בכל פעם הקדים ובא לאביו וסיפר לו מה קורה.
בכל פעם שבאו המתלוננים לאביו, היה פוטר אותם: "אני יודע הכל כבר דיברנו על זה, זה בטיפול".

לא רק ששמעון לא נענש, אלא שבסופו של דבר העצות הועילו, ואט אט הצליח להיגמל מהתנהגותו הרעה.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
רבינא אמר:
מ אלישע אמר:
רבינא אמר:
אותו דבר כמו מה?
בחטא יש את פגם הנפש, פגם הרצון, ופגם בעולם.
לתיקון פגם הנפש צריך תשובה.
לתיקון פגם הרצון צריך (תורה או תשובה חזקה)
לתיקון הפגם בעולם יש את תיקון אמירת י' מזמורים לתיקון השירה להשם.
(לא נכתב הכל)

לא הבנתי איך זה עונה על ההשוואה
התשובה בקיצור 
פשטות עניין תיקון הכללי מבוארת בהקדמה לתיקון הכללי בפשטות (הועתק מספר שיחות הר"ן) 
לכאורה הענין שם ע"פ סוד שיש ק' העושקת וצריך להחזיר לקדושה.
אבל ענין כפרה הוא עניין אחר.

(אולי השאלה מלקוטי מוהר"ן סימן ל"ד, וסבור שזה אמירת עשרה מזמורים)
 
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ אלישע אמר:
רבינא אמר:
מ אלישע אמר:
בחטא יש את פגם הנפש, פגם הרצון, ופגם בעולם.
לתיקון פגם הנפש צריך תשובה.
לתיקון פגם הרצון צריך (תורה או תשובה חזקה)
לתיקון הפגם בעולם יש את תיקון אמירת י' מזמורים לתיקון השירה להשם.
(לא נכתב הכל)

לא הבנתי איך זה עונה על ההשוואה
התשובה בקיצור 
פשטות עניין תיקון הכללי מבוארת בהקדמה לתיקון הכללי בפשטות (הועתק מספר שיחות הר"ן) 
לכאורה הענין שם ע"פ סוד שיש ק' העושקת וצריך להחזיר לקדושה.

במעשה מז' בעטלרס מסופר על עשרה מיני חיצים, שרפואתם על ידי עשרה מיני נגינה.
הנה המעשה https://rabenubook.com/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%99%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%a7%d7%91%d7%a6%d7%a0%d7%99%d7%9d/
עניין עשרה מיני נגינה מבואר בליקוטי מוהר"ן בסימן ר"ה ובעוד מקומות. התיקון הכללי כלול מעשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהילים (כמ"ש בגמ' בפסחים קי"ז ועיין בתיקוני זוהר אות מ"ד).
העניין מבואר יותר בהרחבה ולעומק בכמה מקומות בליקוטי הלכות.
אך קודם כל (כפי שכתבו כאן) יש את הקדמת מוהרנ"ת:
http://rabenubook.com/%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d6%b7%d7%a7%d6%b0%d7%93%d6%b8%d6%bc%d7%9e%d6%b8%d7%94/

הנה מאמר נפלא מהרב ארז משה דורון על המעשה הנ"ל ובכלל על הנושא
https://www.breslev.org/breslev-articles/עשרה-מיני-חיצים/
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
אשריך רבי @ברסלבר (ליטאי לשעבר) .
עכשיו אני מבין את דברי רביז"ל שאמר 'אני רוצה שהעניין שלי יבוא על לב הליטאים שיש להם חזק והם מתייגעים עד שמגיעים ועומדים על בוריין".

בלתי נלאה, חוטף וסופג, וממשיך בכל הכוח...

חזק ואמץ...
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מ אלישע אמר:
רבינא אמר:
לא הבנתי איך זה עונה על ההשוואה
התשובה בקיצור 
פשטות עניין תיקון הכללי מבוארת בהקדמה לתיקון הכללי בפשטות (הועתק מספר שיחות הר"ן) 
לכאורה הענין שם ע"פ סוד שיש ק' העושקת וצריך להחזיר לקדושה.

במעשה מז' בעטלרס מסופר על עשרה מיני חיצים, שרפואתם על ידי עשרה מיני נגינה.
הנה המעשה https://rabenubook.com/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%99%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%a7%d7%91%d7%a6%d7%a0%d7%99%d7%9d/
עניין עשרה מיני נגינה מבואר בליקוטי מוהר"ן בסימן ר"ה ובעוד מקומות. התיקון הכללי כלול מעשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהילים (כמ"ש בגמ' בפסחים קי"ז ועיין בתיקוני זוהר אות מ"ד).
העניין מבואר יותר בהרחבה ולעומק בכמה מקומות בליקוטי הלכות.
אך קודם כל (כפי שכתבו כאן) יש את הקדמת מוהרנ"ת:
http://rabenubook.com/%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d6%b7%d7%a7%d6%b0%d7%93%d6%b8%d6%bc%d7%9e%d6%b8%d7%94/

הנה מאמר נפלא מהרב ארז משה דורון על המעשה הנ"ל ובכלל על הנושא
https://www.breslev.org/breslev-articles/%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%9D/
על שיחות הר"ן שיחה קמ"א. כתבתי שבפשטות כתוב פשטות ענין תיקון הכללי.

 ספר לוחמי התמורות נכתב לבאר גם ענין זה.

 
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניים מהיסודות החשובים ביותר בתורת ברסלב, זה "אזמרה" (שרבינו הזהיר עליו במיוחד שצריך ללכת עם זה בקביעות) ו"איה" (שהוא יסוד לכל תורת ההתחזקות).
"אזמרה" מלמדת איך להתקדם ולעלות על ידי מציאת נקודות טובות.
"איה" הוא היסוד והשורש לתקוה שתמיד ישנה, והסיבה למה אין יאוש בעולם.

בהמשך נדבר (אי"ה בלנ"ד) על כל אחד מהם, אך קודם אזכיר את הקשר ביניהם - שהם נקראים "אלפיים אמה תחום שבת". הנה ביאור הענין לעומק, בליקוטי הלכות הלכות עירובי תחומין הלכה ג'
https://rabenubook.com/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%92-%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99-%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9F-6/

מאמר קצר שהעתקתי בביאור העניין במילים פשוטות. (אהרן פריבר, ברסלב ישראל)

תחום שבת הינו אלפיים אמה. כלומר, לאדם מותר לצאת מהמקום בו הוא שובת אלפיים אמה. וכל אלף מרמז לסוג אחר של שכל. כל אלף היא התבוננות בפני עצמה. כי האות אלף היא בחינת שכל, כמו שכתוב "אאלפך חכמה", ללמדנו שהאלף מרמזת לחכמה (האלף ראש לאותיות, והחכמה ראש לספירות)

ושני האלפים הללו שהם בחינת שני תדרים שונים, מרמזים לשני שכלים עיקריים אותם מלמד רבי נחמן מברסלב. השכל הראשון אומר שהאדם צריך כל הזמן להעצים ולחזק את הצדדים הטובים שבו. להתעקש לחפש ולמצוא בעצמו רק טוב. לברוח מכל מחשבה דיבור או מעשה מחלישים. ולכלל השכל הזה הוא קורא "אזמרה לאלהי בעודי", שבעוד קצת טוב שבי אני מחייה את עצמי, כל שכן בהרבה טוב.

והשכל השני הוא השכל אתו אני צריך להזכיר לעצמי שאני כלום ושום דבר, לא יודע כלום ולא מבין כלום. וככותרת, נקרא השכל הזה "איה מקום כבודו להעריצו", כי הוא השכל שמזכיר לי להמשיך לחפש כל הזמן, להמשיך להיות סקרן, כמו תינוק שמגלה את העולם, זה השכל שמוציא אותי מהזקנה, מהמחשבה הכוזבת שאני מבין ויודע משהו.

ואדם שמרגיל עצמו ללכת עם שני השכלים הללו של התעצמות הטוב והגדלת הסקרנות לדעת, נשאר תמיד בתחום שבת, בתחום הקדושה, זה מה שלומד מזה רבי נתן, שאדם שהולך עם שני התובנות הללו הוא מפנים מקדושת השבת לקרבו גם בימות החול, תעצים את עצמך מחד, ותהיה בהשתוקקות לדעת מאידך, תסכים להודות שאתה לא באמת יודע, תסכים להיות עניו.

וכל זה נרמז באלף הקטנה הפותחת את פרשת ויקרא, לרמז לכל אחד מאתנו, את התובנות האמתיות מקבלים מהמקום הכי קטן והכי מועט שלך, מהנקודה הכי זעירא, משם נבנה המשכן שלך, לא מהמקום הגרנדיוזי, הנרקסיסטי, זה שרוצה להיות שלם בבחינת ה"אלף לך שלמה", לא משם בונים משכן, המשכן נבנה דרך האלף זעירא, דרך נקודת הענווה, שמכירה במעלות, אך באותה נשימה מכירה בחסרונות.

וזו למעשה ההגדרה המדויקת לענווה, להכיר במעלות ובחסרונות שלי באופן מדויק. ענווה היא לא ההיפך מגאווה כמו שחושבים העולם. ענווה היא הממוצע שבין הגאווה לבין שפלות הרוח שהם שני קצוות שליליים.

הגאווה קצה שלילי מטעמים ברורים, ונזקי הגאווה הם אינסופיים, גם בהיבטים שבין אדם לחברו וגם בהיבטים שבין אדם למקום. אותו דבר שפלות הרוח היא קצה שלילי, כי אדם שלא מכיר בערך של עצמו מזלזל במה שחנן אותו הבורא, כי לכל אדם סגולות נפשיות מיוחדות רק לו, ועליו להכיר בהם ולתרום ממה שחננו ה' לזולתו, ומי שמשפיל עצמו בכל תחום ועניין הוא מתכחש באמת, ומוריד לטמיון שפע אלוהי שניתן לו.

לכן המידה המדוייקת שבין השניים היא הענווה, כי הענווה מחזקת את כוחות הנפש החיוביים, לא מתכחשת אליהם מחד, מאידך היא שמה את האדם בפרופורציה שלא יעוף על עצמו ויכנס לגאווה ויצא מתחומו. וכל זה נרמז באלף זעירא, שמי שאוחז בדרכה, ומבין את מהותה, מתחבר על ידה לאלופו של עולם, שתחומו הוא תחום שבת.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
השבוע זה שבת נחמו, אולי זמן טוב להמשיך עם אשכול הנחמות.
מה שידוע בעולם בשם רביז"ל (וכמו ששרים רבינו שאג בקול גדול) ש"אין שום יאוש בעולם כלל", אביא כאן את הסיפור שמאחורי זה, באיזה הקשר זה נאמר.
זה היה בשבת נחמו בשנת תק"ע, בשבועות האחרונים לחייו, בשיא תוקף מחלתו הקשה, אחת התורות האחרונות שנאמרו (ע"ח תנינא), העוסקת בעניין הנהגת הפשיטות של הצדיק (פראסטיק).
בשיחות הר"ן קנ"ג מסופר סיפורה המיוחד של תורה זו, כיצד באה לעולם:

בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ע"ח, בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַפְּשִׁיטוּת וְכוּ': כִּי לִפְעָמִים הַצַּדִּיק אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי, שֶׁקּוֹרִין 'פְּרָאסְטִיק' וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. יֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְסַפֵּר אֵיךְ וּבְאֵיזֶה עִנְיָן נֶאֶמְרָה זֹאת הַתּוֹרָה, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בִּכְתָב כָּל מַה שֶּׁעָבַר בְּעִנְיָן זֶה. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אֶרְשֹׁם מַה שֶּׁאֶפְשָׁר: דַּע כִּי זֹאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה בְּשַׁבָּת נַחֲמוּ בְּאוּמַאן סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: בְּאוֹתָהּ הָעֵת בְּסָמוּךְ, נִכְנַס לְדִירָה אַחֶרֶת (שֶׁנִּסְתַּלֵּק שָׁם). וְאוֹתָהּ הַדִּירָה הָיְתָה טוֹבָה לְפָנָיו מְאֹד לְיַשֵּׁב בָּהּ, כִּי הָיָה לוֹ שָׁם רַחֲבַת יָדַיִם וַאֲוִיר יָפֶה, כִּי הָיָה שָׁם גַּן לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת. אַךְ הַדִּירָה הָיְתָה שֶׁל וְכוּ' (הבעל הבית של הבית שעמד בו, היה רשע מפורסם וישב אז בפטרסבורג, אך בני ביתו הכניסו אותו לשם). וְסָמוּךְ לְשַׁבַּת נַחֲמוּ נִכְנַס לְשָׁם. וְעַל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת נִתְקַבְּצוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים שֶׁבָּאוּ אֵלָיו עַל שַׁבָּת קֹדֶשׁ וְהָיָה קִבּוּץ גָּדוֹל. וּבְלֵיל שַׁבֶּת קֹדֶשׁ נִכְנַס מֵחַדְרוֹ לַבַּיִת שֶׁהָיָה הָעוֹלָם מְקֻבָּצִים שָׁם. וְהָיָה חָלוּשׁ מְאֹד מְאֹד כִּמְעַט לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְדַבֵּר. וְתֵכֶף קִדֵּשׁ עַל הַכּוֹס. וְאַחַר הַקִּדּוּשׁ יָשַׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וְלֹא חָזַר לְחַדְרוֹ תֵּכֶף כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד בְּעֵת הַקִּבּוּץ. וְיָשַׁב בַּחֲלִישׁוּת גָּדוֹל וְהִתְחִיל לָשִׂיחַ וּלְדַבֵּר מְעַט בַּחֲלִישׁוּת וּבַעֲיֵפוּת גָּדוֹל. עָנָה וְאָמַר: "מָה אַתֶּם נוֹסְעִים אֶצְלִי? הֲלֹא אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל?! כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר תּוֹרָה יֵשׁ לָכֶם עַל מָה לִנְסֹעַ וְלָבוֹא אֵלַי, אֲבָל עַתָּה עַל מָה בָּאתֶם? הֲלֹא אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה כְּלָל?! כִּי אֲנִי עַתָּה רַק 'פְּרָאסְטִיק' לְגַמְרֵי". וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זֹאת וְכָפַל וְשִׁלֵּשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְשֶׁהוּא רַק אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי וְשֶׁהוּא 'פְּרָאסְטִיק'. וְאָז אָמַר: שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַתָּה רַק בַּמֶּה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זֹאת שֶׁבֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וּכְלָל לֹא וְשֶׁהוּא רַק פְּרָאסְטִיק לְגַמְרֵי, רַק שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁהָיָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל). וּמִתּוֹךְ שִׂיחָה זֹאת הִתְחִיל לְדַבֵּר וּלְבָאֵר כָּל עִנְיָן הַנּוֹרָא הַהוּא, אֵיךְ מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת הַפְּשִׁיטוּת מֵהַדֶּרֶךְ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְשֶׁבָּזֶה מְחַיִּין אֶת כָּל הַפְּשׁוּטִים שֶׁבָּעוֹלָם (שֶׁקּוֹרִין פְּרָאסְטַאקִיס), הֵן לוֹמְדִים וּבַעֲלֵי תּוֹרָה בְּעֵת שֶׁבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, הֵן אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים שֶׁהֵם פְּרָאסְטַאקִיס גְּמוּרִים. אֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם צְרִיכִים לְקַבֵּל חִיּוּת וְכוּ' וְכוּ' (כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּסִּימָן הנ"ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב). וּבְתוֹךְ זֶה נִכְלָל מַה שֶּׁנִּכְנַס לַדִּירָה הַנַּ"ל, כִּי מְבֹאָר שָׁם: וְגַם עַכְשָׁו כָּאן בְּחוּץ לָאָרֶץ בָּאִין יִשְׂרָאֵל לִפְעָמִים לַמָּקוֹם וְכוּ', וְיִשְׂרָאֵל בָּאִין לְשָׁם וְכוֹבְשִׁין הַמָּקוֹם וּמְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם יִשְׂרְאֵלִי שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהָיוּ יְכוֹלִים לוֹמַר גַּזְלָנִים אַתֶּם וְכוּ', אַךְ עַל־יְדֵי "כֹּחַ מַעֲשָׂיו" (תְּהִלִּים קיא), עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לִכְבֹּשׁ כָּל הָעוֹלָם וּלְקַדְּשׁוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרָאָהּ, וּבִרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ וְכוּ' (שָׁם בְּרַשִׁ"י הַנַּ"ל) כַּמְבֹאָר שָׁם זֶה הֵיטֵב. וְגָמַר כָּל עִנְיַן הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְאַחַר־כָּךְ בָּא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְצִוָּה לְזַמֵּר "אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין" תֵּכֶף, קֹדֶם נְטִילַת־יָדַיִם לִסְעֻדָּה (מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד לְזַמֵּר אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא). וְגַם, בָּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁהָיָה חֲלוּשׁ מְאֹד עַל־פִּי רֹב לֹא הָיוּ מְזַמְּרִים כְּלָל, אַךְ עַכְשָׁו מִגֹּדֶל הַשִּׂמְחָה צִוָּה לְזַמֵּר תֵּכֶף. וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה מְזַמֵּר עִמָּנוּ יַחַד. וְאַחַר־כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר וּמֵשִׂיחַ עִמָּנוּ הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּבְחֵן אֲמִתִּי נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד מְאֹד. וְיָשַׁב כָּל הַסְּעֻדָּה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְדִבֵּר וְהֵשִׂיחַ הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְחִזֵּק אוֹתָנוּ מְאֹד מְאֹד בְּכַמָּה וְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת (וּקְצָת מִזֶּה נִדְפַּס). וְאָז צָעַק מֵעֹמֶק הַלֵּב: גִּיוַואלְד זַייט אַייךְ נִיט מְיָאֵשׁ! (אֲהָה! אַל תְּיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם!) וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: קֵיין יֵאוּשׁ אִיז גָּאר נִיט פַאר הַאנְדִין!. וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר הָרְמָזִים שֶׁרָמַז לָנוּ בִּתְנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית. וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וְאָמַר שֶׁהוּא בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה. וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: אִיךְ בִּין הַיינְט פְרוּם פְרֵיילַךְ. וּלְצַיֵּר וּלְבָאֵר הַחֵן הָאֱמֶת וְהַיֹּפִי וְהַפְּאֵר וְהַקְּדֻשָּׁה וְהַיִּרְאָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת לֹא יַסְפִּיק כָּל עוֹרוֹת אֵילֵי נְבָיוֹת לְבָאֵר.וְאָז רָאִינוּ יְשׁוּעַת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים שֶׁהוּא חוֹמֵל עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת שֶׁמִּתּוֹךְ הַעֲלָמָה וְהַסְתָּרָה כָּזֹאת נִתְהַפֵּךְ לְרָצוֹן כָּזֶה. שֶׁבִּתְחִלָּה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל בֶּאֱמֶת, וּמִתּוֹךְ 'אֵינוֹ יוֹדֵעַ' כָּזֶה, בָּא לִידֵי הִתְגַּלּוּת כָּזֶה. וְאִם בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כְּלָל בְּעִנְיָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בִּפְרָט בְּעִנְיַן הָ'אֵינוֹ יוֹדֵעַ' שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא עִנְיָן עָמֹק וְנִסְתָּר מְאֹד, וְאָמַר בְּעַצְמוֹ שֶׁהָ'אֵינוֹ יוֹדֵעַ' שֶׁלּוֹ הוּא חִדּוּשׁ יוֹתֵר מִידִיעָה שֶׁלּוֹ (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן בַּמֶּה שֶּׁמִּתְנוֹצֵץ בְּדַעְתֵּנוּ רָאִינוּ אָז נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר. וְהָעִקָּר מַה שֶּׁרָאִינוּ יְשׁוּעַת ה' מַה שֶּׁחָמַל עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו הַפְּשׁוּטִים וְגִלָּה לָנוּ דְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ מְחַיִּין אוֹתָנוּ וּמְחַזְּקִין אוֹתָנוּ מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ, אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַיּוֹשְׁבִים שָׁם. וְכָל אֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁעִמּוֹ לְבַד הוּא מְדַבֵּר וְשֶׁאֵלָיו לְבַד מַגִּיעִים כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְגַם בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל כְּבָר זָכִינוּ לְהַחֲיוֹת עַם רַב עִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַעֲדַיִן דְּבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים וְנֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּמְחַיִּין נְפָשׁוֹת הַרְבֵּה. מָה אֲדַבֵּר, חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם.אַחַר כָּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁכָּתַבְתִּי זֹאת הַתּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ הֵבֵאתִי הַכְּתָב לְפָנָיו. וְתָפַס בְּיָדוֹ בְּרִפְיוֹן יָדַיִם, וּמֵחֲמַת זֶה נָפַל מִיָּדוֹ לַחוּץ עַל הָאָרֶץ לִפְנֵי הַחַלּוֹן שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְפָנָיו אָז, וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ לַחוּץ לְתוֹךְ הַגָּן. וְהִגְבַּהְתִּי הַכְּתָב וְחָזַרְתִּי וּמְסַרְתִּי לְיָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהִסְתַּכֵּל וְרָאָה בּוֹ כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב עַד הַסּוֹף. אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר: "מַה זֶּה כָּתַבְתָּ? הֲלֹא זֶה שַׂחְתִּי לִי בְּעַצְמִי" (בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: וָואס הָאסְטִי דָא אוּף גִישְׁרִיבְּן? דָּאס הָאבּ אִיךְ מִיר אַזוֹי גִּישְׁמוּסְט.) וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים. אָמַר הַכּוֹתֵב, יְדִידִי הַקּוֹרֵא, עַיֵּן הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הַסִּפּוּר בְּ"לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא" סִימָן ע"ח הַמַּתְחֶלֶת וָאֶתְחַנַּן וְכוּ', וְאָז תָּבִין הֵיטֵב סִפּוּר הַזֶּה וְיֻנְעַם לְנַפְשְׁךְ לָעַד:

הנה התורה הארוכה המלאה: (ליקו"מ ח"ב ע"ח) http://rabenubook.com/ליקוטי-מוהר״ן-תנינא-עח/
 

חוזר בתשובה

משתמש ותיק
יש דבר שקשה לי להבין/לעכל ואשמח שתפרשו לי אותו.
הדיבורים על אדם שנמצא בשאול תחתית ונלחם בכל אופן - שזה יקר בעיני ה', היה שווה לו לברוא את האדם בשביל זה וכו'

קצת קשה לי להתחזק מזה כי מרגיש שמשהו חסר לי בפאזל.
הרי האדם יענש על כל עבירה. אז איך זה אמור לנחם את האדם? בשביל הקב"ה זה יקר אבל לכאורה בשביל האדם זה לא שווה.
 

אשרי תמימי דרך

משתמש ותיק
יש דבר שקשה לי להבין/לעכל ואשמח שתפרשו לי אותו.
הדיבורים על אדם שנמצא בשאול תחתית ונלחם בכל אופן - שזה יקר בעיני ה', היה שווה לו לברוא את האדם בשביל זה וכו'

קצת קשה לי להתחזק מזה כי מרגיש שמשהו חסר לי בפאזל.
הרי האדם יענש על כל עבירה. אז איך זה אמור לנחם את האדם? בשביל הקב"ה זה יקר אבל לכאורה בשביל האדם זה לא שווה.
יענש אם לא יעשה תשובה.
מה שהוא נלחם אע"פ שזה מעט - זה התשובה.
 
חלק עליון תַחתִית