למה אנשים לא מוכנים לקבל שיש שני צדדים?

[שניאור]

יש הרבה נושאים [לא רק כאן בפורום אלא בכל מקום שאתה הולך], שיש אנשים שלא מוכנים לקבל שיש עוד צד.
אדגיש: אני לא מדבר על ענייני השקפה פוליטיקה וכו', שבהם יש לכל אחד כמעט נטייה מפלגתית וכדו' המכריחה אותו להיצמד לצד אחד ולשלול את הצד השני, אני מדבר בעיקר על עניינים הלכתיים והנהגתיים.
אדגיש עוד משהו: אני לא מדבר על זה שמישהו מכריע כצד אחד, שכן הכרעה היא איך יצא לך מהסוגיא [ובמקרה הרע איך אתה נוהג ולפ"ז ההכרעה ההלכתית], אני מדבר רק על חלק אחד, והוא:
למה אנשים צריכים לשלול שיש עוד צד.
הנה דוגמאות בשביל להבין את השאלה שלי:
גאונים ור"ת.
פאה נכרית.
החלק של ע"ז בפא"נ.
קשר של תפילין.
דרכי הלימוד.
הנהגת הבית.


אגב בכל הדוגמאות שהבאתי כרגע ישנם משני הצדדים שמכחישים את הצד השני.

[יושבי יעבץ]

יש הרבה נושאים [לא רק כאן בפורום אלא בכל מקום שאתה הולך], שיש אנשים שלא מוכנים לקבל שיש עוד צד.
אדגיש: אני לא מדבר על ענייני השקפה פוליטיקה וכו', שבהם יש לכל אחד כמעט נטייה מפלגתית וכדו' המכריחה אותו להיצמד לצד אחד ולשלול את הצד השני, אני מדבר בעיקר על עניינים הלכתיים והנהגתיים.
אדגיש עוד משהו: אני לא מדבר על זה שמישהו מכריע כצד אחד, שכן הכרעה היא איך יצא לך מהסוגיא [ובמקרה הרע איך אתה נוהג ולפ"ז ההכרעה ההלכתית], אני מדבר רק על חלק אחד, והוא:
למה אנשים צריכים לשלול שיש עוד צד.
הנה דוגמאות בשביל להבין את השאלה שלי:
גאונים ור"ת.
פאה נכרית.
החלק של ע"ז בפא"נ.
קשר של תפילין.
דרכי הלימוד.
הנהגת הבית.


אגב בכל הדוגמאות שהבאתי כרגע ישנם משני הצדדים שמכחישים את הצד השני.

שים לב שהויכוח בחלק מדברים אלו הוא מציאותי
כמו - גאונים ור"ת, הויכוח הוא - האם הגאונים מסתדרים במציאות, וכן אם ר"ת מסתדר בארץ ישראל ובבל
ע"ז בפיאות - ויכוח כמעט כולו מציאותי להחריד
קשר של תפילין - מה היתה המציאות

ולמשל בפאה נכרית - לדעתי זה ויכוח במהות הקשר בין ההלכה לבין חיי המעשה
הויכוח הוא הבנה במהות כיסוי הראש,
ובגדול הסתכלות על התורה וחיי המעשה, האם הם תלושים זה מזה - שזה גם ויכוח מציאותי
כלומר האוסרים מבחינתם הם פרקטיים - מבחינתם כיסוי הראש, הוא לא "עניינים", אלא משהו חי במציאות

באמת שדרך הלימוד 
לענ"ד זה משהו שחיי האדם סובבים סביבו
ובגלל שאם זה לא נכון - כאילו החיים שלך מבוזבזים
למשל דרך הלימוד - חיים רק פעם אחת
ואם למדת לא כמו שצריך - א"א לתקן
אז כאשר אתה מתווכח - אתה פוגע במשהו אישי של האדם

והנהגת הבית
כנראה מגיע מבוז פנימי
של המחמירים - שמסתכלים על המקילים כבעלי תאוות וטומאה
והמקילים - כמי שמפסיד את עולמו, בהנהגות קדושה יתירות

אבל באמת שלא הכל בחדא מחתא

 

[משבט הכהונא]

יש הרבה נושאים [לא רק כאן בפורום אלא בכל מקום שאתה הולך], שיש אנשים שלא מוכנים לקבל שיש עוד צד.
אדגיש: אני לא מדבר על ענייני השקפה פוליטיקה וכו', שבהם יש לכל אחד כמעט נטייה מפלגתית וכדו' המכריחה אותו להיצמד לצד אחד ולשלול את הצד השני, אני מדבר בעיקר על עניינים הלכתיים והנהגתיים.
אדגיש עוד משהו: אני לא מדבר על זה שמישהו מכריע כצד אחד, שכן הכרעה היא איך יצא לך מהסוגיא [ובמקרה הרע איך אתה נוהג ולפ"ז ההכרעה ההלכתית], אני מדבר רק על חלק אחד, והוא:
למה אנשים צריכים לשלול שיש עוד צד.
הנה דוגמאות בשביל להבין את השאלה שלי:
גאונים ור"ת.
פאה נכרית.
החלק של ע"ז בפא"נ.
קשר של תפילין.
דרכי הלימוד.
הנהגת הבית.


אגב בכל הדוגמאות שהבאתי כרגע ישנם משני הצדדים שמכחישים את הצד השני.

יפה מאוד 
רק אציין שזה רק אלו שמגיבים 
דהיינו כשאני מגיב בגלל שאני מבין יותר צד כזה
וזה טבעי כל אחד לפי שכלו וכפי מזג טבעו רואה הדברים מהעינים שלו 
וזה לא עוולה כי שבעים פנים לתורה
ואכן גם השכל וגם הטבע של האדם משפיעים על הכרעתו גם בנוסעים הלכתיים
אבי יש כאלו שלא מגיבים בגלל שרואים שני צדדים
 

[שניאור]

ר' @יושבי יעבץ לדבריך צריך להיות כאן איזה לשיטתו.
מעניין לבדוק את זה.

[שניאור]

יפה מאוד 
רק אציין שזה רק אלו שמגיבים 
דהיינו כשאני מגיב בגלל שאני מבין יותר צד כזה
וזה טבעי כל אחד לפי שכלו וכפי מזג טבעו רואה הדברים מהעינים שלו

שים לב לא דיברתי על להבין ואפילו סייגתי שאני לא מדבר על מי שמכריע כצד פלוני, אני מדבר רק על אנשים שלא מוכנים לשמוע בכלל שיש עוד צד.

[נדיב לב]

שאלת חכם חצי תשובה. נקודת המפתח היא מידות טובות או חלילה רעות.

בכל פולמוס ישנים כמה סוגי אנשים.
א. בני אדם הוגנים שאמנם מצדדים בכיוון מסוים אבל מוכנים לקבל שיש צד שני, לתת לו משקל מסוים אפילו לחשוש לו, וכמובן לא להתעלם, להכחיש ולמחוק או לזלזל בצד החולק. מפני שהאמת היא נר לרגלם וליבת הוויכוח הוא בקיום הדין בלבד, לא בנכונות דבריהם, או בעקשנות יתירה להחזיק בטעותם.

ב. אנשים שתוכן הפולמוס הוא דבר משני לעומת הצדק האולטימטיבי שיש בכל דבר - הגה, סברא שיצא מפיהם ומוחם הקדוש..
ותפיסה כזו מובילה מטבע הדברים, שכל פולמוס מלווה מצדם במידות רעות, גאוות יחידה, ובצורך האובססיבי למחוק להשמיד כל זכר לצד החולק. ונטייה אובססיבית לא פחות, לשכנע בדרכם. כי אם אני נוהג כך מיהת"י שקטן כמוך לא...


מי שידקדק בדברים, ימצא שאין מקום להכליל את הפוסקים, שסיבתם בגלל גדר הדין.

[דבש לפי]

קשר של תפילין.

לגבי השאלה מה הפשט בהוראות הקשירה של הראשונים - אז באמת אין שני צדדים (עכ"פ ברובם), ואלו שמנסים להסביר את הוראות הקשירה בראשונים באופן שיתאים עם קשר אחר דבריהם מהבל ימעטו.
לאידך גיסא אני מבין את הטוענים שאם כתוב דלת אז בהכרח זה דלת ולא שייך צד שני. אך מכיון שיש הוראות קשירה בראשונים אז אני מבין שבהכרח טענה זו אינה מוכרחת.

וזה העניין בעוד מעניינים אלו, שמכיוון הסתכלות אחד נראה שהדברים מוכרחים לגמרי לצד אחד, ומכיוון אחר נראה שהדברים מוכרחים לגמרי לצד שני, ויש שהשתכנעו מהראיות לצד אחד ומכח זה מוכרח אצלם שודאי צריך ללמוד הכל באופן שיתאים לזה ואינם רואים כלל את הצד השני, וכן לאידך גיסא.

[nls]

לא הבנתי מה שייך בכלל שיהיה צד שני?! ברור שרק אחד צודק! (באופן מקרי לחלוטין ב100% מהמקרים האמת בצד שלי משום מה) אמת יש רק אחת! כל השאר טועים!

עכשיו לגופו של עניין- זה DNA חיובי שאברהם אבינו הוריש לנו ללכת עם האמת עד הסוף, הבעיה מתחילה שלוקחים את זה יותר מדי קיצוני ושוכחים שכשם שפרצופיהם שונים וכו' לכן לכל אחד יש הסתכלות שונה וזה הצורה שבה הרבש"ע רוצה שהוא יבין וינהג למעשה, קשה להבין את זה כי במתמטיקה אין שתי תשובות נכונות, בתורה יש, אולי כשמתבגרים זה עובר... אולי לא...

[כמעיין המתגבר]

יש הרבה נושאים [לא רק כאן בפורום אלא בכל מקום שאתה הולך], שיש אנשים שלא מוכנים לקבל שיש עוד צד.
אדגיש: אני לא מדבר על ענייני השקפה פוליטיקה וכו', שבהם יש לכל אחד כמעט נטייה מפלגתית וכדו' המכריחה אותו להיצמד לצד אחד ולשלול את הצד השני, אני מדבר בעיקר על עניינים הלכתיים והנהגתיים.
אדגיש עוד משהו: אני לא מדבר על זה שמישהו מכריע כצד אחד, שכן הכרעה היא איך יצא לך מהסוגיא [ובמקרה הרע איך אתה נוהג ולפ"ז ההכרעה ההלכתית], אני מדבר רק על חלק אחד, והוא:
למה אנשים צריכים לשלול שיש עוד צד.
הנה דוגמאות בשביל להבין את השאלה שלי:
גאונים ור"ת.
פאה נכרית.
החלק של ע"ז בפא"נ.
קשר של תפילין.
דרכי הלימוד.
הנהגת הבית.


אגב בכל הדוגמאות שהבאתי כרגע ישנם משני הצדדים שמכחישים את הצד השני.

איני נכנס לגוף הנושאים שהזכרת.
אם אני יגיד לך ששבת היא ביום ראשון ואני אעשה על זה קונטרסים וכו', אתה גם תקבל שיש צד שני?
לא, כי זה פשוט לך.
ואידך זיל גמור.
 

[משתדל לעשות רצון ה']

נידון כאן בנושא החופף לזה
viewtopic.php?t=20379

[דניאלי]

יש הרבה נושאים [לא רק כאן בפורום אלא בכל מקום שאתה הולך], שיש אנשים שלא מוכנים לקבל שיש עוד צד.
אדגיש: אני לא מדבר על ענייני השקפה פוליטיקה וכו', שבהם יש לכל אחד כמעט נטייה מפלגתית וכדו' המכריחה אותו להיצמד לצד אחד ולשלול את הצד השני, אני מדבר בעיקר על עניינים הלכתיים והנהגתיים.
אדגיש עוד משהו: אני לא מדבר על זה שמישהו מכריע כצד אחד, שכן הכרעה היא איך יצא לך מהסוגיא [ובמקרה הרע איך אתה נוהג ולפ"ז ההכרעה ההלכתית], אני מדבר רק על חלק אחד, והוא:
למה אנשים צריכים לשלול שיש עוד צד.
הנה דוגמאות בשביל להבין את השאלה שלי:
גאונים ור"ת.
פאה נכרית.
החלק של ע"ז בפא"נ.
קשר של תפילין.
דרכי הלימוד.
הנהגת הבית.


אגב בכל הדוגמאות שהבאתי כרגע ישנם משני הצדדים שמכחישים את הצד השני.

לצערי התבוננתי כמה פעמים בנושא זה ונוכחתי לראות שכמעט בכל המקרים אפשר לדעת מראש מה יצא עוד מעט המסקנא ללומד הנושא/ כותב המאמר.
כוונתי שאנשים מגיעים מראש עם החלטה בנושא אם מפלגתית או עדתית או מנהג אבות או מכל סיבה שתהיה ואח"כ לומדים את הסוגיא.
והנה, הפלא ופלא! יוצא להם בדיוק אותו דבר: שאסור/ שמותר פאה נוכרית, שחיבים/ שאסור להצביע, וכו' וכו'.
אל תתפלא א"כ למה לא מקבלים שיש עוד צד, ולמה לא מוכנים לקבל את הצד השני בנושא. כי מעולם לא בדקו באמת את הנושא...
לצערינו אדם נברא עם נגיעות, וקשה מאד להתנתק מהם.
באמת לא נדרש מהאדם לשנות את מנהגו ודעת רבותיו, אבל שלא יכריז שהוא בדק את הנושא והצד השני הוא אפס.
 

[יהודה יעקבזון]

יש הרבה נושאים [לא רק כאן בפורום אלא בכל מקום שאתה הולך], שיש אנשים שלא מוכנים לקבל שיש עוד צד.
אדגיש: אני לא מדבר על ענייני השקפה פוליטיקה וכו', שבהם יש לכל אחד כמעט נטייה מפלגתית וכדו' המכריחה אותו להיצמד לצד אחד ולשלול את הצד השני, אני מדבר בעיקר על עניינים הלכתיים והנהגתיים.
אדגיש עוד משהו: אני לא מדבר על זה שמישהו מכריע כצד אחד, שכן הכרעה היא איך יצא לך מהסוגיא [ובמקרה הרע איך אתה נוהג ולפ"ז ההכרעה ההלכתית], אני מדבר רק על חלק אחד, והוא:
למה אנשים צריכים לשלול שיש עוד צד.
הנה דוגמאות בשביל להבין את השאלה שלי:
גאונים ור"ת.
פאה נכרית.
החלק של ע"ז בפא"נ.
קשר של תפילין.
דרכי הלימוד.
הנהגת הבית.


אגב בכל הדוגמאות שהבאתי כרגע ישנם משני הצדדים שמכחישים את הצד השני.

בסופו של דבר, אדם נוהג לפי צד אחד.
השאלה היא האם הוא מוכן להכיר שגם השני פועל מתוך אותה אמת שהוא פועל ממנה.
דווקא כשהאדם בטוח בצדקת דרכו, הוא יכול לקבל שיש צד שני, והשני לא חייב לנהוג כמוהו.
כשהאדם לא בטוח בצדקת דרכו, הוא חייב שכולם יחשבו ויתנהגו כמוהו.

[מכל מלמדי השכלתי]

לדעתי זו צרת הדור מעומק חשכת הגלות.כפשוטו ממש.

רק ברצוני להדגיש. זה שת"ח גדול סלל דרך בסוגיא והוא איתן בדעתו. זה הדבר הכי נפלא שישנו. וע"ז אומר הקב"ה פלוני בני כך הוא אומר וכו'.

אך מה שכל המסתופפים בצילו וכו' וכד' חושבים בעצמם שהתורה ניתנה למשה מן השמים היישר לבית מדרשו של רבם. ואם אמר את דעתו בגלוי או ברמז אות הוא שכל שאר הת"ח טועים ומטעים. ומסלפים. סוררים ומורים.

זה צרת הדור ממש.

כי באמת אלו ואלו דברי אלוקים חיים ודברי חכמים בנחת נשמעים. ואמנם כן לעניין הנהגה ישר בעיני ד' שיעשה כל אחד כהוראת רבותיו. אך חלילה מחמת כן לבוא לידי זילזול באי מי מן הת"ח שסבורים אחרת.

[נתנאל_ב]

יש הרבה נושאים [לא רק כאן בפורום אלא בכל מקום שאתה הולך], שיש אנשים שלא מוכנים לקבל שיש עוד צד.

כי פשוט אין להם ספק בזה. והתברר אצלם דבר זה בבירור גמור.
לשמוע עוד צד - זה מצויין. ואדרבה כמה שיותר כדאי לשמוע.
אבל לקבל? אם ראיתי את כל הצדדים והחלטתי כמו צד אחד, הרי שלגביי הוא האמת, ולא חייבים להסתייג כל הזמן "זה לפי דעתי, אבל יש שחושבים אחרת".
וזה נקרא אדם עם דעה, שיש לכל אדם כוח הכרעה והחלטה.

[רימון]

אני חושב שרוב אנשים חושבים או מוכנים להבין שיש ב' צדדים, אבל אנשים כאלו לא נכנסים להתווכח על כל קוצו של יו"ד כי ממילא אין בזה נפק"מ.
למשל, מי שחושב שענין זמני צאת הכוכבים הוא מחלוקת, ויש בזה שני צדדים, לא כ"כ איכפת לו אם מישהו יוכיח לו שדעת המאירי ככה ולא ככה, וכן על זה הדרך, מכיון שהנידון בעיניו לא תלוי על דעת המאירי. וכן אם מישהו יודע שיש גדולי ישראל משני הצדדים בענין להצביע בבחירות, אם יגלו איזה מכתב מכת"י של גדול פלוני שדעתו לא ידוע מכבר, גם זה לא יהיה משקל המכריע, ולכן לא כ"כ חשוב מה כל יחיד ויחיד אחז בכל שלב ושלב.
אבל מי שחושב שכל גדולי ישראל האמיתיים חשבו צד מסוים, אז ברגע שיתברר שפלוני לא אחז ככה יתפרק כל הבנין, אז רק לו חשוב מה דעתו של אותו פלוני, ורק הוא ישקיע להסביר באלף טעמים למה זה לא ככה.
ועוד נקודה למחשבה :
הרבה מאלו שפועלים נגד הסמרטפונים בעיקרון הם נגד מחשבים, ואין להם אפילו מחשב בבית. למרות שהם יסבירו שיש בעיה בסמרטפון מה שאין באינטרנט.
הרבה שפועלים בענין גזירת הגיוס, אחזו שמעולם אסור להצביע.
הרבה מאלו שפועלים על מצוות תכלת, חושבים שיש ללכת בתפילין כל היום.
מתנגדי חיסון לקורונה, חושבים שכל החיסונים מזיקים, הגם שיסבירו שהחיסון לקורונה חלוק משאר החיסונים...

וכן על זה הדרך, בכל דבר בעולם.

ואעפ"כ, הם תמיד משכנעים רק על מה שהם פועלים, ולא על דעתם הקיצונית.
והם באמת (עכ"פ רוב אלו שאני מכיר) פועלים לשם שמים.
אם כן מה הפשט בזה????
יש לי כמה מחשבות, אבל הכלל הגדול הוא שהעולם מחולק בין אנשים שעושים פעולות למעשה לשנות את העולם, לאנשים שיושבים בשקט ונותנים לעולם לנהוג כמנהגו.
ואכן כנראה שע"פ רוב כדי להיות איש שמאמין במה שהוא עושה, עד כדי להיות אנשי מעשה, חייב להיות שהוא מאוד נלהב, ואנשים שהם מאוד נלהבים, ע"פ רוב הולכים עם זה עד הסוף.

[שניאור]

יש הרבה נושאים [לא רק כאן בפורום אלא בכל מקום שאתה הולך], שיש אנשים שלא מוכנים לקבל שיש עוד צד.

כי פשוט אין להם ספק בזה. והתברר אצלם דבר זה בבירור גמור.
לשמוע עוד צד - זה מצויין. ואדרבה כמה שיותר כדאי לשמוע.
אבל לקבל? אם ראיתי את כל הצדדים והחלטתי כמו צד אחד, הרי שלגביי הוא האמת, ולא חייבים להסתייג כל הזמן "זה לפי דעתי, אבל יש שחושבים אחרת".
וזה נקרא אדם עם דעה, שיש לכל אדם כוח הכרעה והחלטה.

בדיוק לכן סייגתי בהתחלה וכתבתי שאני לא מדבר על אלו שמכריעים [מכח מה?] כצד פלוני, אני מדבר אך ורק על אלו שאומרים/צועקים/כותבים/מבררים שאין עוד צד בכלל.
הנה קח לדוגמא נושא קשר של תפילין שכמדומני לא עלה כאן בפורום [אני לוקח דוגמא כזאת כדי לא לעורר דובים מרבצם]: ברור לכולם שיש כהיום הזה שני מנהגים בכלל ישראל, וצריך להיות -איך לומר בעדינות- קצת כמו באבות פ"ד משנה ז' כדי לומר שיש חלק מכלל ישראל שאינו יוצא מצות תפילין, אבל מה גורם לאנשים לחשוב כך?
 

[שניאור]

אני חושב שרוב אנשים חושבים או מוכנים להבין שיש ב' צדדים, אבל אנשים כאלו לא נכנסים להתווכח על כל קוצו של יו"ד כי ממילא אין בזה נפק"מ.
למשל, מי שחושב שענין זמני צאת הכוכבים הוא מחלוקת, ויש בזה שני צדדים, לא כ"כ איכפת לו אם מישהו יוכיח לו שדעת המאירי ככה ולא ככה, וכן על זה הדרך, מכיון שהנידון בעיניו לא תלוי על דעת המאירי. וכן אם מישהו יודע שיש גדולי ישראל משני הצדדים בענין להצביע בבחירות, אם יגלו איזה מכתב מכת"י של גדול פלוני שדעתו לא ידוע מכבר, גם זה לא יהיה משקל המכריע, ולכן לא כ"כ חשוב מה כל יחיד ויחיד אחז בכל שלב ושלב.
אבל מי שחושב שכל גדולי ישראל האמיתיים חשבו צד מסוים, אז ברגע שיתברר שפלוני לא אחז ככה יתפרק כל הבנין, אז רק לו חשוב מה דעתו של אותו פלוני, ורק הוא ישקיע להסביר באלף טעמים למה זה לא ככה.
ועוד נקודה למחשבה :
הרבה מאלו שפועלים נגד הסמרטפונים בעיקרון הם נגד מחשבים, ואין להם אפילו מחשב בבית. למרות שהם יסבירו שיש בעיה בסמרטפון מה שאין באינטרנט.
הרבה שפועלים בענין גזירת הגיוס, אחזו שמעולם אסור להצביע.
הרבה מאלו שפועלים על מצוות תכלת, חושבים שיש ללכת בתפילין כל היום.
מתנגדי חיסון לקורונה, חושבים שכל החיסונים מזיקים, הגם שיסבירו שהחיסון לקורונה חלוק משאר החיסונים...

וכן על זה הדרך, בכל דבר בעולם.

ואעפ"כ, הם תמיד משכנעים רק על מה שהם פועלים, ולא על דעתם הקיצונית.
והם באמת (עכ"פ רוב אלו שאני מכיר) פועלים לשם שמים.
אם כן מה הפשט בזה????
יש לי כמה מחשבות, אבל הכלל הגדול הוא שהעולם מחולק בין אנשים שעושים פעולות למעשה לשנות את העולם, לאנשים שיושבים בשקט ונותנים לעולם לנהוג כמנהגו.
ואכן כנראה שע"פ רוב כדי להיות איש שמאמין במה שהוא עושה, עד כדי להיות אנשי מעשה, חייב להיות שהוא מאוד נלהב, ואנשים שהם מאוד נלהבים, ע"פ רוב הולכים עם זה עד הסוף.

אתה צודק בכל דבריך לענ"ד, ובכל זאת לא קיבלתי תשובה מה גורם לאנשים להיות קיצוניים בזה, כי לדעתי זה לא עובד שמי שפועל לשנות את העולם זה גורם לו להיות קיצוני, אלא הפוך רק מי שקיצוני זה גורם לו לפעול לשנות את העולם.
 

[שניאור]

לדעתי זו צרת הדור מעומק חשכת הגלות.כפשוטו ממש.

רק ברצוני להדגיש. זה שת"ח גדול סלל דרך בסוגיא והוא איתן בדעתו. זה הדבר הכי נפלא שישנו. וע"ז אומר הקב"ה פלוני בני כך הוא אומר וכו'.

אך מה שכל המסתופפים בצילו וכו' וכד' חושבים בעצמם שהתורה ניתנה למשה מן השמים היישר לבית מדרשו של רבם. ואם אמר את דעתו בגלוי או ברמז אות הוא שכל שאר הת"ח טועים ומטעים. ומסלפים. סוררים ומורים.

זה צרת הדור ממש.

כי באמת אלו ואלו דברי אלוקים חיים ודברי חכמים בנחת נשמעים. ואמנם כן לעניין הנהגה ישר בעיני ד' שיעשה כל אחד כהוראת רבותיו. אך חלילה מחמת כן לבוא לידי זילזול באי מי מן הת"ח שסבורים אחרת.

אני דיברתי על דבר יותר גרוע לדעתי, והוא ש[בגלל שרבו או קהילתו נוהגים אחרת אז] אין צד שני בכלל, ובכל הפוסקים הקדומים אז או שצריך להגיה ולדחוק או שהם טעו בגלל סיבה כזאת וכזאת, וזה מפליא אותי, כי בתורה ישנם הרבה מאוד מחלוקות וברובם הגדול הכריעו כצד אחד, וזה לא מכריח שהצד השני גם סבר כך.

[מחפש את עצמי]

לא הבנתי מה הגבולות שהשואל מעמיד בנושא
ומה הם הביקורות החריפות שמושמעות פה ע''י חלק מהמגיבים
הרי גם הוא מודה שבנושאי אמונה השקפה וכדו' הוא מבין את זה שאדם מאמין שביררתי הכי טוב וכל החכמים בצד השני אינם כלום
א''כ כל השאלה על הגבולות שיש דברים שמבחינתך חובה שכך יהיו ויש דברים שמי שחי בהם כך הוא פסול וכו'
כנראה יש כזה אופי אנושי
או שהוא הגיוני או שהוא מום וחולשה אנושית ואז בעצם כולנו בבעיה בדעות הכי בסיסיות שלנו.
[במבט נוסף לפני שליחת התגובה אני שם לב שדברי מתייחסים פחות לפותח האשכול ויותר לחלק מהמגיבים פה]

[ברסלבר (ליטאי לשעבר)]

לא הבנתי מה שייך בכלל שיהיה צד שני?! ברור שרק אחד צודק! (באופן מקרי לחלוטין ב100% מהמקרים האמת בצד שלי משום מה) אמת יש רק אחת! כל השאר טועים!

עכשיו לגופו של עניין- זה DNA חיובי שאברהם אבינו הוריש לנו ללכת עם האמת עד הסוף, הבעיה מתחילה שלוקחים את זה יותר מדי קיצוני ושוכחים שכשם שפרצופיהם שונים וכו' לכן לכל אחד יש הסתכלות שונה וזה הצורה שבה הרבש"ע רוצה שהוא יבין וינהג למעשה, קשה להבין את זה כי במתמטיקה אין שתי תשובות נכונות, בתורה יש, אולי כשמתבגרים זה עובר... אולי לא...

רק הערה קטנה.

אמת, מטבעה, היא אחת. האומרים שאין אמת אחת, טועים.

דוגמא פשוטה: נניח שקוראים לך משה. אז מי שחושב שקוראים לך משה - צודק והאמת איתו, ורק איתו.
אבל שקרים יכול להיות הרבה. לדוגמא, גם מי שחושב שקוראים לך דוד, וגם מי שחושב שקוראים לך יעקב, שניהם טועים.

רק מה - לפעמים יש כמה חלקים באמת, ובכל אחד מהם מאמין מישהו אחר.

דוגמא: נניח שקוראים לך משה, אתה ג'ינג'י ויש לך מכונית מדגם סקודה.
עכשיו יש כאן קבוצה של מאמינים שמתווכחים ביניהם מי אתה ומה אתה.
ברוך טוען - ששמך משה.
יצחק מוכן להישבע - שאתה ג'ינג'י.
ושמעון עומד בתוקף על כך - שיש לך סקודה.

[nls]

לא הבנתי מה שייך בכלל שיהיה צד שני?! ברור שרק אחד צודק! (באופן מקרי לחלוטין ב100% מהמקרים האמת בצד שלי משום מה) אמת יש רק אחת! כל השאר טועים!

עכשיו לגופו של עניין- זה DNA חיובי שאברהם אבינו הוריש לנו ללכת עם האמת עד הסוף, הבעיה מתחילה שלוקחים את זה יותר מדי קיצוני ושוכחים שכשם שפרצופיהם שונים וכו' לכן לכל אחד יש הסתכלות שונה וזה הצורה שבה הרבש"ע רוצה שהוא יבין וינהג למעשה, קשה להבין את זה כי במתמטיקה אין שתי תשובות נכונות, בתורה יש, אולי כשמתבגרים זה עובר... אולי לא...

רק הערה קטנה.

אמת, מטבעה, היא אחת. האומרים שאין אמת אחת, טועים.

דוגמא פשוטה: נניח שקוראים לך משה. אז מי שחושב שקוראים לך משה - צודק והאמת איתו, ורק איתו.
אבל שקרים יכול להיות הרבה. לדוגמא, גם מי שחושב שקוראים לך דוד, וגם מי שחושב שקוראים לך יעקב, שניהם טועים.

רק מה - לפעמים יש כמה חלקים באמת, ובכל אחד מהם מאמין מישהו אחר.

דוגמא: נניח שקוראים לך משה, אתה ג'ינג'י ויש לך מכונית מדגם סקודה.
עכשיו יש כאן קבוצה של מאמינים שמתווכחים ביניהם מי אתה ומה אתה.
ברוך טוען - ששמך משה.
יצחק מוכן להישבע - שאתה ג'ינג'י.
ושמעון עומד בתוקף על כך - שיש לך סקודה.

עד כאן שיעור מתמטיקה.
בתורה, זה לא כך.
כשחולקים שניים מרבותינו התנאים במציאות מסויימת (כמה היה אורך הארון, האם בלעם הוא לבן, או בן של לבן וכדו'), אני יודע ששניהם צודקים, כי לא שייך שתנא קדוש יאמר דבר שאינו נכון, ופה נכנס החידוש שאין השכל סובלו (וכן, אני כבר מוכן לארטילריה שהולכת לבוא עליי מחמת משפט זה...) שפירוש המאמר ע' פנים לתורה הוא שיכול להיות מציאות שהיא נכונה בשתי פנים שסותרות האחת את השנייה.
כי הקב"ה ברא אותנו שונים בחשיבה ובהבנה, ולכל אחד יש שורש נשמה שקולט ומבין דברים אחרת, וכל זה הוא תורה (אפשר אולי להגניב לכאן את מאמר חז"ל על המחלוקת גבי פילגש בגבעה מה עשה הקב"ה באותה שעה עיי"ש), והתורה היא אמת למרות במציאות זה לא יתכן, בתורה זה כן ייתכן, קוראים לי גם משה וגם דוד וגם שמער'ל וגם קלמן קלונימוס, והכל אמת, למרות שזה נמנע מן השכל במציאות. כי יש פן לכל אחד
בריאות ונחת

[ברסלבר (ליטאי לשעבר)]

לא הבנתי מה שייך בכלל שיהיה צד שני?! ברור שרק אחד צודק! (באופן מקרי לחלוטין ב100% מהמקרים האמת בצד שלי משום מה) אמת יש רק אחת! כל השאר טועים!

עכשיו לגופו של עניין- זה DNA חיובי שאברהם אבינו הוריש לנו ללכת עם האמת עד הסוף, הבעיה מתחילה שלוקחים את זה יותר מדי קיצוני ושוכחים שכשם שפרצופיהם שונים וכו' לכן לכל אחד יש הסתכלות שונה וזה הצורה שבה הרבש"ע רוצה שהוא יבין וינהג למעשה, קשה להבין את זה כי במתמטיקה אין שתי תשובות נכונות, בתורה יש, אולי כשמתבגרים זה עובר... אולי לא...

רק הערה קטנה.

אמת, מטבעה, היא אחת. האומרים שאין אמת אחת, טועים.

דוגמא פשוטה: נניח שקוראים לך משה. אז מי שחושב שקוראים לך משה - צודק והאמת איתו, ורק איתו.
אבל שקרים יכול להיות הרבה. לדוגמא, גם מי שחושב שקוראים לך דוד, וגם מי שחושב שקוראים לך יעקב, שניהם טועים.

רק מה - לפעמים יש כמה חלקים באמת, ובכל אחד מהם מאמין מישהו אחר.

דוגמא: נניח שקוראים לך משה, אתה ג'ינג'י ויש לך מכונית מדגם סקודה.
עכשיו יש כאן קבוצה של מאמינים שמתווכחים ביניהם מי אתה ומה אתה.
ברוך טוען - ששמך משה.
יצחק מוכן להישבע - שאתה ג'ינג'י.
ושמעון עומד בתוקף על כך - שיש לך סקודה.

עד כאן שיעור מתמטיקה.
בתורה, זה לא כך.
כשחולקים שניים מרבותינו התנאים במציאות מסויימת (כמה היה אורך הארון, האם בלעם הוא לבן, או בן של לבן וכדו'), אני יודע ששניהם צודקים, כי לא שייך שתנא קדוש יאמר דבר שאינו נכון, ופה נכנס החידוש שאין השכל סובלו (וכן, אני כבר מוכן לארטילריה שהולכת לבוא עליי מחמת משפט זה...) שפירוש המאמר ע' פנים לתורה הוא שיכול להיות מציאות שהיא נכונה בשתי פנים שסותרות האחת את השנייה.
כי הקב"ה ברא אותנו שונים בחשיבה ובהבנה, ולכל אחד יש שורש נשמה שקולט ומבין דברים אחרת, וכל זה הוא תורה (אפשר אולי להגניב לכאן את מאמר חז"ל על המחלוקת גבי פילגש בגבעה מה עשה הקב"ה באותה שעה עיי"ש), והתורה היא אמת למרות במציאות זה לא יתכן, בתורה זה כן ייתכן, קוראים לי גם משה וגם דוד וגם שמער'ל וגם קלמן קלונימוס, והכל אמת, למרות שזה נמנע מן השכל במציאות. כי יש פן לכל אחד
בריאות ונחת

לא בטוח שחייבים להוציא את זה מכלל האמת המתמטית. יתכן שהעובדה שלא הכל מובן מבחינה מתמטית היא רק חוסר האפשרות להבין ולראות את כל מכלול הדברים, כפי שרק הקב"ה יודע.
מצד שני, שמעתי פעם ביטוי מהרב פינקוס, ש 2+2=4 זה רק אצלנו הנבראים. הקב"ה יכול לעשות ש 2+2=15.

בכל אופן, אסביר את דברי ממקודם, על פי הגמרא בתענית ל"א שאומרת כך:

"אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".

הקב"ה באמצע וכולם סביבו בעיגול, החבדניק רואה אותו מצביע עליו מהצד שלו "ידעתי שהקב"ה חבדניק!!" (דהיינו "זה" בדיוק האלוקים שקיווינו לו והאמנו בו, ושתורת החסידות אמת)
מהצד האחר יושב התימני ומצביע ואומר "ידעתי שהאמת תמיד היתה עם התימנים והמסורת שלהם וכו'!"
הנטורי קרתא אומר - "אכן!! ידעתי שהציונים הם רשעים, והמדינה היתה של כפירה, ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו"
וככה גם הספרדי, וכל סוגי החסידים והעדות וכו'. כל אחד רואה מהצד שלו את האמת שבנקודת האמת שלו.

(כמובן שבכל זאת כתוב מחול ל"צדיקים". כך שודאי שלא יהיו שם רפורמים, מחקרים ומתפלספים, למדנים לקנטר החולקים על הצדיקים, ומי שאינם מאמינים בכל חלקי התורה, הנגלה והנסתר.)

[חנינא בני]

הרי זו דעתו
שאין
אז למה לא לקבל את זה שיש שני צדדים 
בשאלה אם יש שני צדדים
?

[הצעיר שבחבורה]

עיין שם

[שניאור]

הרי זו דעתו
שאין
אז למה לא לקבל את זה שיש שני צדדים 
בשאלה אם יש שני צדדים
?

יש דברים שעל פניו יש בהם שני דעות, וכבר נתתי דוגמאות לכך בפתיחת האשכול, אבל בוא ניקח דוגמא: מחלוקת ר"ת וגאונים, אינני נכנס מי השיטה העיקרית ואיך פוסקים, זוהי מחלוקת ידועה, אני רק מנסה להבין למה דבר שמוסכם על כל הפוסקים [כמעט] שיש בזה מחלוקת, באים אנשים ומנסים לדחוק שר"ת לא התכוון לזה, או שהגאונים התכוונו משהו אחר, איזה צורך נפשי דוחף אותם ללמוד את הדבר שלא כהפשטות?

בקיצור מה איכפת לך לנהוג לא כ"כל" הפוסקים?
 

[שניאור]

"אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".

הקב"ה באמצע וכולם סביבו בעיגול, החבדניק רואה אותו מצביע עליו מהצד שלו "ידעתי שהקב"ה חבדניק!!" (דהיינו "זה" בדיוק האלוקים שקיווינו לו והאמנו בו, ושתורת החסידות אמת)
מהצד האחר יושב התימני ומצביע ואומר "ידעתי שהאמת תמיד היתה עם התימנים והמסורת שלהם וכו'!"
הנטורי קרתא אומר - "אכן!! ידעתי שהציונים הם רשעים, והמדינה היתה של כפירה, ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו"
וככה גם הספרדי, וכל סוגי החסידים והעדות וכו'. כל אחד רואה מהצד שלו את האמת שבנקודת האמת שלו.

(כמובן שבכל זאת כתוב מחול ל"צדיקים". כך שודאי שלא יהיו שם רפורמים, מחקרים ומתפלספים, למדנים לקנטר החולקים על הצדיקים, ומי שאינם מאמינים בכל חלקי התורה, הנגלה והנסתר.)

לא דומה לעניינינו בכלל, כי הקב"ה לאמיתו של דבר הוא גם וגם [חלילה לא עצמותו ית' אבל יש הרבה גילויים ובחינות], אבל אני רוצה להבין מה גורם למישהו שקשר של תפילין שלו הוא ד' כפשוטו [לא רציתי לכתוב את זה כך אבל אין לי מילה אחרת כרגע] להגיד שהקשר המרובע הוא לא נכון? מה איכפת לך שיש שני דעות ואתה נוהג כאחד מהם?

[שניאור]

עיין שם

לא דומה לכאן, כי שם הרי אומרים כן בשם החזו"א וממילא תלמידיו כבר פשוט להם שזה כך, אבל מה הצורך הנפשי לאדם להגיד מעצמו שאין עוד שיטה?

[חנינא בני]

הרי זו דעתו
שאין
אז למה לא לקבל את זה שיש שני צדדים 
בשאלה אם יש שני צדדים
?

יש דברים שעל פניו יש בהם שני דעות, וכבר נתתי דוגמאות לכך בפתיחת האשכול, אבל בוא ניקח דוגמא: מחלוקת ר"ת וגאונים, אינני נכנס מי השיטה העיקרית ואיך פוסקים, זוהי מחלוקת ידועה, אני רק מנסה להבין למה דבר שמוסכם על כל הפוסקים [כמעט] שיש בזה מחלוקת, באים אנשים ומנסים לדחוק שר"ת לא התכוון לזה, או שהגאונים התכוונו משהו אחר, איזה צורך נפשי דוחף אותם ללמוד את הדבר שלא כהפשטות?

בקיצור מה איכפת לך לנהוג לא כ"כל" הפוסקים?

לא מדבר על שום מקרה ספציפי
אבל בעיקרון יש מצב שאדם בדק נושא ולדעתו אין שני צדדים
תמיד חייב להיות שני צדדים?

 

[שניאור]

הרי זו דעתו
שאין
אז למה לא לקבל את זה שיש שני צדדים 
בשאלה אם יש שני צדדים
?

יש דברים שעל פניו יש בהם שני דעות, וכבר נתתי דוגמאות לכך בפתיחת האשכול, אבל בוא ניקח דוגמא: מחלוקת ר"ת וגאונים, אינני נכנס מי השיטה העיקרית ואיך פוסקים, זוהי מחלוקת ידועה, אני רק מנסה להבין למה דבר שמוסכם על כל הפוסקים [כמעט] שיש בזה מחלוקת, באים אנשים ומנסים לדחוק שר"ת לא התכוון לזה, או שהגאונים התכוונו משהו אחר, איזה צורך נפשי דוחף אותם ללמוד את הדבר שלא כהפשטות?

בקיצור מה איכפת לך לנהוג לא כ"כל" הפוסקים?

לא מדבר על שום מקרה ספציפי
אבל בעיקרון יש מצב שאדם בדק נושא ולדעתו אין שני צדדים
תמיד חייב להיות שני צדדים?

לא תמיד חייב להיות כמובן, אבל כשמדברים על דבר שמוסכם בעולם שיש בו שני צדדים וזו גם הפשטות, ואתה רואה אנשים נדחקים לפינות דחוקות כמעט מעייל פילי בקופא דמחטא והעיקר להגיד שאין שני צדדים זה מעורר תהיות.
 

[יהודה היהודי]

אנשים האלו הם בדרך כלל לא ת"ח [גם במעשיהם]והם נגועים בגאוה ,זה כל הסיפור בקצרה