משאלתך משמע שהתורה נפרדת מהריווח, יש לי תורה ועכשיו אני מחפש בנוסף ממנה את הריווח.
דבר זה טעות ביסודו!!!
הריווח מהתורה נמצא בתורה עצמה ולא נפרד ממנה וכתוצאה ממנה.
עצם ההבנה בנפרדות שביניהם מייצרת שאלה מסוג זה.
חושב מבחוץ אמר:
התשובה האמיתית היא שיש עולם הבא ושם אני ירוויח הרבה מהתורה,
התשובה האמיתית היא שהתורה עצמה היא טובה מכל סחורה ומאלפי זהב וכסף.
תבוא ותקשה, אבל אני לא רואה זאת, אני לא מרגיש כך.
אענה לך אין צורך לראות ולהרגיש, לא כל מה שלא רואים ולא מרגישים אינו קיים.
מי שנמצא בביתו בחושך ואינו רואה ומרגיש את רכושו, לא נהיה עני.
חושב מבחוץ אמר:
אני לא מצליח לחיות כך בחיי, לחשוב רק על עולם הבא,
אמת! א"א לחיות ע"פ טעות זו.
עצם ההרחקה של עוה"ב מהשגתנו היא טעות נוספת.
שהרי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. גם לך, לא?
חושב מבחוץ אמר:
האם לא לשיר "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"?
זה הבעיה הקטנה בסיפור...
השאלה מה תברך בשמחת תורה במקום: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"...???
חושב מבחוץ אמר:
אני מחלק את התגובות ל -2.
1.בעניין לימוד התורה, שבו יש הנאה בעצם .
2. בעניין קיום התורה - שבזה התשובה הייתה שיש הנאות רוחניות כאן ולעוה"ב.
לימוד התורה וקיומה אינם נפרדים, שהרי כל הלימוד נועד לקיום הראוי של התורה.
הריווח מהתורה אינו בהנאה של לומדעס או דומה לזה, אלא בעצם דבקות בבורא עולם ע"י הלימוד והקיום כאחד.
חושב מבחוץ אמר:
בעניין השני, משמע שבאמת הגוף כלל לא נהנה ולא טוב לו בזה רק כופים את הגוף אל הרוח והנשמה שמאמינים שזה יותר חשוב וטוב?
האם יש משהו שחושב אחרת?
החשיבות שנתת לגוף באותו משקל לנשמה, מעיד שאינך מבין נכון את מערכת היחסים שביניהם.
הגוף הוא סה"כ המשרת בארמון של אדונו הנשמה.
לולא הגוף הנשמה לא יכולה להתקיים, אבל לולא הנשמה הגוף פשוט מסריח...
הנשמה היא העיקר והיא הקובעת את מה שנכון וראוי וח"ו לא ההיפך.
להנאות הגוף יש משמעות רק כשהם מגיעות כביטוי לתוכן נשמתי.
בלעדיהם הרי הם הבל הבלים, כדברי ספר קהלת שמאריך בדברים אלו שוב ושוב.
לסיכום הריווח שאתה מחפש, אם הוא נפרד מהתורה הרי הוא הבל הבלים.
אם הוא התורה עצמה הרי התענוג הכי גדול כדברי הרמח"ל להתענג על ה'.