היום בו נולדת הוא היום שבו הוחלט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך

[לבי במערב]

תורת הגלגולים, הכוונה היא, למלא את ייעודו למי שלא השלים את כוונתו בגלגול הנוכחי? אז אתה טוען שכן ישנה אפשרות שנירון לא מילא את כל שליחותו, שהיא גם להחריב את ביהמ"ק? כלומר, ייתכן שהיו לו 2 שליחויות, להחריב ולהתגייר, והוא קיים רק 1?

אכן כן הוא.

[לבי במערב]

מקודם אמרת ששימוש בשכל קר עלול לפגום בשליחות.

אלו הם דברי המדויקים:

לעתים - בהחלט. חישוב שכלי קר עלול הוא [כאמור, לעתים] לפגום במילוי השליחות כדבעי.

ההדגשה החוזרת ונשנית באה למנוע את הטעות הזו ממש...

 

אז כיצד מחליטים? לפי האצבע ברוח?

'כיצד האדם יודע מהי שליחותו' (שזו סוגיא נפרדת וארוכה)

ואכן, לעתים זו הכרעה המלווה בעמל קשה, ודורשת התייעצות מיטבית (עם רב המכירו היטב וכה"ג).

ויישר חילי' דר' '@הערשלה' לאורייתא, על פירוטו המדויק עד לאחת בהאי ענינא.

[HaimL]

תורת הגלגולים, הכוונה היא, למלא את ייעודו למי שלא השלים את כוונתו בגלגול הנוכחי? אז אתה טוען שכן ישנה אפשרות שנירון לא מילא את כל שליחותו, שהיא גם להחריב את ביהמ"ק? כלומר, ייתכן שהיו לו 2 שליחויות, להחריב ולהתגייר, והוא קיים רק 1?

אכן כן הוא.

נקטינן, אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות... בקיצור, אין מנוס מן המסקנה, שלא משנה מה אדם יעשה, על כל פנים, שליחות אחת (לפחות) שלו הוא ימלא (?)
 

[HaimL]

 

על האדם לברר היטב את המציאות שבה הוא נמצא כדי לבחור בבחירה הטובה ביותר, אדם שלא מברר, עלול לטעות בבחירה.
רק אדם שמברר את המציאות בוחר בבחירה הנכונה.

הרגשת הלב לא יכולה להנחות אדם בבחירה, הלב עלול הרבה פעמים להטעות.

נירון קיסר בירר היטב את המציאות. הוא ירה חיצים לסימן, ושאל את הינוקא לפסוק לו פסוק. כאשר הוא הבין בבירור שרצונו של הקב"ה להחריב את ביתו, הוא עשה, כביכול, את טעות חייו, התנער מרצונו המובהק של בוראו, וברח ע"מ להתגייר. כביכול, חסרים לקב"ה ישראלים כשרים. תימה גדולה, הקב"ה המליך את נירון על אימפריה, ושם אותו בראש צבא אדיר, רק בשביל לקיים את רצונו, שזה להעלות את ירושלים בדם ואש ותמרות עשן, והקיסר הגדול - בורח... קריאת המציאות?
 

[HaimL]

 

לפני שאתייחס למערבולת שנכנסת אליה אקדים עיקרון חשוב מאוד.

בוא, חבר, אתה מן הסתם לא הערשלה מאוסטרופולי, אחרת, כבר היית צריך להיות בן כמאתיים שנה. אז כדאי שלא תתרגל ללעוג למערבולותיהם של אחרים, אחרת, אחרים עלולים ללעוג למערבולותיך שלך.
 

[שניאור]

מניין שאף אחד בדורות שעברו לא היה מישהו כמוני בכוחותי ותכונותי? ( וכן אני יודע את הגמרא כשם שפרצופיהם וכ"ו, אך זה לא קשור..... )

אתה חושב בעצם שאתה מיותר פה?

אם היה מישהו כמוני לפני 2259 שנה, אז אני מיותר? מה הקשר? 
אם אני יבנה בית בדיוק כמו שלך אז תתן לי את הבית שלך, כי הוא מיותר כי הרי יש עוד אחד בדיוק כמוהו?? 

לא, אבל יהיו לי שני בתים ששניהם בדיוק אותו דבר ושניהם משמשים לאותה מטרה, ודאי שאחד מהם מיותר, וכמו"כ אם הקב"ה ברא שני אנשים זאת אומרת שלכל אחד מהם יש תפקיד אחר לעשות, כי אם לא הוא מיותר פה.
זה לא אומר שלאף אחד עוד לא היה את התכונות שלך, אבל זה אומר שעוד לא היה מעולם מישהו שהיה צריך לעשות בדיוק את מה שאתה צריך לעשות, עם כל המכלול [-המצב המשפחתי, הסביבתי, נסיונות הדור הזה וכו'].
 

[E. W]

אתה חושב בעצם שאתה מיותר פה?

אם היה מישהו כמוני לפני 2259 שנה, אז אני מיותר? מה הקשר? 
אם אני יבנה בית בדיוק כמו שלך אז תתן לי את הבית שלך, כי הוא מיותר כי הרי יש עוד אחד בדיוק כמוהו?? 

וכמו"כ אם הקב"ה ברא שני אנשים זאת אומרת שלכל אחד מהם יש תפקיד אחר לעשות, כי אם לא הוא מיותר פה.

למה מיותר? אולי מאותו סיבה שהיה צריך לפני מאה שנה אדם עם תפקיד מסויים, לאחר שהוא נפטר צריך מישהו אחר שימשיך לעשות אותו תפקיד בדיוק? 
 

[HaimL]

 

ע"פ הידיעה ברור שככל שתבחר ולא משנה מה, תמיד פעולתך תהיה בדיוק ע"פ ידיעת ה' שכך רצה ולשם כך הביאך להשלים את בריאתו.
זאת האמונה בידיעת הבורא.

משמע, אני יכול שלא להצמיד אצבע לאגודל כל ימי חיי, ועדיין, כאשר יגיע זמני, אני אוכל להיות מרוצה מעצמי - השלמתי את הכוונה העליונה.
 

[לבי במערב]

נקטינן, אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות...

רק מלאך, אך אדם - בהחלט נשלח לכמה דברים.
 

לאחר שהוא נפטר

דהיינו, שהשלים שליחותו.

ר' '@HaimL', שוב נכנסנו לדיוני 'ידיעה ובחירה', שאיני יודע עד כמה מקומם כאן.

[HaimL]

 

ר' '@HaimL', שוב נכנסנו לדיוני 'ידיעה ובחירה', שאיני יודע עד כמה מקומם כאן.

כך גם אמר המגיב השני, אבל אתם לא מדייקים. אני לא טוען שמכיוון שהקב"ה יודע מה יהיה, אני לא צריך לעשות מעשים טובים, מה לי ולידיעתו של הבורא.

אני טוען, שלפי מה שאמרתם, שאדם ע"כ ישלים לפחות שליחות אחת, אז זה אומר שאדם יכול להתבטל כל ימי חייו, ועדיין, שליחות אחת לכל הפחות - תתמלא

[לבי במערב]

שאדם יכול להתבטל כל ימי חייו

סוגיית הבחירה.

ועדיין, שליחות אחת לכל הפחות - תתמלא

סוגיית הידיעה.

כעת מובן?

[HaimL]

שאדם יכול להתבטל כל ימי חייו

סוגיית הבחירה.

ועדיין, שליחות אחת לכל הפחות - תתמלא

סוגיית הידיעה.

כעת מובן?

הובן גם קודם - אך לא הוסכם.

אם אני יודע שהקב"ה יודע זה לא אמור להשפיע עליי, כי אני לא יודע מה שהוא יודע. אם אני יודע שהשליחות שלי תתמלא בלא"ה, זה כן משפיע עליי, כי אני כן יודע מה שעתיד להיות - לפחות אחת מהשליחויות תתמלא
 

[לבי במערב]

היות ש'לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה', עכצ"ל שתתמלא הכוונה באיזה צד שיהי' (אף אי־השלמת עבודתו בגלגול זה עד ש'נאלץ' לחזור בגלגול - גם זה חלק מהכוונה העליונה, מטעם הידוע ליוצר בראשית).
עכ"ז, האדם עצמו עליו לעשות את שליחותו כפי שנצטווה (יהודי - בשמירת התומ"צ בשלמות, וגוי בשבע מצוות שלו), ואַל לו להכנס בחשבונות שמים.

וכ"ז, כאמור, בכלל סוגיית הידיעה והבחירה.

[הערשלה]

 

לפני שאתייחס למערבולת שנכנסת אליה אקדים עיקרון חשוב מאוד.

בוא, חבר, אתה מן הסתם לא הערשלה מאוסטרופולי, אחרת, כבר היית צריך להיות בן כמאתיים שנה. אז כדאי שלא תתרגל ללעוג למערבולותיהם של אחרים, אחרת, אחרים עלולים ללעוג למערבולותיך שלך.

אהבתי.
 

[הערשלה]

 

על האדם לברר היטב את המציאות שבה הוא נמצא כדי לבחור בבחירה הטובה ביותר, אדם שלא מברר, עלול לטעות בבחירה.
רק אדם שמברר את המציאות בוחר בבחירה הנכונה.

הרגשת הלב לא יכולה להנחות אדם בבחירה, הלב עלול הרבה פעמים להטעות.

נירון קיסר בירר היטב את המציאות. הוא ירה חיצים לסימן, ושאל את הינוקא לפסוק לו פסוק. כאשר הוא הבין בבירור שרצונו של הקב"ה להחריב את ביתו, הוא עשה, כביכול, את טעות חייו, התנער מרצונו המובהק של בוראו, וברח ע"מ להתגייר. כביכול, חסרים לקב"ה ישראלים כשרים. תימה גדולה, הקב"ה המליך את נירון על אימפריה, ושם אותו בראש צבא אדיר, רק בשביל לקיים את רצונו, שזה להעלות את ירושלים בדם ואש ותמרות עשן, והקיסר הגדול - בורח... קריאת המציאות?

הוא בירר את המציאות באופן מדהים והבין ששליחותו האמיתית להביא לגילויו של אחד מענקי התנאים.
 

[הערשלה]

 

ע"פ הידיעה ברור שככל שתבחר ולא משנה מה, תמיד פעולתך תהיה בדיוק ע"פ ידיעת ה' שכך רצה ולשם כך הביאך להשלים את בריאתו.
זאת האמונה בידיעת הבורא.

משמע, אני יכול שלא להצמיד אצבע לאגודל כל ימי חיי, ועדיין, כאשר יגיע זמני, אני אוכל להיות מרוצה מעצמי - השלמתי את הכוונה העליונה.

שוב העירוב של שפת הבחירה עם שפת הידיעה.

לגבי השלמת הכוונה העליונה זה נכון בשפת הידיעה.
לגבי אי לקיחת אחריות ולחיות באשלייה שהכל בסדר, זה כבר פשע בשפת הבחירה.

[HaimL]

 

הוא בירר את המציאות באופן מדהים והבין ששליחותו האמיתית להביא לגילויו של אחד מענקי התנאים.

איך הבנת את זה מן החיצים ומן הפסוק? אני הבנתי שהוא ניצב מול המציאות הקשה - וברח. שום דבר לא רמז לו שייצא ממנו אחד מענקי התנאים. וכבר מצינו על מי שחשבה (אולי, בדרך אפשר) להימלט משליחותו של מקום,

כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִ֘ישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃
 

[הערשלה]

 

הוא בירר את המציאות באופן מדהים והבין ששליחותו האמיתית להביא לגילויו של אחד מענקי התנאים.

איך הבנת את זה מן החיצים ומן הפסוק? אני הבנתי שהוא ניצב מול המציאות הקשה - וברח. שום דבר לא רמז לו שייצא ממנו אחד מענקי התנאים. וכבר מצינו על מי שחשבה (אולי, בדרך אפשר) להימלט משליחותו של מקום,

כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִ֘ישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃

אז למה הוא ברח?
מוכרח שהבין שזה הדבר הנכון ביותר לעשות.

לגבי התנא, ברור שהוא לא ידע, אבל רגליו הוליכוהו לקיים שליחותו.
 

[HaimL]

 

שוב העירוב של שפת הבחירה עם שפת הידיעה.

לגבי השלמת הכוונה העליונה זה נכון בשפת הידיעה.
לגבי אי לקיחת אחריות ולחיות באשלייה שהכל בסדר, זה כבר פשע בשפת הבחירה.

עם כל הכבוד, אתה הוא זה שמערב פרשיות. אתה רוצה ללמוד מן החקירה הידועה בעניין ידיעתו של הבורא, לעומת בחירתו של האדם. אבל ידיעתו של הבורא אינה נוגעת לי, כי זה שהוא יודע אם אהיה צדיק או רשע, ואם אירש גהינום או אנחל ג"ע, זה לא מאוד משנה לי, מפני שהוא אינו חולק איתי בידיעה הזאת, וממילא, ברור שאם אבחר שלא לעשות כלום, ולא להשלים שום כוונה, הוא ידע את זה מראש, ואם אבחר להיות טוב ומטיב, הוא גם ידע את זה מראש, אבל בסוף, לגבי עצמי, זה היה תלוי בבחירתי. אבל אם מראש אומרים לי שיהיה מה שיהיה, אני אשלים לפחות אחת מהשליחויות שלי, אנוס על פי הדיבור, אז אין שום משמעות למה שאבחר לעשות, או לא לעשות, לפחות בנוגע לשליחות אחת. ואם זה נפק"מ לגלגולים, זה אומר שאם יש לי, נגיד, 2 שליחויות, אז לכל היותר יהיו לי 2 גלגולים - כי ע"כ, בכל גלגול אשלים אחת
 

[לבי במערב]

הרי מפני שידע השי"ת את בחירתו - הכלילה בתכניתו השלמה למילוי הכוונה.

[HaimL]

 

אז למה הוא ברח?
מוכרח שהבין שזה הדבר הנכון ביותר לעשות.

לגבי התנא, ברור שהוא לא ידע, אבל רגליו הוליכוהו לקיים שליחותו.

גם אסתר המלכה, כביכול, הבינה שהדבר הנכון לעשות הוא לשתוק ולהישמר מפני המלך הטיפש. אבל מרדכי היהודי היה צריך לאיים עליה במילים מפורשות, ומחמת הפחד מזה, התגברה על הפחד מזה.

נירון לא התגבר על הפחד. הוא הבין שהקב"ה ייפרע ממנו, ובמקום לעשות את המוטל עליו, ולקבל את העונש, הוא ברח. אם היה שם מרדכי היהודי, אולי היה אומר לו, כי אם ערוק תערוק בעת הזאת חורבן וגלות יקום על היהודים ממקום אחר, ואתה ומלכותך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות...
 

[HaimL]

הרי מפני שידע השי"ת את בחירתו - הכלילה בתכניתו השלמה למילוי הכוונה.

מי אמר? אולי הקב"ה יודע שיש אנשים שלא ישלימו אף שליחות בגלגול מסוים. מניין לך שבהכרח כל אדם לפני שנפטר משלים לפחות שליחות אחת? היכן זה כתוב?
 

[לבי במערב]

כאמור, מפני ש'לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה', וק"ו יצור חי ומדבר בעל־שכל.

[חימקו]

על האדם לא נאמר וירא אלוקים כי טוב, כי הכל תלוי בבחירתו ואם חטא ולא עשה תשובה ודאי טוב שלא נברא.

[לבי במערב]

גם אסתר המלכה, כביכול, הבינה שהדבר הנכון לעשות הוא לשתוק ולהישמר מפני המלך הטיפש. אבל מרדכי היהודי היה צריך לאיים עליה במילים מפורשות, ומחמת הפחד מזה, התגברה על הפחד מזה.

מרדכי לא 'איים עלי’ במילים מפורשות', אלא הזכירה אודות שליחותה בעוה"ז.

[HaimL]

כאמור, מפני ש'לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה', וק"ו יצור חי ומדבר בעל־שכל.

דבר = פרט, או דבר = מין?
 

[HaimL]

גם אסתר המלכה, כביכול, הבינה שהדבר הנכון לעשות הוא לשתוק ולהישמר מפני המלך הטיפש. אבל מרדכי היהודי היה צריך לאיים עליה במילים מפורשות, ומחמת הפחד מזה, התגברה על הפחד מזה.

מרדכי לא 'איים עלי’ במילים מפורשות', אלא הזכירה אודות שליחותה בעוה"ז.

וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ. נשמע לי איום במלים מפורשות
 

[לבי במערב]

דבר = פרט, או דבר = מין?

בפשט הגמ' יתכן שהצדק עם מר, אך הפרשנות המקובלת בספרי גדולי־ישראל - אף אם כמליצה - היא 'דבר' במשמעות 'פרט'.
 

וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ. נשמע לי איום במלים מפורשות

זו כוונת האזהרה 'תאבדו' עצמה...

[הערשלה]

שאדם יכול להתבטל כל ימי חייו

סוגיית הבחירה.

ועדיין, שליחות אחת לכל הפחות - תתמלא

סוגיית הידיעה.

כעת מובן?

הובן גם קודם - אך לא הוסכם.

אם אני יודע שהקב"ה יודע זה לא אמור להשפיע עליי, כי אני לא יודע מה שהוא יודע. אם אני יודע שהשליחות שלי תתמלא בלא"ה, זה כן משפיע עליי, כי אני כן יודע מה שעתיד להיות - לפחות אחת מהשליחויות תתמלא

אני מרגיש צורך להסביר כאן יסוד חשוב שלדעתי מאוד חסר כאן.

תחילה חשוב להדגיש, לידיעת ה' אין כמה אופציות שתלויה בבחירתך.
ידיעת ה' אחת ברורה וקיימת בכל מצב ותנאי.
לכן שליחותך אחת וברורה מבחינת ידיעת ה'.

גם אם זה לא בדיוק מסתדר לך, כך היא אמונתינו.


דבר נוסף שרציתי להסביר לגבי השאלה מהי ההשפעה שיש עלי ממה שה' יודע, סוכ"ס קיימת בידי אפשרות הבחירה החופשית ומה איכפת לי ידיעתו ית'?

ובכן מאחר וכח הבחירה כ"כ גדול עד כדי שאדם יכול למחוק את כל מהותו בעולם.
שהרי בכח הבחירה אדם יכול אפילו להתאבד, או להמשיך לחיות את חייו בצורה של בדיעבד וחוסר אונים, שזה גם צורה של איבוד החיים.
בכח הבחירה אדם יכול לומר מי אני? מה חיי? ולא רק לומר, אלא גם להתנהג בהתאם, ה"י.

זה המקום שלך לדעת על ידיעת הבורא.
נמשיל זאת לילד שאביו לוקח אותו לטיפול רפואי שע"י שהבן סומך על ידיעתו של אביו שכ"ז נעשה לטובתו, יש לו את הכח להתמודד על אף הקושי.

אדם מסתובב בעולם וקשה לו מאוד מכל מיני סיבות ואז הוא נזכר שיש כאן יד מכוונת להכל והיד יודעת ואחראית על הכל.
מחשבה ואמונה זו תחילה יוצרת רגיעות וביטחון, אבל בהמשך בהתבוננות עמוקה יותר היא מגביהה את האדם ונותנת לו כח לבחור בחיים.

אם תרצה תוכל לקשר את הדברים לפרשת הקודמת.
עשיו רואה בחיים תכלית של מוות, כיוון שהוא רואה רק את החוויות של החיים החיצוניים.
הוא לא רואה שליחות, הוא לא רואה עולם הבא.
ממילא אצלו הכל זה רק העולם הזה שבעצם רק הולך ומת עד שמפסיק למות.
מבחינתו אין משמעות לבחירה.

לעומתו יעקב רואה את החיים הנצחיים, את התוכנית ואת השליחות.
זה לא סותר לו את הבחירה, זה נותן לו בסיס למשמעות הבחירה.
לכן הוא מרוויח בסוף גם העולם הזה וגם אתהעולם הבא.

מקווה שהבנת
 

[HaimL]

 

מקווה שהבנת

גם עכשיו, הובן, אך לא הוסכם.

מעבר לעובדה שיש לכאורה משהו מאוד מטריד בידיעה שהקב"ה יודע כבר מראש מה שיהיה דבר שנותן תחושה של חוסר טעם בכל העשייה (כי ממילא הכל צפוי מראש אז מדוע הרשות נתונה). אבל בוא ונגיד שזה לא מטריד.

אתם מציירים עולם פנטסטי ורוד. אומנם כאן בעוה"ז יכול להיות קשה ומפחיד, אבל בסוף נמצא אבא, שדואג לנו ואוהב אותנו, ולכן זה מעודד, והכל נהיה יותר פשוט, כי הרי בסוף בסוף, הקב"ה לא ברא אותנו סתם, ואנחנו הרי נשלים את כוונתו ורצונו. תקן אותי אם אני לא מדייק

זאת לא המציאות שאני מכיר. המציאות שאני מכיר היא של חשש ודאגה, עד זיבולא בתרייתא. מנא אמינא לה, מגדול שבגדולים, שכך מסופר עליו, בגמרא ברכות,

וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה