השגחה, ידיעה, בטחון, השתדלות וגזירת ה'

אשרי יושבי

משתמש רגיל
נושא זה של השגחה פרטית, ידיעת ה', השתדלות, גזירה ה' ובטחון, מעסיק אותי לאחרונה יותר ויותר.
הנושא הוא חשוב מאין כמותו אבל לא ברורים לי ההגדרות, וגם לא מצאתי ספר שמגדיר. אולי רק ספר שבא לחזק במידת הבטחון על פי דרכו, אבל לא ספר מגדיר ומיישב את כל המאמרים בענין, כך שיהיה ברור לבני דעת.
הנה מצד אחד כתוב שה' יודע הכל, משגיח על הכל, עיני ה' משוטטות בכל, ושיש השגחה פרטית, ואין אדם נוקף (פוצע) אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, הגזירה אמת והחריצות שקר (רמב"ן בראשית לז, טו), ועוד מאמרים כולם מורים כי ה' יודע הכל והכל מושגח ונגזר.
מאידך גיסא כל התורה מלאה מכך, שהאדם צריך לפעול ולעשות בזריזות ובחריצות כמו כל מעשי האבות, בארות המים, פיצול פצלות, ובנביאים, כל המלחמות וההשתדלויות העצומות, מלחמות דוד, וכן לעולם, וכן הרבה מאמרים כמו, ארבעה דברים צריך להתחזק בהם בכל יום, ואחד מהם הוא דרך ארץ, ומפרש רש"י, פרנסה, שיתחזק בהם האדם תמיד בכל כוחו. ואם הכל ניגזר ומושגח וה' יודע הכל, למה לי להתחזק בפרנסה בכל כוחי? מה עוד שיש מאמרים מורים, שפרנסה משמים, כמו ההוא ציידא שזה היה פרנסתו ויצאה בת קול שציפור זו תלכד ברשתו (כמדומני בזוהר), ומה שנקצב בראש השנה זה מה שיהיה לא שקל אחד יותר. וכן לאו דווקא פרנסה אלא כל דבר שאדם עושה ופועל ועוסק בו, גם מה שאני כותב כאן. הכל צריך בירור והגדרות.

היות ונושא זה הוא נושא יסודי, אין לכתוב באשכול זה סברות כרס כלל, רק מקורות ברורים מדברי גדולי ישראל, כמובן עם פירוש כפי שכל אחד הבין מדבריהם, אך לא סברות סתם בעלמא ללא ביסוס. 
 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
נא כתוב עם מקורות. זה כל ענין אשכול זה - לבסס אמונה על פי תורה שבכתב, נ"ך ומפרשיו, משנה, גמרא, גאונים, ראשונים, אחרונים, בעל קבלה, פשט, דרש, סוד, רמז. ולא על פי מושכלות ראשונים שלנו.

ולענינינו.

האם ה' משגיח וגוזר שעלה פלוני יפול מעץ פלוני במקום פלוני בשעה פלונית?
החינוך כותב, וזה לשונו:

ספר החינוך פרשת תזריע מצוה קסט
יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת, ולפי שהדעות רבות בהשגחת האל על כל ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא, והרבה מצוות להורות על הענין, מהיותו פינה גדולה בתורתנו.
שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל המינין בפרט, בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל עניני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו כי בנפול עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי החיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר. 
ואנחנו בעלי הדת האמתית, לפי מה ששמעתי, נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
גמרא מסכת חולין

ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א''כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר {תהילים לז-כג} מה' מצעדי גבר כוננו {משלי כ-כד} ואדם מה יבין דרכו וכו'

קצת משמע מכאן שאין השגחה פרטית, שדווקא בניקוף אצבע מכריזים עליו, ולא בשאר דברים (וראה המשך הגמרא בחולין).
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
HaimL אמר:
גמרא מסכת חולין

ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א''כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר {תהילים לז-כג} מה' מצעדי גבר כוננו {משלי כ-כד} ואדם מה יבין דרכו וכו'

קצת משמע מכאן שאין השגחה פרטית, שדווקא בניקוף אצבע מכריזים עליו, ולא בשאר דברים (וראה המשך הגמרא בחולין).

מה זה השגחה פרטית??
לדבריך, אין על האדם השגחה פרטית ובחינוך דלעיל כתוב שיש! אתה חולק עליו או מביא ראיה לסתור? נא הסבר את דבריך.
ושוב, מהי השגחה פרטית ומהי השגחה כללית - אלו צמד מילים שעדיין לא מוגדרים.
 
HaimL אמר:
גמרא מסכת חולין

ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א''כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר {תהילים לז-כג} מה' מצעדי גבר כוננו {משלי כ-כד} ואדם מה יבין דרכו וכו'

קצת משמע מכאן שאין השגחה פרטית, שדווקא בניקוף אצבע מכריזים עליו, ולא בשאר דברים (וראה המשך הגמרא בחולין).


רק קצת משמע!
 

משה נחום

משתמש רגיל
אשרי יושבי אמר:
נא כתוב עם מקורות. זה כל ענין אשכול זה - לבסס אמונה על פי תורה שבכתב, נ"ך ומפרשיו, משנה, גמרא, גאונים, ראשונים, אחרונים, בעל קבלה, פשט, דרש, סוד, רמז. ולא על פי מושכלות ראשונים שלנו.

ולענינינו.

האם ה' משגיח וגוזר שעלה פלוני יפול מעץ פלוני במקום פלוני בשעה פלונית?
החינוך כותב, וזה לשונו:

ספר החינוך פרשת תזריע מצוה קסט
יורה השגחתו ברוך הוא על כל דרכי האדם אחת לאחת, ולפי שהדעות רבות בהשגחת האל על כל ברואיו, יבואו בה הרבה פסוקים במקרא, והרבה מצוות להורות על הענין, מהיותו פינה גדולה בתורתנו.
שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל המינין בפרט, בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל עניני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו כי בנפול עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי החיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר. 
ואנחנו בעלי הדת האמתית, לפי מה ששמעתי, נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. 
יש חילוק ברור, בין המונח השגחה, שיש סיבה לכל דבר ודבר, לבין ידיעה על כלל פרט, ומונהג בהשגחה כללית. שרצון השם שיהיה מהלך שכיש רוח העלה נופל, והחינוך בא להפקיע שאין סיבה מיוחדת לדבר זה. זה המונח השגחה. וכבר כתב מרן החזון איש דהטבע הוא הרצון היותר תמידי.
 
 
הנה ציטוט מאתר דין:
"דברי החינוך אמורים על ההשגחה הפרטית הקיימת בבני האדם, שהקב"ה קובע על כל מעשה ומעשה שעושים, אך בשאר הבריאות הקב"ה טבע בבריאה את טבעם ואת כלליהם, והם ממשיכים להתנהל לפי הקביעה והכללים שקבע בהם הקב"ה בתחילה.
הטעם בהנהגה זו היא מפני שכל הבריות שאינם בעלי שכל ובחירה אינם התכלית של הבריאה וכל מטרת מציאותם ותפקידם הוא רק לשמש לצרכי האדם כדי שיוכל למלא את תפקידו בעבודת ה' ולכן האדם הבוחר מושגח ונידון במשפט על כל פרט ואילו אצל בעלי החיים לא שייך השגחה ומשפט על מעשיהם אלא ההשגחה עליהם היא לקיום המין בכללו וכל פרטי בעלי החיים מתנהגים לפי הכללים שקבע הקב"ה בבריאה הנקראים טבע. אך בודאי שהטבע אינו פועל באופן עצמאי הרי הטבע בגמטריא 'אלוהים' שפירושו הוא בעל הכוחות כולם כי הוא ית' לבדו המניע את הטבע אולם הוא פועל בטבע לפי הכללים-החוקים שהציב הטובים ומתאימים לקיום כל מין ומין.

מקורות:

שפתי חיים אמונה והשגחה מאמר ד'.

יש לציין שגם הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג' פי"ז) כותב כדברי החינוך וזה לשונו:

שאני אאמין שההשגחה האלוקית אמנם היא בזה העולם התחתון, ר"ל מתחת גלגל הירח, באישי מין האדם לבד, וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט, אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם, דעתי בהן דעת אריסט"ו, לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת השם ורצונו האישי עתה, ולא זה הרוק אשר רקק אותו ראובן התנועע עד שנפל על זה היתוש במקום מיוחד והרגו בגזרת השם, ולא שזה הדג שחטף ובלע זאת התולעת מעל פני המים ברצון אלקי אישי, אבל אלו כלם אצלי במקרה גמור וכו'.

אך בהמשך כותב הרמב"ם שאין זה סותר את ההשגחה הכללית שיש על הטבע, וזה לשונו:

ולא תחשוב שזה הדעת יסתור אותו, אומרו נותן לבהמה לחמה וגו', ואמרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש וגו', ואמרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ומאמר החכמים יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים, והרבה כמו אלו המאמרים הנכתבים הנמצאים, ואין בהם דבר סותר דעתי זה, כי אלו כולם השגחה מינית לא אישית, וכאלו הוא מספר פעולותיו בהכינו לכל מין מזונו ההכרחי וחמר עמידתו.

וכדעה זו כותב גם הרמב"ן על התורה בראשית יח,יט, וכן הרמ"ק בספרו שיעור קומה ערך נד והוסיף שבשעה שזה נוגע לאדם זה השגחה פרטית.

אמנם הגר"א בביאורו לספר הזוהר שלח קנז,ב כותב שגם הקורה לבעלי החיים נגזר על ידי השגחת הקב"ה, וכך הוא כותב גם בפירושו לסיפרא דצניעותא פרק ה'.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
נושא זה של השגחה פרטית, ידיעת ה', השתדלות, גזירה ה' ובטחון, מעסיק אותי לאחרונה יותר ויותר.
הנושא הוא חשוב מאין כמותו אבל לא ברורים לי ההגדרות, וגם לא מצאתי ספר שמגדיר. אולי רק ספר שבא לחזק במידת הבטחון על פי דרכו, אבל לא ספר מגדיר ומיישב את כל המאמרים בענין, כך שיהיה ברור לבני דעת.
הנה מצד אחד כתוב שה' יודע הכל, משגיח על הכל, עיני ה' משוטטות בכל, ושיש השגחה פרטית, ואין אדם נוקף (פוצע) אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, הגזירה אמת והחריצות שקר (רמב"ן בראשית לז, טו), ועוד מאמרים כולם מורים כי ה' יודע הכל והכל מושגח ונגזר.
מאידך גיסא כל התורה מלאה מכך, שהאדם צריך לפעול ולעשות בזריזות ובחריצות כמו כל מעשי האבות, בארות המים, פיצול פצלות, ובנביאים, כל המלחמות וההשתדלויות העצומות, מלחמות דוד, וכן לעולם, וכן הרבה מאמרים כמו, ארבעה דברים צריך להתחזק בהם בכל יום, ואחד מהם הוא דרך ארץ, ומפרש רש"י, פרנסה, שיתחזק בהם האדם תמיד בכל כוחו. ואם הכל ניגזר ומושגח וה' יודע הכל, למה לי להתחזק בפרנסה בכל כוחי? מה עוד שיש מאמרים מורים, שפרנסה משמים, כמו ההוא ציידא שזה היה פרנסתו ויצאה בת קול שציפור זו תלכד ברשתו (כמדומני בזוהר), ומה שנקצב בראש השנה זה מה שיהיה לא שקל אחד יותר. וכן לאו דווקא פרנסה אלא כל דבר שאדם עושה ופועל ועוסק בו, גם מה שאני כותב כאן. הכל צריך בירור והגדרות.

היות ונושא זה הוא נושא יסודי, אין לכתוב באשכול זה סברות כרס כלל, רק מקורות ברורים מדברי גדולי ישראל, כמובן עם פירוש כפי שכל אחד הבין מדבריהם, אך לא סברות סתם בעלמא ללא ביסוס. 
 
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2153

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=7&t=7508
 

HaimL

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
HaimL אמר:
גמרא מסכת חולין

ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א''כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר {תהילים לז-כג} מה' מצעדי גבר כוננו {משלי כ-כד} ואדם מה יבין דרכו וכו'

קצת משמע מכאן שאין השגחה פרטית, שדווקא בניקוף אצבע מכריזים עליו, ולא בשאר דברים (וראה המשך הגמרא בחולין).

מה זה השגחה פרטית??
לדבריך, אין על האדם השגחה פרטית ובחינוך דלעיל כתוב שיש! אתה חולק עליו או מביא ראיה לסתור? נא הסבר את דבריך.
ושוב, מהי השגחה פרטית ומהי השגחה כללית - אלו צמד מילים שעדיין לא מוגדרים.
זאת כן ראיה לדברי החינוך, שכתב שאין השגחה פרטית כלומר שהקב"ה משגיח בכל רגע ורגע על כל מה שקורה עם כל פרט ופרט, זה רחוק מהשכל. איך העלית להיפוך ?
 
 

HaimL

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
HaimL אמר:
גמרא מסכת חולין

ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א''כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר {תהילים לז-כג} מה' מצעדי גבר כוננו {משלי כ-כד} ואדם מה יבין דרכו וכו'

קצת משמע מכאן שאין השגחה פרטית, שדווקא בניקוף אצבע מכריזים עליו, ולא בשאר דברים (וראה המשך הגמרא בחולין).


רק קצת משמע!
מאחר והדגשת את המילים, והוספת סימן קריאה, שומה עליך להסביר את הצד שזאת לא ראיה לכך שאין השג"פ
 
 

אמונה ובטחון

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
נושא זה של השגחה פרטית, ידיעת ה', השתדלות, גזירה ה' ובטחון, מעסיק אותי לאחרונה יותר ויותר.
הנושא הוא חשוב מאין כמותו אבל לא ברורים לי ההגדרות, וגם לא מצאתי ספר שמגדיר. אולי רק ספר שבא לחזק במידת הבטחון על פי דרכו, אבל לא ספר מגדיר ומיישב את כל המאמרים בענין, כך שיהיה ברור לבני דעת.
הנה מצד אחד כתוב שה' יודע הכל, משגיח על הכל, עיני ה' משוטטות בכל, ושיש השגחה פרטית, ואין אדם נוקף (פוצע) אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, הגזירה אמת והחריצות שקר (רמב"ן בראשית לז, טו), ועוד מאמרים כולם מורים כי ה' יודע הכל והכל מושגח ונגזר.
מאידך גיסא כל התורה מלאה מכך, שהאדם צריך לפעול ולעשות בזריזות ובחריצות כמו כל מעשי האבות, בארות המים, פיצול פצלות, ובנביאים, כל המלחמות וההשתדלויות העצומות, מלחמות דוד, וכן לעולם, וכן הרבה מאמרים כמו, ארבעה דברים צריך להתחזק בהם בכל יום, ואחד מהם הוא דרך ארץ, ומפרש רש"י, פרנסה, שיתחזק בהם האדם תמיד בכל כוחו. ואם הכל ניגזר ומושגח וה' יודע הכל, למה לי להתחזק בפרנסה בכל כוחי? מה עוד שיש מאמרים מורים, שפרנסה משמים, כמו ההוא ציידא שזה היה פרנסתו ויצאה בת קול שציפור זו תלכד ברשתו (כמדומני בזוהר), ומה שנקצב בראש השנה זה מה שיהיה לא שקל אחד יותר. וכן לאו דווקא פרנסה אלא כל דבר שאדם עושה ופועל ועוסק בו, גם מה שאני כותב כאן. הכל צריך בירור והגדרות.

היות ונושא זה הוא נושא יסודי, אין לכתוב באשכול זה סברות כרס כלל, רק מקורות ברורים מדברי גדולי ישראל, כמובן עם פירוש כפי שכל אחד הבין מדבריהם, אך לא סברות סתם בעלמא ללא ביסוס. 



עיין מורה נבוכים ח"ג  יז,ח  [אני בכוונה לא מצטט מחמת עומק הדברים]
אולם יש חולקים ע"ז כמדומה לי הבעל שם טוב 
והדברים כמובן עמוקים וצריכים ביאור ואשמח לשמוע הסבר  בנקודת מחלוקתם 
יישר כח
 
HaimL אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
HaimL אמר:
גמרא מסכת חולין

ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א''כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר {תהילים לז-כג} מה' מצעדי גבר כוננו {משלי כ-כד} ואדם מה יבין דרכו וכו'

קצת משמע מכאן שאין השגחה פרטית, שדווקא בניקוף אצבע מכריזים עליו, ולא בשאר דברים (וראה המשך הגמרא בחולין).
רק קצת משמע!
מאחר והדגשת את המילים, והוספת סימן קריאה, שומה עליך להסביר את הצד שזאת לא ראיה לכך שאין השג"פ
מהיכי תייתי שהגמרא באה ללמדינו כל עניני ההשגחה, היא דיברה על פרט אחד מתוך כל הסוגיא, והוא שאין אדם נוקף וכו'.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ראה גם בשמונה פרקים להרמב"ם פרק ח


רמב"ם פירוש המשניות - שמנה פרקים להרמב"ם - פרק ח
אמנם האמת אשר אין ספק בה שפעולת האדם כולן מסורות לו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, מבלתי הכרח שיכריחהו עליו, מפני זה היה ראוי לצוותו. אמר (דברים ל' ט"ו), "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב", (דברים ל' י"ט), "ובחרת בחיים". ושם הבחירה לנו בהם, וחייב העונש למי שימרה והגמול למי שיעבור אם תשמעו ואם לא תשמעו, וחיב הלמוד וההתלמדות (דברים י"א י"ט), "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים ה' א'), "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" וכל מה שבא בלמוד המצוות, וחיב, גם כן ההכנות כולן, כמ"ש בתורה (דברים כ"ב ח'), "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך" (דברים כ' ז'), "פן ימות במלחמה" (שמות כ"ב כ"ו), במה ישכב (דברים כ"ד ו') "ולא יחבול ריחים ורכב" והרבה בתורה ובנביאים מזה הענין, ר"ל, ההכנות. אבל מה שנמצא לחכמים עה"ש, והוא אמרם (ברכות ל"ג. מגילה כ"ה. נדה טז), "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" הוא גם כן אמת ונוטה לצד מה שזכרנו. אלא שהרבה פעמים יטעו בני אדם ויחשבו קצת פעולות האדם הבאות לבחירתו שהוא מוכרח עליהן, כזוג פלוני או היות זה הממון בידו. וזה בלתי אמת, כי זאת האשה אשר לקחה בכתובה וקדושין והיא כשרה לו, לקחה לו לפריה ורביה והיא מצוה, והשם יתברך לא יגזור בעשית המצוה. ואם יהא בנשואין אסור - היא עבירה, והשם לא יגזור בעשית העבירה, וכן זה אשר גזל ממון פלוני, או גנבו ממנו, או הכה אותו וכחש בו ונשבע עליו לשקר, אם נאמר שהשם יתברך גזר על זה שיגיע זה הממון לידו ושיצא מיד זה האחר, כבר גזר בעבירה, ואין הענין כן, אבל כל פעולות האדם הבאות בבחירתו בהן בלי ספק תמצאנה המצוות והעבירות, כי כבר בארנו בפרק השני, שמצוות התורה ואזהרותיה הן בפעולות אשר לאדם בהן בחירה שיעשן, או שלא יעשן, ובזה החלק מן הנפש תמצא יראת שמים ואינה בידי שמים, אבל נמסרה לבחירת האדם, כמו שבארנו. אם כן מהו אמרם "הכל בידי שמים"? אמנם ירצו בו הענינים הטבעיים אשר אין בחירה לאדם בהם כגון בהיותו ארוך או קצר, או רדת המטר או עצירה, או הפסד האויר או זכותו וכיוצא בהם מכל מה שבעולם, זולת תנועות האדם ומנוחתו. ואמנם זה הענין אשר בארו חכמים, שהמצוות והעבירות אינן בידי שמים ולא ברצונו אבל ברצון האדם נמשכו בזה אחרי דברי ירמיהו עליו השלום, והוא אמרו (איכה ג' ל"ח), "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", שהרעות הם המעשים הרעים והטוב הם המעשים הטובים, ואמר שהשם יתברך אינו גוזר על האדם לעשות רע או טוב, ואחר שהענין כן ראוי לאדם להתאונן ולבכות על מה שעשה מן החטאים והעבירות אחר שפשע ברצונו ואמר (איכה ג' ל"ט), "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו", ואחר כן שב ואמר, שרפואות זה החולי - בידינו, כי כמו שפשענו בבחירתנו, כן לנו לשוב ממעשינו הרעים, ואמר אחר כך (איכה ג' מ'-מ"א), "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', נשא לבבנו אל כפים, אל אל בשמים". אבל המאמר המפורסם אצל בני אדם, וגם ימצא ממנו בדברי החכמים ובדברי הנביאים גם כן, והוא שישיבת האדם וקימתו וכל תנועותיו ברצון השם יתברך וחפצו, הוא מאמר אמתי על צד אחד, והוא כמו שהשליך אבן אל האויר וירדה למטה, שאמרנו בה שברצון השם יתברך ירדה למטה, והוא מאמר אמתי שהשם יתברך רצה שתהיה הארץ כולה במרכז, ומפני זה בכל עת שישליכו חלק ממנה למעלה יתנועע אל המרכז. וכן כל חלק מחלקי האש מתנועע למעלה ברצון שקדם להיות מתנועע למעלה, לא שהשם יתברך רצה בעת שהתנועע זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה:
ובזה חולקים המדברים, כי שמעתי אומרים, שהרצון בכל דבר, עת אחר עת תמיד, ולא כן נאמין אנחנו, אך הרצון היה בששת ימי בראשית שימשכו הדברים כולם על טבעם תמיד, כמו שאמר (קהלת א' ט'), "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". ומפני זה הוצרכו החכמים לומר, כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע, אשר היו וגם אשר עתידים להיות מאשר יעד בהם הכתוב, כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהם מה שיתחדש. וכאשר יתחדש הדבר בעת הצורך יחשבו הרואים בו שעתה נתחדש, ואין הדבר כן.
וכבר הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו, ומאמרם בזה הענין (עבודה זרה נ"ד), "עולם כמנהגו נוהג", ותמצאם עליהם השלום, תמיד בכל דבריהם בורחים מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת, ועל זה הצד יאמר באדם כשיקום וישב, שברצון השם יתברך קם וישב, רצוני לומר, שהושם בטבעו בתחילת בריאתו שיקום וישב בבחירתו, לא שהוא רוצה עתה בעת קומו שיקום או שלא יקום, כמו שלא רוצה עתה בנפילת האבן הזאת שתפול או שלא תפול, וכלל הדבר שנאמין בו הוא, כי כמו שרצה השם יתברך שיהיה האדם נצב הקומה, רחב החזה, בעל אצבעות, כן רצה שיתנועע וינוח מעצמו ויעשה פעולות בבחירתו, אין מכריח לו עליהן ולא מונע מהן, כמו שהתבאר בתורה האמתית המבארת זה הענין באמרה (בראשית ג' כ"ב) "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע", וכבר באר התרגום בפירוש שהרצון בו ממנו לדעת טוב ורע, רצוני לומר, שהוא היה אחד בעולם, רצוני לומר, מין שאין כמוהו מין אחד שישתתף עמו בזה הענין אשר נמצא בו, והוא שמעצמו ומנפשו ידע הטוב והרע ויעשה איזה מהם שירצה ואין מונע לו מהם, ואחר שהוא כן אפשר שישלח ידו ויקח מזה ואכל וחי לעולם:
ואחר שיתחייב זה במציאות האדם, רצוני לומר שיעשה בבחירתו פעולות הטוב והרע 'כאשר ירצה, א"כ יתחייב ללמדו דרכי הטוב והרע ושיצוהו, יזהירהו, יענישהו ויגמלהו, יהיה כל זה יושר וכן ראוי לו להרגיל עצמו בפעולות הטובות עד שתהיינה לו המעלות השכליות, ויתרחק מן הפעולות הרעות עד שתסורנה, והן הפחיתיות אשר הן נמצאות אתו, ולא נאמר שהן בענין שאינן יכולות להשתנות, כי כל ענין אפשר להשתנות מן הטוב אל הרע ומן הרע אל הטוב, והכל בבחירתו:
 
בספר שומר אמונים סימן פא כתב שגם לשיטות הסוברות שהשגחת ה' על הדומם-צומח-חי היא כללית - כאשר מדובר על פרט מפרטי הדומם-צומח-חי שיש לו יחס לאדם, מודים הם שישנה עליו השגחה פרטית. לדוגמא: אף שה' אינו משגיח על הדגים מי יחיה ומי ימות, משגיח הוא על האדם המתפרנס מהם, ולכן על דגים אלו תהיה השגחה פרטית. כך גם בנוגע לממונו של האדם שה' משגיח על כל פרט ממנו, אם ימות שורו או ישבר כדו. עיין שם.
 

משה נחום

משתמש רגיל
כמובן שחלוק המונח השגחה, שהוא סיבה מתחדשת להנהגה מסויימת. למונח רצון וידיעה שהוא הרצון מה יהיה במצב זה, בסיבה כללית, ורצון פרטי בגלל הסיבה הכללית.
 

HaimL

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
HaimL אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
רק קצת משמע!
מאחר והדגשת את המילים, והוספת סימן קריאה, שומה עליך להסביר את הצד שזאת לא ראיה לכך שאין השג"פ
מהיכי תייתי שהגמרא באה ללמדינו כל עניני ההשגחה, היא דיברה על פרט אחד מתוך כל הסוגיא, והוא שאין אדם נוקף וכו'.
זה לא פרט אחד, זה כלל גדול. אם כתוב בגמרא שאין אדם נוקף אצבעו וכו', בפרט לפי המשך הגמרא ניקוף מרצה וכו', באותה אצבע ובניקוף שני וכו', אבל גם אם נגיד מילתא באנפי נפשה קאמר עדיין מוכח מזה שכתוב נוקף אצבעו, ולא כתוב לשון אחר כמו מזיז אצבעו, שמזה היה משמע שהקב"ה משגיח על כל תנועת איברי האדם, ואין אדם יכול להזיז את אצבעו אלא א"כ כך עלה ברצונו. אבל מזה שכתוב נוקף אצבעו, משמע רק אם נקף את אצבעו הכריזו עליו מלמעלה, שהוא מרצה, אבל לא בכל דבר זה שייך 
 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
אשרי יושבי אמר:
נושא זה של השגחה פרטית, ידיעת ה', השתדלות, גזירה ה' ובטחון, מעסיק אותי לאחרונה יותר ויותר.
הנושא הוא חשוב מאין כמותו אבל לא ברורים לי ההגדרות, וגם לא מצאתי ספר שמגדיר. אולי רק ספר שבא לחזק במידת הבטחון על פי דרכו, אבל לא ספר מגדיר ומיישב את כל המאמרים בענין, כך שיהיה ברור לבני דעת.
הנה מצד אחד כתוב שה' יודע הכל, משגיח על הכל, עיני ה' משוטטות בכל, ושיש השגחה פרטית, ואין אדם נוקף (פוצע) אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, הגזירה אמת והחריצות שקר (רמב"ן בראשית לז, טו), ועוד מאמרים כולם מורים כי ה' יודע הכל והכל מושגח ונגזר.
מאידך גיסא כל התורה מלאה מכך, שהאדם צריך לפעול ולעשות בזריזות ובחריצות כמו כל מעשי האבות, בארות המים, פיצול פצלות, ובנביאים, כל המלחמות וההשתדלויות העצומות, מלחמות דוד, וכן לעולם, וכן הרבה מאמרים כמו, ארבעה דברים צריך להתחזק בהם בכל יום, ואחד מהם הוא דרך ארץ, ומפרש רש"י, פרנסה, שיתחזק בהם האדם תמיד בכל כוחו. ואם הכל ניגזר ומושגח וה' יודע הכל, למה לי להתחזק בפרנסה בכל כוחי? מה עוד שיש מאמרים מורים, שפרנסה משמים, כמו ההוא ציידא שזה היה פרנסתו ויצאה בת קול שציפור זו תלכד ברשתו (כמדומני בזוהר), ומה שנקצב בראש השנה זה מה שיהיה לא שקל אחד יותר. וכן לאו דווקא פרנסה אלא כל דבר שאדם עושה ופועל ועוסק בו, גם מה שאני כותב כאן. הכל צריך בירור והגדרות.

היות ונושא זה הוא נושא יסודי, אין לכתוב באשכול זה סברות כרס כלל, רק מקורות ברורים מדברי גדולי ישראל, כמובן עם פירוש כפי שכל אחד הבין מדבריהם, אך לא סברות סתם בעלמא ללא ביסוס. 
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2153

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=7&t=7508


תודה על ההפניות החשובות לאשכולות שעסקו בחלק מנושאים אלו כל ידי המשתמש הותיק הרב נדיב לב.
 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
HaimL אמר:
אשרי יושבי אמר:
HaimL אמר:
גמרא מסכת חולין

ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א''כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר {תהילים לז-כג} מה' מצעדי גבר כוננו {משלי כ-כד} ואדם מה יבין דרכו וכו'

קצת משמע מכאן שאין השגחה פרטית, שדווקא בניקוף אצבע מכריזים עליו, ולא בשאר דברים (וראה המשך הגמרא בחולין).

מה זה השגחה פרטית??
לדבריך, אין על האדם השגחה פרטית ובחינוך דלעיל כתוב שיש! אתה חולק עליו או מביא ראיה לסתור? נא הסבר את דבריך.
ושוב, מהי השגחה פרטית ומהי השגחה כללית - אלו צמד מילים שעדיין לא מוגדרים.
זאת כן ראיה לדברי החינוך, שכתב שאין השגחה פרטית כלומר שהקב"ה משגיח בכל רגע ורגע על כל מה שקורה עם כל פרט ופרט, זה רחוק מהשכל. איך העלית להיפוך ?
לשון החינוך:
ואנחנו בעלי הדת האמתית, לפי מה ששמעתי,
 נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. 
החינוך כותב כאן, שעל מיני בעלי החיים יש השגחה כללית ואילו על מין האדם יש השגחה פרטית.
ואני שואל מה זה כללית ומה זה פרטית? לא הבנתי.
 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
HaimL אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
HaimL אמר:
גמרא מסכת חולין

ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א''כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר {תהילים לז-כג} מה' מצעדי גבר כוננו {משלי כ-כד} ואדם מה יבין דרכו וכו'

קצת משמע מכאן שאין השגחה פרטית, שדווקא בניקוף אצבע מכריזים עליו, ולא בשאר דברים (וראה המשך הגמרא בחולין).


רק קצת משמע!
מאחר והדגשת את המילים, והוספת סימן קריאה, שומה עליך להסביר את הצד שזאת לא ראיה לכך שאין השג"פ
לא משמע וגם בחינוך לא כתוב כן.
 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
אמונה ובטחון אמר:
אשרי יושבי אמר:
נושא זה של השגחה פרטית, ידיעת ה', השתדלות, גזירה ה' ובטחון, מעסיק אותי לאחרונה יותר ויותר.
הנושא הוא חשוב מאין כמותו אבל לא ברורים לי ההגדרות, וגם לא מצאתי ספר שמגדיר. אולי רק ספר שבא לחזק במידת הבטחון על פי דרכו, אבל לא ספר מגדיר ומיישב את כל המאמרים בענין, כך שיהיה ברור לבני דעת.
הנה מצד אחד כתוב שה' יודע הכל, משגיח על הכל, עיני ה' משוטטות בכל, ושיש השגחה פרטית, ואין אדם נוקף (פוצע) אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה, הגזירה אמת והחריצות שקר (רמב"ן בראשית לז, טו), ועוד מאמרים כולם מורים כי ה' יודע הכל והכל מושגח ונגזר.
מאידך גיסא כל התורה מלאה מכך, שהאדם צריך לפעול ולעשות בזריזות ובחריצות כמו כל מעשי האבות, בארות המים, פיצול פצלות, ובנביאים, כל המלחמות וההשתדלויות העצומות, מלחמות דוד, וכן לעולם, וכן הרבה מאמרים כמו, ארבעה דברים צריך להתחזק בהם בכל יום, ואחד מהם הוא דרך ארץ, ומפרש רש"י, פרנסה, שיתחזק בהם האדם תמיד בכל כוחו. ואם הכל ניגזר ומושגח וה' יודע הכל, למה לי להתחזק בפרנסה בכל כוחי? מה עוד שיש מאמרים מורים, שפרנסה משמים, כמו ההוא ציידא שזה היה פרנסתו ויצאה בת קול שציפור זו תלכד ברשתו (כמדומני בזוהר), ומה שנקצב בראש השנה זה מה שיהיה לא שקל אחד יותר. וכן לאו דווקא פרנסה אלא כל דבר שאדם עושה ופועל ועוסק בו, גם מה שאני כותב כאן. הכל צריך בירור והגדרות.

היות ונושא זה הוא נושא יסודי, אין לכתוב באשכול זה סברות כרס כלל, רק מקורות ברורים מדברי גדולי ישראל, כמובן עם פירוש כפי שכל אחד הבין מדבריהם, אך לא סברות סתם בעלמא ללא ביסוס. 



עיין מורה נבוכים ח"ג  יז,ח  [אני בכוונה לא מצטט מחמת עומק הדברים]
אולם יש חולקים ע"ז כמדומה לי הבעל שם טוב 
והדברים כמובן עמוקים וצריכים ביאור ואשמח לשמוע הסבר  בנקודת מחלוקתם 
יישר כח
זהירות יפה, אבל כאן הרי תלמידי חכמים שרוצים להגדיר ולבסס את אמונתם על המסורת וכנ"ל בריש האשכול, ולמה לא תצטט? (אבל תסביר באר היטב ואם יהיה דבר לא נכון או לא מובן בודאי יענו ויאמרו).
מה אומר הרמב"ם? והאם הבעש"ט חולק על הרמב"ם או שיש ראשונים שס"ל כהבעש"ט? למה כוונתך (הבעש"ט הוא אחרון). אל תקצר במקום שאמרו להאריך, להגדיר, לברר ולסמוך עם מקורות.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
HaimL אמר:
אשרי יושבי אמר:
מה זה השגחה פרטית??
לדבריך, אין על האדם השגחה פרטית ובחינוך דלעיל כתוב שיש! אתה חולק עליו או מביא ראיה לסתור? נא הסבר את דבריך.
ושוב, מהי השגחה פרטית ומהי השגחה כללית - אלו צמד מילים שעדיין לא מוגדרים.
זאת כן ראיה לדברי החינוך, שכתב שאין השגחה פרטית כלומר שהקב"ה משגיח בכל רגע ורגע על כל מה שקורה עם כל פרט ופרט, זה רחוק מהשכל. איך העלית להיפוך ?
לשון החינוך:
ואנחנו בעלי הדת האמתית, לפי מה ששמעתי,
 נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם. וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. 
החינוך כותב כאן, שעל מיני בעלי החיים יש השגחה כללית ואילו על מין האדם יש השגחה פרטית.
ואני שואל מה זה כללית ומה זה פרטית? לא הבנתי.
אתה צודק, אני קצת ערבבתי בין מושגים שונים. אסביר.

השגחה פרטית יכולה להתפרש בשני אופנים. ההשגחה על כל פרט ופרט (שהחינוך שולל בשאר המינים, ומחייב במין האדם) וההשגחה על כל מאורע ומאורע שמתרחש בפרט המושגח (שברור שהוא צריך להיות מושגח בפני עצמו, כדי שכל מאורע שמתרחש בו יהיה מושגח). והנה, החינוך כותב במפורש שזה שעץ נופל זה לא מושגח. אני מבין מזה גם שאם אדם מגרד בראש, זה גם לא מושגח. וזה בדיוק מה שאני מבין מהגמרא בחולין אם אדם נוקף את אצבעו, זה עונש, וזה מושגח. אם אדם סתם מבריש את שערו, זה לא בגלל שההשגחה העליונה גזרה על כך.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אשרי יושבי אמר:
HaimL אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
רק קצת משמע!
מאחר והדגשת את המילים, והוספת סימן קריאה, שומה עליך להסביר את הצד שזאת לא ראיה לכך שאין השג"פ
לא משמע וגם בחינוך לא כתוב כן.
נו, אז הסבר מדוע זה נאמר בגמרא דווקא על הנוקף, אם נאמר שכל מאורע ומאורע שמתרחש אצל האדם מוכרז מלמעלה.
 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
לישועתך קויתי השם אמר:
הנה ציטוט מאתר דין:
"דברי החינוך אמורים על ההשגחה הפרטית הקיימת בבני האדם, שהקב"ה קובע על כל מעשה ומעשה שעושים, אך בשאר הבריאות הקב"ה טבע בבריאה את טבעם ואת כלליהם, והם ממשיכים להתנהל לפי הקביעה והכללים שקבע בהם הקב"ה בתחילה.
הטעם בהנהגה זו היא מפני שכל הבריות שאינם בעלי שכל ובחירה אינם התכלית של הבריאה וכל מטרת מציאותם ותפקידם הוא רק לשמש לצרכי האדם כדי שיוכל למלא את תפקידו בעבודת ה' ולכן האדם הבוחר מושגח ונידון במשפט על כל פרט ואילו אצל בעלי החיים לא שייך השגחה ומשפט על מעשיהם אלא ההשגחה עליהם היא לקיום המין בכללו וכל פרטי בעלי החיים מתנהגים לפי הכללים שקבע הקב"ה בבריאה הנקראים טבע. אך בודאי שהטבע אינו פועל באופן עצמאי הרי הטבע בגמטריא 'אלוהים' שפירושו הוא בעל הכוחות כולם כי הוא ית' לבדו המניע את הטבע אולם הוא פועל בטבע לפי הכללים-החוקים שהציב הטובים ומתאימים לקיום כל מין ומין.

מקורות:

שפתי חיים אמונה והשגחה מאמר ד'.

זהו ציטוט מ'שפתי חיים' או שזהו הבנת "אתר דין" (?) מדברי השפתי חיים? 
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
לישועתך קויתי השם אמר:
יש לציין שגם הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג' פי"ז) כותב כדברי החינוך וזה לשונו:

שאני אאמין שההשגחה האלוקית אמנם היא בזה העולם התחתון, ר"ל מתחת גלגל הירח, באישי מין האדם לבד, וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט, אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם, דעתי בהן דעת אריסט"ו, לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת השם ורצונו האישי עתה, ולא זה הרוק אשר רקק אותו ראובן התנועע עד שנפל על זה היתוש במקום מיוחד והרגו בגזרת השם, ולא שזה הדג שחטף ובלע זאת התולעת מעל פני המים ברצון אלקי אישי, אבל אלו כלם אצלי במקרה גמור וכו'.

אך בהמשך כותב הרמב"ם שאין זה סותר את ההשגחה הכללית שיש על הטבע, וזה לשונו:

ולא תחשוב שזה הדעת יסתור אותו, אומרו נותן לבהמה לחמה וגו', ואמרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש וגו', ואמרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ומאמר החכמים יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים, והרבה כמו אלו המאמרים הנכתבים הנמצאים, ואין בהם דבר סותר דעתי זה, כי אלו כולם השגחה מינית לא אישית, וכאלו הוא מספר פעולותיו בהכינו לכל מין מזונו ההכרחי וחמר עמידתו.

וכדעה זו כותב גם הרמב"ן על התורה בראשית יח,יט, וכן הרמ"ק בספרו שיעור קומה ערך נד והוסיף שבשעה שזה נוגע לאדם זה השגחה פרטית.

ה' לא יודע מה יהיה עם עלה פלוני או תולעת פלוני? האם לא הכל ברצון ה' אלא במקרה גמור? השגחה כללית - מהי?
 

אשרי יושבי

משתמש רגיל
פותח הנושא
לישועתך קויתי השם אמר:
אמנם הגר"א בביאורו לספר הזוהר שלח קנז,ב כותב שגם הקורה לבעלי החיים נגזר על ידי השגחת הקב"ה, וכך הוא כותב גם בפירושו לסיפרא דצניעותא פרק ה'.
תוכל לצטט או לצלם את לשון הגר"א או לינק ממוקד על הקטע?
 

אמונה ובטחון

משתמש ותיק
לצערי אין לי מסורת ובהירות עדיין בהבנת דברי הרמב"ם לכן לא ציטטי
ומי שיש לי הבנה, אדרבה שיצטט ויסביר
וציינתי לכך בסוף דברי.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
ישנו פסוק במשלי איוולת איש תסלף דרכו ועל השם יזעף ליבו ,שואלים חז"ל הרי אין בנ"ך מה שלא נרמז בתורה ועונים שזה נרמז בתורה במשפט של אחיי יוסף מה זאת עשה השם לנו, כשמוצאים את כספם באמתחתם . הביאור הוא לכאורה פשוט שדרך בני אדם הקונים תבואה וכן ההיגיון הפשוט מחייב לבדקה במקום הקנייה ,ממילא הם הביאו זאת על עצמם בבחינת איוולת איש ויוצא שזו אינו מאת השם אלא באשמתם , דבר זה שמעתי ממורי הרב וולבה זצ"ל. כלומר אדם צריך לנהוג בהנהגה סבירה ומקובלת ולא לעשות שטויות ולסמוך על השם ודומני שהיום היחס הוא כאילו זה אינו כך בניגוד לדברי חז"ל . 

עוד נקודה ביחס לטבע הדומם: הפיזיקה המודרנית גילתה שפעילותם של חלקיקים מהאטום וקטנים ממנו, אינה נגזרת מסיבתיות אלא מהסתברות כאשר אפשר לצפות התנהגות של חלקיקים רבים שהם קובעים מה קורה בעולמו של האדם אבל לא חלקיקים בודדים שאינם קובעים.
מסתבר שעקרון ההתפלגות ההסתברותית הוא חוק טבע כללי שדרך אגב אין לו הסבר הגיוני אלא הוא פשוט רצונו הקבוע של השם . לצערנו בגלל גישתו האתאיסטית של המדע היום הם הולכים לכיוון הסברים של אקראיות במובן של אין סיבה ואין תכלית שהם חסרי הגיון לחלוטין. במקום להבין שהתגליות הללו מראות לנו על תכלתיות בהנהגת הטבע ,כי אין השפעה ביחס לאדם מהתנהגות של מספר קטן של אלקטרונים אבל יש השפעה מהתנהגותם של כמות גדולה ולכן אין צורך להתייחס לפעילותו של האלקטרון הבודד . כמו שמפקד צבא הצריך לשלוח סדרי גודל של כוחות לכמה מקומות בוחן זאת ברמת הכמות ולא משנה לו אם חייל בודד מסוים יהיה במקום זה או אחר. עקרון זה מסתמא תקף גם לגבי העלה הבודד.
 
חלק עליון תַחתִית