זכור לי כרגע 2 מקומות במשנה
שמדבר על מנהג המקום:
א מסכת סוכה פ"ג מי"א:
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל, יִכְפֹּל;
לִפְשֹׁט, יִפְשֹׁט;
לְבָרֵךְ אַחֲרָיו, יְבָרֵךְ.
הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.;.
ב מסכת פסחים פ"ד
ריש מ"א:מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׁוֹת מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת,
עוֹשִׂין,
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׁוֹת,
אֵינָן עוֹשִׂיןריש מ"ג:מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם,
מוֹכְרִין;
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר,
אֵינָן מוֹכְרִין וכו'
האם מישהו יכול להסביר
מדוע בסוכה הוא אומר סתם:
"לפשוט – יפשוט"
ובפסחים הוא מאריך:
"מקום שנהגו שלא לעשות/למכור
-אינן עושין/מוכרין"
ולא פשוט: "שלא לעשות/למכור"