אין בית דין שקול?!

[מנחם מענדל שפרינגר]

במסכת סנהדרין פ"ה מ"ד:

אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים:
"יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת",
מַעֲלִין וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ עִמָּהֶן,
וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם.
אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו,
שׁוֹמְעִין לוֹ.

ופירש הברטנורא:

אֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם.
וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו
אֲבָל יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו,
אֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם לְעוֹלָם

והרי אין בי"ד שקול?!

[דיין]

הוא היה יושב שם בשביל כבודו, לא היה נמנה עם הבי"ד

[דוד ה.]

הוא היה יושב שם בשביל כבודו, לא היה נמנה עם הבי"ד

מחלוקת, כך היא שיטת התוס' יו"ט מכח הקושיא של בית דין שקול, אכן בר"ן כתוב שהוא נמנה עמהם.

[במחשכים הושבני]

בי"ד שקול נצרך בשביל ההכרעה, ומ'להטות' ילפינן שכבר מתחילה בעינן בי"ד שקול.
כאן כשהתיישבו לדון היו ב"ד שקול ואין שום חיסרון, ואם בהכרעה שוב יהיו שוים,
יעשו מה שתמיד עושים: 'יוסיפו הדיינים'.

[דוד ה.]

בי"ד שקול נצרך בשביל ההכרעה, ומ'להטות' ילפינן שכבר מתחילה בעינן בי"ד שקול.
כאן כשהתיישבו לדון היו ב"ד שקול ואין שום חיסרון, ואם בהכרעה שוב יהיו שוים,
יעשו מה שתמיד עושים: 'יוסיפו הדיינים'.

דבריך צודקים ולכן הודגשה השאלה על שיטת הרע"ב שנשאר לעולם

[הצעיר שבחבורה]

דבריך צודקים ולכן הודגשה השאלה על שיטת הרע"ב שנשאר לעולם

שיטת הרע"ב? ומי החולק בדבר?
(סנהדרין דף מב עמוד א)

ואחר כך מכניסין כו' אותו היום ותו לא והתניא אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם ואם אין ממש בדבריו אין יורד כל היום כולו כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו אמר אביי תרגומה אאם אין ממש בדבריו 

[הצעיר שבחבורה]

אכן בר"ן כתוב שהוא נמנה עמהם.

היכן?

[דוד ה.]

אכן בר"ן כתוב שהוא נמנה עמהם.
היכן?

חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף לג עמוד ב
מתניתין דיני נפשות הכל מלמדין זכות וכו' פי' שהמלמד זכות נמנין במנין הדיינין והדין נוטה בו לזכות והכי אמרינן לקמן בפרק היו בודקין אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהם ואמרינן בגמר' דאינו יוצא משם לעולם. והכי נמי מוכח בהא דאמרינן בסמוך אחד מן התלמידים שזכה ומת רואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו דמשמעו שאמר טעם זכותו ושהוא נמנה במנין המזכין שרואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו. ויש שסוברים שהתלמיד שלמד זכות שאינו נמנה במנין הדיינין והא דאמרינן רואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו לא לענין המנין אמרו אלא שאם זכה ומת כלומר שאמר שיש לו ללמד זכות וקודם שאמר הטעם מת אמרינן רואין אותו כאלו הוא חי וחוששין שאלו היה חי היה אומר טעם זכות ויקבלוהו כל הסנהדרין ויהי' פטור. וזה אינו נכון כלל דלישנא לא משמע הכי דהוו להו למימר פוטרין אותו ולא הוו למימר רואין אותו כאלו הוא חי דאדרבה יותר נוטין לו כשהוא מת מכשהוא חי כדאמרינן כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה. ועוד קשה לפי' זה ומאי דאמרינן בגמר' ולימא אלו היה חי הוה הדר ביה ואם כפי' הזה שלא אמר טעם זכותו ה"ל למימר דילמא לא חזו סהנדרי טעמא דידיה. הילכך נראה ברור שהכל מלמדין זכות בדיני נפשות והן נמנין עם המזכין והוא שיהיו הנמנין מן התלמידי' או משאר החכמים אבל בעדים אי אפשר לפי שאין עד נעשה דיין וכדכתיבנא לעיל.

[הצעיר שבחבורה]

אכן בר"ן כתוב שהוא נמנה עמהם.
היכן?

חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף לג עמוד ב
מתניתין דיני נפשות הכל מלמדין זכות וכו' פי' שהמלמד זכות נמנין במנין הדיינין והדין נוטה בו לזכות והכי אמרינן לקמן בפרק היו בודקין אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהם ואמרינן בגמר' דאינו יוצא משם לעולם. והכי נמי מוכח בהא דאמרינן בסמוך אחד מן התלמידים שזכה ומת רואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו דמשמעו שאמר טעם זכותו ושהוא נמנה במנין המזכין שרואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו. ויש שסוברים שהתלמיד שלמד זכות שאינו נמנה במנין הדיינין והא דאמרינן רואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו לא לענין המנין אמרו אלא שאם זכה ומת כלומר שאמר שיש לו ללמד זכות וקודם שאמר הטעם מת אמרינן רואין אותו כאלו הוא חי וחוששין שאלו היה חי היה אומר טעם זכות ויקבלוהו כל הסנהדרין ויהי' פטור. וזה אינו נכון כלל דלישנא לא משמע הכי דהוו להו למימר פוטרין אותו ולא הוו למימר רואין אותו כאלו הוא חי דאדרבה יותר נוטין לו כשהוא מת מכשהוא חי כדאמרינן כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה. ועוד קשה לפי' זה ומאי דאמרינן בגמר' ולימא אלו היה חי הוה הדר ביה ואם כפי' הזה שלא אמר טעם זכותו ה"ל למימר דילמא לא חזו סהנדרי טעמא דידיה. הילכך נראה ברור שהכל מלמדין זכות בדיני נפשות והן נמנין עם המזכין והוא שיהיו הנמנין מן התלמידי' או משאר החכמים אבל בעדים אי אפשר לפי שאין עד נעשה דיין וכדכתיבנא לעיל.

כסבור הייתי שלזה כיוון מר. וזה לא סתירה לדברי התוי"ט.

הר"ן מיירי באותה הפעם, האם נמנה עמהם או לא.
והתוי"ט והרע"ב מיירו לגבי 'לעולם'.

[דוד ה.]

שיטת הרע"ב? ומי החולק בדבר?

מאירי למשל שזה רק עד סוף העניין הזה ולא לעולם ממש.

לגבי הר"ן יתכן ואתה צודק, דייקתי מכך שלא ביאר ביאור אחר בלעולם ובאותו היום כותב שעולה פירושו למניין שאף בלעולם עולה למניין, ויש מקום לבעל דין לבוא ולחלוק.

[הצעיר שבחבורה]

מאירי למשל שזה רק עד סוף העניין הזה ולא לעולם ממש.

יישר כח.
אך כמדומה, שנכון יותר לומר ש"שיטת המאירי" היא ש"ר"ל כל זמן שאותו ענין לפניהם שלא גמרוהו".
ולא ש"שיטת הרע"ב" היא ש"לעולם" הכוונה שנשאר שם לעולם.

ובר מן דין, הרע"ב בס"ה העתיק את לשון הגמרא, ומה מצאת בו שנחלק על המאירי?

[דוד ה.]

יישר כח.
אך כמדומה, שנכון יותר לומר ש"שיטת המאירי" היא ש"ר"ל כל זמן שאותו ענין לפניהם שלא גמרוהו".
ולא ש"שיטת הרע"ב" היא ש"לעולם" הכוונה שנשאר שם לעולם.

ובר מן דין, הרע"ב בס"ה העתיק את לשון הגמרא, ומה מצאת בו שנחלק על המאירי?

המאירי לא יחידאה בזה אלא שהוא כותב שלעולם זה לזמן, התפארת ישראל כותב שלעולם הכוונה היא שהוא לא יושב על הקרקע אלא על ספסל ולא שהוא ממניין הדיינים, בפסקי ריא"ז כותב שהוא נסמך אבל לא מצטרף לדיינים עצמם.

ברע"ב אתה צודק פשוט הוא הביאו בתחילה ומזה שלא הסביר ושינה נקטתי בו כפשוטו אבל דבריך נכוחים.

[הצעיר שבחבורה]

התפארת ישראל כותב שלעולם הכוונה היא שהוא לא יושב על הקרקע אלא על ספסל ולא שהוא ממניין הדיינים, בפסקי ריא"ז כותב שהוא נסמך אבל לא מצטרף לדיינים עצמם.

זה כבר יישובים לשאלה, וכדרך התוי"ט.