מה הפשט שהקב’ה ’לא הספיק’ לברוא גוף למזיקים?

נחמן זוטא

משתמש ותיק
במשנה אבות פ”ה מ”ו, עשרה דברים נבראו בער’ש ביה’ש וכו’ וי’א אף המזיקים. ופירש רע’ב, ”אף המזיקין אלו השדים שלאחר שברא הקב’ה אגם וחוה היה מתעסק בבריאתן וכשברא רוחותיהן לא הספיר לברוא גופיהן עד שקדש היום ונשארו רוחות בלא גוף.
ואין מובן לי, וכי שייך לומר שהקב’ה ’לא הספיק’ והלא אינו תלוי כלל בזמן.

ואולי ביאור העניין, שרצונו יתברך היה לברוא את השדים בצורה כזו של ’לא הספיק’, דהיינו באופן של חפזון, דאז כל מציאות בריאתן אינה שלמה וכך שייך בריאה חדשה מחד גיסא דומה לאדם בעל רוח ומאידך למלאך נטול גוף.
ויתכן שכל המציאות של חפזון ובהילות בער’ש (שבכמה מקומות בגמ’ יש בה נפק’מ להלכה) היא גופא נוצרה בבריאת השדים באופן של ’לא הספיק’.
ואכתי לא ניחא לי.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כמדומה שמקורו הוא מדברי המגן אבות לרשב"ץ
ואמרו במדרש בראשית רבה [פרשה ז פסקה ה ד"ה ויאמר אלהים], כי אחר שברא אדם וחוה, נתעסק בבריאתם, וכשברא רוחותיהן קדש היום ולא הספיק לברוא להם גופות, ונשארו רוחות בלא גוף, ללמדך דרך ארץ, שהעוסק במלאכתו וקדש היום יניחנה ולא יגמור אותה. 
והא לך לשון המדרש
ר' אומר אלו השדים שברא הקדוש ברוך הוא את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש השבת ולא בראן, ללמדך דרך ארץ מן השדים שאם יהיה ביד אדם חפץ טוב או מרגלית ערב שבת עם חשיכה אומרים לו השלך ממך, שמי שאמר והיה העולם היה עסוק בברייתו של עולם וברא את נשמתן בא לבראת את גופן, וקדש שבת ולא בראן. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
וראה זה מצאתי
עבודת ישראל ליקוטים לאבות פרק ה משנה ו
ויש אומרים אף המזיקין. ואיתא (בראשית רבה ז, ה) שמזיקין נבראו בלא גופין מחמת שצריך לברוא האדם וחשכה הלילה. ותמוה כי הבורא יתברך שמו במאמר אחד יוכל לבראות. אך דהענין הוא, כי אם היה המזיקין גופין עצמים לא היה העולם הם בני אדם יכולים להתקיים כנגדם, שהגוף רומז על דבר הממשי וענין מיוחד וממשות בפני עצמו ולזה נבראו בלא גופין, רצה לומר שלא יהא בהם שום ממשות וכח בפני עצמם בכדי שיהא העולם יכולין לעמוד נגדם. כי אם על ידי חטאת האדם נותנין להם גופים, רצה לומר שמזה נותנין להם כח וממשות, אבל כשהאדם שב בתשובה, אז מוציא מהם כל החיל והכח שנתן בהם: 
ואני בעניותי איני יודע לכוון דבריו אל דברי המדרש.
 
חלק עליון תַחתִית