האם מותר לטלטל ד אמות ברשות הרבים?

יעקב שלם

משתמש ותיק
כוונתי ל-ד אמות בדיוק

כמובן שיותר מ-ד אסור ופחות מ-ד מותר

כוונתי כאמור ל ד"א בצמצום

יש בזה לשונות סותרים לכאורה 
מחד אסור להוציא ד אמות
ומאידך לכל אדם יש ד אמות שזה רשותו שמותר לטלטל
 

בשלמא

משתמש ותיק
לשונות סותרים או חלוקים?
כבר הביאו שמלשון הרמב"ם משמע שמותר.
 

הכהן

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
כוונתי ל-ד אמות בדיוק

כמובן שיותר מ-ד אסור ופחות מ-ד מותר

כוונתי כאמור ל ד"א בצמצום

יש בזה לשונות סותרים לכאורה 
מחד אסור להוציא ד אמות
ומאידך לכל אדם יש ד אמות שזה רשותו שמותר לטלטל
בחזו"א כתב שזה שני דינים חלוקים. להעביר ד"א אסור מדאורייתא, וזה גם אם הוא עומד ברה"י, ולהוציא מד"א שלו אסור מדרבנן גם אם לא העביר ד"א כלל.
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
כוונתי ל-ד אמות בדיוק

כמובן שיותר מ-ד אסור ופחות מ-ד מותר

כוונתי כאמור ל ד"א בצמצום

יש בזה לשונות סותרים לכאורה 
מחד אסור להוציא ד אמות
ומאידך לכל אדם יש ד אמות שזה רשותו שמותר לטלטל
שו"ת הרמב"ם סי' תסד:
כמו שנתבאר בכמה מקומות כי הטלטול בתוך ארבע אמות (מותר) לכתחלה בכל דבר, (אפילו) כשאין שעת דחק כלל 
ובהערה שם אות ח - רמב"ם ה' שבת פי"ב הט"ו: מותר לאדם לטלטל ברשות הרבים בתוך ד' אמות על ד' אמות. עי"ש בה"ה: ובהשגות אמרו שלא התירו אלא במקום דחק, - מכאן ראיה נגד ה"ה שכתב שם ולא אמרו במקום הדחק אלא במעביר הרבה בפחות פחות מארבע, הרמב"ם כאן לא חילק כלל בין מעביר הרבה למעביר מעט, אמנם עי' בתשובתו לחכמי לוניל ת' ש': שזו ההולכה פחות פחות מד' אמות צנעה גדולה יש בה ולא אוושא מלתא. 
בית יוסף סי' שמט ס"א:
וכתב הרב המגיד בפרק י"ב (שם) שכתב הראב"ד (בהשגות הי"ז) שלא התירו לטלטל בתוך ארבע אמות בר"ה אלא במקום הדחק ואינו מחוור אלא בכל גוונא מותר וכן דעת התוספות (צז: ד"ה ר' שמעון) והרשב"א זכרונו לברכה.
קיצור שו"ע סי' פב ס"א:
ברשות הרבים ובכרמלית אסור לטלטל שום דבר ארבע אמות, בין לשאת אותו בין לזרוק אותו בין להושיט אותו. ולטלטלו איזה פעמים פחות פחות מארבע אמות גם כן אסור.  
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מצינו שהזורקה דבלה בר"ה ד' אמות ונדבקה לכותל חייב, ונחלקו הראשונים אם הדבלה שדבוקה לכותל ממעטת היות ודבוקה לכותל וטפילה לו וחסר בד' אמות מצומצמות ופטור, ורק במעט יותר מד' אמות יהיה חייב בכה"ג, או שאין הדבלה טיפלה לכותל וחייב בד' אמות מצומצמות. ומשמע בפשיטות דד' אמות בר"ה חייב, ורק בתוך ד' אמות פטור.
ואם כבר נגענו בזה, לפי ר"ת ד' אמות היינו באלכסונן, שזה ד' אמות ותרי חומשי. כך שד' אמות מצומצמות פטור.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
ומשמע בפשיטות דד' אמות בר"ה חייב

אכן בס,ד בדיוק למדתי היום הגמ' הזאת וגם דייקתי כמוך ברש"י

שאלתי היא בסברא הרי מבואר בעירובין שהמקור לד"א כיון שלכל אדם יש שטח של ד' אמות
א"כ היה צריך להיות שבכל ד מצומצמות יהיה מותר לטלטל
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ואם כבר נגענו בזה, לפי ר"ת ד' אמות היינו באלכסונן, שזה ד' אמות ותרי חומשי. כך שד' אמות מצומצמות פטור.
וכן פסק הרמב"ם (מדאורייתא).
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
שאר לעמו אמר:
ומשמע בפשיטות דד' אמות בר"ה חייב

אכן בס,ד בדיוק למדתי היום הגמ' הזאת וגם דייקתי כמוך ברש"י

שאלתי היא בסברא הרי מבואר בעירובין שהמקור לד"א כיון שלכל אדם יש שטח של ד' אמות
א"כ היה צריך להיות שבכל ד מצומצמות יהיה מותר לטלטל
התבוננתי בדבריך ויש בהם צדק. ומה שהבאתי ראיה יכול להתפרש גם כדעתך.

כלומר אנו מגדירים את החפץ כנקודה קטנה ללא גודל שהוא, וד' אמות מתחילתם לסופם אפשר לטלטל, וחוצה להם חייב.
ואם החפץ גדול מודדים מנקודת אחת שבו שאם זרקה במשך ד' אמות פטור, ומחוץ לד' אמות חייב.
אלא שא"א לצמצם, ולכן תנינן 'זרק לתוך ד"א ויצא חוץ לד"א פטור, זרק חוץ לד"א ונח ונכנס לתוך ד"א חייב (והוא שנח מעט חוץ לד"א). וקשיא דהוי סתירה מרישא לסיפא ומיניה וביה, אלא מהא ליכא למשמע מינה כי א"א לצמצם ואמרו בלשון חוץ ותוך, ולא ארבע ממש.
ומשו"ה אמרו נמי שיוליך התינוק פחות פחות מד"א, היינו כי א"א לצמצם.
 
 

רבינא

משתמש ותיק
שבת ו עמוד א אלא מידי דהוה אמעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע התם לאו אף על גב דאי מנח ליה בתוך ארבע אמות פטור כי מנח ליה בסוף ארבע אמות חייב הכא נמי לא שנא
 
חלק עליון תַחתִית