מה זה סרך פסול? אם זה בגדר פסול, אז זה פסול לגמרי, ואם לא אז מה נוי יש כאן.כמעיין המתגבר אמר:עני המהפך- כמדומני שהוא דין דרבנן והוא ספציפי עם הגדרות.מ.ה. אמר:מה עם עני המהפך בחררה?כמעיין המתגבר אמר:אני למדתי בבית מדרש של הגדרות, או שזה גזל או שזה צער, מה שאתה כותב הייתי מנסח את זה חומר איסור לו תונו (לא תצערו) במקרה זה, אבל התורה ציותה אותנו או בגזל או בלא תונו אין איסור נוסף, ולא אכחד שכבר בחזו''א יש דברים כאלו אביזרייהו של גזל, ואיני מבין את זה, זה גזל או לא, זה בכלל לא תגזול או לא, איני מבין דבר שהוא לחצאין.
זה גם משום לא תונו, או שזה לתא דגזילה?
מה עם גזילת העני, שגוזל ממנו את אמירת השלום, כמו שמבארת הגמ', זה גזילה ממונית ממש? יש בזה חיוב השבה?
כשמחמירים בד' מינים בפסולי חסר, אע"פ שזה בוודאי כשר מעיה"ד, זה לא משום שיש מקום להדר גם במה שאינו בהגדרת הפסול ממש? (זה לא מדין זה א-לי ואנוהו, אף אחד לא היה מהדר בנוי כעין זה בטלית או בשאר חפצא דמצווה)
נכון שעיקר הלימוד בש"ס הוא בהגדרות הדינים, שזה עצם התושב"ע, אבל זה לא סותר שיש גם דברים מעבר להגדרות.
גזילת העני- הוא מדין דרך ארץ, והלשון היא מליצית, כמו הרצחת וגם ירשת, הגם שאין זה מדיני ירושה, וכך דרך מליצת הנביאים.
ד' מינים- הוא זה אלי ואנווהו, כשם שיש אנוהו גשמי יש אנווהו רוחני דאין בו סרך שם פסול, אגב מנהג זה אינו קדמון ועליו השאלה לא עלי, ומה שהקשית מאי שנא משאר מצוות שלא מדקדקים בהם, כבר זעקו על זה חכמי הדורות, וודאי שזה מנהג תמוה להחמיר רק בלולב ולא בשאר מצוות, ואין אדם שיעלה על דעתו שעדיף לקנות אתרוג בסכום גדול מאשר ליתן ממון זה לעניים ולהסתפק במה שכשר על פי דין ללא חשש, אבל מה לעשות עולם כמנהגו נוהג, ואין הקושיה אלא על הציבור שנוהג כך ולא שערוהו אבותינו.
אם לא שנאמר שחוץ מהגדרת הפסול יש עוד חלק בפסול, שאיננו פסול ממש, אבל הוא חיסרון בנוי כפי שהגדרת.
כמובן שאם נרצה, נוכל להתעקש להכניס את הכל בתוך ההגדרות, אבל איני רואה צורך ועניין בזה.
כי כמש"כ קודם, אמנם ההרגל שלנו בדרך כלל הוא להתעסק בהגדרות, שהם העיקר,
אבל אין צורך בגלל זה להתעקש לומר שההגדרות שהורגלנו אליהם הם הכל,
ולהכחיש בכך עולם שלם של הרגשות שאינם נכנסות בתוך ההגדרות.