קריאה לתיקון הקריאה בחלק ממוסדות החינוך. שיהא לימודך תם!

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
(כתבתי רק 'חלק ממוסדות החינוך' כי אינני מכיר את כולם...)

למרות שדרוגי הלמידה בתחומי הקריאה לתשב"ר שיחיו, יש משהו חשוב שלכאורה נשמט איכשהו מהתכנית, ואין לילדים תרגול ושימוש חכמים בו כדלהלן.
ויודגש שהבורות קיימת גם אצל ילדים היודעים לקרוא היטב דבר דבור על אופניו.
אלא שאינם מכירים את הדין הפשוט דלהלן ללא חולק:
תָּנֵי רַב עוֹבַדְיָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא: ״וְלִמַּדְתֶּם״ שֶׁיְּהֵא לִמּוּדְךָ תָּם — שֶׁיִּתֵּן רֶיוַח בֵּין הַדְּבָקִים.
עָנֵי רָבָא בָּתְרֵיהּ: כְּגוֹן ״עַל לְבָבֶךָ״, ״עַל לְבַבְכֶם״, ״בְּכָל לְבָבְךָ״, ״בְּכָל לְבַבְכֶם״, ״עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ״, ״וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה״, ״הַכָּנָף פְּתִיל״, ״אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ״.
(ברכות טו:)

וכאמור: שיהא לימודך תם - ולאו דוקא קריאת שמע שלך.

ומסתמא ה"ה שתהא תפילתך תמה, אך טרם עיינתי בזה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
"וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם", פשוטו שבדברים האמורים בפרשה הכתוב מדבר.
[ואעפ"כ, מן הראוי להזהר בזה, וכפס"ד השו"ע בסי' סא סכ"ב].
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
מסתמא ה"ה שתהא תפילתך תמה.
.
שו"ע הרב סימן סא סעיף כא:​
וְלֹא בִּקְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, אֶלָּא אַף בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָה וּבִתְפִלָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּכָל זֶה. וְהוּא הַדִּין הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים אוֹ בַּכְּתוּבִים, יֶשׁ לוֹ לִזָּהֵר בְּכָל זֶה. וּמַה שֶּׁהִזְהִירוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע הוּא מִפְּנֵי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתָהּ פַּעֲמַיִם בְּיוֹם, חֲכָמִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, לְפִיכָךְ הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר מִפְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בִּקְרִיאָה.
 

בעל אוצר

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
כתבתי רק 'חלק ממוסדות החינוך' כי אינני מכיר את כולם...)

למרות שדרוגי הלמידה בתחומי הקריאה לתשב"ר שיחיו, יש משהו חשוב שלכאורה נשמט איכשהו מהתכנית, ואין לילדים תרגול ושימוש חכמים בו כדלהלן.
ויודגש שהבורות קיימת גם אצל ילדים היודעים לקרוא היטב דבר דבור על אופניו.
אלא שאינם מכירים את הדין הפשוט דלהלן ללא חולק:
תָּנֵי רַב עוֹבַדְיָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא: ״וְלִמַּדְתֶּם״ שֶׁיְּהֵא לִמּוּדְךָ תָּם — שֶׁיִּתֵּן רֶיוַח בֵּין הַדְּבָקִים.
עָנֵי רָבָא בָּתְרֵיהּ: כְּגוֹן ״עַל לְבָבֶךָ״, ״עַל לְבַבְכֶם״, ״בְּכָל לְבָבְךָ״, ״בְּכָל לְבַבְכֶם״, ״עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ״, ״וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה״, ״הַכָּנָף פְּתִיל״, ״אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ״.
(ברכות טו:)

וכאמור: שיהא לימודך תם - ולאו דוקא קריאת שמע שלך.

ומסתמא ה"ה שתהא תפילתך תמה, אך טרם עיינתי בזה.
זה רמ"א מפורש סי' כ"א סעיף כב אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך הגה וה"ה הקורא בתנ"ך יש ליזהר.
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
בנידון עצמו המנגינה המקובלת ברוב התתי"ם כמיטב ידיעתי הולחנה בצורה שתתאים להלכה הנ"ל והיא מקפידה ליתן רווח ככל האפשר וכן להצמיד את "ציצית הכנף" וכדו'.
 

אורח לרגע

משתמש רגיל
משום מה הגמ' לא מזכירה דוגמא שלכאורה היא הרבה יותר 'בוערת':
שבכל מילה שיש בסופה או בתחילתה אות א' או ה' או ע', התוצאה של קריאה רגילה (דהיינו שהיא בנשימה אחת ולא בשתי נשימות) היא בהכרח שיבוש קבוע, ועכ"פ יוצרת ספק מהי התיבה שנאמרה. כי בשמיעת האוזן לבדה אין שום דרך להכריע מה נאמר כאן.
והרי מוכח בגמ' הנ"ל שגם דברים שבלבו ובלב כל אדם אינם מועילים לקיום לימודך תם.

דוגמאות על קצה המזלג:
ולמדתם אותם = ולמדת - מותם.
אותם את = אותה -מת.
ואהבת את אדוני = ואהבת א -תדוני
אשר אנכי = אש - רנכי.
וחרה אף אדוני = א פדוני.
ברוך אתה = ברו -כתה.
מלך העולם = מל - כעולם.מן הארץ = מ -נארץ.


ואף כי מצאתי שהשל"ה כבר מזכיר את הבעיה הזו (לגבי ק"ש) אבל לא ראיתי כמעט מי שיחוש לזה גם בין המבינים בעם
 

אורח לרגע

משתמש רגיל
משום מה הגמ' לא מזכירה דוגמא שלכאורה היא הרבה יותר 'בוערת':
שבכל מילה שיש בסופה או בתחילתה אות א' או ה' או ע', התוצאה של קריאה רגילה (דהיינו שהיא בנשימה אחת ולא בשתי נשימות) היא בהכרח שיבוש קבוע, ועכ"פ יוצרת ספק מהי התיבה שנאמרה. כי בשמיעת האוזן לבדה אין שום דרך להכריע מה נאמר כאן.
והרי מוכח בגמ' הנ"ל שגם דברים שבלבו ובלב כל אדם אינם מועילים לקיום לימודך תם.

דוגמאות על קצה המזלג:
ולמדתם אותם = ולמדת - מותם.
אותם את = אותה -מת.
ואהבת את אדוני = ואהבת א -תדוני
אשר אנכי = אש - רנכי.
וחרה אף אדוני = א פדוני.
ברוך אתה = ברו -כתה.
מלך העולם = מל - כעולם.מן הארץ = מ -נארץ.


ואף כי מצאתי שהשל"ה כבר מזכיר את הבעיה הזו (לגבי ק"ש) אבל לא ראיתי כמעט מי שיחוש לזה גם בין המבינים בעם
אולי התשובה היא שלא הזכירו זאת כי זה בלא"ה בעיה פשוטה יותר:
שממ"נ הוא החסיר אות אחת בין אם בסוף התיבה הראשונה או בתחילת התיבה שאחריה
(כלומר, גם אלמלא שינוי המשמעות הנ"ל)

וכלשון הרמב"ם ק"ש ב ט:
כיצד ידקדק... לפיכך צריך ליתן ריוח בין הדבקים בין כל שתי אותיות הדומות שאחת מהן סוף תיבה והאחרת תחלת תיבה הסמוכה לה. כגון בכל לבבך קורא בכל ושוהה וחוזר וקורא לבבך וכן ואבדתם מהרה. הכנף פתיל.
 

אורח לרגע

משתמש רגיל
ואמנם לנו זה כן נוגע לדעת במה להתרגל קודם כל לדקדק. ולכאורה פשוט שלפני הכל צריך להשתדל לדקדק היכן שהמשמעות משתנה.

ויש להוסיף שמסתמא יש להעדיף ולהקדים לפני הכל את ההשתדלות לדקדק במילים המחוברות לשמות הקודש
כגון:
את אדוני (ולא: אי - תדוני) אדוני אלהיך (ולא: אדונ - ילוהיך) אלהיכם ולעבדו (ולא: אלהיכ -מולעבדו) מצוות אדני (ולא: מצוו - תדוני) ויאמר אדני אל משה (ולא: ויאמ - רדונ - יל משה)
 
חלק עליון תַחתִית