האם "קדושה" היא היפך "טומאה"??

[אור החכמה]

יש להעיר על טעות נפוצה [לכאורה] ש"קדושה" היא היפך של "טומאה",
[כמו למשל שאומרים: "כוחות הקדושה" ו"כוחות הטומאה" או לכאורה כמו שמשמע בפשטות מפר' שמיני שכתוב שם אל תטמאו בהם - והתקדשתם והייתם קדושים - דשמא משמע מזה שהם דבר והיפוכו]
אולם לכאורה אין זה נכון, 
אלא "קדושה" היא היפך "חולין" [המבדיל בין קודש לחול]
ו"טומאה" היא היפך "טהרה" 
ואדרבה אם למישהו יש מידע אחר בנושא אשמח לשמוע

[לבי במערב]

קדושה וטהרה - מילים נרדפות הן בפי ה'עולם'.

[nls]

אני תמיד הבנתי שטהרה הוא מצב של נקיות טומאה זה תוספת מציאות שלילית וקדושה זו תוספת מציאות חיובית

[לבי במערב]

קדושה היא הבדלה, אם לטוב או (ח"ו) למוטב.

[nls]

ברור שהיא הבדלה אבל היא הבדלה כזאת שיוצרת מציאות חדשה, ולא רק הבדלה כדי לא להיות טמא אלא הבדלה כזאת שמוסיפה דברים שאין רק בהימנעות מהרע (או מהטוב), וכשמתכוונים לדבר חיובי קדושה היא הבדלה שמחמתה האדם הוא לא נייטרלי ללא טומאה אלא הוא מציאות גבוהה יותר
ושוב, הכל לפי מה שיש לי בראש אבל זה נראה לי די הכיוון

[אור החכמה]

קדושה היא הבדלה, אם לטוב או (ח"ו) למוטב.

אם קדושה היא הבדלה, מהי חולין [שהיא היפוכו]? 

האמת שרואים ששגור בלשוננו לומר: יום חול, ושבת קודש.

[לבי במערב]

הקדושה היא להבדל מהחולין.

[הערשלה]

עיין בדברי רבי פנחס בן יאיר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות, מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה.
ממילא פשוט שהם חלוקים במהותם.

ועיין בנתיבות עולם נתיב הפרישות פרק ב וז"ל:
"והטהרה היא שמסלקת הנשמה מכל תעוב של טומאה שהיא מצד החוץ, ולפיכך אמר טהרה מביא לידי קדושה וזה הוא יותר מעלה עד שהאדם נכנס במדריגה עליונה שהם קדושים נבדלים מן הגוף". 

[לבי במערב]

ממילא פשוט שהם חלוקים במהותם.

קדושה וטהרה - מילים נרדפות הן בפי ה'עולם'.

[יושב בשבת תחכמוני]

יש לציין ללשונו הזהב של הרמב"ם

רמב"ם הלכות טומאת אוכלין פרק טז
שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים, וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות

ומצינו עוד בתורה בכל דוכתי שכהנים הם קדושים (לקדש אותם, ועוד כיו"ב) ולויים הם טהורים (וכה תעשה להם לטהרם, מקום טהור הוא מחנה לויה), ואולי כך מתפרשת 'חלוקת העבודה' של הכהנים והלויים

ויש עוד דבר מענין ברמב"ם

רמב"ם הלכות אישות פרק טו
וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן

כנראה שכוונתו בתוספת התיבות 'הקדושים והטהורים' בענין איש ואשה, שחלק האשה הוא חלק מעשי הגוף, הטהרה, וחלק האיש הוא חלק הנפש, הקדושה.

ומענין ששניים מספרי הרמב"ם ביד החזקה הם 'קדושה ו'טהרה'. (ותוך כדי כתיבת שורה זו אני מתעורר - ביחס לנידון המקורי של האשכול - שבניגוד להלכות שבספר טהרה שברמב"ם שהם הלכות טומאות (וכן הלכות טהרה - פרה אדומה, מקואות), הרי שההלכות שבספר קדושה הם הלכות איסורים - איסורי ביאה ומאכלות אסורות <ושחיטה>, ואולי ההיפך מקדושה הוא דוקא איסור (איסור קדושה, עי' יבמות כ.).

[שפת הים]

מה עם י' קדושות שכנגד י' טומאות.
כל מקום שיש סילוק קדושה [ושכינה] באה טומאה כדחזינן שם ובכ"ד

[אור החכמה]

לגבי מה שהזכירו כאן בהחילוק בין קדושה לטהרה שאין זה מנושא האשכול - כבר דנו בזה באשכול אחר עיי"ש
viewtopic.php?style=1&t=10613

[נתנאל_ב]

אלא "קדושה" היא היפך "חולין" [המבדיל בין קודש לחול]
ו"טומאה" היא היפך "טהרה"

לכאורה מוכח כן מהחילוק בין סדר קדשים לסדר טהרות.
סדר קדשים עוסק בענייני ביהמ"ק שהם היפך חולין, וסדר טהרות עוסק בענייני טומאה וטהרה.
ויש שהם יחד, למשל הכה"ג ביוה"כ שהיה טובל ועולה לטהרתו, יש בו גם את הקדושת כהונה, וגם את הטהרה שהיא היפך הטומאה, ולכן היה יוצא השם מפיו בקדושה ובטהרה.

[נבהל להשיב]

טהרה-נקיון מלכלוך [טומאה]
קדושה-הפרשה והזמנה לגבוה [ומניעת מצב לכלוך]

וְטִהֲר֣וֹ וְקִדְּשׁ֔וֹ מִטֻּמְאֹ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
רש''י- טהרו ממה שעבר , וקדשו - לעתיד לבא

[שש אנוכי]

ספר הכוזרי מאמר ג

מט. אמר החבר: הטומאה והקדושה שני ענינים זה כנגד זה, לא ימצא האחד אלא בהמצא השני, ומקום שאין קדושה אין טומאה, כי ענין הטומאה איננו כי אם דבר שאסר על בעליו לנגוע בדבר מדברי הקדושה ממה שהוא מקודש לאלהים, כמו הכהנים ומאכלם ומלבושם והתרומות והקרבנות ובית המקדש וזולת זה הרבה. וכן ענין הקדושה דבר שאסר על בעליו לנגוע בדברים רבים ידועים ומפורסמים, ורב מהם תלויים במעמד השכינה, וכבר חסרנו אותה...

כמו"כ ספרי חסידות מלאים בהגדרה 'צד הקדושה' וכנגדו 'צד הטומאה'.

[הכהן]

בוא נציג את השאלה כך:
אדם קדוש שנגע בטומאה נהיה טמא? בוודאי!
כאשר הוא טמא הוא כבר לא קדוש? מה פתאום?

ועכשיו לשאלות הבאות:
אדם טהור שנגע בטומאה נהיה טמא? בוודאי!
כאשר הוא טמא הוא כבר לא טהור ? בוודאי!
 

[ספר וסופר]

ההיפך מקדושה הוא דוקא איסור

זה לא הפך, אלא ההתקיימות של הקדושה בעולם הוא באמצעות איסור, וכעין אסרתיך אכולה עלמא כהקדש

לגבי עצם הנידון - כבר נאמר בפסוק

וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר:

אבל צריך לדעת, שיש שני סוגי הפכים, יש העדר מול חיוב, ויש חיוב מול חיוב
ובמילים מדויקות יותר, יש הפכים ויש ניגודים [שחור לבן, הם לא הפכים אלא ניגודים]
קודש וחול, טומאה וטהרה - הם הפכים
אבל טומאה וקדושה - הם ניגודים

כמובן כל זה בשטחיות גמורה, ויש הרבה סתירות ושילובים בעניינים אלו

[לומד מכל אדם]

בעניין זה יש לציין לדברי התוס' בקידושין דף ב ע"ב ז"ל - דאסר לה אכולי עלמא כהקדש – והרי את מקודשת לי, כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו (נדרים מח.) "הרי הן מקודשין לשמיים" להיות לשמיים. ופשטא דמילתא: מקודשת לי, מיוחדת לי, ומזומנת לי. ומיהו: אם היה אומר "טלית זו מקודש לי" אין נראה שיועיל, דגבי אשה במה דמתיחדת להיות לו היא נאסרת לכל, אבל בככר וטלית לא שייך למימר הכי. עכ"ל. ומבואר דלשון קדושה הוא הפרשה ויחוד של הדבר המתקדש משאר העולם, וכן בפרשת השבוע האחרונה שנצטווינו קדושים תהיו, אין הכונה כאן להיות טהורים, אלא מופרשים ומיוחדים ע"י קיום המצוות, ופשוט דאין לזה שייכות לטהרה שהיא היפך הטומאה כמו שכבר כתבו כאן.

[קפלן]

קדושה הוא מהות החיבור של האדם, כל הי"ס שהם צורת האדם. הם קדושה. וכנגד קדושה עומד חולין כמו שנתבאר כאן. מנגד טהרה הוא מציאות אחרת. בע"ח טהורים, הם טהורים אבל אינם קדושים. אדם הוא קדוש והוא בן של הקב"ה. מנגד בע"ח טהור. הוא תולדה מהקב"ה. ורק קדושה עם צלם אלוקים, שהוא כבוד כמש"כ המהר"ל, הוא בכלל בן. טהרה הוא מציאות בפני עצמה. עי' בסוף הספר עלי שור ח"ב. טהרה הוא ברירות והסתכלות של "פנים בפנים", מנגד טומאה הוא התעלמות וכדברי הגר"מ שפירא זצ"ל שהוא מלשון 'טם' וסתום. לא 'מסתכל' בפני האחר מישראל, וכמובן, הקב"ה. 

[ישר א-ל]

ליקוטי מוהר"ן תורה נא

כי קודם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח כביכול, קודם שהוציא אל הפועל, היה כולו אחד, וכולו אמת, וכולו טוב, וכולו קדש. אפי' שם טהור לא היה שייך לומר, כי טהור אין שייך אלא כשיש טומאה, כמ"ש (יחזקאל ל"ו) וטהרתם מכל טומאותיכם. אבל כשכולו אחד, אין שם בחי' חשבונות רבים, שהוא עיקר הרע והטומאה כנ"ל. כי הטהרה הוא בחי' הממוצע בין הקודש והטומאה, שעל ידו נתתקן הטומאה, כמ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם. והוא בחי' הבחירה, שהוא ממוצע בין שני דברים.

[אור החכמה]

ליקוטי מוהר"ן תורה נא

כי קודם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח כביכול, קודם שהוציא אל הפועל, היה כולו אחד, וכולו אמת, וכולו טוב, וכולו קדש. אפי' שם טהור לא היה שייך לומר, כי טהור אין שייך אלא כשיש טומאה, כמ"ש (יחזקאל ל"ו) וטהרתם מכל טומאותיכם. אבל כשכולו אחד, אין שם בחי' חשבונות רבים, שהוא עיקר הרע והטומאה כנ"ל. כי הטהרה הוא בחי' הממוצע בין הקודש והטומאה, שעל ידו נתתקן הטומאה, כמ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם. והוא בחי' הבחירה, שהוא ממוצע בין שני דברים.

האם יוכל מר לבאר את כוונתו?
תודה
 

[ישר א-ל]

ליקוטי מוהר"ן תורה נא

כי קודם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח כביכול, קודם שהוציא אל הפועל, היה כולו אחד, וכולו אמת, וכולו טוב, וכולו קדש. אפי' שם טהור לא היה שייך לומר, כי טהור אין שייך אלא כשיש טומאה, כמ"ש (יחזקאל ל"ו) וטהרתם מכל טומאותיכם. אבל כשכולו אחד, אין שם בחי' חשבונות רבים, שהוא עיקר הרע והטומאה כנ"ל. כי הטהרה הוא בחי' הממוצע בין הקודש והטומאה, שעל ידו נתתקן הטומאה, כמ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם. והוא בחי' הבחירה, שהוא ממוצע בין שני דברים.

האם יוכל מר לבאר את כוונתו?
תודה

כתוב כאן במפורש שקדושה היא מהות הטוב, ולכן המלה הזאת שייכת גם כשלא מעמידים אותה מול הטומאה, וממילא קדושה אינה היפך טומאה, רק 'טהרה' היא היפך 'טומאה', קדושה היא דבר נבדל (גם בפירושה המילולי, וגם במעשי) שאינו כביכול מתמודד מול הטומאה רק מעליה.

אולי בהמשך אאריך יותר בעז"ה