לפום ריהטא

לקח טוב

משתמש רגיל
לפו"ר נראה שלומדי תורה רגילים להשתמש בביטוי "לפום ריהטא" במובן של "בלי עיון מעמיק"
אבל בזיכרוני שיש בגאונים או בראשונים שמשמים בביטוי הנ"ל במובן הפוך ממש, כלומר "לאור עיון מעמיק בריהטת הסוגיא"

אשמח אם מישהו יכול לעזור לי למצוא מקור הנ"ל
וכן אם יש הצעה לתחליף לביטוי הנ"ל במובן של "בלי עיון מעמיק"
 

בשלמא

משתמש ותיק
רהטא = ריצה
כשהמכוון הוא בלי עיון מעמיק = היינו שעברו על הסוגיא במרוצה
וכשהמכוון הוא על מרוצת הסוגיא  כמו רהטא שמעתתא = היינו שכל הסוגיא רצה באותו קו, אין זה סתירה לעומק.
 

אמונה

משתמש ותיק
לקח טוב אמר:
אבל בזיכרוני שיש בגאונים או בראשונים שמשמים בביטוי הנ"ל במובן הפוך ממש, כלומר "לאור עיון מעמיק בריהטת הסוגיא"

לפי הבנתי וזכרוני אינו בנמצא בשו"מ, ואדרבא אשמח לציון מ"מ
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
נימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב
והרא"ש ז"ל בתוספות הקשה על פירוש רש"י ז"ל למה אמר לה להרגה, והלא לא היתה חייבת מיתה, כי לפום ריהטא נראה שהיתה פנויה, ועוד קשה שר' חזר בו מדבריו, לכך נראה כפירוש רבנו חננאל ז"ל והערוך 
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות תפילין
ואני הייתי מברך ברכה אחת בילדותי כי כן שמעתי ממורי אחי שאמר משום (רבו) ה"ר שמואל מאיברא דכיון דפליגי ביה רבוותא טוב יותר שלא יברך דברכות אין מעכבות ממה שיברך ברכה לבטלה. עד שלמדתי מנחות ונראה לי לפום ריהטא דגמרא שיש לברך שתי ברכות וכן היה נוהג מהר"ם מרוטנבור"ג: 
תוספות מסכת עירובין דף פג עמוד ב
אבל לפום ריהטא דגרסינן בפ' כלל גדול (שבת דף עו:) ובפרק אלו עוברין (פסחים דף מח:) דנקט הש"ס חמש רבעים ועוד חייבין בחלה משמע דהלכה כר' יוסי.
חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף ט עמוד א
אבל יש לומר והוא הנכון לפום ריהטא דשמעתין 


ויש עוד...

והדברים מטין כפי שכתב הרב @בשלמא 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לקח טוב אמר:
לפו"ר נראה שלומדי תורה רגילים להשתמש בביטוי "לפום ריהטא" במובן של "בלי עיון מעמיק"
אבל בזיכרוני שיש בגאונים או בראשונים שמשמים בביטוי הנ"ל במובן הפוך ממש, כלומר "לאור עיון מעמיק בריהטת הסוגיא"

אשמח אם מישהו יכול לעזור לי למצוא מקור הנ"ל
וכן אם יש הצעה לתחליף לביטוי הנ"ל במובן של "בלי עיון מעמיק"
המילה לכאורה נמצאת בש''ס מעט פעמים ואולי רק פעם אחת, והוא בכתובות נד., ורש''י שם פירש- לכאורה כשמאול, פתאום מרוצת משמעות המשנה כשמואל אבל כי מעיינת וכו'.
לפום ריהטא- פשוט דהיינו לפי ריצת הדברים לכאורה ולא אחר העיון.
 
 

מי לה אלי

משתמש ותיק
אין צורך בתחליף, מכיון שמצינו הרבה ראשונים שמשמש במובן זה
כנראה ד'לפום ריהטא' אפשר להתפרש כ'לפי פשוטו', וזה כוונת הראשונים הנ"ל
עי' ביאה"ל סי' תרצ"ב ס"א ד"ה ושהחיינו, "וגם ריהטא דלישנא דמ"א לא משמע כן".
 
נערך לאחרונה:

חמול על מעשיך

משתמש ותיק
כנראה ד'לפום ריהטא' יכול להתפרש כ'לפי פשוטו', וזה כוונת הראשונים הנ"ל
עי' ביאה"ל סי' תרצ"ב ס"א ד"ה ושהחיינו, "וגם ריהטא דלישנא דמ"א לא משמע כן".
וכן נראה גם כן בדעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק יח פסוק יג (פרשת וירא)
(יג) ואני זקנתי. מכאן אחז"ל (מציע' פ' השוכר) שמותר לשנות מפני השלום שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה שינה ואמר ואני זקנתי ואף על גב דלפום ריהטא משמע שגם היא אמרה ואני זקנתי דכתיב אחרי בלותי. י"ל לי יכול להיות תקנה ללדת בנים שהרי אחרי בלותי היתה לי עדנה שהרי פרסתי נדה אבל לבעלי אין תקנה שהרי ואדוני זקן וכן נ"ל דמשמע הלשון היתה לי ולא תהיה.


וכן נראה מהמהרי''ל דיסקין
פר' תצוה
וז''ל ד) ידוע דדיני ממונות מקצוע גדול בתורה, ולפום ריהטא נראה שהדין כך, ולאחר העיון להיפוך עכ''ל
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ד"ה 'החרשת' - לו, א.
ונמצא לשון זו גם בתוד"ה 'שבעת רבעים' - עירובין פג, ב. ד"ה 'כנונא' - ביצה כא, ב. ד"ה 'ולדה' - קדושין סח, ב. ד"ה 'וליחזיי’ כאילו' - נזיר ח, א. ד"ה 'כדי שיצא' - סנהדרין כג, א. ד"ה 'אלא מעתה' - ע"ז כג, ב. ד"ה 'בשלמא' - שם לו, א. ד"ה 'אמר רבה' - שם מא, א. ד"ה 'הגה"ה הא מני' - זבחים לח, ב. ד"ה 'כלום' - ערכין כה, ב (ובד"ה 'שדה מקנה' - שם כו, ב). ד"ה 'בין למר' - תמורה כז, ב. ד"ה 'שינקה' - שם לא, א. ד"ה 'כל חרם' - שם לב, א. ד"ה 'או דלמא' - כריתות יב, א. וראה גם בפרש"י יבמות צב, א (ד"ה 'א"כ מאי יקוב'), זבחים קטו, א (ד"ה 'ה"ג לעולם בזמנו'), ובכ"מ.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כמובן. לא חלקתי על כך.

יש גם בתוד"ה 'מאי טעמא' - שבת נד, ב: "הכא מפרש לפום משמעות ריהטא דמתני’".
 
חלק עליון תַחתִית