מה הן אבות ותולדות בשמיטה, ותמיה על הדרך אמונה

[chaim]

כתב הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק א הלכה ג
וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן, אבל מכין אותו מכת מרדות
למה זמירה ובצירה נחשבות לתולדות, והרי בפ"ז מהלכות שבת הרי הם נחשבות לאבות?
מה כוונת הרמב"ם על שאר התולדות עם שאר האבות, מה הם שאר התולדות ומה הן שאר האבות?
לענ"ד התשובה היא מאוד פשוטה, מזריעה יוצא הרבה תולדות היינו דברים שדומים לזריעה ונלמדים ממנה, ואע"פ שבהלכות שבת כולן נקראים אבות, מ"מ כאן רוצים להסביר שהם היו נלמדים מזריעה כיון שהם דומים לו. אולם יש הרבה עבודות בקרקע כגון חרישה וכדומה שהם לא תולדות של זריעה רק הם אבות של מלאכות אחרות.
וא"כ כוונת הרמב"ם באמרו 'ועל שאר התולדות' היא על נוטע ומבריך שהם נלמדים והם תולדה של זריעה - אע"פ שבהלכות שבת הרי הם נקראים אבות.
ומה שכתב על שאר האבות - כוונתו למלאכות אחרות שאי אפשר ללמוד מזריעה רק שהם עבודת הקרקע.
ומה מאוד תמהתי על הדרך אמונה שביאר שם:
(יח) וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה. דעת רבנו בפ"ז משבת ה"ג ד' דזמירה ובצירה אינן תולדות אלא הן בכלל האב ממש, וכונתו כאן דבשביעית אפי' אותן שהן בכלל האב כאן אינן בכלל וכ"ש תולדות גמורות:
(יט) על שני תולדות אלו. הוא לשון מושאל כנ"ל שכיון שאינם מפורשים גבי שבת קרי להו תולדות:
(כ) עם שאר האבות שלא נתפרשו. היינו אלו שהן בשבת בכלל האבות כגון נוטע ומבריך ומרכיב כמש"כ שם פ"ז:
ולענ"ד שאין כלל כוונת הרמב"ם לזה, וגם לא הבנתי את הרמב"ם לפי שיטתו
אשמח אם חכמי הפורום יכולים להעמיד את הדברים על אמיתתן

[chaim]

השאלה שיש על הפירוש שלי היא מה פירוש אבות לשון רבים, שהרי יש רק חרישה, אולם י"ל שגם חרישה כול בתוכו עוד כמה דברים

[chaim]

ושמחתי כשראיתי שכיוונתי לדברי המקדש דוד בשביעית סימן מח, שזה לשונו:

והנה יש לעיין מאי מלאכה הוא כשסך אותו בזוהמא שלא יאכלנו העוף ותולדה דמאי הוא, ונראה שיטת הרמב"ם ז"ל דכל הדברים רגילין לעשות בקרקע ובאילנות חשיבי מלאכות לענין שביעית, דהנה הרמב"ם ז"ל כתב (פ"א משמיטה ה"ג) וזמירה בכלל זריעה כו' ולמה פרטן הכתוב לומר לך על תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן אבל מכין אותו מכת מרדות ע"ש, היינו דמלבד תולדות מהנך אבות דכתיבי בקרא איכא גם כן אבות אחרות רק שהן מדרבנן.
עכ"ל

[שש אנוכי]

אין בידי עתה תשובה מלאה לדבריך
אבל מקו"ד הרמב"ם הוא מהגמ' מו"ק ג' א'.
שם מתבאר להדיא שנחשבים זמירה ובצירה תולדות,
ומזה נראה שאף שהשם כאן ובשבת הוא 'אבות ותולדות' אינם באותו גדר [ויל"ב].

ובגמ' שם נתפרשו תולדות רבות:  ...מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן ...מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן ...וקשקוש בשביעית מי שרי והא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה תשמטנה מלקשקש ונטשתה מלסקל...

ובהמ"ד הגמ' שם גבי חורש איכא פלוגתא אם לוקה עליו, ומתבאר בגמ' לדעת הפוטר [דפסק כן הר"מ] שחורש נקרא תולדה [אתולדה אחרינא לא מיחייב].

ויתכן שזו כוונת הדר"א שמיאן להחשיב חרישה לאב אחר שבגמ' נחשב לתולדה להדיא כמו זומר ובוצר.
וממילא גם על תולדותיה שנתפרשו בהל' הבאה לא פירש, ומה שנקט לאבות את נוטע ומבריך ומרכיב שהרי אלו נתפרשו ברמב"ם בה"ד לפטור וע"כ דהם קראם הרמב"ם אבות.

ובאמת הבנת הדברים קצת קשה דהנה חורש שהחשיבה הגמ' תולדה הרי הוא מלאכה בפנ"ע כמבואר שם ב' ב'.
אמנם הא דנוטע יהיה אב יותר מובן דלכאו' הוא יותר שווה לזריעה מאשר זמירה, שהרי מעמיד את עיקר האילן
וכן מבריך ומרכיב שמתעסק בהעמדת האילן
ומשא"כ זמירה שהיא תיקון האילן הקיים כדי שיעמיד פירות.

[שש אנוכי]

ראיתי באג"ט שעמד בנושא זה
וביאר דגבי שבת כיון שעיקר המלאכה הוא המחשבת ממילא באופן שהמחשבת הוא אותו דבר הוי כאב,
ומשא"כ גבי שביעית.
ואמנם מה שביאר גבי שביעית לא כ"כ מתחוור לי.
ויתכן שהגדר של אבות הוא פעולה חשובה [וחורש צ"ל דלא כ"כ חשיבא].
ופעולה פחות חשובה כגון זמירה ובצירה שעיקר האילן קיים חשיב תולדה.