שירתא - אשכול השירים האישי שלי

[למה זה תשאל לשמי]

אני מניח שאת שאר שירי עד כה הבנת, ואם כן מוטב שתישאר בשאלה על השיר הזה.

[אכן לעיקר השאלה ארמוז כי יסודו של השיר נעוץ בנעיצת הארבעה שהוזכרו בגמ' סוכה ד: וד''ל]

אני מצאתי רק קונדס אחד, ומזה יש להוכיח דאנא לאו חכימא אנא.

אולי ברחו לך לעירובין יא.

לדעתי לפחות, לברוח לחצר שרובה פתחים הוא מעשה של ייאוש חסר-תוחלת, וטוב עשה הנ''ל שחכך בדעתו למות למפרע.

[עגלה ערופה]

אני תולה תקוות
חוטי שני
בכל חלון פתוח
בפרוזדור החיים הארוך
הזה.

כי יום אחד יבואו
להרוג את כולם,
ואולי את נפשי
הצלתי.

[עגלה ערופה]

אני תולה תקוות
על חבלי הכביסה הישנים
המתוחים בחצרי.

אני תולה בתקוה
שהשמש תפיג צינתן
ותיתן בהן מעט אור.

אני את שלי עשיתי,
עכשיו אני תולה תקוות
בשמש.

[יוסף בנימין]

כן אבל מה זה בא להביע

אני מניח שאת שאר שירי עד כה הבנת, ואם כן מוטב שתישאר בשאלה על השיר הזה.

[אכן לעיקר השאלה ארמוז כי יסודו של השיר נעוץ בנעיצת הארבעה שהוזכרו בגמ' סוכה ד: וד''ל]

אכן שאלתי לא רק על השיר הזה
וגם לא דוקא עליך
אבל רק עליך שאלתי 
ולא ידעתי למה
אני פשוט מחפש מי שיועיל לי להבין שירים
כי אני אוהב אותם, אבל לא מבין אותם
וסליחה שאני נטפלתי עליך

[עגלה ערופה]

אני מניח שאת שאר שירי עד כה הבנת, ואם כן מוטב שתישאר בשאלה על השיר הזה.

[אכן לעיקר השאלה ארמוז כי יסודו של השיר נעוץ בנעיצת הארבעה שהוזכרו בגמ' סוכה ד: וד''ל]

אכן שאלתי לא רק על השיר הזה
וגם לא דוקא עליך
אבל רק עליך שאלתי 
ולא ידעתי למה
אני פשוט מחפש מי שיועיל לי להבין שירים
כי אני אוהב אותם, אבל לא מבין אותם
וסליחה שאני נטפלתי עליך

לא ''נטפלת'' וטוב ששאלת.

אתה צריך להגדיר לעצמך קודם כל - איזה שירים אתה אוהב? מה אתה אוהב בהם?
ורק אחרי שאתה שם לב לסגנון של שירה שאהבת, ואתה יודע מה אתה אוהב בו, אז יהיה לך יותר ברור מה אתה לא מבין בשיר.

אולי שאלת דווקא אותי כי התחברת יותר לסגנון השירה שלי?

אחרי הכל השירה המודרנית (כוונתי - בשונה מהיצירות והפיוטים המחורזים הנפלאים שעלו באשכולות שכנים, שכתיבתם נאה ומשקלם מדויק, אבל רובם עוסקים בענינים כלליים ולא בביטוי אישי) היא דבר מאד מאד אישי (אני לדוגמא לא מסוגל לכתוב שיר בהזמנה), והשיר הוא ביטוי לחוויות מהעולם הפנימי של הכותב. ולפעמים הכותב מרגיש שמילה מסוימת, או קיטוע באופן מסוים, יגדיר טוב יותר את התחושות שהוא חווה או שהוא מעונין להביע. ובגלל שאין כללים של כן ולא או של אסור ומותר בשירה כזו, יכול להיות ביטויים שמגיעים ממקום עמוק ואישי של המשורר שלאדם מן הצד הדברים יראו מוזרים או אפילו בלתי מובנים. 
ולפעמים יהיה אפשר להסביר אותם, ולפעמים גם אחרי ההסבר הם ישארו לא מובנים.

באופן כללי אני חושב ששיר לא מסבירים. אפשר לתת רקע על מה או מתי נכתב, אבל כל מה שמעבר לזה הורס את המרחב של השיר.
כי מה שאני כתבתי ומה שמתחולל בלב של הקורא בשעה שהוא נחשף לשיר - לא חייב להיות אותו הדבר. לא פעם השיר מעורר רגש מסוים אצל הקורא בשעה שהכותב לא התכוון לכך במוצהר. 

אשמח לענות על שאלות יותר ממוקדות.

[ובכן]

אחרי הכל השירה המודרנית (כוונתי - בשונה מהיצירות והפיוטים המחורזים הנפלאים שעלו באשכולות שכנים, שכתיבתם נאה ומשקלם מדויק, אבל רובם עוסקים בענינים כלליים ולא בביטוי אישי) היא דבר מאד מאד אישי (אני לדוגמא לא מסוגל לכתוב שיר בהזמנה), והשיר הוא ביטוי לחוויות מהעולם הפנימי של הכותב...

דבריך אמת ויציב.
ושיריך נפלאים.

אבל אם כבר נדברנו, יש לי להעיר הערה כללית [-שדווקא בשיריך לא מצאתי הפגם].
אני חושב שכיום הגזימו כבר עם השירה המודרנית, כפי שאת כל האומנויות זרקו לפח, והכל הפך להיות 'מופשט', 'אישי', 'סובייקטיבי', כאילו חלילה לא לכפות שום דבר על המתרשם מבחוץ.
ומרוב מופשטות ואינדיבידואליות, אסור לכפות על השירה או על הציור שום כלל מנחה, חוץ מזה ששיר צריך להיות מילה כתובה, וציור זה משיכת מכחול צבע [בינתיים, עוד נגיע לכך שגם על זה נשמע: מי אמר?].

לדעתי, שירה, גם מודרנית, חייבת להכיל מרכיב אחד של שירה. חזרתיות מסויימת, עדינה. אם על ידי מילה מנחה, אם על ידי תוכן דומה.
למשל השיר שהעלית זה עתה [-חיברתי שתים לאחד, נראה לי שהם גם יכולים לבא יחד]:

אני תולה תקוות
חוטי שני
בכל חלון פתוח
בפרוזדור החיים הארוך
הזה.

אני תולה תקוות
על חבלי הכביסה הישנים
המתוחים בחצרי.

אני תולה בתקוה
שהשמש תפיג צינתן
ותיתן בהן מעט אור.

אני את שלי עשיתי,
עכשיו אני תולה תקוות
בשמש.

ראשית, יש כאן דימוי והאנשה לתקוות, כמו היו כביסה, כמו היו חוט השני של רחב.
אבל עיקר השירה כאן הוא במשפט החוזר בוריאציות משתנות, "אני תולה תקווה".
גם ניתן לשים לב שכל קטע מתחיל ב'אני'.

[דעתי המלומדת בלבד...]

[עגלה ערופה]

אחרי הכל השירה המודרנית (כוונתי - בשונה מהיצירות והפיוטים המחורזים הנפלאים שעלו באשכולות שכנים, שכתיבתם נאה ומשקלם מדויק, אבל רובם עוסקים בענינים כלליים ולא בביטוי אישי) היא דבר מאד מאד אישי (אני לדוגמא לא מסוגל לכתוב שיר בהזמנה), והשיר הוא ביטוי לחוויות מהעולם הפנימי של הכותב...

דבריך אמת ויציב.
ושיריך נפלאים.

אבל אם כבר נדברנו, יש לי להעיר הערה כללית [-שדווקא בשיריך לא מצאתי הפגם].
אני חושב שכיום הגזימו כבר עם השירה המודרנית, כפי שאת כל האומנויות זרקו לפח, והכל הפך להיות 'מופשט', 'אישי', 'סובייקטיבי', כאילו חלילה לא לכפות שום דבר על המתרשם מבחוץ.
ומרוב מופשטות ואינדיבידואליות, אסור לכפות על השירה או על הציור שום כלל מנחה, חוץ מזה ששיר צריך להיות מילה כתובה, וציור זה משיכת מכחול צבע [בינתיים, עוד נגיע לכך שגם על זה נשמע: מי אמר?].

לדעתי, שירה, גם מודרנית, חייבת להכיל מרכיב אחד של שירה. חזרתיות מסויימת, עדינה. אם על ידי מילה מנחה, אם על ידי תוכן דומה.
למשל השיר שהעלית זה עתה [-חיברתי שתים לאחד, נראה לי שהם גם יכולים לבא יחד]:

אני תולה תקוות
חוטי שני
בכל חלון פתוח
בפרוזדור החיים הארוך
הזה.

אני תולה תקוות
על חבלי הכביסה הישנים
המתוחים בחצרי.

אני תולה בתקוה
שהשמש תפיג צינתן
ותיתן בהן מעט אור.

אני את שלי עשיתי,
עכשיו אני תולה תקוות
בשמש.

ראשית, יש כאן דימוי והאנשה לתקוות, כמו היו כביסה, כמו היו חוט השני של רחב.
אבל עיקר השירה כאן הוא במשפט החוזר בוריאציות משתנות, "אני תולה תקווה".
גם ניתן לשים לב שכל קטע מתחיל ב'אני'.

[דעתי המלומדת בלבד...]

איזה אומץ יש לך לערוך לי שירים! ;)

אני משתדל תמיד לשמור על מבנה אחיד לאורך השיר. השילוב של שני השירים [מלבד שאינו מוצדק] לא עומד בזה.

אני ממש מזדהה עם הביקרות על האמנות בכלל וגם על השירה. קראתי עשרות ספרי שירה וממש לבודדים התחברתי.
חלק היו נחמדים ותו לא. מעט מאד היו מדהימים (ע''ע אלחנן ניר ועוד). וחלק לא מבוטל היו חידות תמוהות שהתכתבו עם כאב הבטן של המשורר.