מוֹרָא מִשְׁקָלוֹת

[ובכן]

משקל: יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות בדלת, יתד ושתי תנועות יתד ותנועה בסוגר.

בְּדוֹר אַיִן, כְּלֵי זַיִן, לְמַדֵּד שִׁיר בְּמִדּוֹת.
כְּמוֹ יַיִן, וּ@בַת עַיִן, יְעַלְּסֵנוּ יְדִידוֹת.

בְּרֹב דֵּעַ, לְהוֹדִיעַ, שְׁקִילַת שִׁיר וְחִידוֹת.
וְיַשְׁמִיעַ, וּמַדּוּעַ, יְהוּ זוֹנְחִים חֲמוּדוֹת.

וְהִנֵּה זֶה, כְּבַמַּחֲזֶה, אֶשָּׁמַע לוֹ לְהוֹדוֹת.
אֲבָל נִבְזֶה, אֱהֵא מַזֶּה, וּמִשְׁקָלַי מְדַדּוֹת.

וְהֵעַזְתִּי, בְּדִבְרָתִי, לְמִתְהַדֵּר בְּסוֹדוֹת.
אֲשֶׁר סַרְתִּי, וְלֹא צַרְתִּי, לְמִשְׁפָּטִים וְעֵדוֹת.

כְּתַב צָחוֹת, כְּדֵי לַנְחות, תְּנוּעוֹת עִם יְתֵדוֹת.
לְבָן שִׂיחוֹת, עֲרָב נָחוּת, יְדוּעוֹת לוֹ מְדִידוֹת.

אֲחַדֵּשׁ לִי, לְמִשְׁקָלִי, יְתַד רֵאשִׁׁית צְעָדוֹת.
לְמִלּוּלִי, כְּמַר מִדְּלִי, שְׁלִישִׁיָּה לְיָדוֹת.

מְשׁוּבָתִי, בְּכֵן חַשְׁתִּי, לְפַתֵּחַ מְּצוּדוֹת.
וְשִׁירָתִי, הֲבִיאוֹתִי, לְשִׁיר מַרְנִין לְהַחְדּוֹת.

[ובכן]

משקל: יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות, יתד ושתי תנועות יתד ותנועה.

...וְשִׁירָתִי, הֲבִיאוֹתִי, לְשִׁיר מָצוּי לְהַחְדּוֹת.

למעשה, דברים שאמרתי לכם - טעות היו בידי.

המשקל שיסדתי - אינו המשקל המרובה, שבו יש בכל צלע שמונה תנועות [- יתד וב' תנוע' יתד וב' תנוע' יתד ותנועה], ורק בסוף הצלע יש לשים חרוז.

אלא הוא משקל אחר, אשר הוא למעשה כעין המשקל המרנין, אלא שבסוף הבית מחסירים תנועה אחת.
כך, שיש לגרוס:

וְשִׁירָתִי, הֲבִיאוֹתִי, לְשִׁיר מַרְנִין לְהַחְדּוֹת.

וכך משתלב לו ה'מרנין' עם ה'להחדות' להפליא, בסייעתא דשמיא.

והחסרת התנועה האחת ניתן ללמדה מהמשקלים המתפשטים, שבסוף הבית מחסירים תנועה או חצי תנועה.
[לבד מזה, הרביתי לתת חרוז יותר מהנצרך].

[לבי במערב]

[לבד מזה, הרביתי לתת חרוז יותר מהנצרך].

דוקא בזה יש חן מיוחד.