השיר של סימני ליל הסדר

[זמן היקר]

קדש ורחץ / כרפס יחץ / מגיד רחצה / מוציא מצה
מרור כורך / שולחן עורך / צפון ברך / הלל נרצה

יש לדון על 'רחצה' שהחרוז מתאים יותר כזה "מגיד רחץ", ושמעתי שכן היה הגירסא מקודם רק נשתנה במשך השנים.
אשמח מאוד אם יבוא א' עם בירור או מקור לזה או להיפוך לברר הדבר.
תודה מראש.

[איש מזרע אהרן]

https://www.ykr.org.il/question/10541/
https://din.org.il/2021/03/16/%D7%A2%D7 ... %90%D7%9C/
https://chabadlibrary.org/books/admur/d ... 7%91%D7%A8.

[מבשן אשיב]

יש לדון על 'רחצה' שהחרוז מתאים יותר כזה "מגיד רחץ", ושמעתי שכן היה הגירסא מקודם רק נשתנה במשך השנים.

האם זה מתאים למשקל השיר [אם ישנו]?
הרבנים @בת עין @ובכן

[ובכן]

יש לדון על 'רחצה' שהחרוז מתאים יותר כזה "מגיד רחץ", ושמעתי שכן היה הגירסא מקודם רק נשתנה במשך השנים.

האם זה מתאים למשקל השיר [אם ישנו]?
הרבנים @בת עין @ובכן

הערה נכונה.
כי אכן, כל השיר מתאים למשקל [לא הכמותי, עם יתד ותנועה, אלא הברתי, שבו החטף והשוא אינן נספרות כלל].

אבל נראה שמי שיקיים את הנוסח דלעיל, יאמר רָחַץ, ולא רְחַץ, ואז הוא כמו רָחצָה בהברותיו.

ואינו לשון תיאור הפועל כ'קדש ורחץ', אבל הוא לשון פעולה כמו 'מוציא'.

ואגב, נראה שעבור המשקל גרע המחבר מ'המוציא' ל'מוציא', שלא כפי הנפסק בהלכה לומר דייקא המוציא.

[לעיתים רחוקות]

מסתבר שהוא כדי שיהיה משקל למוציא מצה.
ורחץ - יחץ
מצה - רחצה
כורך - עורך

[ובכן]

מסתבר שהוא כדי שיהיה משקל למוציא מצה.
ורחץ - יחץ
מצה - רחצה
כורך - עורך

לא הבנתיך.

הטענה המובאת היא -

לפנינו השיר מסודר:

קדש ורחץ
כרפס יחץ

מגיד רחצה
מוציא מצה

מרור כורך
שולחן עורך

צפון ברך
הלל נרצה.

וקשה, שבבית האחרון לא נתנו חרוז.

לכן הציעו כמה מחברים סדר אחר:

קדש ורחץ
כרפס יחץ
מגיד רחץ
         מוציא מצה
מרור כורך
שולחן עורך
צפון ברך
         הלל נרצה

והכל אתי שפיר.

[ובכן]

אגב, יש שכתבו לחבר שתי התמיהות יחד.

שהיה כתוב רחץ המוציא.
והוזזה הה' ונעשה רחצה מוציא.

אלא שקשה זו בעיני, אחר שכבר צופים סדרו לנו מנצפך.

[הצעיר שבחבורה]

שכבר צופים סדרו לנו מנצפך.

שכחום וחזרו ויסדום 

[ובכן]

שכבר צופים סדרו לנו מנצפך.

שכחום וחזרו ויסדום 

אבל אני לא שכחתי ששכחום וחזרו ויסדום.

כוונתי, שאחר שצופים כבר סדרו לנו מנצפך לבלי לטעות, כבר לא מסתבר לשער הזזה זו.
 

[הצעיר שבחבורה]

אבל אני לא שכחתי ששכחום וחזרו ויסדום.

לא עלתה על דעתי כזאת, ולא תהא כזאת בישראל.
פשיטא שמר יודע בגמרא זו, ורק ציינתי לתועלת הרבים.

[ובכן]

...ולא תהא כזאת בישראל.

אתה בהחלט צודק שזה לא בסדר, לא תהא כזאת בישראל, זה שטרם יודעני ש"ס.
אבל בינתיים, זאת עובדה.

רק ציינתי, שאת הגמרא הזו דווקא כן ידעתי וזכרתי.
והואיל לא היה ברור לי אם הערתך כיוונה להשיג על עצם מה שכתבתי, רציתי להבהיר עצמי.

[הצעיר שבחבורה]

אתה בהחלט צודק שזה לא בסדר, לא תהא כזאת בישראל, זה שטרם יודעני ש"ס.

מן הסתם כוונת מר [בענוותו] שלא הגיע למש"כ רש"י בביצה כד ב בסוף העמוד.

[ובכן]

אתה בהחלט צודק שזה לא בסדר, לא תהא כזאת בישראל, זה שטרם יודעני ש"ס.

מן הסתם כוונת מר [בענוותו] שלא הגיע למש"כ רש"י בביצה כד ב בסוף העמוד.

נו נו
איך אומרים? שיהיה לך לבריאות...

[ואגב, לא ראיתי שרש"י ירמז בזה שהוא עצמו אינו בקי בתלמוד, אלא שבכדי לבאר מדוע לסמוך על רבינו קלונימוס שבא מרומא, הוצרך לומר שבחו, שבקי בכל התלמוד].
 

[הצעיר שבחבורה]

[ואגב, לא ראיתי שרש"י ירמז בזה שהוא עצמו אינו בקי בתלמוד, אלא שבכדי לבאר מדוע לסמוך על רבינו קלונימוס שבא מרומא, הוצרך לומר שבחו, שבקי בכל התלמוד].

לא מלאני לבי להרהר בבקיאות רש"י בתלמוד, ורק נראה משם שציין זאת כדבר מפליא. ומן הסתם אין כוונתו לידיעת התלמוד מילה במילה בעל פה.

[זמן היקר]

אבל נראה שמי שיקיים את הנוסח דלעיל, יאמר רָחַץ, ולא רְחַץ, ואז הוא כמו רָחצָה בהברותיו.

כוונתי היתה לניקוד קמץ פתח כפי שכתבת רק לא ניקדתי וסמכתי שתבינו.
אבל כוונתך להעיר שאם שווים כבר לא משנה אע"פ שהחרוז אינו מתאים?

[ובכן]

אבל נראה שמי שיקיים את הנוסח דלעיל, יאמר רָחַץ, ולא רְחַץ, ואז הוא כמו רָחצָה בהברותיו.

כוונתי היתה לניקוד קמץ פתח כפי שכתבת רק לא ניקדתי וסמכתי שתבינו.
אבל כוונתך להעיר שאם שווים כבר לא משנה אע"פ שהחרוז אינו מתאים?

לא, להיפך. באתי לקיים את ההצעה.

אם כי, לא אוכל להתעלם שבניקוד זה מתעורר קושי אחר.
שהרי כל שאר הסימנים הם או שמות עצם [ככרפס מצה וכד'], או לשונות פעלי הווה ועתיד [- קדש ורחץ, מוציא, שולחן עורך], ואילו 'רָחַץ' הוא לשון פועל עבר, כסיפור דברים, ואינו מתאים כל כך.

[לבי במערב]

שהרי כל שאר הסימנים הם או שמות עצם [ככרפס מצה וכד'], או לשונות פעלי הווה ועתיד [- קדש ורחץ, מוציא, שולחן עורך], ואילו 'רָחַץ' הוא לשון פועל עבר, כסיפור דברים, ואינו מתאים כל כך.

https://chabadlibrary.org/books/admur/d ... alom/7.htm

[ובכן]

שהרי כל שאר הסימנים הם או שמות עצם [ככרפס מצה וכד'], או לשונות פעלי הווה ועתיד [- קדש ורחץ, מוציא, שולחן עורך], ואילו 'רָחַץ' הוא לשון פועל עבר, כסיפור דברים, ואינו מתאים כל כך.

https://chabadlibrary.org/books/admur/d ... alom/7.htm

הואיל ולא הכל מעיינים בקישורים, אמרתי להעתיק משם.

א. את הו' שב'ורחץ' ביאר שהוא בשביל המשקל.
ב. הגי' רחץ ב'ורחץ' [בסיד' האריז"ל, שהוא עבור הגי'] כתב שאפשר לומר רַחַץ.
ג. נותן טעמים פנימיים לו' ד'ורחץ', וללשון ציווי שבהם.
ד. מביא הי"א לגרוס 'רַחַַץ' במקום רחצה [ודוחה בכך שבמקורות הקדומים ביותר הוא כלפנינו].

העולה, שמה שהוצע כאן אין לנקד רָחַץ בפועל עבר, אלא רַחַץ - שם עצם.

יישר כח.

[איש פשוט מאד]

דרך אגב בענין זה שמעתי פנינה נאה.
עד היום הבנתי שיש סדר שקוראים לו "נרצה", והיינו סדר פיוטים.
אבל שמעתי ממבין דבר בזה שאינו סדר, "נרצה" היינו כמו "חזק".
ההגדה מסתיימת בהלל, ואחרי הלל אומרים פיוטים, וכמו שאומרים שה"ש אחר ההגדה.
ונרצה הוא רק הסיום של הפייט.
ברבות הימים מסדרי ההגדה החליטו להכניס את כל הפיוטים ל"נרצה".

[איש מזרע אהרן]

ברבות הימים מסדרי ההגדה החליטו להכניס את כל הפיוטים ל"נרצה".

אני הבנתי שכתוב בהגדה 'נרצה' היינו סליק סדר פסח, ואח"כ אומרים פיוטים.

[לבי במערב]

דרך אגב בענין זה שמעתי פנינה נאה.

מהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע), ע' מג:

הלל נרצה. פי' נרצה - אם עשה כסדר הזה הוא מרוצה לשמים (של"ה). וצ"ע דסימן נרצה מקומו צ"ל בסוף הסדר, ולא כאן. הרש"ר ושל"ה כתבוהו לבסוף.

[איש פשוט מאד]

דרך אגב בענין זה שמעתי פנינה נאה.

מהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע), ע' מג:

הלל נרצה. פי' נרצה - אם עשה כסדר הזה הוא מרוצה לשמים (של"ה). וצ"ע דסימן נרצה מקומו צ"ל בסוף הסדר, ולא כאן. הרש"ר ושל"ה כתבוהו לבסוף.

כמדו' שע"ז עונה התשובה דלעיל, שפיוטים אינם שייכים כלל להגדה, וממילא אחר הלל הוא מרוצה.
 

[איש פשוט מאד]

ברבות הימים מסדרי ההגדה החליטו להכניס את כל הפיוטים ל"נרצה".

אני הבנתי שכתוב בהגדה 'נרצה' היינו סליק סדר פסח, ואח"כ אומרים פיוטים.

כמדו' שהרוב ההגדות הוא נדפס מעין "סדר" בפנ"ע.
 

[לבי במערב]

כמדו' שע"ז עונה התשובה דלעיל, שפיוטים אינם שייכים כלל להגדה, וממילא אחר הלל הוא מרוצה.

בהגדת כ"ק אדה"ז נ"ע אין פיוטים כלל (ואף לא 'חסל סדור פסח כהלכתו'),
וע"ז הקשה כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, למה נדפס הסימן ד'נרצה' קודם הלל, ולא (במקומו המסתבר) סמוך לאמירת 'לשנה הבאה בירושלים' (שבה מסתיימת ההגדה), כבסי' הרש"ר והשל"ה.

[הצעיר שבחבורה]

כמדו' שע"ז עונה התשובה דלעיל, שפיוטים אינם שייכים כלל להגדה, וממילא אחר הלל הוא מרוצה.

בהגדת כ"ק אדה"ז נ"ע אין פיוטים כלל (ואף לא 'חסל סדור פסח כהלכתו'),
וע"ז הקשה כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, למה נדפס הסימן ד'נרצה' קודם הלל, ולא (במקומו המסתבר) סמוך לאמירת 'לשנה הבאה בירושלים' (שבה מסתיימת ההגדה), כבסי' הרש"ר והשל"ה.

בהגדות שאני מכיר נדפס לאחר הלל, קודם אמירת 'חסל סדור פסח'
רצו"ב דוגמא מאוה"ח

643652_146.png

[לבי במערב]

בהגדות שאני מכיר נדפס לאחר הלל, קודם אמירת 'חסל סדור פסח'

כבסי' הרש"ר והשל"ה.

וכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע הקשה על הנדפס בהגדת כ"ק אדה"ז נ"ע.

[הצעיר שבחבורה]

בהגדות שאני מכיר נדפס לאחר הלל, קודם אמירת 'חסל סדור פסח'

כבסי' הרש"ר והשל"ה.

וכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע הקשה על הנדפס בהגדת כ"ק אדה"ז נ"ע.

שיערתי שכן הדברים. ויישר כוחו שהבהיר זאת.

[איש פשוט מאד]

כמדו' שע"ז עונה התשובה דלעיל, שפיוטים אינם שייכים כלל להגדה, וממילא אחר הלל הוא מרוצה.

בהגדת כ"ק אדה"ז נ"ע אין פיוטים כלל (ואף לא 'חסל סדור פסח כהלכתו'),
וע"ז הקשה כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, למה נדפס הסימן ד'נרצה' קודם הלל, ולא (במקומו המסתבר) סמוך לאמירת 'לשנה הבאה בירושלים' (שבה מסתיימת ההגדה), כבסי' הרש"ר והשל"ה.

בהגדות שאני מכיר נדפס לאחר הלל, קודם אמירת 'חסל סדור פסח'
רצו"ב דוגמא מאוה"ח
643652_146.png

זה בכלל מה שהערתי שגם "חסל סידור פסח" הוא לא סדר "נרצה".
הוא פיוט שנאמר לאחר ההגדה.
נרצה הוא סיום הפזמון (כמו "חזק").
 

[דרומאי]

בפשוטו אמירת הפזמונים היא מחמת הנרצה, והיינו לאחר שעשה כל הסדר ונרצה לפני המקום, אז הנפש מתעוררת לזמר בשבחין.