אשר הניע בני אלים | מארץ מצרים, עם עבדים העולים | ממות לחיים
בקע מקוה מים | לעוברי אורחות ימים, זה קלי בשמים | ענו ואמרו מעוטי עמים
גואל קל גומר | עוטר בתפארה, נם באומר | הכין קבלת תורה
דבר לספור העומר | מט מונים בספירה, שבעה שבועות שומר | יחם ליבו ככירה.
הנה זה בא | קראו בקול גדול, באהבה רבה | הוחילו בנסע ממגדל.
וכישאף צל ירננו | ליוצר כל, מתי ידבר ויעננו | האלוקים בקול
זמן ועת דודים | באו חושק ונחשק, שבחו ידידים | לשפתים ישק,
חודש סיון מרפידים | נסעו עם נעשק, באחד בו מאוחדים | הגיעו בחשק
טוב ה' צוה | לבית יעקב היו נכונים, הורה באהבה | אתם לי ממלכת כהנים.
יערב לכם להבא | הבטיח לבני בחונים, ירד משה ההרה | והגיד לבנים
כולם כאחד ענו | כל אשר דבר ה', נעשה ונשמע אמרו | ללחיו כערוגת הבושם.
לאהובים הורה התקדשו | וכבסו שמלותם, אל אשה אל יגשו | צוה לקדשם
מצות אל יהרסו | לעלות והגבל העם, מעלות בו ונגוע נשמרו | פן יפרוץ בם.
מאוד לא עברו | ונזהרו כולם. גם בקר אל ירעו | ולא לעולם
נופת שפתי כלה | תיטופנה ביום השלישי, בשמחה גילה והמולה | עליונים ותחתונים ששו.
סמרו מפחד ובהלה | יקום ליום השישי, אם לא יקבלו התורה | ליחרב מיד יתבקשו
עוז וחדוה במקומו | ברדת ה' על ההר, חמד אלוקים לשבתו | כעשן הכבשן בער.
פארוהו רוממהו | צבאיו מן השמים, מלאכים ירדו | רכב אלוקים רבותים
צרופה אמרתך מאוד | אנוכי ולא יהיה לך, מפי גבורה אומר כבוד | השמיעך את קולו ליסרך.
קראו אל ידבר עוד | נסוגו אחור ממערכה, פרחה נשמתם כנאד | פן תאכלנו האש הגדולה הזאת
רם נתן דבריו | ביד משה עשרת הדברות, אמונת ה' ועבדיו | והרחקת דעות הרעות.
שבועת שוא | אנוף גנוב רצוח אסר, כיבוד אם ואב | ויראתם חוק לעמו מסר
תבע עד שקר לא | תענה ברעך, וחתם לא תחמוד שורו | חמרו וכל אשר לרעך,
תינה שש מאות | וענפים לריבואות, ארבעים יום ולילות | בין מלאכי צבאות
מאז ועד עתה | שמחים בנתניתה, בחוקותיה משתעשעים | וחפצים ביראתה.
רעבים לפענח דתיה | פענח מדותיה, צמאים גמות חידותיה | גלה להם עדותיה
דרך מצותיה ירוצו | יום יום ידרושו, בלבם יחפוצו יצפו | להשישי בחודש השלישי.
כל ישראל ערבים | בקבלת יום זה, השפע להם ממרומים | כקטון וגדול לראות מחזה.
ישמחו במלכותך ישרים | כבנבואת חוזה, יום תשיב לעירך | קול דודי הנה זה
בקע מקוה מים | לעוברי אורחות ימים, זה קלי בשמים | ענו ואמרו מעוטי עמים
גואל קל גומר | עוטר בתפארה, נם באומר | הכין קבלת תורה
דבר לספור העומר | מט מונים בספירה, שבעה שבועות שומר | יחם ליבו ככירה.
הנה זה בא | קראו בקול גדול, באהבה רבה | הוחילו בנסע ממגדל.
וכישאף צל ירננו | ליוצר כל, מתי ידבר ויעננו | האלוקים בקול
זמן ועת דודים | באו חושק ונחשק, שבחו ידידים | לשפתים ישק,
חודש סיון מרפידים | נסעו עם נעשק, באחד בו מאוחדים | הגיעו בחשק
טוב ה' צוה | לבית יעקב היו נכונים, הורה באהבה | אתם לי ממלכת כהנים.
יערב לכם להבא | הבטיח לבני בחונים, ירד משה ההרה | והגיד לבנים
כולם כאחד ענו | כל אשר דבר ה', נעשה ונשמע אמרו | ללחיו כערוגת הבושם.
לאהובים הורה התקדשו | וכבסו שמלותם, אל אשה אל יגשו | צוה לקדשם
מצות אל יהרסו | לעלות והגבל העם, מעלות בו ונגוע נשמרו | פן יפרוץ בם.
מאוד לא עברו | ונזהרו כולם. גם בקר אל ירעו | ולא לעולם
נופת שפתי כלה | תיטופנה ביום השלישי, בשמחה גילה והמולה | עליונים ותחתונים ששו.
סמרו מפחד ובהלה | יקום ליום השישי, אם לא יקבלו התורה | ליחרב מיד יתבקשו
עוז וחדוה במקומו | ברדת ה' על ההר, חמד אלוקים לשבתו | כעשן הכבשן בער.
פארוהו רוממהו | צבאיו מן השמים, מלאכים ירדו | רכב אלוקים רבותים
צרופה אמרתך מאוד | אנוכי ולא יהיה לך, מפי גבורה אומר כבוד | השמיעך את קולו ליסרך.
קראו אל ידבר עוד | נסוגו אחור ממערכה, פרחה נשמתם כנאד | פן תאכלנו האש הגדולה הזאת
רם נתן דבריו | ביד משה עשרת הדברות, אמונת ה' ועבדיו | והרחקת דעות הרעות.
שבועת שוא | אנוף גנוב רצוח אסר, כיבוד אם ואב | ויראתם חוק לעמו מסר
תבע עד שקר לא | תענה ברעך, וחתם לא תחמוד שורו | חמרו וכל אשר לרעך,
תינה שש מאות | וענפים לריבואות, ארבעים יום ולילות | בין מלאכי צבאות
מאז ועד עתה | שמחים בנתניתה, בחוקותיה משתעשעים | וחפצים ביראתה.
רעבים לפענח דתיה | פענח מדותיה, צמאים גמות חידותיה | גלה להם עדותיה
דרך מצותיה ירוצו | יום יום ידרושו, בלבם יחפוצו יצפו | להשישי בחודש השלישי.
כל ישראל ערבים | בקבלת יום זה, השפע להם ממרומים | כקטון וגדול לראות מחזה.
ישמחו במלכותך ישרים | כבנבואת חוזה, יום תשיב לעירך | קול דודי הנה זה
