כנודע, הוסיף מהר"ם אלאשקר עוד שמונה בתים לשיר הנשגב, גם המה מדברים ביחודו של הבורא ב"ה.
זה האחרון כבר לא שקל שירו זה, [למרות שיש משיריו ששקל משקל (מרובה)].
ראיתי שכתב בספר הביבליוגרפי 'אור החיים'
[הבלתי מוסמך לדעתי (-אולי ענין של פוזיציה...), ובבר אילן עוד שגו לייחסו למרנא מהר"ח 'בן עטר...], על מהר"ם אלאשקר:
...ו
בסוף הספר איזה בקשות ותפלות להרב, יסודתם בהררי קדש, מהם נראה כי מלבד היותו חכם כלול מכל החכמות, כנראה מתשובותיו,
גם חכמת הנסתר לא נפלאת היא ממנו.
וכמו שנראה ג"כ
מהפיוט להרב שאומרים העומדים באשמורת הבוקר, ושם חתום שלמה משה אלאשקר, אולי נתוסף לו שם שלמה בסוף ימיו.
ויותר נראה שהרב השלים רק הפיוט מאותיות משה עד סופו, וראשית הפיוט אולי הוא לר"ש בן גבירול.
והנה אכן הפיוט השני הנדפס שם, שיבץ בו שיר ושבחה בעשר ספירות, יעויין שם.
וכאן אבא לדבר בשיר דנא דאנן מיעסקין ביה, שלא ברור כל כך מבנהו לפי סדר ספירות וכדו'.
מהר''ם אלאשקר כתב:
מְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה.
סִבַּת כָּל סִבָּה וְעִילַּת כָּל עִלָּה.
אֵין לוֹ רֵאשִׁית וְלֹא אַחֲרִית וְלֹא תִכְלָה.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱ-לֹהֵנוּ יְיָ אֶחָד. יְעִידוּן
נראה מדבר במדת הכתר, על ידו מתגלה לנבראים אין סופיותו של הבורא ב"ה סיבת הסיבות, ושהוא מרומם על כל ברכה ותהלה.
מהר''ם אלאשקר כתב:
שַׁ'דַּי שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי עֲלִיָּה.
אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְיַבָּשָׁה וְצִיָּה.
יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא כָּל בְּרִיָּה.
בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיַעַמְדוּ כָּאֶחָד. יְעִידוּן
הוא ראשית הגילוי בעולם, בבחינת ספירת החכמה, היך מה דאת אמר 'כולם בחכמה עשית'.
יחד עם ספירת הבינה, רעים צמודים, כנאמר, 'בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה', 'קורא אני אליהם יעמדו יחד'.
מהר''ם אלאשקר כתב:
הָאֵ'ל הַבּוֹרֵא שְׁחָקִים בְּאוֹמְרוֹ.
גִבּוֹרֵי כֹּח עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ.
אוֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יָהֵל אוֹרוֹ.
עִמּוֹ עֹז הַמְשֵׁל וָפַחַד. יְעִידוּן
חסד וגבורה.
שם א'ל הוא בחסד, עולם חסד יבנה, ויחד עם הגבורה - המשל ופחד עמו עושה שלום במרומו.
מהר''ם אלאשקר כתב:
אֵ-ל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים.
אוֹפַנִּים וְאִישִׁים וְחַיּוֹת וְתַרְשִׁישִׁים.
כֻּלָּם מַעֲרִיצִים וּמַקְדִּישִׁים.
וּקְדֻשָּׁה לוֹ מְשַׁלְּשִׁים כְּאֶחָד. יְעִידוּן
כברכת 'אתה קדוש' שהוא לעומת יעקב אבינו, וספירת התפארת.
מהר''ם אלאשקר כתב:
לְאַדִּיר וְנָאוֹר נַעֲלֶה בְּרֹב חֶבְיוֹן.
אֵין לוֹ שֵׁנִי וְאֵין לוֹ רִאשׁוֹן וְלֹא דִמְיוֹן.
דָּר בַּשַּׁחַק וֶאֱמוּנָתוֹ בְּצִבְיוֹן.
כּוֹכְבֵי בֹּקֶר בְּרָן יַחַד. יְעִידוּן
שחק הוא מעלה שבו' קצוות - מדת הנצח.
אמונה, גם היא בנצח [ואכמ"ל].
מהר''ם אלאשקר כתב:
שְׁמוֹ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לְנֶגְדּוֹ.
הָיָה וְהֹוֶה וְיִהְיֶה וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.
מְלוֹא כָל הָאֶרֶץ כְּבוֹדוֹ.
מַשּׂוֹא פָנִים אֵין לְפָנָיו וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד. יְעִידוּן
אולי כבודו כאן הוא בחינת הוד.
ובפסוק 'ה"צ מלא כל הארץ כבודו', שם צב'אות הוא בנצח והוד [אבל ה' צב'אות הוא בנצח, לעומת א'להים צב'אות, ויל"ע].
ובכל אופן, ביחס לכוכבי הבוקר אשר בשחק - שהוא בנצח, כאן מדבר מהכבוד הבא מצד מטה שבו' קצוות, מדת ההוד.
[ושמא יש כאן גם ענין 'מודים מכלל דפליגי', דבעת גילוי ההוד כבר 'אין שני לנגדו'].
מהר''ם אלאשקר כתב:
קַדְמוֹן לְכָל נִמְצָא וְצוֹפֶה כָּל נֶעְלָם.
לֹא יָשִׁיב דַּךְ נִכְלָם.
אֱלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.
וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְהוּא בְאֶחָד. יְעִידוּן
'א'ל חי' הוא ביסוד, והוא מתייחד ב'מלך עולם'.
עליו גם אמור 'אשרי משכיל אל דל'.
מהר''ם אלאשקר כתב:
רָם עַל כָּל רָמִים וְרוֹכֵב עַל עֲנָנִים.
מֶלֶךְ עֶלְיוֹן מָלֵא רַחֲמִים וְסוֹלֵחַ לַעֲווֹנִים.
אֱ'לֹהֵי הָאֱ'לֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים.
וְעַמְּךָ כֻּלָּם כְּאֶחָד. יְעִידוּן
מדת המלכות.
מהר''ם אלאשקר כתב:
וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמוֹר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱ'לוֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד:
וְנֶאֱמַר: וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶ֒ךָ֒, כִ֣י יְיָ הוּא הָֽאֱ'לֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת, אֵ֖ין עֽוֹד:
בריך רחמנא דסייען, ויסייען עוד, ישלח עזרתו מקודש על ידי החברים דהכא, כל אחד במה שבידו.
