תהלים פ"ה - בקשת פשט ברש"י

שלו'

משתמש ותיק
תהלים פ"ה ב' – ד'
רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ (שבות) שְׁבִית יַעֲקֹב: נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה: אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ:

רש"י:

רצית ה' ארצך וגו'. אם שבת שבות יעקב ונשאת את עונם וכסית חטאתם ואספת עברתך מהם והשיבות עצמך מחרון אפך אז רצית ארצך ועולמך מתרצה וכל זמן שלא תעשה זאת אין ארצך ועולמך מתרצה.




 
א] צריך לי ביאור הפשט, מי מתרצה במי [או למי]?

לכא' הלשון 'רצית' ה' ארצך משמעו שהשי"ת ירצה בארצו, היינו שהיא תתרצה לפניו, תהיה רצויה לפניו, אך לא מובן מה באים הפסוקים לומר, אטו להשמיענו דבר זה? פשיטא שכל עוד יש עוונות, ועברה וחרון אף – שאין ריצוי!

ואולי [אף שכתוב בלשון עבר שמשמעו כאילו כבר נעשה] המכוון בדרך תפילה, ובאה התפילה בדרך טענה ופיוס – הרי השי"ת אבינו אוהבנו בודאי חפץ שנהיה רצויים לפניו, וזה לא יהיה בלי נשיאת עווננו וכו' – לכן עשה כל אלה כדי שנהיה רצויים לך.

[והכי חזינן ממה שרש"י בפירושו הפך את סדר הכתובים, שהרי לפי פשט וסדר הפס', משמע דהכי קאמר: כיון שרצית ה' את ארצך – לכן שבת שבות יעקב וכו', ואילו רש"י מהפך, שלא יהיה ריצוי עד שיעשו דברים אלו, והיי' משום שבא בדרך בקשה ופיוס]

וצריך בירור.

 
 

ב] ויש לדקדק עוד ברש"י, שהוסיף על 'ארצך' הכתובה בפסוק גם ל'עולמך', וצ"ב מדוע?
 

מםאלף

משתמש ותיק
שלו' אמר:
לכא' הלשון 'רצית' ה' ארצך משמעו שהשי"ת ירצה בארצו, היינו שהיא תתרצה לפניו, תהיה רצויה לפניו
כוונת רש"י תתרצה - היינו תבא הארץ על רצונה (כמו בלשונינו תתרצה - תתפייס).
שהרי לא נבראה הארץ אלא בשביל ישראל וכל עוד שאין עוונותיהם המילים, נמצאת הארץ עומדת לשווא.

הוסיף רש"י לומר ש'ארצך' אין הכוונה לא"י (ואין המשורר מבקש שיתרצה הקב"ה לארצו) אלא הכוונה ל'עולמך' וכמו שפירש שהעולם דואג ואינו מתרצה עד שימחלו עוונות ישראל ודו"ק.
ועל משקל פסוק זה אומרים טל תן לְרַצּוֹת ארצך (אותם המנקדים לִרְצוֹת, משום שראו בפירוש אחד שהוא על משקל פסוק זה ולא ידעו מפירש"י אלא כפירוש המלבי"ם ועוד)
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שלו' אמר:
מה באים הפסוקים לומר?
שלשת הפסוקים הראשונים הם הקדמה לתפלת 'שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו', המנמקת את תכליתה: רצון הארץ.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שלו' אמר:
לפי פשט וסדר הפס' משמע דהכי קאמר: כיון שרצית ה' את ארצך, לכן שבת שבות יעקב וכו'.
פירוש זה נתקל בהמשך בסתירה, שהרי הוא מתחנן ואומר 'שובנו אלקי ישענו', וזועק 'הלעולם תאנף בנו'. וזאת אשר אילצה את רש"י לפרש את שלשת הפסוקים הראשונים בדרך שפירש.​
 
חלק עליון תַחתִית