תהלים צ' י"ז
ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
רש"י:
ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
רש"י:
ויהי נעם ה' אלקינו. שכינתו ותנחומיו: ומעשה ידינו כוננה עלינו. לשון תחינה הוא, כוננה כמו שמרה שפטה: כוננהו. כונן אותו, ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו א' על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם:
צריך לי ביאור:
א' מנא ליה לרש"י ש'נעם ה' אלקינו' כולל ב' ענינים – שכינתו ותנחומיו? איך נכללים ונשמעים הם יחדיו ב'נעם'?
ב' מהי הברכה השניה 'שתהא ברכה במעשה ידיהם'? [ובתו"כ פר' שמיני כתוב רק את הברכה הראשונה], האם מדובר על אותו 'מעשה ידיהם' שבברכה הראשונה, היי' במשכן? אך לא מובן מה צורך בברכה נוספת אחר שכבר בירכן על השראת השכינה שם?
ולכא' נימא שהמכוון למעשה ידיהם בעלמא [ולא במשכן], אך צ"ב מה ענין ברכה זו כאן?
ג' בעיקר הדבר, אף שחז"ל פירשו שזוהי הברכה שבירכן משה לישראל ביום השמיני – יום חנוכת המשכן, אך לכא' צ"ב מדוע רש"י מביא זאת, כיצד זה מתקשר לפסוקים הקודמים לפי דרכו בביאור פסוקי המזמור עד כאן?