היכן המקור? | אשכול מרכזי לבקשת מקורות

שואל כעניין

משתמש ותיק
בד"ת שחילקו מכ"ק בעל השפע חיים זי"ע (אח"ק)
כותב שם בתו"ד שמובא במדרש ששלמה זכה למלכות בזכות שכיבד לאמו
אשמח מאוד אם למישהו יש מקור למדרש הנ"ל
 

chagold

משתמש ותיק
תוספות (היכן) שקטן (שאין לו דעת?) שמכה אביו שאינו נחשב מעשה כלל ולפיכך נחשב מתעסק.
היכן הוא?
יש"כ
 

4568734

משתמש ותיק
איפה הביאור הלכה כותב שהש"ץ בקדושה שאומר "קדוש קדוש" הרי שהוא מוציא אז את אלו שאוחזים באמצע שמו"ע ידי חובה?
 

אשרי העם

משתמש ותיק
ידוע למישהו איפה דברי החזו"א שלא להדביק דבק בתפילין של ראש בד' בתים, שעלול עי"ז להחשב לבית אחד?
 

אשרי העם

משתמש ותיק
אשרי העם אמר:
ידוע למישהו איפה דברי החזו"א שלא להדביק דבק בתפילין של ראש בד' בתים, שעלול עי"ז להחשב לבית אחד?

שוב ראיתי מציינים לחזו"א סי' יא סק"י, ולא עיינתי בפנים עדיין.
 

אשרי העם

משתמש ותיק
היכן המקור למה שידע בפי כל שמהר"ם מרוטנבורג לא רצה לראות את אביו כדי שלא יבטל כבוד התורה שלו?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מה המקור למנהג שיש נוהגים להמשיך לעמוד עם רגליים צמודות אחרי אמירת קדושה, עד אחרי שמסיים הש"ץ ברכת הא-ל הקדוש?
 

אשרי העם

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מה המקור למנהג שיש נוהגים להמשיך לעמוד עם רגליים צמודות אחרי אמירת קדושה, עד אחרי שמסיים הש"ץ ברכת הא-ל הקדוש?
ככה"נ מבוסס על דברי המשנ"ב (סי' קכה סק"ט) במנהגו של מהרי"ל לא לדבר עד אחר אמן של הקל הקדוש.
שו"ר שהאליהו רבא כותב כן להדיא (סי' צה סק"ז) להצמיד רגליו עד סוף הקל הקדוש, וכ"ה בערוה"ש סי' צה ס"ה ובכה"ח שם סקט"ז, אך המ"ב השמיטו. ועי' בדי השולחן (סי' כב הע' כא), ובס' תפלה כהלכתה (פי"ג הע' מח).
וראה בקונ' גם אני אודך (ענייני ברכת כהנים, סי' יח, עמ' ריא) ששאל שאלה בענין זה, ובתשובות הרבנים שם.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אשרי העם אמר:
שהאליהו רבא כותב כן להדיא (סי' צה סק"ז) להצמיד רגליו עד סוף הקל הקדוש, וכ"ה בערוה"ש סי' צה ס"ה ובכה"ח שם סקט"ז, אך המ"ב השמיטו.
האם זה שהמשנ"ב השמיטו, למרות שזה כתוב גם בא"ר, וגם בערוה"ש, וגם בכה"ח, זה מראה שהמשנ"ב ס"ל שזה לא להלכה?
 

אשרי העם

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אשרי העם אמר:
שהאליהו רבא כותב כן להדיא (סי' צה סק"ז) להצמיד רגליו עד סוף הקל הקדוש, וכ"ה בערוה"ש סי' צה ס"ה ובכה"ח שם סקט"ז, אך המ"ב השמיטו.
האם זה שהמשנ"ב השמיטו, למרות שזה כתוב גם בא"ר, וגם בערוה"ש, וגם בכה"ח, זה מראה שהמשנ"ב ס"ל שזה לא להלכה?
אני באמת לא הזכרתי בדבריי שזה לא להלכה. ובאמת העולם נוהגים להקפיד על זה.
אבל חלק מהרבנים המשיבים שם בגם אני אודך, נטו להקל בזה משום השמטת המ"ב. יעוי"ש.
 
 

אשרי העם

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אשרי העם אמר:
אינו ראיה כ"כ, לפי זקנותו וחלישות כוחו של מרן שליט"א.
א. אינו ראיה למה??
ב. וכי קשה לזקנים / חלשים להצמיד רגליהם??

לא הצמדת הרגליים דווקא, אלא העמידה הבאה מכורח זה. פשוט זכרוני שמרן שליט"א מתיישב מיד אחרי הקדושה או נשען על הסטנדר.
ועל כן קשה לו העמידה והצמדת הרגליים.
כך זכור לי. לא מידיעה ברורה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נושא: היכן המקור? דחוף!

נצבים וילך אמר:
האם כתוב שזה שמצוות אלו נוהגות דוקא בארץ, זה מפני קדושתה של הארץ?




כך היה אפשר לחשוב שכל ההלכות התלויות בארץ הוא מפני קדושתה, שהרי בטלה קדושתה בטל חיוב מצוותיה מהתורה. כולל ארץ ישראל מצד עצמה, למ"ד לא קדשה לעת"ל, אבל לא כך כתב בשו"ת חת"ס [חלק ב' יו"ד סימן רלד] לחלק בין קדושת הארץ שדנו חז"ל לעניין אם קדשה לעת"ל, שאינו אלא לגבי מצוות התלוייות בארץ, אבל ארץ ישראל קדושתה העצמית קיימת גם לאחר חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל וזת"ד: "כי לא נפחתה קדושתה ולא תלי' כלל בקיום מצות אלא הארץ עצמה קדושה וירושלים קדושה".


בספר שדי יער מביא בשם האר"י "שפירות ארץ ישראל מסוגלים ליראת שמים".



שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רלד
והנה לכאורה משמע לא משום מצות התלוים בא"י וירושלי' כופי' אלא משום קדושת עצמה וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה ר"ל אדרבא לדברי ר"ח כהן שבתוס' שלהי כתובות משמע אי לא מצות נוהגת היה יותר ראוי' לעלות ומהרי"ט ח"ב חי"ד סי' כ"ח שהביא הדרת גאונו כ' להדי' שהטעם משום תוס' קדושתה ולא משום מצות הנוהגות ודלא כמשמע מתשב"ץ הנ"ל ותשב"ץ גופי' רפי' בידי' וכיון שכל עצמו הוא משום עוצם קדושתה אין לכנס כלל בפלפול אי קדשה ראשונה וקדש' לע"ל ובפלפול רמב"ם וראב"ד בקדושת המקדש בזה"ז אי חייב כרת הנכנס לתוכו והארכתי במ"א בדברי מג"א סוף הלכו' ט"ב =ט' באב= בזה ואין כאן מקומו כלל כי אין אנו עוסקים אם מצות נוהגי' או לא או אם טעמא מותר לכנס שם או לא רק בקדוש' עליונה שירושלים הוא שער השמים מימות עולם אפי' כשהי' היבוסי יושב ירושלים והכנעני והפריזי אז בארץ ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל מערבי אפילו בחורבנה וביבמות וי"ו /ו'/ ע"ב דמורא מקדש בזה"ז מדאתקש לשבת מה שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם תלי' היקשא זה בפלוגתא דקידשה לע"ל =לעתיד לבוא= או לא והדר"ג גילה סוד דבעל חס"ל מעין ג' נהר ג' (ומשלנו הוא) דמבואר דחלון הרקיע רחב מלמטה נגד כל א"י וקצר למעלה נגד ירושלים ובהמ"ק ובשעת חורבן נסתם לגמרי ושוב אחר החורבן נפתח אבל נקצר פיו שלמט' אבל פיו שלמעל' ושער השמים לא יסתום חלילה שהוא שפע אלהי שבמקום מקדש וירושלי' והיינו דכ' מהרי"ק שהבאתי בתשובתי הקדומה כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם ומ"ש חס"ל בנהר י"ג שם במעלת צפת נגד כל ערי א"י היינו חוץ מירושלי' וחליל' להעלו' על הדע' שקדוש' שום עיר יותר מירושלים וא"כ מי שפגע בצפת יקרע ושוב פוגע בירושלים לא יחזור ויקרע ובהיפך קיי"ל אם פגע בירושלים תחלה וכו' כמבואר בש"ס מ"ק ורמב"ם וש"ע סוף ה' ט"ב ויש לפקפק דבזמן שבהמ"ק הי' קיים היה ירושלים עדיף וקורעים על בטול אותו העדיפות ועכשיו צפת עדיפא אבל חלילה לומר כן ואיך יצויר שצפת הוא גבוה מירושלים ואוירא טוב מירושלים כמ"ש בס' חס"ל הנ"ל וקרא כתיב וקמת ועלית אל המקום ופירש"י מכאן שגבוה בהמ"ק מכל א"י ובחי' תורה שלי בארתי שלכאורה יפלא לאמור מכאן שגבוה מה לשון מכאן נחזי אנן והוא דבר הנראה לעין ונמדד בקנה ועוד שהאמת אינו כן והוא מבואר לבקי קצת במפת העולם ועוד רש"י פי' כן בפסוק כטל חרמון שיורד על הררי ציון שחרמון גבוה והנה העולם עגול ככדור ובדבר כדורי לא שייך גבוה ונמוך ובכל מקום שעומד שם רואה שמים שעל ראשו גבוהי' וסמוך לאופק נמוכים ככיפה והבא ממקום האופק נדמה לו כעילה /כעולה/ מתחתית עומק בור ולא שייך גבוה ונמוך אך נחזי אנן אם יהיה לפנינו כדור עגול ואנו מכירים בו נקודה א' שממנה שתיית הכדור ההוא ונתרחב משם והתפשט ונעשה עגול כמות שהוא וכל הפיות אליו פונים וממנו יונקים יניקת חיותם והוא המרכז האמתי של הכדור ואז בלי ספק מכל צד שפונים אליו נקרא עלייה לא עלייה במעלה וגדולה המקום לבד אלא עלייה ממש כמי שעומד במקומו ורואה האופק שסביביו ירוד ועמוק וכן בהיפך כיון שכל הפיות אליו פונים א"כ הכל עמוק ממנו ועולים אליו כיון שהעולם כדורים והיינו דאמרי' בספרי הנ"ל וקמת ועלית וקשה לו ומאי פסקא הלא אפשר שהזקן ממרא וב"ד יושבים בהר חרמון שמשם יורדים לירושלים ולא עולים אלא מכאן שבהמ"ק גבוה מכל א"י שהוא משתיתו של עולם מתחלת יצירה והוא מרכז ונקודה האמצעי שבכדור וא"כ כל הבאים לשם עולים ולא יורדים כנלע"ד מ"מ א"א לומר כן על מקום אחר או על צפת ויעקב אאע"ה אמר זה שער השמים ואין ב' שערים ומ"ש הד"ג מאי דמייתי בתנחומא אירושלים והיה עיני ולבי שם כל הימים א"כ בכללו' א"י נמי נאמר ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה יפה כ' אבל אני בעו"ה לא זכיתי להבין בנגלות גם כי בהנסתרות לה' אלקינו אבל כמדומה לי שמעתי דיש חילוק בין חיבור עין עם לב דהיינו עיני ולבי שם ובין עין לחוד דכתיב עיני ה' אלקיך שם ועוד חילוק בין עיני דהתם שהוא ב"ד של מעלה של שבעים שהם כנפי השכינה ובין עיני ולבי לשון השגחת עצמו בלי כנפים ושעל זה נאמר ולא יכנף עוד מוריך כך שמעתי מאז ולא אבין אולי בזה יתורץ ק' דמר ניהו רבה.
היוצא מדברינו דעכ"פ לכ"ע קדושת שניהם קדושת עולמים מימות עולם עד סוף כל ימות עולם לא נשתנה ולא ישתנה אלא שקדושת ירושלים חמורה מקדושת שאר א"י וגם הרמב"ם דלא מנה למ"ע =למצות עשה= ישיבת א"י כמו שחשב הרמב"ן במניין המצות מ"מ מודה ביתר שאת בקדושה בזה"ז ומפני כן כ' במ"ע קנ"ג ומייתי ליה המפרש ספ"ה מה' קה"ח =קידוש החודש= וז"ל ונאמר אם ח"ו יאבדו בני ישראל מא"י ית"ש על זה לפי שהבטחנו בתורה שלא תכלה אומה זו בכלל וכן אם לא נמצא ב"ד בא"י ולא בח"ל ב"ד שנסמכו בא"י הי' זה החשבון שאנו מחשבין אותו בח"ל לא יועיל לנו כלום שאין מעברי' שנים וקובעים חדשים אלא בא"י שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ע"כל וביאר זה באר היטב ברלב"ח בקונטרס הסמיכות דף רצ"ו יע"ש ומהפלא שכ' שהבטחנו בתורה שלא תכלה אומה זו נראה מדבריו כי אלו ח"ו לא ישאר שום ישראל בא"י אפי' יהיה יושבים ישראל בח"ל מיקרי כליון אומה ח"ו אחר שאין לנו סמוכים וא"א לקבוע חדשים ולעבר שנים וס"ל לרמב"ם דמה שחשבו הראשונים שנים וחדשים וקדשום זה לא יועיל אלא כשעכ"פ נשארו בא"י אפי' כורמי' ויוגבי' ישראל אשר בהגיע זמן ועידן ההוא ואז הכורמי' יקבעו מועדים עפ"י חשבון הקדמונים ההמה לפי מה שרואה בלוח ההיא ובסדר העיבור של כל שנה ועי"ז מתקדשים המועדים בכל העולם ואי לאו לא יועיל חשבון וקידש הקדמונים ושבטלה כל התורה חלילה ואין כאן אומה ישראלי' ח"ו והיינו כליון אומה ח"ו אלא שהבטחנו יוצרנו שלא יהי' זה אשר ע"כ בשבעים שנה של גלות בבל שהיה סמוכים בח"ל לא היינו בטוחים מהנ"ל אדרבא הי' נ"ב שנה שלא עבר אדם שם משא"כ קלקלתינו עתה שאין לנו סמוכי' היה תקנת הארץ שבטוחה היא שישבו בה ישראל על כל פנים זהו כוונת הרמב"ם מ"מ נראה מדבריו כי לא נפחתה קדושתה ולא תלי' כלל בקיום מצות אלא הארץ עצמה קדושה וירושלים קדושה יותר ואולי משו"ה לא תני בספרי ולא רמז קרא דפ' ראה אלא קדימת עניי ארצך לח"ל ולא רמז קדימת עניי ירושלים לא"י משום דזיל בתר טעמא ופשט הגמ' דמקדימים יושבי א"י משום דישיבתה מצוה מפני קדשוה שבה וראוי' להקדים עושי מצוה כנ"ל א"כ ממילא ה"ה ירושלים נגד א"י דהכל חד דאלת"ה מנא ליה לתנא דמתני' לכוף לעלות לירושלים ולגרש בע"כ אי לא רמיזא באורייתא.
ומה שהתפלא הד"ג על הרבה חכמי ישראל שלא עלו לירושלי' דוקא והיה סנהדרין ביבנא /ביבנה/ דוקא ובצפורי וגם בימי הרב"י והאר"י ז"ל מ"ט לא עלו הם הנה בימי חכמי התלמוד הי' הריגות ושמדות בירושלים וגלו סנהדרין ומשנתישב במקומות אחרים והי' שם מקום הועד ומקום ישיבה ותורה ולא מיתדר להו בירושלים כמו במקומות אלו שוב אין מצוה בירושלים דאפי' עזרא לא עלה לבנין בהמ"ק כל זמן שרבו ברוך בן נרי' קיים כדאי' ספ"ק דמגילה דודאי ת"ת וישיבה עדיפה מן הכל וכן היה בימי הרב"י והאר"י ז"ל היה קיבוץ רוב החכמים בצפת ואין לשאול על כל החכמים מעיקרא כי אין אדם יודע מטמוניות של חברו ועכ"פ כשעלו אלו ומצאו רוב חכמי ישראל בצפת ע"כ התחברו עמהם ובאמת טרם הפרד הרב הגאון מהו' עמרם מפה הייתי כופל ומשלש עמו שלא ידור אלא בירושלים מקום משכן כבוד קדושת בית אלקינו וכאשר עשה הרמב"ן ז"ל אף על גב דבצפת נמצאו קברי אנשי אלקים הידועים מ"מ מי ימיר זה בקדושת ירושלים ומקום מקדש ונסע הנ"ל ע"ד לילך בים דרך יפו לירושלים והסיבו בעל הסיבות ית"ש דרך עכו לצפת ואחרי בואו שמה כ' אלי בעצה ושאל אם יעקור משם לירושלים אז אמרתי שאני מיגני ממיקם כיון שכבר בא שמה וקבע דירתו וכפי מכתבו נראה שקשה ישיבתה של ירושלים עליו וחזיתי לדעתי' שלא רצה אלא לפייסני על שעבר על דעתי ע"כ הנחתי הדבר על דעתו.
הנה כי כן יפה אחז"ל שהאיש יכוף כל ב"ב לעלות לא"י או לירושלי' שהרי משום ישוב א"י כותבי' אונו אפילו בשבת ומכ"ש משום ישוב ירושלים ביותר בזה"ז וכבר העיד הרמב"ן באגרתו שהחורבן לפי ערך הקדושה כל שקדוש יותר חרוב יותר וירושלי' חרוב יותר מכל ערי א"י ע"ש מכלל דבעי דרישה וישוב יותר ויש לכוף ב"ב לדור שם אבל שתכוף האשה את בעלה לדור בא"י ובירושלים צע"ג מאין הרגלים ומה ראו על כה ויפה כ' תשב"ץ ח"ג סס"י ר"א הנ"ל הלא התורה חסה על האשה במצות כבוד או"א =אב ואם= משום דרשות בעלה עליה ואיך היא תכוף אותו להושיבה בירושלים דוקא משום תוספ' קדושתה או ליישב את ירושלים ומח"ל לא"י י"ל משום שבח"ל דומה כמי שאין לו אלוה וכעע"ז ח"ו אבל מא"י לירושלים הוא דבר תימא אפי' בזמן שבהמ"ק מכ"ש בזה"ז ולולי דמסתפינא לומר דבר חדש הייתי אומר יען ראיתי בתי"ט תמה על רש"י ורע"ב שפירשו בסיפא הכל מעלין לירושלים את כל ב"ב אדם כופה לישב עמו בירושלים ולא פי' כן ברישא הכל מעלין לא"י ע"ש אמנם בשיטה מקובצת מייתי בשם רש"י מהדורא קמא כ' על רישא הכל מעלין לא"י נשותיהן מא"י לח"ל עכ"ל הנה שינה טעמו ברישא פי' הכל מעלין קאי אאותם הגורמים העלאה לאחרים אף על גב דפי' את נשותיהם מ"מ הכל קאי אותם הגורמים ומרבה אפי' עבד את רבו ומכ"ש אשה את בעלה וכדקתני בהדי' בבריי' שבגמ' שהאשה כופה בעלה מח"ל לא"י אמנם בסיפא בבבא דהעלאה לירושלים דלא מיתניי' בבריי' בהדי' דהאשה כופה האיש וגם הוא נגד הסברא כמ"ש לעיל ע"כ פי' רש"י בהיפוך את כל ב"ב אדם מעלה לירושלים וקאי אאדון הבית שמעלה את כל ב"ב בין נשיו בין עבדיו העברי' לישב עמו מנוה היפה לרעה נמצא רישא מיירי שכל א' מבני ביתו יכול לכוף את אדון הבית לדור בא"י וסיפא קמ"ל שאדון הבית יכול לכוף כל ב"ב א' אנשי' וא' הנשי' שבבני ביתו לדור בירושלים אבל המה לא יכופו אותו וזה נוטה לגי' הג"א שבפנינו אבל רש"י לא נחית לחלק בין בזמן שבהמ"ק קיים בין בזה"ז דלא כהג"א בזה וזה נראה נכון מאוד אלא שלא מצאתי לי לא רב ולא חבר וזה הוא פלוגתת רש"י ור"ח שבתוספות פ"ק דעירוכין דף ג' ע"ב דבור המתחיל לאתוי' וכו'.


 

נצבים וילך

משתמש ותיק
אין בכך סתירה, נכון שיש בארץ ישראל קדושתה העצמית והיא קיימת גם לאחר חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל. אבל קדושת הארץ שדנו חז"ל לעניין אם קדשה לעת"ל, הרי מפורש כפי שהבאת שמצוות התלוייות בארץ בטלים כאשר בטלה הקדושה. ומובן שהמצוות תלויות בקדושה.
וכך ראיתי בספר מי מרום חלק ששי עמ' שיד שכתב קדושת ארץ ישראל היא קדושה עצמית ופנימית ומפני זה ישנן מצות מיוחדות שתלויות רק בה, לא שקדושת ארץ ישראל תלויה במצותיה אלא אדרבה מתוך קדושתה נצטוו עליה במצות אלו.
ואני מחפש האם יש מקור מפורש קדום יותר לנקודה זו, שהקדושה באה לדי ביטוי בחיוב מצוות מיוחדות רק בה
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נצבים וילך אמר:
אין בכך סתירה, נכון שיש בארץ ישראל קדושתה העצמית והיא קיימת גם לאחר חורבן ביהמ"ק וגלות ישראל. אבל קדושת הארץ שדנו חז"ל לעניין אם קדשה לעת"ל, הרי מפורש כפי שהבאת שמצוות התלוייות בארץ בטלים כאשר בטלה הקדושה. ומובן שהמצוות תלויות בקדושה.
וכך ראיתי בספר מי מרום חלק ששי עמ' שיד שכתב קדושת ארץ ישראל היא קדושה עצמית ופנימית ומפני זה ישנן מצות מיוחדות שתלויות רק בה, לא שקדושת ארץ ישראל תלויה במצותיה אלא אדרבה מתוך קדושתה נצטוו עליה במצות אלו.
ואני מחפש האם יש מקור מפורש קדום יותר לנקודה זו, שהקדושה באה לדי ביטוי בחיוב מצוות מיוחדות רק בה

לא ברור מה סתירה מה קשה מה רצונך ליישב, ואיזה מקור חסר לך. הלא גמ' מפורשת שמצוות הת"ב תלויים אם קדשה לעת"ל או לא, ושוב הובאו דברי החת"ס שמוכיח בארוכה מהגמ' ומהראשונים, שדין קדושתה העצמי לא פקע לכו"ע.

מקור קדום לאיזו נקודה? שהקדושה תלויה בחיוב המצוות המיוחדות? הלא זה אינו, וכמו שמוכיח החת"ס מדברי הראשונים, שגם למ"ד שלא קדשה לעת"ל ואינו חייב במצוות הת"ב, מ"מ קדושתה העצמית של הארץ לא פקעה, על אף שלענין מצה"ב פקע. אז איך בדיוק לתלות שקדושת הארץ באה לידי ביטוי בחיוב מצוותיה כאשר זה ההבדל בין קדושה לקדושה, לענין הפירות וכנתבאר בדברי החת"ס הללו. תמוה.


בכל מקרה קח לך ראיה מווארט חסידי ידוע בפירוש הגמ' מדוע משה רבינו להכנס לארץ ישראל. קדושת פירותיה.
 

בלויא

משתמש ותיק
אולי מישהו מחו"ר הפורום שליט"א יודע היכן כתוב בשם צדיק אחד, שמאז ששמע מרבו שיש לכוון בז' הכריכות שבתש"י את ז' התיבות שבפ' ואתם הדבקים בה' אלוקיכם כו', והתחיל לעשות כן, היה לו 'טעם חדש' [השגה חדשה] בתפילין ?
יישר כח !
 

אור החכמה

משתמש ותיק
בלויא אמר:
אולי מישהו מחו"ר הפורום שליט"א יודע היכן כתוב בשם צדיק אחד, שמאז ששמע מרבו שיש לכוון בז' הכריכות שבתש"י את ז' התיבות שבפ' ואתם הדבקים בה' אלוקיכם כו', והתחיל לעשות כן, היה לו 'טעם חדש' [השגה חדשה] בתפילין ?
יישר כח !
בבקשה
הצג קובץ מצורף באר בשדה.PDF
 

בלויא

משתמש ותיק
אני מחפש מקורות לכמה דברים. אולי יוכל אי מי לעזור קצת.

א. ראיתי מביאים מאור החיים בראשית מז כט בענין חשיבות הדיבור הראוי ופגם הדיבור שאינו ראוי. ל"מ שם מזה. היש למישהו ניחוש מה הי' הכוונת המשורר ?

ב. בענין עשר הנקודות שיש לאותיות הא"ב, ראיתי מביאים מעץ חיים שער מ דרוש ב, שזה מקביל ל 9 הספירות, ולמלכות אין ניקוד. ל"מ שם מזה.

ג. מקור לזה שספי' מלכות היא פרצוף שלם הכולל י' ספירות.

ד. ראיתי מביאים תרגום על הפסוק דברים כא, יב 'ועשתה' - 'ותקין'. לא מצאתי כזה תרגום.

ה. מבול ר"ת מות וחיים ביד לשון.

ו. איפה מבואר ענין פ"ר דינים, המתקתם ע"י ה' אלפי"ן ?

ז. מצרים הוא 'מיצר הגרון' ובפסח יצא הדיבור מהגלות בבחינת פה - סח.

ח. בענין ה' מוצאות הפה ראיתי מציינים לזהר ח"א דף פ ע"א, ולתיקו"ז זהר חדש דף קעא ע"א. ל"מ.

ט. עוד בענין ה' מוצאות הפה ראיתי מציינים למאמרי אדה"ז עמ' קיב. [לא מצויין איזה שנה].

י. מקור לזה שהעיר לוז והעיר קושטא זה אותו מקום.

יא. מציינים לזהר ויקרא סה. בינה לבא דמינה דינין מתערין. ל"מ.

יב. ס' תשואות חן לר' גדליה מליניץ, שהר"ר זושא התווכח עם אחיו מה עדיף, לבא לשפלות עצמו ע"י גדלות הבורא או להיפך, ונכנסו לרר"ב ממזריטש כו'. ל"מ.

יג. בענין 'אמא -בינה', ציינו להקדמת הזהר דף ב ע"א. ל"מ.

יד. סיפור מצדיקים שהסבירו שרק מהתפילין שלהם פוחדים, כי כ' 'אלו תפילין שבראש', ולא 'תפילין שעל הראש'.

טו. בענין גדולת מוהר"ן מברסלב, גנזי אבא מכתב קי"ב, שיש"ק ח"ג, סה. ל"מ המקורות.

טז. ספר יצירה גירסת השלם ניו יורק תשמג. מי מכיר ?

יז. בשם הזהר והתיקונים, שזכור ושמור הם כנגד מח ולב. ל"מ.

יח. בשם 'כתבים', א'ם ת'שיב מ'שבת ר"ת אמת. ל"מ.

יט. טעם שאומרים בשיר של יום 'היום יום .. לשבת', כדי לקיים מצות זכור, כמבו' במכילתא זכרהו מא' בשבת.

כ. ספר ישמח לב, על הגמ' בשבת נשאת ונתת באמונה. ל"מ.

כא. ליקוטי תורה קהלת פ"י. מה זה ?

כב. בענין 'בינה - ארץ החיים', מציינים ל: זהר ח"ג קכד. תיקו"ז תיקון נה פט. ל"מ שמדברים שם על זה.

כג. בענין 'שמים' מציינים לזהר ח"ב דף סב. ל"מ.

תודה מראש !!
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יד. סיפור שמיוחס לשאגת אריה, רעק"א, בעה"ת וכל דור מוסיף את גדוליו ואין לד"ס.
 

בלויא

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
ר' @בלויא רוב הדברים שמקורות ידועים ופשוטים תתמקד בקשיים האמתיים ונשתדל לעזור

שמח לשמוע שיש כאלה שבשבלים זה ידוע ופשוט.
הרשימה הנ"ל היא אחר חיפוש [וכמובן אחר עשרות רבות של מקורות אחרים שכן נמצאו].
אם קשה לכם לעזור הרבה, ואתם יכולים לעזור רק קצת - אשמח, ואודה.
בו"ה
 
 

בלויא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יד. סיפור שמיוחס לשאגת אריה, רעק"א, בעה"ת וכל דור מוסיף את גדוליו ואין לד"ס.

מקור אמין, לפחות אחד, יש לכם אולי ?
תודה
 

בשלמא

משתמש ותיק
בלויא אמר:
ב. בענין עשר הנקודות שיש לאותיות הא"ב, ראיתי מביאים מעץ חיים שער מ דרוש ב, שזה מקביל ל 9 הספירות, ולמלכות אין ניקוד. ל"מ שם מזה.
ע"ח שער מ"ד
בענין עשרה הויות וכמ"ש בע"ה והם קמץ בכתר פתח בחכמה צירי בבינה כו' שורק ביסוד הוי"ה או אהי"ה בלי ניקוד במלכות
 
חלק עליון תַחתִית