היכן החזון איש חולק על ראשונים?

אם אפשר להעלות מקורות בהם הוא חולק על ראשונים?
נא לא להיכנס לדיונים בנושא, רק להביא מקורות, אפשר לדון בכל מקור אם באמת חולק על ראשונים, אבל לא יותר מזה! מי שרוצה שיפתח אשכול אחר בנושא
 

שמח בחור

משתמש ותיק
על המהרי"ל, (יש לדון מה נקרא המהרי"ל) בעניין באיזה צד לשים את המזוזה ביציאה למרפסת פתוחה. דעת המהרי"ל, שיש לשים בימין היוצא למרפסת. דעת החזון איש, שיש לשים בימין הנכנס לבית מהמרפסת.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמח בחור אמר:
על המהרי"ל, (יש לדון מה נקרא המהרי"ל) בעניין באיזה צד לשים את המזוזה ביציאה למרפסת פתוחה. דעת המהרי"ל, שיש לשים בימין היוצא למרפסת. דעת החזון איש, שיש לשים בימין הנכנס לבית מהמרפסת.
אפשר לציין מקור?
 

בעל כנפיים

משתמש ותיק
החזו"א הוא ביו"ד מזוזה קס"ח ס"ק ד-ה, ועי' שם שכתב דאין להקל כמהרי"ל ומשום דתליא בפלוגתת ראשונים, והמהרי"ל הוא כדעת הרא"ש, ואנן אזלינן כרבים.
 

בעל כנפיים

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
נו אז הוא חולק על ראשונים? או מכריע כדעת ראשונים אחרים.
מלכתחילה באמת דעתו נוטה ע"פ ראיות דלא כמהרי"ל, אבל נראה בבירור שכשבא להכריע ההלכה רצה עוד סיבה, והביא שמהרי"ל כ' כן עפ"ד הרא"ש אבל אנן אזלינן בתר רבים החולקים עליו. וא"כ לא הוכח כאן שחולק מעצמו על ראשונים.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
האמת היא שלא רק שלא חולק על ראשונים
אלא גם שלא מכריע בין ראשונים
אם לא משום יחיד ורבים שהלכה כרבים
או כשדעה אחת כוונתה ברורה ודעה אחת אין כוונתה ברורה וכיוצא בזה
אבל בלאו הכי אינו מכריע בין הראשונים מסברא וראיות

אמנם אצל חלק מגדולי האחרונים בדורות הקדומים
מצינו שמכריעים אם בסברא אם בראיות בין הדעות בראשונים
[והחזון איש במקומות כאלה טורח לישב דברי הראשונים מטענות האחרונים שדחו את דברייהם] 
 

סופר

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
נו אז הוא חולק על ראשונים? או מכריע כדעת ראשונים אחרים.


ברור שלא נוכל למצוא שחולק על כל הראשונים, אך יתכן למצוא שחולק על רוב הראשונים המקובלים נגד דעת הפוסקים.
וכמדומני שזאת היתה כוונת פותח האשכול.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ההוא טייעא אמר:
הוא חולק על כל הראשונים והשולחן ערוך לגבי הדין של מורידין ולא מעליו בזמן שאין השגחתו יתברך גלוי' וכו'.

אם לזה אתה קורא חולק. אז הוא חולק גם על הגמרא. כי הדין הזה מבואר בגמ'
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ההוא טייעא אמר:
איפה? הרי החזון איש כותב "ונראה" ומה גם שזה נפסק ללא חולק.
לא הבנתי מה כוונתך 
הדין מורידין ולא מעלין כמדומה מבואר בע"ז כו ב 
והחזון איש נכנס לשאלה הלכתית מה עושים בסיטואציה של ימינו 

אם כוונתך לומר שמזה שכל הפוסקים הביאו את זה גם בימייהם מוכח שזה נהג גם בימייהם 
החזון איש לכל הפחות לא חשב שזה ראייה 
ולכן לא ניתן להציג את החזון איש כחולק על ראשונים כי הוא מצידו לא חלק

 
 

צביקה 88

משתמש רגיל
כמדומני, לגבי טלטול מן הצד
(ובדעת הרמב"ן יש להסתפק לפי גרסת "הוצאת זכרון" אני לא זוכר איפה הרמב"ן)
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
ההוא טייעא אמר:
איפה? הרי החזון איש כותב "ונראה" ומה גם שזה נפסק ללא חולק.
לא הבנתי מה כוונתך 
הדין מורידין ולא מעלין כמדומה מבואר בע"ז כו ב 
והחזון איש נכנס לשאלה הלכתית מה עושים בסיטואציה של ימינו 

אם כוונתך לומר שמזה שכל הפוסקים הביאו את זה גם בימייהם מוכח שזה נהג גם בימייהם 
החזון איש לכל הפחות לא חשב שזה ראייה
ולכן לא ניתן להציג את החזון איש כחולק על ראשונים כי הוא מצידו לא חלק

 
ברור שהוא חולק, אלא מאי?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
צביקה 88 אמר:
כמדומני, לגבי טלטול מן הצד
(ובדעת הרמב"ן יש להסתפק לפי גרסת "הוצאת זכרון" אני לא זוכר איפה הרמב"ן)


שוב לא נכון 
הנידון כאן לא אייפוא מצינו ראשונים בניגוד לחזון איש שהחזון איש לא היה מודע אלייהם 
אלא איפוא החזון איש באופן מוצהר חולק על דברי הראשונים 

ובדין זה של טלטול מן הצד 
החזון איש כך מפרש את דברי הראשונים 
אולי זה החלטה שלך שהחזו"א לא צודק 
או שכוונתך לומר שיש ראשונים שמשמע מדברייהם שלא כהחזון איש שהחזו"א לא ראה 

[ולגופו של ענין אמנם מדברים הנדפסים על שם הרמב"ן פרק מי שהחשיך לכאורה מבואר דלא כהחזו"א. אמנם כבר הסיקו שאין זה הרמב"ן אלא תלמיד הרמב"ן. מאידך בדברי הרמב"ן האמיתיים בנושא זה ושאר הראשונים שם מבואר להדיא כדברי החזון איש] 
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
לעניין מורידין החזו"א סבר שתקופתינו שונה מתקופת הראשונים וגם מתקופת האחרונים במאות שנותיה הראשונות ולכן אין מחלוקת בעניין זה. לעניין זה הוא הסתמך על הרמבם לעניין הקראים שהם היו במצב דומה למי שחונך לכל סוגי הכפירה ועליהם הרמבם אומר מפורש שאין דין מורידין . ומרחיב זאת למצב ההסתר אסתיר פני שנוהג בימינו שבו בניגוד לעבר, כפירה של היחיד בדר"כ אינה נוצרת כתוצאה ממרד שלו באלוקים ומומרים לכל התורה שאינם כופרים, הם בדר"כ לא ממש מזידים. שזה תנאים לדין מורידין לפי חלק מהראשונים כולל הרמב"ם . לגבי הר"ש הרדב"ז ואחרים שחלקו כביכול על הרמבם והשך והגרא שנוקטים כמותם נראה שהבין וכך עולה מהרידב"ז שהסיבה היא שינוי במציאות של הקראים ולא מחלוקת עקרונית.

בנוסף הוא מוסיף ונראה לי שזה לכולא עלמא שצריך תנאי נוסף למורידין והוא שיהיה רודף ברוחניות לציבור ,אבל אם הריגתו תוביל לנזק רוחני יותר גדול מאשר בכוחו להזיק ברור שאין דין רודף ברוחניות בפועל, וזה נכון גם לר"ת וסיעתו הסוברים שהתנאי הראשון לעניין כפירה לפחות לא נצרך ודנים כאן דין רודף גמור בגדריו אם כי לא במקורו.

גם רב חיים בריסקר סבר שלא נוהג היום דין רודף ויתרה מכך שיש לכופרים הללו דין אחיך, כי על פי סיפור ברסיקאי מוסמך הציל בונדיסט [קומוניסט יהודי כופר ] תוך חילול שבת.

לגבי השאלה של פותח האשכול: בלפני עיוור החזו"א סובר שההיתר של תרי עברי לא נאמר כשהאפשרות של המוכשל לקבל את המכשול הוא מיהודי אחר שגם חייב בלפני עיוור . וזאת על פי שיטת האמונת שמואל המובאת כצד בהגר"א. אני ספרתי 10 ראשונים שסוברים לכאורה לא כך ורק ראשון אחד שאפשר ליחס לו סברא זו אבל אין הכרח. כלומר אינו חולק לבדו אלא על סמך האמונת שמואל וצד בהגרא, אם פותח האשכול מעוניין במקורות אשתדל להביאם.
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
לעניין מורידין החזו"א סבר שתקופתינו שונה מתקופת הראשונים וגם מתקופת האחרונים במאות שנותיה הראשונות ולכן אין מחלוקת בעניין זה. לעניין זה הוא הסתמך על הרמבם לעניין הקראים שהם היו במצב דומה למי שחונך לכל סוגי הכפירה ועליהם הרמבם אומר מפורש שאין דין מורידין . ומרחיב זאת למצב ההסתר אסתיר פני שנוהג בימינו שבו בניגוד לעבר, כפירה של היחיד בדר"כ אינה נוצרת כתוצאה ממרד שלו באלוקים ומומרים לכל התורה שאינם כופרים, הם בדר"כ לא ממש מזידים. שזה תנאים לדין מורידין לפי חלק מהראשונים כולל הרמב"ם . לגבי הר"ש הרדב"ז ואחרים שחלקו כביכול על הרמבם והשך והגרא שנוקטים כמותם נראה שהבין וכך עולה מהרידב"ז שהסיבה היא שינוי במציאות של הקראים ולא מחלוקת עקרונית.

בנוסף הוא מוסיף ונראה לי שזה לכולא עלמא שצריך תנאי נוסף למורידין והוא שיהיה רודף ברוחניות לציבור ,אבל אם הריגתו תוביל לנזק רוחני יותר גדול מאשר בכוחו להזיק ברור שאין דין רודף ברוחניות בפועל, וזה נכון גם לר"ת וסיעתו הסוברים שהתנאי הראשון לעניין כפירה לפחות לא נצרך ודנים כאן דין רודף גמור בגדריו אם כי לא במקורו.
וזה לשונו: "ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמשת בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל" ולפי דבריך אם מישהו שפרק עול מגיע מתוך הקהילה הדתית בסביבה דתית חוזר הדין שמורידין ולא מעלין.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד הבנים אמר:
אליעזר ג אמר:
אם פותח האשכול מעוניין במקורות אשתדל להביאם.
אני הק' עכ"פ מאד מעונין.
מעוניין מאד! אבל שים לב שהמדובר הוא באופן שהם היו לעיני החזון איש ובכל זאת הוא חלק, ודוק.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
ההוא טייעא אמר:
אליעזר ג אמר:
לעניין מורידין החזו"א סבר שתקופתינו שונה מתקופת הראשונים וגם מתקופת האחרונים במאות שנותיה הראשונות ולכן אין מחלוקת בעניין זה. לעניין זה הוא הסתמך על הרמבם לעניין הקראים שהם היו במצב דומה למי שחונך לכל סוגי הכפירה ועליהם הרמבם אומר מפורש שאין דין מורידין . ומרחיב זאת למצב ההסתר אסתיר פני שנוהג בימינו שבו בניגוד לעבר, כפירה של היחיד בדר"כ אינה נוצרת כתוצאה ממרד שלו באלוקים ומומרים לכל התורה שאינם כופרים, הם בדר"כ לא ממש מזידים. שזה תנאים לדין מורידין לפי חלק מהראשונים כולל הרמב"ם . לגבי הר"ש הרדב"ז ואחרים שחלקו כביכול על הרמבם והשך והגרא שנוקטים כמותם נראה שהבין וכך עולה מהרידב"ז שהסיבה היא שינוי במציאות של הקראים ולא מחלוקת עקרונית.

בנוסף הוא מוסיף ונראה לי שזה לכולא עלמא שצריך תנאי נוסף למורידין והוא שיהיה רודף ברוחניות לציבור ,אבל אם הריגתו תוביל לנזק רוחני יותר גדול מאשר בכוחו להזיק ברור שאין דין רודף ברוחניות בפועל, וזה נכון גם לר"ת וסיעתו הסוברים שהתנאי הראשון לעניין כפירה לפחות לא נצרך ודנים כאן דין רודף גמור בגדריו אם כי לא במקורו.
וזה לשונו: "ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמשת בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל" ולפי דבריך אם מישהו שפרק עול מגיע מתוך הקהילה הדתית בסביבה דתית חוזר הדין שמורידין ולא מעלין.
למה? בקהילה הדתית השגחתו גלויה וכו', ברמה של הזמן שהיו ניסים מצויין וכו'?
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
ההוא טייעא אמר:
אליעזר ג אמר:
לעניין מורידין החזו"א סבר שתקופתינו שונה מתקופת הראשונים וגם מתקופת האחרונים במאות שנותיה הראשונות ולכן אין מחלוקת בעניין זה. לעניין זה הוא הסתמך על הרמבם לעניין הקראים שהם היו במצב דומה למי שחונך לכל סוגי הכפירה ועליהם הרמבם אומר מפורש שאין דין מורידין . ומרחיב זאת למצב ההסתר אסתיר פני שנוהג בימינו שבו בניגוד לעבר, כפירה של היחיד בדר"כ אינה נוצרת כתוצאה ממרד שלו באלוקים ומומרים לכל התורה שאינם כופרים, הם בדר"כ לא ממש מזידים. שזה תנאים לדין מורידין לפי חלק מהראשונים כולל הרמב"ם . לגבי הר"ש הרדב"ז ואחרים שחלקו כביכול על הרמבם והשך והגרא שנוקטים כמותם נראה שהבין וכך עולה מהרידב"ז שהסיבה היא שינוי במציאות של הקראים ולא מחלוקת עקרונית.

בנוסף הוא מוסיף ונראה לי שזה לכולא עלמא שצריך תנאי נוסף למורידין והוא שיהיה רודף ברוחניות לציבור ,אבל אם הריגתו תוביל לנזק רוחני יותר גדול מאשר בכוחו להזיק ברור שאין דין רודף ברוחניות בפועל, וזה נכון גם לר"ת וסיעתו הסוברים שהתנאי הראשון לעניין כפירה לפחות לא נצרך ודנים כאן דין רודף גמור בגדריו אם כי לא במקורו.
וזה לשונו: "ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמשת בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל" ולפי דבריך אם מישהו שפרק עול מגיע מתוך הקהילה הדתית בסביבה דתית חוזר הדין שמורידין ולא מעלין.
לא כי כפי שכתבתי הוא מרחיב זאת בתקופתיו לכל מי שלא עושה זאת מתוך מרד שהוא יצר וזו בדיוק כוונתו בזמן שהשגחתו גלויה וכו' מי שפורק עול חזקתו שזה ממרד ואילו בימינו לא.
אבל כתוב בדבריו המשך ולזה התכוונתי ב-בנוסף וכו' עיין שם, שגם אם תמצא מישהו שברור שזה ממרד שהוא יזם, היום הנזק הרוחני גדול מהתועלת ועיין בדבריו ובדברי.
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
אחד הבנים אמר:
אליעזר ג אמר:
אם פותח האשכול מעוניין במקורות אשתדל להביאם.

אני הק' עכ"פ מאד מעונין.
הנה בזכותך  תיקנתי טעות, שפתחתי את הכתבים שלי מלמוד לפני עיוור לפני שנים, יוצא שלא זכרתי היטב את  שיטת החזו"א ומה שיחסתי לו זו שיטת המשנה למלך כאשר הוא מחמיר אף יותר מהמשנה למלך.  אך המחלוקת על הראשונים להבנתי בהם,  נשארת בעינה, לשאלת פותח האשכול החזו"א למיטב זיכרוני אינו מביא ראשונים אלו ואפשר שבחלקם יש לו בהם פשט אחר. בכל אופן  מקורותיי בכתבים  כדלהלן:

1. תרי עברי: הגמרא בע"ז ו. נוקטת לגבי גוי ביום חגו המעוניין כנראה להקריב בהמה לע"ז, שאם יש לו בהמה, אין איסור למכור לו בהמה נוספת. מהגמרא מוכרחים להסיק לפחות, שכשיש לעיוור בפועל את החפץ הנצרך ולא מתכוון לעבור פעמים מותר. ואכן האמונת שמואל סי' יד, הגר"א בתירוץ הראשון בשו"ע יו"ד קנא סעיף ח והחזו"א יו"ד סב יג , ועוד, מתירים רק במצב זה מדין ת"ע, אך משמע מהם שגם מה שבשליטתו בכלל יש לו, אפילו שמחייב פעולה שמתכוון לעשות, על מנת להפכו לזמין. אבל שיטה זו נחלקת לכאורה על הראשונים[1] המרחיבים את ההיתר גם לאופן שהיה מוצא להשיג מאחר  וכן על האחרונים[2] הסוברים כנ"ל. לפי ההרחבה מדובר בוודאי שישתמש בחפץ שהמכשיל נתן לו.  


[1] המרדכי בשם בה"ג ע"ז ו תשצ"ד ד"ה "שלא", התוספות חגיגה יג "אין" ,הרא"ה ע"ז ב."ונפקא" הריטב"א ב"מ י: "להך", וכן בצרוף בין ע"ז ו: "הכא" ב"מ ה: "דאי" ושיטת רבו הרא"ה שם:, אהל מועד שער או"ה דרך י "כל", מאירי ע"ז ו "כל מה" ובנוסף תוס, תוס הראש והרשבא  בקידושין נו שיובאו ב-ה1, רק מרשי בקידושין שם, יש שמנסים להביא ראיה לשיטה זו, אך להלן נראה שאפשר לדחות.
[2] הרמא יו"ד קנ"א א [הי"מ מצד מסייע ] וכן יש לדייק מהש"ך ס"ק ו שם  וכן כתב המהרש"ם ח"ב קפד וח"ו יא, ערוגות הבושם או"ח נד, אבני נזר יו"ד קכו, אמרי יושר ח"ב קטו, תשובות הרא"ם נג, דרכי שלום ח"א מד, משיב דבר ח"ב לא, בית יצחק או"ח כט, אגרות משה יו"ד עב, והפוסקים הנוספים המובאים להלן בשיטות האחרות ועוד.

 
 

אחד הבנים

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
אחד הבנים אמר:
אליעזר ג אמר:
אם פותח האשכול מעוניין במקורות אשתדל להביאם.

אני הק' עכ"פ מאד מעונין.
הנה בזכותך  תיקנתי טעות, שפתחתי את הכתבים שלי מלמוד לפני עיוור לפני שנים, יוצא שלא זכרתי היטב את  שיטת החזו"א ומה שיחסתי לו זו שיטת המשנה למלך כאשר הוא מחמיר אף יותר מהמשנה למלך.  אך המחלוקת על הראשונים להבנתי בהם,  נשארת בעינה, לשאלת פותח האשכול החזו"א למיטב זיכרוני אינו מביא ראשונים אלו ואפשר שבחלקם יש לו בהם פשט אחר. בכל אופן  מקורותיי בכתבים  כדלהלן:

1. תרי עברי: הגמרא בע"ז ו. נוקטת לגבי גוי ביום חגו המעוניין כנראה להקריב בהמה לע"ז, שאם יש לו בהמה, אין איסור למכור לו בהמה נוספת. מהגמרא מוכרחים להסיק לפחות, שכשיש לעיוור בפועל את החפץ הנצרך ולא מתכוון לעבור פעמים מותר. ואכן האמונת שמואל סי' יד, הגר"א בתירוץ הראשון בשו"ע יו"ד קנא סעיף ח והחזו"א יו"ד סב יג , ועוד, מתירים רק במצב זה מדין ת"ע, אך משמע מהם שגם מה שבשליטתו בכלל יש לו, אפילו שמחייב פעולה שמתכוון לעשות, על מנת להפכו לזמין. אבל שיטה זו נחלקת לכאורה על הראשונים[1] המרחיבים את ההיתר גם לאופן שהיה מוצא להשיג מאחר  וכן על האחרונים[2] הסוברים כנ"ל. לפי ההרחבה מדובר בוודאי שישתמש בחפץ שהמכשיל נתן לו.  


[1] המרדכי בשם בה"ג ע"ז ו תשצ"ד ד"ה "שלא", התוספות חגיגה יג "אין" ,הרא"ה ע"ז ב."ונפקא" הריטב"א ב"מ י: "להך", וכן בצרוף בין ע"ז ו: "הכא" ב"מ ה: "דאי" ושיטת רבו הרא"ה שם:, אהל מועד שער או"ה דרך י "כל", מאירי ע"ז ו "כל מה" ובנוסף תוס, תוס הראש והרשבא  בקידושין נו שיובאו ב-ה1, רק מרשי בקידושין שם, יש שמנסים להביא ראיה לשיטה זו, אך להלן נראה שאפשר לדחות.
[2] הרמא יו"ד קנ"א א [הי"מ מצד מסייע ] וכן יש לדייק מהש"ך ס"ק ו שם  וכן כתב המהרש"ם ח"ב קפד וח"ו יא, ערוגות הבושם או"ח נד, אבני נזר יו"ד קכו, אמרי יושר ח"ב קטו, תשובות הרא"ם נג, דרכי שלום ח"א מד, משיב דבר ח"ב לא, בית יצחק או"ח כט, אגרות משה יו"ד עב, והפוסקים הנוספים המובאים להלן בשיטות האחרות ועוד.



דומני שהוא מוכיח כדבריו מתוס' באיזהו נשך לגבי ערב ברבית. וא"כ יש לו הוכחה מראשונים. ועוד, וזה טענה שאיני יודע טיבה מספיק, אולי הגר"א שכותב עליו במכתבו הידוע שהוא בשורה אחת עם מוסרי התורה, שאני.
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
אחד הבנים אמר:
אליעזר ג אמר:
אחד הבנים אמר:
אני הק' עכ"פ מאד מעונין.
הנה בזכותך  תיקנתי טעות, שפתחתי את הכתבים שלי מלמוד לפני עיוור לפני שנים, יוצא שלא זכרתי היטב את  שיטת החזו"א ומה שיחסתי לו זו שיטת המשנה למלך כאשר הוא מחמיר אף יותר מהמשנה למלך.  אך המחלוקת על הראשונים להבנתי בהם,  נשארת בעינה, לשאלת פותח האשכול החזו"א למיטב זיכרוני אינו מביא ראשונים אלו ואפשר שבחלקם יש לו בהם פשט אחר. בכל אופן  מקורותיי בכתבים  כדלהלן:

1. תרי עברי: הגמרא בע"ז ו. נוקטת לגבי גוי ביום חגו המעוניין כנראה להקריב בהמה לע"ז, שאם יש לו בהמה, אין איסור למכור לו בהמה נוספת. מהגמרא מוכרחים להסיק לפחות, שכשיש לעיוור בפועל את החפץ הנצרך ולא מתכוון לעבור פעמים מותר. ואכן האמונת שמואל סי' יד, הגר"א בתירוץ הראשון בשו"ע יו"ד קנא סעיף ח והחזו"א יו"ד סב יג , ועוד, מתירים רק במצב זה מדין ת"ע, אך משמע מהם שגם מה שבשליטתו בכלל יש לו, אפילו שמחייב פעולה שמתכוון לעשות, על מנת להפכו לזמין. אבל שיטה זו נחלקת לכאורה על הראשונים[1] המרחיבים את ההיתר גם לאופן שהיה מוצא להשיג מאחר  וכן על האחרונים[2] הסוברים כנ"ל. לפי ההרחבה מדובר בוודאי שישתמש בחפץ שהמכשיל נתן לו.  


[1] המרדכי בשם בה"ג ע"ז ו תשצ"ד ד"ה "שלא", התוספות חגיגה יג "אין" ,הרא"ה ע"ז ב."ונפקא" הריטב"א ב"מ י: "להך", וכן בצרוף בין ע"ז ו: "הכא" ב"מ ה: "דאי" ושיטת רבו הרא"ה שם:, אהל מועד שער או"ה דרך י "כל", מאירי ע"ז ו "כל מה" ובנוסף תוס, תוס הראש והרשבא  בקידושין נו שיובאו ב-ה1, רק מרשי בקידושין שם, יש שמנסים להביא ראיה לשיטה זו, אך להלן נראה שאפשר לדחות.
[2] הרמא יו"ד קנ"א א [הי"מ מצד מסייע ] וכן יש לדייק מהש"ך ס"ק ו שם  וכן כתב המהרש"ם ח"ב קפד וח"ו יא, ערוגות הבושם או"ח נד, אבני נזר יו"ד קכו, אמרי יושר ח"ב קטו, תשובות הרא"ם נג, דרכי שלום ח"א מד, משיב דבר ח"ב לא, בית יצחק או"ח כט, אגרות משה יו"ד עב, והפוסקים הנוספים המובאים להלן בשיטות האחרות ועוד.


דומני שהוא מוכיח כדבריו מתוס' באיזהו נשך לגבי ערב ברבית. וא"כ יש לו הוכחה מראשונים. ועוד, וזה טענה שאיני יודע טיבה מספיק, אולי הגר"א שכותב עליו במכתבו הידוע שהוא בשורה אחת עם מוסרי התורה, שאני.



זכור לי ראה מערב אבל לא זכור לי בשם החזו"א ואולי זו ראיה לשיטת המשנה למלך בכל אופן לפי לימודי שם אין ראיה משם לדבריו. לגבי הטענה מהגרא זו הייתה כוונתי בהבאת הגר"א כמקור להשאיר זאת לשיקול דעת הקורא ולא טענתי שזה מוכיח שחלק על ראשונים ללא סיוע, אלא שזה המקרה שאני מכיר שיכול להיות שעשה זאת, על בסיס דברי הגרא.  לגבי תודתךבסמוך, בבקשה ושתזכה להגדיל תורה ולהאדירה ודרך אגב ישנה בפורום דרך מובנית לומר תודה.
 
 
חלק עליון תַחתִית