אחד הבנים אמר:
הנה בזכותך תיקנתי טעות, שפתחתי את הכתבים שלי מלמוד לפני עיוור לפני שנים, יוצא שלא זכרתי היטב את שיטת החזו"א ומה שיחסתי לו זו שיטת המשנה למלך כאשר הוא מחמיר אף יותר מהמשנה למלך. אך המחלוקת על הראשונים להבנתי בהם, נשארת בעינה, לשאלת פותח האשכול החזו"א למיטב זיכרוני אינו מביא ראשונים אלו ואפשר שבחלקם יש לו בהם פשט אחר. בכל אופן מקורותיי בכתבים כדלהלן:
1. תרי עברי: הגמרא בע"ז ו. נוקטת לגבי גוי ביום חגו המעוניין כנראה להקריב בהמה לע"ז, שאם יש לו בהמה, אין איסור למכור לו בהמה נוספת. מהגמרא מוכרחים להסיק לפחות, שכשיש לעיוור בפועל את החפץ הנצרך ולא מתכוון לעבור פעמים מותר. ואכן האמונת שמואל סי' יד, הגר"א בתירוץ הראשון בשו"ע יו"ד קנא סעיף ח והחזו"א יו"ד סב יג , ועוד, מתירים רק במצב זה מדין ת"ע, אך משמע מהם שגם מה שבשליטתו בכלל יש לו, אפילו שמחייב פעולה שמתכוון לעשות, על מנת להפכו לזמין. אבל שיטה זו נחלקת לכאורה על הראשונים[1] המרחיבים את ההיתר גם לאופן שהיה מוצא להשיג מאחר וכן על האחרונים[2] הסוברים כנ"ל. לפי ההרחבה מדובר בוודאי שישתמש בחפץ שהמכשיל נתן לו.
[1] המרדכי בשם בה"ג ע"ז ו תשצ"ד ד"ה "שלא", התוספות חגיגה יג "אין" ,הרא"ה ע"ז ב."ונפקא" הריטב"א ב"מ י: "להך", וכן בצרוף בין ע"ז ו: "הכא" ב"מ ה: "דאי" ושיטת רבו הרא"ה שם:, אהל מועד שער או"ה דרך י "כל", מאירי ע"ז ו "כל מה" ובנוסף תוס, תוס הראש והרשבא בקידושין נו שיובאו ב-ה1, רק מרשי בקידושין שם, יש שמנסים להביא ראיה לשיטה זו, אך להלן נראה שאפשר לדחות.
[2] הרמא יו"ד קנ"א א [הי"מ מצד מסייע ] וכן יש לדייק מהש"ך ס"ק ו שם וכן כתב המהרש"ם ח"ב קפד וח"ו יא, ערוגות הבושם או"ח נד, אבני נזר יו"ד קכו, אמרי יושר ח"ב קטו, תשובות הרא"ם נג, דרכי שלום ח"א מד, משיב דבר ח"ב לא, בית יצחק או"ח כט, אגרות משה יו"ד עב, והפוסקים הנוספים המובאים להלן בשיטות האחרות ועוד.