גדר 'מנהג' - האם רק מנהג בני התורה???

מצאנו בפוסקים שבמחלוקת הפוסקים - בדאורייתא הלך אחר המחמיר, אבל במקום שיש מנהג להקל, אפשר להקל, האלה היא האם המנהג נקבע רק על ידי ציבור בני התורה או גם על ידי המון העם?
 

שייגניסט

משתמש ותיק
זכורני שבמהרי''ק (שורש ט ושורש נד) כתב שמנהג זה דוקא מנהג הקדמונים שכל מעשיהם על פי התורה והמצווה (אם אני לא טועה זה הלשון שלו) כך שגדר מנהג לא שייך גם לגבי בני תורה אם הוא חדש יש עוד הרבה ראשונים שכתבו כן זכורני מאירי בפסחים ד ע''א אור זרוע וכך בשו''ת רב פעלים ועוד הרבה האריך בזה מרן הגאון ר' יצחק יוסף בספרו עין יצחק.
לגבי החזו''א שיש שהעלו כאן הוא לא מדבר על גדר מנהג אלא בענין לא ילבש איך מתייחסים למה שכ' הר''ן שאם הנהוג באותו דור שגם גברים עושים אותו אין בזה לא ילבש וע''ז כ' החזו''א שמתייחסים כלפי שומרי המצוות בני התורה כי אצל החילונים והמושפעים מהם הכל פרוץ. כך שזה לא שייך לענייני מנהגים וגדר מנהג.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
זכורני שבמהרי''ק (שורש ט ושורש נד) כתב שמנהג זה דוקא מנהג הקדמונים שכל מעשיהם על פי התורה והמצווה (אם אני לא טועה זה הלשון שלו) כך שגדר מנהג לא שייך גם לגבי בני תורה אם הוא חדש יש עוד הרבה ראשונים שכתבו כן זכורני מאירי בפסחים ד ע''א אור זרוע וכך בשו''ת רב פעלים ועוד הרבה האריך בזה מרן הגאון ר' יצחק יוסף בספרו עין יצחק.
לגבי החזו''א שיש שהעלו כאן הוא לא מדבר על גדר מנהג אלא בענין לא ילבש איך מתייחסים למה שכ' הר''ן שאם הנהוג באותו דור שגם גברים עושים אותו אין בזה לא ילבש וע''ז כ' החזו''א שמתייחסים כלפי שומרי המצוות בני התורה כי אצל החילונים והמושפעים מהם הכל פרוץ. כך שזה לא שייך לענייני מנהגים וגדר מנהג.
החזו"א בקונטרס השיעורים (או"ח לט,ח) כותב שרק מנהג של אנשים שכל מעשיהם ע"פ חכם נחשב למנהג ולא הנהגת דלת העם שאינם מדקדקים במצוות (הוא מנסה לדחות את הטענה שהשיעור הגדול הוא נגד המנהג. אבל כבר העיר רא"ח נאה על דבריו - ובצדק - שרוב האחרונים וגאוני הדורות נהגו כשיעור הקטן, ורק כמה אחרונים החמירו לעצמם).
אמנם במג"א תרצ,כב הביא בשם מהרי"ק שאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו, והפשטות היא שמדובר במנהג המון העם שצריך לברר האם יש לו על מה לסמוך או לא, וכיון שנתברר שיש לו על מה לסמוך שוב חשיב מנהג ואין לבטלו.


לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו? 
דבריו נראים תמוהים טובא, כיון שההגדרה של "כלי גבר" הוא ענין מציאותי, ומה זה שייך לתוקף של מנהגים? הרי זה כמו שנאמר שההגדרה של "חולה" מוגדר לפי מה שמקובל אצל הבני תורה ולא אצל רופאי אומות העולם...
 

שייגניסט

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
שייגניסט אמר:
זכורני שבמהרי''ק (שורש ט ושורש נד) כתב שמנהג זה דוקא מנהג הקדמונים שכל מעשיהם על פי התורה והמצווה (אם אני לא טועה זה הלשון שלו) כך שגדר מנהג לא שייך גם לגבי בני תורה אם הוא חדש יש עוד הרבה ראשונים שכתבו כן זכורני מאירי בפסחים ד ע''א אור זרוע וכך בשו''ת רב פעלים ועוד הרבה האריך בזה מרן הגאון ר' יצחק יוסף בספרו עין יצחק.
לגבי החזו''א שיש שהעלו כאן הוא לא מדבר על גדר מנהג אלא בענין לא ילבש איך מתייחסים למה שכ' הר''ן שאם הנהוג באותו דור שגם גברים עושים אותו אין בזה לא ילבש וע''ז כ' החזו''א שמתייחסים כלפי שומרי המצוות בני התורה כי אצל החילונים והמושפעים מהם הכל פרוץ. כך שזה לא שייך לענייני מנהגים וגדר מנהג.
החזו"א בקונטרס השיעורים (או"ח לט,ח) כותב שרק מנהג של אנשים שכל מעשיהם ע"פ חכם נחשב למנהג ולא הנהגת דלת העם שאינם מדקדקים במצוות (הוא מנסה לדחות את הטענה שהשיעור הגדול הוא נגד המנהג. אבל כבר העיר רא"ח נאה על דבריו - ובצדק - שרוב האחרונים וגאוני הדורות נהגו כשיעור הקטן, ורק כמה אחרונים החמירו לעצמם).
אמנם במג"א תרצ,כב הביא בשם מהרי"ק שאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו, והפשטות היא שמדובר במנהג המון העם שצריך לברר האם יש לו על מה לסמוך או לא, וכיון שנתברר שיש לו על מה לסמוך שוב חשיב מנהג ואין לבטלו.


לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו? 
דבריו נראים תמוהים טובא, כיון שההגדרה של "כלי גבר" הוא ענין מציאותי, ומה זה שייך לתוקף של מנהגים? הרי זה כמו שנאמר שההגדרה של "חולה" מוגדר לפי מה שמקובל אצל הבני תורה ולא אצל רופאי אומות העולם...
תפתח את המהרי''ק שם מדבר על מנהג העולם לברך על ההלל בר''ח וכתב שהוא ע''פ רב בעירו ומנהג ''הקדמונים'' שכל מעשיהם ע''פ התורה והמצוה כך שאין להקיש למנהג העם שבזמננו 
תפתח את העין יצחק ותראה הרבה ראשונים שכתבו מה שהבאת בשם החזו''א
לגבי מש''כ על החזו''א ערבבת את הדברים בדיוק זה מה שכתבתי שדברי החזו''א לא אמורים על ענייני מנהגים אלא שמתייחסים למציאות במה שנוהגים בעולם שומרי המצוות ולא לפי אלו שבהפקירא ניחא להו וכך תיקבע ההלכה של לא ילבש (ומסתבר כי אצל החילונים יש שיער ארוך קוקו וכו' גם לגברים צביעת שיער בכל מיני צבעים גם לגברים וכי נלך בתר שגעונם) ודו''ק
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
מבקש אמת אמר:
שייגניסט אמר:
זכורני שבמהרי''ק (שורש ט ושורש נד) כתב שמנהג זה דוקא מנהג הקדמונים שכל מעשיהם על פי התורה והמצווה (אם אני לא טועה זה הלשון שלו) כך שגדר מנהג לא שייך גם לגבי בני תורה אם הוא חדש יש עוד הרבה ראשונים שכתבו כן זכורני מאירי בפסחים ד ע''א אור זרוע וכך בשו''ת רב פעלים ועוד הרבה האריך בזה מרן הגאון ר' יצחק יוסף בספרו עין יצחק.
לגבי החזו''א שיש שהעלו כאן הוא לא מדבר על גדר מנהג אלא בענין לא ילבש איך מתייחסים למה שכ' הר''ן שאם הנהוג באותו דור שגם גברים עושים אותו אין בזה לא ילבש וע''ז כ' החזו''א שמתייחסים כלפי שומרי המצוות בני התורה כי אצל החילונים והמושפעים מהם הכל פרוץ. כך שזה לא שייך לענייני מנהגים וגדר מנהג.
החזו"א בקונטרס השיעורים (או"ח לט,ח) כותב שרק מנהג של אנשים שכל מעשיהם ע"פ חכם נחשב למנהג ולא הנהגת דלת העם שאינם מדקדקים במצוות (הוא מנסה לדחות את הטענה שהשיעור הגדול הוא נגד המנהג. אבל כבר העיר רא"ח נאה על דבריו - ובצדק - שרוב האחרונים וגאוני הדורות נהגו כשיעור הקטן, ורק כמה אחרונים החמירו לעצמם).
אמנם במג"א תרצ,כב הביא בשם מהרי"ק שאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו, והפשטות היא שמדובר במנהג המון העם שצריך לברר האם יש לו על מה לסמוך או לא, וכיון שנתברר שיש לו על מה לסמוך שוב חשיב מנהג ואין לבטלו.


לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו? 
דבריו נראים תמוהים טובא, כיון שההגדרה של "כלי גבר" הוא ענין מציאותי, ומה זה שייך לתוקף של מנהגים? הרי זה כמו שנאמר שההגדרה של "חולה" מוגדר לפי מה שמקובל אצל הבני תורה ולא אצל רופאי אומות העולם...
תפתח את המהרי''ק שם מדבר על מנהג העולם לברך על ההלל בר''ח וכתב שהוא ע''פ רב בעירו ומנהג ''הקדמונים'' שכל מעשיהם ע''פ התורה והמצוה כך שאין להקיש למנהג העם שבזמננו 
תפתח את העין יצחק ותראה הרבה ראשונים שכתבו מה שהבאת בשם החזו''א
לגבי מש''כ על החזו''א ערבבת את הדברים בדיוק זה מה שכתבתי שדברי החזו''א לא אמורים על ענייני מנהגים אלא שמתייחסים למציאות במה שנוהגים בעולם שומרי המצוות ולא לפי אלו שבהפקירא ניחא להו וכך תיקבע ההלכה של לא ילבש (ומסתבר כי אצל החילונים יש שיער ארוך קוקו וכו' גם לגברים צביעת שיער בכל מיני צבעים גם לגברים וכי נלך בתר שגעונם) ודו''ק
המהרי"ק שציינתי הוא מהרי"ק אחר (סי' קמד) לגבי טבילת יולדת, ובתוך דבריו מציין שאם יש מנהג ואפשר ליישבו באיזה אופן (ולדוגמא שנמצא באיזה פוסק כך) הרי בזה אמרינן מנהג מבטל הלכה. וממילא אם מנהג העם אין לו סמך בפוסקים או בסברא אלא הוא טעות אה"נ שאינו חשוב מנהג, אבל בדרך כלל כל מנהג יש לו סמך בדברי ראשונים או אחרונים וממילא שפיר הוי מנהג. לעומת זאת החזו"א בעצם בא לומר שאם מעיון הסוגיא יוצא לו שהמנהג לא נכון אזי אין להתחשב במנהג כלל, וממילא מאחר והעלה שכמה מגדולי האחרונים חששו לשיעור המחמיר שוב אין תוקף למנהג ישראל (אף שכאמור, כמעט כל הראשונים והאחרונים ג"כ סברו ונהגו כמנהג זה בשיעורים (וכך גם מפורש בתשובות הגאונים), כך שבמחכ"ת אין דבריו מתאימים למציאות. ולא זו בלבד אלא שהוא עצמו הורה לברך ברכה אחרונה על השיעור הקטן, כמו שהעידו הקה"י והגרח"ק משמו. ובאמת כל מעיין ישר רואה שלא שייך כלל לומר שאפשר לבלוע ב' כזיתים בבת אחת לפי שיעור חזו"א, ואפי' לשיעור רח"נ כמעט אי אפשר, ואכמ"ל.
ככלל כל מהלך זה של החזו"א בביטול חשיבות המנהג הם נגד המהלך המקובל בכלל ישראל, ובאמת ידוע כל שיטת לימודו היתה לברר ההלכה מגוף הסוגיא ולא התחשב במנהגים כלל, וצעד בזה בעקבות הגר"א שגם לא התחשב בשו"ע ואפילו בראשונים אלא פסק לפי מה שהעלה בעיונו. ואם כי רב גוברייהו לילך בדרך זו, מ"מ המהלך המקובל ברוב המכריע של כלל ישראל מכל העדות אינו כן)

לא ברור מה שייך להתייחס דווקא למציאות של עולם שומרי המצוות. מאי נפק"מ מה מטרת הגברים בלובשם בגדים כאלו ואחרים? סוף סוף אחר שנהוג שגברים לובשים כך הרי אין זה בגדר שמלת אשה. אולי כוונתו לומר שההגדרות נקבעות עפ"י מה שנהוג אצלנו בגלל שבכל חברה נהוג משהו אחר, וממילא את ההלכה צריך לקבוע עפ"י החברה בה נוהגים לפי ההלכה, אבל לא משום שמי שלא שומר תורה ומצוות מופקע בעצם מהגדרת המציאות, שזה תמוה טובא.
בכלל כל מנהגי הלבוש הם יחסיים ותלויים בהרגל, מי שהיום רואה גבר עם עגילים באוזניו ונזמים באפו מסתכל עליו כעל משוגע (ואפי' בעולם הגויי אין זה מכובד כלל), ואילו בדור מקבלי התורה כך היה המנהג הרגיל. גם שיער ארוך או צבע שיער לא שייך לקרוא לזה שגעון, אולי איך שאנחנו מתלבשים זה שגעון? לפי מה נקבע מה נורמלי ומה לא? 
 
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
שייגניסט אמר:
מבקש אמת אמר:
שייגניסט אמר:
זכורני שבמהרי''ק (שורש ט ושורש נד) כתב שמנהג זה דוקא מנהג הקדמונים שכל מעשיהם על פי התורה והמצווה (אם אני לא טועה זה הלשון שלו) כך שגדר מנהג לא שייך גם לגבי בני תורה אם הוא חדש יש עוד הרבה ראשונים שכתבו כן זכורני מאירי בפסחים ד ע''א אור זרוע וכך בשו''ת רב פעלים ועוד הרבה האריך בזה מרן הגאון ר' יצחק יוסף בספרו עין יצחק.
לגבי החזו''א שיש שהעלו כאן הוא לא מדבר על גדר מנהג אלא בענין לא ילבש איך מתייחסים למה שכ' הר''ן שאם הנהוג באותו דור שגם גברים עושים אותו אין בזה לא ילבש וע''ז כ' החזו''א שמתייחסים כלפי שומרי המצוות בני התורה כי אצל החילונים והמושפעים מהם הכל פרוץ. כך שזה לא שייך לענייני מנהגים וגדר מנהג.
החזו"א בקונטרס השיעורים (או"ח לט,ח) כותב שרק מנהג של אנשים שכל מעשיהם ע"פ חכם נחשב למנהג ולא הנהגת דלת העם שאינם מדקדקים במצוות (הוא מנסה לדחות את הטענה שהשיעור הגדול הוא נגד המנהג. אבל כבר העיר רא"ח נאה על דבריו - ובצדק - שרוב האחרונים וגאוני הדורות נהגו כשיעור הקטן, ורק כמה אחרונים החמירו לעצמם).
אמנם במג"א תרצ,כב הביא בשם מהרי"ק שאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו, והפשטות היא שמדובר במנהג המון העם שצריך לברר האם יש לו על מה לסמוך או לא, וכיון שנתברר שיש לו על מה לסמוך שוב חשיב מנהג ואין לבטלו.


לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו? 
דבריו נראים תמוהים טובא, כיון שההגדרה של "כלי גבר" הוא ענין מציאותי, ומה זה שייך לתוקף של מנהגים? הרי זה כמו שנאמר שההגדרה של "חולה" מוגדר לפי מה שמקובל אצל הבני תורה ולא אצל רופאי אומות העולם...
תפתח את המהרי''ק שם מדבר על מנהג העולם לברך על ההלל בר''ח וכתב שהוא ע''פ רב בעירו ומנהג ''הקדמונים'' שכל מעשיהם ע''פ התורה והמצוה כך שאין להקיש למנהג העם שבזמננו 
תפתח את העין יצחק ותראה הרבה ראשונים שכתבו מה שהבאת בשם החזו''א
לגבי מש''כ על החזו''א ערבבת את הדברים בדיוק זה מה שכתבתי שדברי החזו''א לא אמורים על ענייני מנהגים אלא שמתייחסים למציאות במה שנוהגים בעולם שומרי המצוות ולא לפי אלו שבהפקירא ניחא להו וכך תיקבע ההלכה של לא ילבש (ומסתבר כי אצל החילונים יש שיער ארוך קוקו וכו' גם לגברים צביעת שיער בכל מיני צבעים גם לגברים וכי נלך בתר שגעונם) ודו''ק
איפה בדיוק העין יצחק?
 

שייגניסט

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
שייגניסט אמר:
מבקש אמת אמר:
החזו"א בקונטרס השיעורים (או"ח לט,ח) כותב שרק מנהג של אנשים שכל מעשיהם ע"פ חכם נחשב למנהג ולא הנהגת דלת העם שאינם מדקדקים במצוות (הוא מנסה לדחות את הטענה שהשיעור הגדול הוא נגד המנהג. אבל כבר העיר רא"ח נאה על דבריו - ובצדק - שרוב האחרונים וגאוני הדורות נהגו כשיעור הקטן, ורק כמה אחרונים החמירו לעצמם).
אמנם במג"א תרצ,כב הביא בשם מהרי"ק שאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו, והפשטות היא שמדובר במנהג המון העם שצריך לברר האם יש לו על מה לסמוך או לא, וכיון שנתברר שיש לו על מה לסמוך שוב חשיב מנהג ואין לבטלו.


לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו? 
דבריו נראים תמוהים טובא, כיון שההגדרה של "כלי גבר" הוא ענין מציאותי, ומה זה שייך לתוקף של מנהגים? הרי זה כמו שנאמר שההגדרה של "חולה" מוגדר לפי מה שמקובל אצל הבני תורה ולא אצל רופאי אומות העולם...
תפתח את המהרי''ק שם מדבר על מנהג העולם לברך על ההלל בר''ח וכתב שהוא ע''פ רב בעירו ומנהג ''הקדמונים'' שכל מעשיהם ע''פ התורה והמצוה כך שאין להקיש למנהג העם שבזמננו 
תפתח את העין יצחק ותראה הרבה ראשונים שכתבו מה שהבאת בשם החזו''א
לגבי מש''כ על החזו''א ערבבת את הדברים בדיוק זה מה שכתבתי שדברי החזו''א לא אמורים על ענייני מנהגים אלא שמתייחסים למציאות במה שנוהגים בעולם שומרי המצוות ולא לפי אלו שבהפקירא ניחא להו וכך תיקבע ההלכה של לא ילבש (ומסתבר כי אצל החילונים יש שיער ארוך קוקו וכו' גם לגברים צביעת שיער בכל מיני צבעים גם לגברים וכי נלך בתר שגעונם) ודו''ק
איפה בדיוק העין יצחק?

ח''ג בכללי המנהגים ובפרט בעמ' תרלו ואילך ובעמ' תרסד ואילך
 

מלך שבא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו?
כידוע שאין בזה דברים מהחזו"א אלא שהגרח"ק החל לפני כמה שנים לומר כן בשמו, ולא הסכימו עמו שאר תלמידי החזו"א.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מלך שבא אמר:
מבקש אמת אמר:
לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו?
כידוע שאין בזה דברים החזו"א אלא שהגרח"ק החל לפני כמה שנים לומר כן בשמו, ולא הסכימו עמו שאר תלמידי החזו"א.
איך זה כבר נהיה ידוע? אפשר מקור? גם לדעת הגרח"ק וגם לדעת שאר תלמידי החזו"א? (ולאיזה תלמידים אתה מתכוון?)
 

שייגניסט

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
מלך שבא אמר:
מבקש אמת אמר:
לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו?
כידוע שאין בזה דברים החזו"א אלא שהגרח"ק החל לפני כמה שנים לומר כן בשמו, ולא הסכימו עמו שאר תלמידי החזו"א.
איך זה כבר נהיה ידוע? אפשר מקור? גם לדעת הגרח"ק וגם לדעת שאר תלמידי החזו"א? (ולאיזה תלמידים אתה מתכוון?)

אם אני לא טועה זכורני שזה הובא בספר מעשה אי''ש
 

במבי

משתמש ותיק
ברשותכם אביא דוגמא:

מנהג העם להראות עם הזרת בעת אמירת "וזאת התורה" וראיתי שמנהג הת"ח להראות באצבע או כלל לא להראות

וב"ה עלה בידי להביא ראיה ממש מרפסי איגרא לדעת העם ! כך שלא סתם אומרים "פוק חזי מאי עמא דבר"

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=8818
 

כל ימי חיי

משתמש חדש
במבי אמר:
ברשותכם אביא דוגמא:

מנהג העם להראות עם הזרת בעת אמירת "וזאת התורה" וראיתי שמנהג הת"ח להראות באצבע או כלל לא להראות

וב"ה עלה בידי להביא ראיה ממש מרפסי איגרא לדעת העם ! כך שלא סתם אומרים "פוק חזי מאי עמא דבר"

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=8818
לפני שאתה קופץ למסקנות- בספרי טעמים ומנהגים מובא שמצביעים בזרת כי באשכנז האצבע הייתה תפוסה ב... טבאק 
שנית רצוי שתראה את זה (שאלה שנשאלה באחד האתרים)שלום, רציתי לשאול מדוע כשמוציאים את ספר התורה ואומרים: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" וגו, אז מרימים את זרת יד ימין או שמאל אל עבר ספר התורה?
 מדוע מצביעים על ספר התורה דווקא בעזרת הזרת?
תוכן התשובה:
 מקור דין ההגבהה במסכת סופרים פרק י"ד משנה י"ד. (בגמרא מגילה לב.)

המנהג להצביע מקור במדרש חז"ל שאומר שכאשר כתוב "זה" / "זאת" משמעות הדבר היא להראות באצבע - "וזה מעשה המנורה" - ה' מראה למשה דמות מנורה. "החודש הזה לכם" - הראהו לבנה בחידושה. ולכן גם כאן - "וזאת התורה" - מצביעים על התורה.
וכך מופיע ברמב"ן עה"פ "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". יש שנהגו להצביע ע"י הציצית שבטלית (קהילות הספרדים). לא מצאנו מקור למנהג להצביע עם הזרת. באם תמצא מקור כזה, נשמח אם תידע אותנו.
 

במבי

משתמש ותיק
כל ימי חיי אמר:
במבי אמר:
ברשותכם אביא דוגמא:

מנהג העם להראות עם הזרת בעת אמירת "וזאת התורה" וראיתי שמנהג הת"ח להראות באצבע או כלל לא להראות

וב"ה עלה בידי להביא ראיה ממש מרפסי איגרא לדעת העם ! כך שלא סתם אומרים "פוק חזי מאי עמא דבר"

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=8818
לפני שאתה קופץ למסקנות- בספרי טעמים ומנהגים מובא שמצביעים בזרת כי באשכנז האצבע הייתה תפוסה ב... טבאק 
שנית רצוי שתראה את זה (שאלה שנשאלה באחד האתרים)שלום, רציתי לשאול מדוע כשמוציאים את ספר התורה ואומרים: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" וגו, אז מרימים את זרת יד ימין או שמאל אל עבר ספר התורה?
 מדוע מצביעים על ספר התורה דווקא בעזרת הזרת?
תוכן התשובה:
 מקור דין ההגבהה במסכת סופרים פרק י"ד משנה י"ד. (בגמרא מגילה לב.)

המנהג להצביע מקור במדרש חז"ל שאומר שכאשר כתוב "זה" / "זאת" משמעות הדבר היא להראות באצבע - "וזה מעשה המנורה" - ה' מראה למשה דמות מנורה. "החודש הזה לכם" - הראהו לבנה בחידושה. ולכן גם כאן - "וזאת התורה" - מצביעים על התורה.
וכך מופיע ברמב"ן עה"פ "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת". יש שנהגו להצביע ע"י הציצית שבטלית (קהילות הספרדים). לא מצאנו מקור למנהג להצביע עם הזרת. באם תמצא מקור כזה, נשמח אם תידע אותנו.

מה שציינתי הוא שזה מנהג העם.

מה שהבאתי הוא שהפרקי דר"א כותב מפורש מהיכן נלמדת ההצבעה באצבע ומהיכן ההצבעה בזרת, והלימוד שהוא כותב שההצבעה באצבע נלמדת מ"זה" וההצבעה בזרת נלמדת מ"וזה" וזה כתוב במפורש !

ואם תבוא ותטען הרי גם במעשה המנורה כתוב "וזה" הכוונה באצבע, התשובה פשוטה, שהרי מוזכר שנאמר "וה'" הכוונה לה' ובית דינו, ופשוט שלא כל "וה'" הכוונה לה' והבית דין, אלא רק מתי שהו' הראשונה אינה נצרכת לצורך התחביר, וא"כ הה"נ לענייננו.

ורואים זאת במפורש בפרקי דר"א ! 

וא"כ הפרקי דר"א הוא מקור מצויין והמובא בטעמים ומנהגים הוא סתם דברי ליצנות שמשהו המציא בדורות האחרונים.

אגב הזכרתי זאת לפני מו"צ חשוב והוא נהנה מאד מהדבר !
 

כל ימי חיי

משתמש חדש
עלי להבין את השאלה- הרי לכאורה פשוט דהיכא שיש מח' פוסקים אי להקל או להחמיר ושתי הדעות נפסקו להלכה ולא נכתב בנו'כ על זה וודאי אפשר לנהוג כשתי הדעות ולכן בציבור בני התורה בפסח לדוגמא עד הקורונה נהגו בהרבה דברים כשיטה חמירתא אמנם השנה מצינו שהקילו הרבה (גילוח בספירת העומר מכירת חמץ בעין כלים חדשים מכירתם לגוי הגעלה בסיר בבית וכו) ונמצאנו למדים שהקל והחמיר אינו לכתחילה ודיעבד אלא שתי דרגות וכל אחד ינהג כרצונו
ואי במנהגים של מציאות לכאורה בזהירות ארצה לומר דאזלינן בתר מנהג כולה עלמא (הנה לכאורה המנהג ללכת עם כובע וחליפה הוא משום שכן היה הדרך של השרים והחשובים ולא אמרינן על זה שאין לנהוג כן דהיה מנהג גויים ורשעים וכן לגבי גדר מקומות המכוסים למטה מין הברך [למשנ"ב] ושער באשה בפנויה ונכרית לחלק מהפוסקים וכן עוד הרבה מנהגים אעפ שהם מנהג של עמ"ע נהיגי כמותם) והא פשוט דבנהג שסותר את ההלכה אין נוהגים כן אף אם גדולי ישראל ינהגו אותו וכן מנהג שניסתר ממציאות לא שייך שיבטל המנהג את המציאות ובכל זה יש מקרים מיוחדים
אם כן רק להבין במה איירי הכא
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
כל ימי חיי אמר:
עלי להבין את השאלה- הרי לכאורה פשוט דהיכא שיש מח' פוסקים אי להקל או להחמיר ושתי הדעות נפסקו להלכה ולא נכתב בנו'כ על זה וודאי אפשר לנהוג כשתי הדעות ולכן בציבור בני התורה בפסח לדוגמא עד הקורונה נהגו בהרבה דברים כשיטה חמירתא אמנם השנה מצינו שהקילו הרבה (גילוח בספירת העומר מכירת חמץ בעין כלים חדשים מכירתם לגוי הגעלה בסיר בבית וכו) ונמצאנו למדים שהקל והחמיר אינו לכתחילה ודיעבד אלא שתי דרגות וכל אחד ינהג כרצונו
ואי במנהגים של מציאות לכאורה בזהירות ארצה לומר דאזלינן בתר מנהג כולה עלמא (הנה לכאורה המנהג ללכת עם כובע וחליפה הוא משום שכן היה הדרך של השרים והחשובים ולא אמרינן על זה שאין לנהוג כן דהיה מנהג גויים ורשעים וכן לגבי גדר מקומות המכוסים למטה מין הברך [למשנ"ב] ושער באשה בפנויה ונכרית לחלק מהפוסקים וכן עוד הרבה מנהגים אעפ שהם מנהג של עמ"ע נהיגי כמותם) והא פשוט דבנהג שסותר את ההלכה אין נוהגים כן אף אם גדולי ישראל ינהגו אותו וכן מנהג שניסתר ממציאות לא שייך שיבטל המנהג את המציאות ובכל זה יש מקרים מיוחדים
אם כן רק להבין במה איירי הכא
מה שכתבתם שבמקום שיש מחלוקת הפוסקים אפשר לנהוג כא' משתי הדעות, על זה בדיוק נאמר בגמ' ע"ז דף ז עמוד א בדאורייתא הלך אחר המחמיר ובדרבנן אחר המיקל
והנידון שלי הוא במחלוקת בדאורייתא כמו בעניין פתיחת בקבוקים בשבת - שיש דעות שזה אסור מדאורייתא, ולכאו' צריך להחמיר כי בדאורייתא הלך אחר המחמיר, אלא אם כן יש מנהג, ובזה הנידון האם מנהג של המון העם הוי 'מנהג', כי נראה שהמציאות שהמון העם נוג להקל בזה ואילו בציבור בני התורה אין מנהג כללי, אלא יש נוהגים כך ויש נוהגים כך.
אגב, לגבי הלכות צניעות שהזכרת זה מדין דת יהודית (לדעת המשנה ברורה מתחת לברך זה לא 'שוק'), ודת יהודית משתנה לפי המנהג בזמן ובמקום ובקהילה, ולכן ציבור (כמו המזרחי) שנוהג ללכת בלי גרביים, לכאו' יש לו על מה לסמוך, אבל שם עניין ה'מנהג' הוא להגדיר את ה'דת יהודית', והנידון שלי הוא במנהג שמאפשר לי לנהוג כמו השיטה המקילה בדאורייתא. 
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
מלך שבא אמר:
מבקש אמת אמר:
לגבי הציטוט מהחזו"א על לא ילבש, אפשר בבקשה לציין מקורו?
כידוע שאין בזה דברים החזו"א אלא שהגרח"ק החל לפני כמה שנים לומר כן בשמו, ולא הסכימו עמו שאר תלמידי החזו"א.
איך זה כבר נהיה ידוע? אפשר מקור? גם לדעת הגרח"ק וגם לדעת שאר תלמידי החזו"א? (ולאיזה תלמידים אתה מתכוון?)
נדפס בקובץ אגרות
ובשו"ת וגנזים הביא צילום הכת"י.
זה גליון על פשקווויל שבלורית זה לא ילבש...
 
 

חימקו

משתמש ותיק
זה גמ' מפורשת פסחים נא. אמר רב חסדא בכותאי . שרק בפניהם אסור שלא יקלו בדברים אחרים' אבל אין לזה תוקף של מנהג
 
חלק עליון תַחתִית