מצוות זכירת יציאת מצרים - האם מקיים מצווה בכל רגע שזוכר? או שזה פעם אחת בלבד?

אליהו52

משתמש ותיק
יש חיוב לזכור פעמיים ביום. ביום ובלילה. כך כתוב בברכות ואמרנו זאת לא מזמן בהגדה של פסח. למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.
והרבה מצוות נתקנו זכר ליצ"מ, וגם הרבה מצוות שקשה להבין את הקשר מזכירים את יצ"מ.
ולכא' כיון שכך הרי הוא מקיים מצוה בכך שזוכר את יצ"מ
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אליהו52 אמר:
יש חיוב לזכור פעמיים ביום. ביום ובלילה. כך כתוב בברכות ואמרנו זאת לא מזמן בהגדה של פסח. למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.
והרבה מצוות נתקנו זכר ליצ"מ, וגם הרבה מצוות שקשה להבין את הקשר מזכירים את יצ"מ.
ולכא' כיון שכך הרי הוא מקיים מצוה בכך שזוכר את יצ"מ
לא הבנתי, התכוונת שמקיים על כל זכירה וזכירה, לדוג' אם זכר 10 פעמים ביום ו10 פעמים בלילה יש לו סה"כ 20 מצוות?
מה המקור שלך?
 

אליהו52

משתמש ותיק
אם אדם זכר ביום ובלילה כחיובו אתה מסכים שקיים שתי מצוות? או שאתה רוצה לטעון שבבוקר הוא קיים חצי מצוה ובלילה עוד חצי.
עכשיו לגבי אדם שעושה קידוש ומזכיר זכר ליציאת מצרים, הרי ודאי שחלק ממצות הקידוש היא לזכור את יציאת מצרים ובזאת הוא מקיים מצוה.
כנ"ל לגבי כל מצוה שאדם מקיים שיש לה שייכות ליציאת מצרים אם הוא זוכר את יצאת מצרים הרי שהוא מקיים את המצוה כתיקונה (שזה כולל לזכור את יציאת מצרים)
אני חושב שזו סברא פשוטה ולא צריך מקור
 

נדיב לב

משתמש ותיק

בספר משנת חיים דברים סימן א כתב שלדעת הרמב"ם שמנה בסהמ"צ ק"ש למצוה אחת, אם לא קרא ק"ש רק פעם אחת ביום לא קיים המצווה. אמנם מרן הגר"ח באגרות כתב לדחותו, ומה דלא מנאה הרמב"ם מפני שהיא מ"ע כפולה כמו ספירת העומר שאין נמנה למ"ט מצות או ד' ציצית ד' מצות לר"י מנחות כח. וזו מצוה אחת בכל עונה עיין נדה סה: ודברי הרמב"ן שהן ב' מצוות נפרדות. ומוסיף הגר"ח: לדברי המשנת חיים אם נאנס או היה אונן בלילה אי"צ לקרות ביום וכן גר שנתגייר ביום א"צ לקרות עד הלילה וזה לא יתכן ובודאי חייב מדאורייתא עיי"ש.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אליהו52 אמר:
אם אדם זכר ביום ובלילה כחיובו אתה מסכים שקיים שתי מצוות? או שאתה רוצה לטעון שבבוקר הוא קיים חצי מצוה ובלילה עוד חצי.
עכשיו לגבי אדם שעושה קידוש ומזכיר זכר ליציאת מצרים, הרי ודאי שחלק ממצות הקידוש היא לזכור את יציאת מצרים ובזאת הוא מקיים מצוה.
כנ"ל לגבי כל מצוה שאדם מקיים שיש לה שייכות ליציאת מצרים אם הוא זוכר את יצאת מצרים הרי שהוא מקיים את המצוה כתיקונה (שזה כולל לזכור את יציאת מצרים)
אני חושב שזו סברא פשוטה ולא צריך מקור
למה כל כך פשוט לך שבמצוות שצריך בהם זכירת יציאת מצרים, הזכירה היא חלק מהמצוה? אולי זה טעם המצוה או התכלית? אולי תביא מקור?
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
אם יש מצווה כל הזמן ומקיימים בכל עת שזוכרים, אזי פירוש הדבר שאין קיום מעשי למצווה אלא תוכנה שיהא האדם זוכר כל העת, ואין רגע מסוים שבו מקיימים.
אבל מלבד זאת קבעו זכירה במעשה בבוקר וזכירה במעשה בערב. ובאלו יש קיום מעשי.
 

האיש וההגדה

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
במצות זכירת יציאת מצריים, ביום ובלילה,  יש לדון אם בכל פעם זוכר הוי מצוה? או שהמצווה היא פעם אחת?

לא כול העניין זה רק בבוקר ובערב
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
טעות נפוצה בעניין.
זכר ליציאת מצרים אין הכוונה להעלות בדמיון הזיכרון את יציאת מצרים. אלא הכוונה לחיות את החיים ע"פ זכרון יציאת מצרים, היינו לחיות את יצי"מ. והחיוב פעמיים ביום להשריש את היציאה כדי שנוכל לחיות חיינו עפי"ז. והיינו דגוף המצווה היא על עצם התנהלות החיים, רק שיש ציווי לעשות דברים המעלים את זכרוננו לזה, ומקיים המצווה כשציווהו, אין המצווה על עצם הזכירה, כי אם להזכיר כלומר לומר בפה את עניין יצי"מ שעי"ז יחיה עפי"ז, ובזה יש מצווה פעמיים ביום, וכמו"כ בקידוש וכד'.
אבל יען שאין בזה קיום עצם הזכירה, אלא קיום ציווי להזכיר לעצמנו את מצוות הזכירה, א"כ פשוט שב' ההזכרות מצווה היא להזכיר, ואין עניין להזכיר בפה יותר מזה.
[והמצווה שנא' לזכור בכל עת היינו לחיות ע"פ המציאות של יצי"מ.]
 
אחד מן הגולה אמר:
טעות נפוצה בעניין.
זכר ליציאת מצרים אין הכוונה להעלות בדמיון הזיכרון את יציאת מצרים. אלא הכוונה לחיות את החיים ע"פ זכרון יציאת מצרים, היינו לחיות את יצי"מ. והחיוב פעמיים ביום להשריש את היציאה כדי שנוכל לחיות חיינו עפי"ז. והיינו דגוף המצווה היא על עצם התנהלות החיים, רק שיש ציווי לעשות דברים המעלים את זכרוננו לזה, ומקיים המצווה כשציווהו, אין המצווה על עצם הזכירה, כי אם להזכיר כלומר לומר בפה את עניין יצי"מ שעי"ז יחיה עפי"ז, ובזה יש מצווה פעמיים ביום, וכמו"כ בקידוש וכד'.
אבל יען שאין בזה קיום עצם הזכירה, אלא קיום ציווי להזכיר לעצמנו את מצוות הזכירה, א"כ פשוט שב' ההזכרות מצווה היא להזכיר, ואין עניין להזכיר בפה יותר מזה.
[והמצווה שנא' לזכור בכל עת היינו לחיות ע"פ המציאות של יצי"מ.]

דומני שאתה מערבב בין פשט הדברים לסודם וזו טעות נפוצה וצריך להזהר להפריד בין רעיונות נשגבים מסוגם של הרב פינקוס או ר' משה שפירא למהות המצוה
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
אחד מן הגולה אמר:
טעות נפוצה בעניין.
זכר ליציאת מצרים אין הכוונה להעלות בדמיון הזיכרון את יציאת מצרים. אלא הכוונה לחיות את החיים ע"פ זכרון יציאת מצרים, היינו לחיות את יצי"מ. והחיוב פעמיים ביום להשריש את היציאה כדי שנוכל לחיות חיינו עפי"ז. והיינו דגוף המצווה היא על עצם התנהלות החיים, רק שיש ציווי לעשות דברים המעלים את זכרוננו לזה, ומקיים המצווה כשציווהו, אין המצווה על עצם הזכירה, כי אם להזכיר כלומר לומר בפה את עניין יצי"מ שעי"ז יחיה עפי"ז, ובזה יש מצווה פעמיים ביום, וכמו"כ בקידוש וכד'.
אבל יען שאין בזה קיום עצם הזכירה, אלא קיום ציווי להזכיר לעצמנו את מצוות הזכירה, א"כ פשוט שב' ההזכרות מצווה היא להזכיר, ואין עניין להזכיר בפה יותר מזה.
[והמצווה שנא' לזכור בכל עת היינו לחיות ע"פ המציאות של יצי"מ.]

דומני שאתה מערבב בין פשט הדברים לסודם וזו טעות נפוצה וצריך להזהר להפריד בין רעיונות נשגבים מסוגם של הרב פינקוס או ר' משה שפירא למהות המצוה
חלילה. אין כאן רעיון לא מסוגו של הר' פינקוס ולא ר' משה שפירא.
פשוט הדבר מוכח מסוגיית הגמ' בברכות לב: ומשאר כל המקומות שמוזכר בהם עניין זכירה. וכנראה שהדבר היה פשוט שפי' המילולי זכירה הוא להנהיג הדבר בחייו או בפעולתו עד שבא אליעזר בן יהודה שר"י ובלבל אותנו עם משמעות חדשה.
זכרונות בר"ה זהו להזכיר להקב"ה?! פשוט שעניינו שבפרוש עלינו שנה חדשה מבקשים שינהיג את השנה ע"פ מאורעות אלו של העקידה וכו'. וכמו"כ מה שמובא בגמ' בברכות שם שהקב"ה כביכול שכח את מעשה העגל אבל זוכר את מעמד הר סיני, פשוט שאין הכוונה כמו שמבינים כיום את המילה שכחה וזכירה, אלא שהקב"ה בהנהגתו מנהיג העולם ע"פ מעמד הר סיני ולא ע"פ מעשה העגל. וכמו"כ היוונים כשביקשו להשכיחם תורתך הרי לא נתנו כדור לבלוע שיגרום לשכחה, אלא ביקשו לעקור את התורה ממהות החיים. וכן מכל המקומות שמוזכר עניין זכירה ושכחה. [אינני רואה בזה שום רעיון מחשבתי אלא פירוש המילה זכירה ושכחה.]
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
רעיון מחשבתי נאה
אשמח אם תגדיר לי מהו רעיון מחשבתי נאה ומהו סברא אשר תכון בסוגיות הש"ס, אשר עפי"ז פי' מילולי לזכירה לא יהי' אלא רעיון מחשבתי נאה. ומהו החילוק בין זה לבין פי' מילולי של מהו קניין או כל דבר אחר הנלמד בסוגיות הש"ס.
 
 

אבינועם

משתמש ותיק
אני תמה. מהי מהותה של שאלה זו?
'האם זכירת יציאת מצרים הינה מצווה אחת ארוכה או מלא מצוות קטנות'.
מה-זה-משנה????
מה ההבדל בכלל??
 

אבינועם

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
להגדיל תורה
מילתא דבדיחותא לא מתאימה לכאן.
כאדם שאין עזרה ננעלת וכו' הנך בודאי מבין שחקירות חסרות טעם וריח מהוות זלזול גמור בתורת ה'.
 
אבינועם אמר:
עקביא בן מהלל אומר אמר:
להגדיל תורה
מילתא דבדיחותא לא מתאימה לכאן.
כאדם שאין עזרה ננעלת וכו' הנך בודאי מבין שחקירות חסרות טעם וריח מהוות זלזול גמור בתורת ה'.

מה שלתלמיד בריסק הוא תורה שלמה לחניך בית מדרש אחר.. הוא מילתא דבדיחותא..


כנראה שלא הספקת לקרוא בפורום על מאן דהו שפער פיו שכל הת'ורה של האחרונים והחקירות של אחרוני האחרונים בשנים אוחזין היא חוסר הבנת המציאות..
 

יהודי אחד

משתמש ותיק
בחור צעיר אמר:
אם יש מצווה כל הזמן ומקיימים בכל עת שזוכרים, אזי פירוש הדבר שאין קיום מעשי למצווה אלא תוכנה שיהא האדם זוכר כל העת, ואין רגע מסוים שבו מקיימים.
אבל מלבד זאת קבעו זכירה במעשה בבוקר וזכירה במעשה בערב. ובאלו יש קיום מעשי.

מילים גבוהות בלי תוכן ממשי
כל רגע לא סותר ציווי מעשי
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד מן הגולה אמר:
טעות נפוצה בעניין.
זכר ליציאת מצרים אין הכוונה להעלות בדמיון הזיכרון את יציאת מצרים. אלא הכוונה לחיות את החיים ע"פ זכרון יציאת מצרים, היינו לחיות את יצי"מ. והחיוב פעמיים ביום להשריש את היציאה כדי שנוכל לחיות חיינו עפי"ז. והיינו דגוף המצווה היא על עצם התנהלות החיים, רק שיש ציווי לעשות דברים המעלים את זכרוננו לזה, ומקיים המצווה כשציווהו, אין המצווה על עצם הזכירה, כי אם להזכיר כלומר לומר בפה את עניין יצי"מ שעי"ז יחיה עפי"ז, ובזה יש מצווה פעמיים ביום, וכמו"כ בקידוש וכד'.
אבל יען שאין בזה קיום עצם הזכירה, אלא קיום ציווי להזכיר לעצמנו את מצוות הזכירה, א"כ פשוט שב' ההזכרות מצווה היא להזכיר, ואין עניין להזכיר בפה יותר מזה.
[והמצווה שנא' לזכור בכל עת היינו לחיות ע"פ המציאות של יצי"מ.]
אני הייתי קורא למה שאתה אומר - טעמא דקרא, או התכלית המכוון, אבל לא זה עצם המצוה.   עצם המצוה זה המעשה זכירה.
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
יהודי אחד אמר:
בחור צעיר אמר:
אם יש מצווה כל הזמן ומקיימים בכל עת שזוכרים, אזי פירוש הדבר שאין קיום מעשי למצווה אלא תוכנה שיהא האדם זוכר כל העת, ואין רגע מסוים שבו מקיימים.
אבל מלבד זאת קבעו זכירה במעשה בבוקר וזכירה במעשה בערב. ובאלו יש קיום מעשי.

מילים גבוהות בלי תוכן ממשי
כל רגע לא סותר ציווי מעשי
זו דעתך, והיא בהחלט משכנעת, במיוחד כשהיא מופיעה עם דברי הסבר נוספים. 
לגוף העניין, מצווה שעושים כל הזמן, פירושו שלא עושים, כי מעשה הוא דבר רגעי, מקומי, אבל שש מצוות תמידיות אין בהם מעשה בכל רגע, ואדם העוסק במחשבתו באהבת ה' אינו נחשב עוסק במצווה הפטור מן המצווה, כי אין מעשה מצווה של אהבת ה' אלא המצווה היא לאוהבו, לאהוב זה מצב נפשי, לא פעולה מסוימת. כנ"ל בזכירת יצ"מ, הזכירה היא מצב נפשי, ולא ניתן לצוות על מחשבת זכרון, אבל מאידך כאשר נקשבע מדרשה שצריכים להזכיר ערב ובקר בפה את יציאת מצרים, זה הוא מעשה מצווה לכל דבר אשר העוסק בו פטור מן המצווה.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
אחד מן הגולה אמר:
טעות נפוצה בעניין.
זכר ליציאת מצרים אין הכוונה להעלות בדמיון הזיכרון את יציאת מצרים. אלא הכוונה לחיות את החיים ע"פ זכרון יציאת מצרים, היינו לחיות את יצי"מ. והחיוב פעמיים ביום להשריש את היציאה כדי שנוכל לחיות חיינו עפי"ז. והיינו דגוף המצווה היא על עצם התנהלות החיים, רק שיש ציווי לעשות דברים המעלים את זכרוננו לזה, ומקיים המצווה כשציווהו, אין המצווה על עצם הזכירה, כי אם להזכיר כלומר לומר בפה את עניין יצי"מ שעי"ז יחיה עפי"ז, ובזה יש מצווה פעמיים ביום, וכמו"כ בקידוש וכד'.
אבל יען שאין בזה קיום עצם הזכירה, אלא קיום ציווי להזכיר לעצמנו את מצוות הזכירה, א"כ פשוט שב' ההזכרות מצווה היא להזכיר, ואין עניין להזכיר בפה יותר מזה.
[והמצווה שנא' לזכור בכל עת היינו לחיות ע"פ המציאות של יצי"מ.]
אני הייתי קורא למה שאתה אומר - טעמא דקרא, או התכלית המכוון, אבל לא זה עצם המצוה.   עצם המצוה זה המעשה זכירה.
להבנתי הנחת השאלה היא שמאחר ומצווה היא להעלות עלי דמיון את זיכרון יצי"מ, א"כ הרי אין שייך שכל חייו יהי' יציאת מצרים עומד לנגד עיניו, אלא הוא פעולה שמעלה את דמיון הדברים בזיכרונו. ואשר בזה שפיר יש מקום לדון שבכל פעם שמעלה את זיכרון זה יהי' לו מצווה.

ואולם אם נתבונן בדברים ונראה שאין פי' המילה זכרון לדמיין את הדבר, וכשקבעו מצווה זכר ליצי"מ אין הכוונה שמצווה זו תגרום לנו להעלות בדמיוננו את יצי"מ, אלא הכוונה שמצווה במצווה הזו כדי להזכיר לעצמו לחיות ולנהל את חייו ע"פ עניין יציאת מצרים. [אשר בזה מובן מאד מה שייך מצוות זכירות תמידיות, אף שאין שייך לזכור דבר בכל עת, אלא הכוונה שינהל את חייו ע"פ זכירות אלו.]
ובזה קבעו חז"ל לומר ולהזכיר יציאת מצרים פעמיים ביום כדי להזכיר לעצמנו את דין זכר יציאת מצרים שהוא התנהלות החיים ע"פ יצי"מ. אשר ממילא נראה שאין מקום לומר שהזכירה מצווה היא בכל פעם שמזכיר.
 

אליהו52

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
אליהו52 אמר:
יש חיוב לזכור פעמיים ביום. ביום ובלילה. כך כתוב בברכות ואמרנו זאת לא מזמן בהגדה של פסח. למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.
והרבה מצוות נתקנו זכר ליצ"מ, וגם הרבה מצוות שקשה להבין את הקשר מזכירים את יצ"מ.
ולכא' כיון שכך הרי הוא מקיים מצוה בכך שזוכר את יצ"מ
לא הבנתי, התכוונת שמקיים על כל זכירה וזכירה, לדוג' אם זכר 10 פעמים ביום ו10 פעמים בלילה יש לו סה"כ 20 מצוות?
מה המקור שלך?
למה זה כל כך מופקע לך שאדם יקיים כל כך הרבה מצוות? (הרי זה מצוות שבלב, ודאי שאם אדם יברך ברכות ק"ש פעמיים הוא בירך ברכה לבטלה ולא קיים מצוה נוספת) 
שש מצוות תמידיות הוא מקיים מצוה כל פעם שחושב בהם, נראה לי שאין חולק על כך.
אמנם החרדים במצות עשה מביא עוד הרבה מצוות שהם בלב, ולא רק שש אלו, וביניהם הוא מביא גם זכירת יציאת מצרים בלב, מלבד המצוה לאמרה בפה.

 
 

אליהו52

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
טעות נפוצה בעניין.
זכר ליציאת מצרים אין הכוונה להעלות בדמיון הזיכרון את יציאת מצרים. אלא הכוונה לחיות את החיים ע"פ זכרון יציאת מצרים, היינו לחיות את יצי"מ. והחיוב פעמיים ביום להשריש את היציאה כדי שנוכל לחיות חיינו עפי"ז. והיינו דגוף המצווה היא על עצם התנהלות החיים, רק שיש ציווי לעשות דברים המעלים את זכרוננו לזה, ומקיים המצווה כשציווהו, אין המצווה על עצם הזכירה, כי אם להזכיר כלומר לומר בפה את עניין יצי"מ שעי"ז יחיה עפי"ז, ובזה יש מצווה פעמיים ביום, וכמו"כ בקידוש וכד'.
אבל יען שאין בזה קיום עצם הזכירה, אלא קיום ציווי להזכיר לעצמנו את מצוות הזכירה, א"כ פשוט שב' ההזכרות מצווה היא להזכיר, ואין עניין להזכיר בפה יותר מזה.
[והמצווה שנא' לזכור בכל עת היינו לחיות ע"פ המציאות של יצי"מ.]
אדם שכל ליל הסדר יחיה כעבד של ה' או בנו, ויתוודה על עוונותיו וילמד גמרא זוהר או מה שבא לו, ולא יקיים סיפור יציאת מצרים לא קיים מצוה אפי' שהוא "חי את חייו" כיוצא מצרים.
ודאי שתכלית המצוה שתחיה על פי זה, אבל זו התכלית של המצוה, מעשה המצוה לא משתנה והוא לזכר את יציאת מצרים.
יש מקום לעיין מה בדיוק צריך לזכר (ובפשטות לא את עשרת המכות) אבל ודאי שיש ענין לזכר ולא רק לחיות על פי זה.
כמו שתאמר שעניין הטלית שנזכר כל מצותיו ולכן ילמד כל תרי"ג מצוות כל פעם שמתעטף בטלית ולא יכון לשם קיום מצות ציצית.
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
אליהו52 אמר:
אחד מן הגולה אמר:
טעות נפוצה בעניין.
זכר ליציאת מצרים אין הכוונה להעלות בדמיון הזיכרון את יציאת מצרים. אלא הכוונה לחיות את החיים ע"פ זכרון יציאת מצרים, היינו לחיות את יצי"מ. והחיוב פעמיים ביום להשריש את היציאה כדי שנוכל לחיות חיינו עפי"ז. והיינו דגוף המצווה היא על עצם התנהלות החיים, רק שיש ציווי לעשות דברים המעלים את זכרוננו לזה, ומקיים המצווה כשציווהו, אין המצווה על עצם הזכירה, כי אם להזכיר כלומר לומר בפה את עניין יצי"מ שעי"ז יחיה עפי"ז, ובזה יש מצווה פעמיים ביום, וכמו"כ בקידוש וכד'.
אבל יען שאין בזה קיום עצם הזכירה, אלא קיום ציווי להזכיר לעצמנו את מצוות הזכירה, א"כ פשוט שב' ההזכרות מצווה היא להזכיר, ואין עניין להזכיר בפה יותר מזה.
[והמצווה שנא' לזכור בכל עת היינו לחיות ע"פ המציאות של יצי"מ.]
אדם שכל ליל הסדר יחיה כעבד של ה' או בנו, ויתוודה על עוונותיו וילמד גמרא זוהר או מה שבא לו, ולא יקיים סיפור יציאת מצרים לא קיים מצוה אפי' שהוא "חי את חייו" כיוצא מצרים.
ודאי שתכלית המצוה שתחיה על פי זה, אבל זו התכלית של המצוה, מעשה המצוה לא משתנה והוא לזכר את יציאת מצרים.
יש מקום לעיין מה בדיוק צריך לזכר (ובפשטות לא את עשרת המכות) אבל ודאי שיש ענין לזכר ולא רק לחיות על פי זה.
כמו שתאמר שעניין הטלית שנזכר כל מצותיו ולכן ילמד כל תרי"ג מצוות כל פעם שמתעטף בטלית ולא יכון לשם קיום מצות ציצית.
אם תקרא את דבריי בהמשך ההודעות תראה שהתייחסתי לכל הנ"ל.
יסודה של המצווה היא לחיות את חייו ע"פ עניין יציאת מצרים. [ובהודעה לעיל במענה לשאלת הרב עקביא בן מהלל אומר הבאתי מספר הוכחות לזה, אף שרבו הם מספור.] ולזה תיקנו שיאמר בפה ויזכיר בפיו את יצי"מ כדי שיזכור לקיים את עיקר המצווה שהיא לבסס את חייו ע"פ יצי"מ שהיא יסוד האמונה.
ובדרך אגב לגבי ליל הסדר הוא סיפור יצי"מ ולא זכירת יצי"מ שמצווה אחרת היא כידוע מבי מדרשא דמרן הגר"ח הלוי ז"ל. [וכבר הקשו ע"ז ממה שמזכירים את מחלו' בן זומא וחכמים בהגדה אף דקאי על זכירה, ולדברינו מיושב שפיר, ששניהם באו לתכלית אחת, והיא לחיות את חייו ע"פ זיכרון היציאה, ובכדי להגיע לזה יש מצוות זכירה בכל יום ומצוות סיפור בליל הסדר, ושניהם באו לאותה התכלית ולא ב' מצוות שאינם שייכים זל"ז כלל.]
 
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אליהו52 אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
אליהו52 אמר:
יש חיוב לזכור פעמיים ביום. ביום ובלילה. כך כתוב בברכות ואמרנו זאת לא מזמן בהגדה של פסח. למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.
והרבה מצוות נתקנו זכר ליצ"מ, וגם הרבה מצוות שקשה להבין את הקשר מזכירים את יצ"מ.
ולכא' כיון שכך הרי הוא מקיים מצוה בכך שזוכר את יצ"מ
לא הבנתי, התכוונת שמקיים על כל זכירה וזכירה, לדוג' אם זכר 10 פעמים ביום ו10 פעמים בלילה יש לו סה"כ 20 מצוות?
מה המקור שלך?
למה זה כל כך מופקע לך שאדם יקיים כל כך הרבה מצוות? (הרי זה מצוות שבלב, ודאי שאם אדם יברך ברכות ק"ש פעמיים הוא בירך ברכה לבטלה ולא קיים מצוה נוספת) 
שש מצוות תמידיות הוא מקיים מצוה כל פעם שחושב בהם, נראה לי שאין חולק על כך.
אמנם החרדים במצות עשה מביא עוד הרבה מצוות שהם בלב, ולא רק שש אלו, וביניהם הוא מביא גם זכירת יציאת מצרים בלב, מלבד המצוה לאמרה בפה.
זה לא מופקע, אבל השאלה אם זה נכון?
 

אליהו52

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
אליהו52 אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
לא הבנתי, התכוונת שמקיים על כל זכירה וזכירה, לדוג' אם זכר 10 פעמים ביום ו10 פעמים בלילה יש לו סה"כ 20 מצוות?
מה המקור שלך?
למה זה כל כך מופקע לך שאדם יקיים כל כך הרבה מצוות? (הרי זה מצוות שבלב, ודאי שאם אדם יברך ברכות ק"ש פעמיים הוא בירך ברכה לבטלה ולא קיים מצוה נוספת) 
שש מצוות תמידיות הוא מקיים מצוה כל פעם שחושב בהם, נראה לי שאין חולק על כך.
אמנם החרדים במצות עשה מביא עוד הרבה מצוות שהם בלב, ולא רק שש אלו, וביניהם הוא מביא גם זכירת יציאת מצרים בלב, מלבד המצוה לאמרה בפה.
זה לא מופקע, אבל השאלה אם זה נכון?
החרדים שהבאתי 
 
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אליהו52 אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
אליהו52 אמר:
למה זה כל כך מופקע לך שאדם יקיים כל כך הרבה מצוות? (הרי זה מצוות שבלב, ודאי שאם אדם יברך ברכות ק"ש פעמיים הוא בירך ברכה לבטלה ולא קיים מצוה נוספת) 
שש מצוות תמידיות הוא מקיים מצוה כל פעם שחושב בהם, נראה לי שאין חולק על כך.
אמנם החרדים במצות עשה מביא עוד הרבה מצוות שהם בלב, ולא רק שש אלו, וביניהם הוא מביא גם זכירת יציאת מצרים בלב, מלבד המצוה לאמרה בפה.
זה לא מופקע, אבל השאלה אם זה נכון?
החרדים שהבאתי 
איפה החרדים נמצא
 
חלק עליון תַחתִית