מה ענין מעים לרחמים ואהבה?

[שלו']

ירמי' ל"א י"ט: הבן יקיר לי אפרים כו' על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'. צ"ב מה ענין המעים לרחמים, לכא' המשל למקום הרחמים הוא הלב?
ואכן ברש"י שם כתב בתו"ד: "ואני לבי נהפך עלי לרחם", משמע שמפרש על הלב, אך צ"ב מדוע בפס' כתוב בלשון מעים?

בדומה לזה בשיה"ש ה' ד' דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, וברש"י:.. ונהפכו עלי המון מעי לשוב לאהבתו ולפתוח לו.
גם כאן צ"ב, מה ענין מעים לאהבה? לכא' פעולת המעים היא עיכול המזון, אך אהבה?!
[גם מה פי' "המון" מעי? קשור ל"המו" מעי?].

לפו"ר משמע שיש כאן הדגשה על פעולת היפוך שכנראה מיוחסת יותר למעים, אך הדברים צ"ב רב.

[פיילוט 0.4]

מעלה כיוון:
המעיים הם איבר רגיש מאד שכמעט ראשון להגיב על מצבים נפשיים.
כמו לדוג' אנשים שנתקפים בפעולת מעיים שונה לפני היום הראשון ללימודים או לפני ראיון עבודה, לקראת אירוע חשוב וכדו'.

''מעי המו עליו'' משמש בעברית כמו ''התהפכה לי הבטן'', תגובה פיזית של רגישות בתוך הבטן בתגובה לרגש דומיננטי כמו אהבה, רחמים, או צער.

ואגב, את הקשר בין הכליות לעצות כבר הבנת? ושל הטחול לשחוק? יש פה משהו גדול יותר מההקשר הספציפי של מעיים לזה.
דרושה פה הבנה כוללת של הקשר בין איברים פנימיים שלכאורה אין בהם מעבר לפעולה פיזית לפעולות רוחניות.
[למעשה גם מחשבה היא רק חומרים שמופרשים במח...]

[בית מתתניק]

מעים כאן הכוונה לכח הרוחני שבמעים, עי' ספר יצירה. ושם נמצא המיית מעים, סוג של אהבה שמיוחד למעיים. והדברים עומדים כמובן בכבשונו של עולם, וכבוד אלוקים הסתר דבר. עי' פחד יצחק שבת. והרוצה להחכים ילך לחכם אמיתי וילמדנו דעת וחכמה.

[א. ל. חנן]

עי' פחד יצחק שבת

של הרב יצחק הוטנר?
אפשר מ"מ מדוייק?

[ספר וסופר]

'והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך'.

המעיים מפרישים מהמזון ג' דברים, חלק לגוף האדם, חלק החוצה, וחלק לאיברי הולדה.

וז"א שההולדה באה מהמעיים, וכמפורש בכתוב, וכמו כן הקשר עם הבנים עדיין טבוע במעיים.

[מלבד מה שיש באידרא זוטא - 'מעוי בדעת איתתקן', שכשם שהמוח שייך לחכמה, והלב שייך לבינה, המעיים שייכים לדעת, וכמו שתיאר הרב @פיילוט 0.4 , שהרי הדעת הוא חלק השכל הנוגע לחוש. וזה כלול במאמר הכתוב - בדעתו תהומות נבקעו, בדעת חדרים ימלאו - חדרי בטן].

[א. ל. חנן]

וז"א שההולדה באה מהמעיים, וכמפורש בכתוב, וכמו כן הקשר עם הבנים עדיין טבוע במעיים.

כך מפורש בזוה"ק בכ"מ.
[ומצאתי פעם בחיפוש לעניין אחר במורה נבוכים שגם מבאר את העניין בצורה דומה, ואיני זוכר כרגע]

[יהודי אחד]

מעלה כיוון:
המעיים הם איבר רגיש מאד שכמעט ראשון להגיב על מצבים נפשיים.
כמו לדוג' אנשים שנתקפים בפעולת מעיים שונה לפני היום הראשון ללימודים או לפני ראיון עבודה, לקראת אירוע חשוב וכדו'.

''מעי המו עליו'' משמש בעברית כמו ''התהפכה לי הבטן'', תגובה פיזית של רגישות בתוך הבטן בתגובה לרגש דומיננטי כמו אהבה, רחמים, או צער.

ואגב, את הקשר בין הכליות לעצות כבר הבנת? ושל הטחול לשחוק? יש פה משהו גדול יותר מההקשר הספציפי של מעיים לזה.
דרושה פה הבנה כוללת של הקשר בין איברים פנימיים שלכאורה אין בהם מעבר לפעולה פיזית לפעולות רוחניות.
[למעשה גם מחשבה היא רק חומרים שמופרשים במח...]

כיון לא רע אבל למה רש"י כתב לב, ולמה תגובה פיזית מיוחסת יותר למעיים מאשר ללב שמגיב פיזית למצבי דחק

[א. ל. חנן]

כיון לא רע אבל למה רש"י כתב לב, ולמה תגובה פיזית מיוחסת יותר למעיים מאשר ללב שמגיב פיזית למצבי דחק

נראה לי ששמעתי פעם ממומחה שבעוד שניתן לשלוט על רוב פעולות האיברים הפנימיים, וניתן להתאמן על זה.
פעולות המעיים בלתי ניתנות לאימון. (אין אפשרות טכנית למשל לגרום להקאה ללא סיוע של האצבע למשל).
אבל אברר זאת.
אם זה נכון זה ממש נפלא. ש'נתהפכו המון מעי'. ואין כביכול אפשרות לשלוט ע"ז...

[אבינועם]

וכתיב נמי דודי שלח ידו... ומעי המו עליו.
הדבר ברור בהרגשה, [והיינו דאמרי אינשי 'פרפרים בבטן', סלחו לי על הביטוי]
ומצינו דימויים רבים כאלה במקרא, כליון עינים, שבר מתניים, תצילנה אזניו, כשל רגליים, כאב לב, ייסור כליות, וכו'

[שלו']

מעים כאן הכוונה לכח הרוחני שבמעים, עי' ספר יצירה. ושם נמצא המיית מעים, סוג של אהבה שמיוחד למעיים. והדברים עומדים כמובן בכבשונו של עולם, וכבוד אלוקים הסתר דבר. עי' פחד יצחק שבת. והרוצה להחכים ילך לחכם אמיתי וילמדנו דעת וחכמה.

לא מצאתי  בס"י, אשמח שתציין בדיוק.
 

[שלו']

מעלה כיוון:
המעיים הם איבר רגיש מאד שכמעט ראשון להגיב על מצבים נפשיים.
כמו לדוג' אנשים שנתקפים בפעולת מעיים שונה לפני היום הראשון ללימודים או לפני ראיון עבודה, לקראת אירוע חשוב וכדו'.

''מעי המו עליו'' משמש בעברית כמו ''התהפכה לי הבטן'', תגובה פיזית של רגישות בתוך הבטן בתגובה לרגש דומיננטי כמו אהבה, רחמים, או צער.

ואגב, את הקשר בין הכליות לעצות כבר הבנת? ושל הטחול לשחוק? יש פה משהו גדול יותר מההקשר הספציפי של מעיים לזה.
דרושה פה הבנה כוללת של הקשר בין איברים פנימיים שלכאורה אין בהם מעבר לפעולה פיזית לפעולות רוחניות.
[למעשה גם מחשבה היא רק חומרים שמופרשים במח...]

א. ייש"כ. כבר העירו שרש"י כותב לב.  אולי אתיחס לזה בהמשך בל"נ.

ב. בקשר ל"אגב" - בודאי צדקו דבריך על הבנת הקשר בכללות.
ואציין שיש בדברי הגר"מ שפירא זצ"ל שיעור במשלי שביאר בתו"ד קשר הכליות לעצה, [ושם מובן גם הקשר בין כח זה לבין תפקידן הפיזי הידוע לנו], סליחה שאיני יכול כרגע לציין מ"מ מדויק.
לגבי טחול, לא התבוננתי, וגם לא ידוע לי מה בכלל פעולתו הפיזית, אשמח אם תיידעני לצורך הערת ההתבוננות. ורק זכור לי שמבואר שהיו כאלה נטולי טחול, ועי"ז יכלו לרוץ מהר, משמע שהטחול מכביד, ולכא' זה היפך השחוק. אכן ע' דבר נפלא בביאורי אגדות להגר"א בברכות שם אהא דטחול שוחק, ובבי' באר יצחק לגרי"א חבר שם [שנד' מכת"י ע"י ר"ד קמנצקי] ודוק היטב. 

[בית מתתניק]

מעים כאן הכוונה לכח הרוחני שבמעים, עי' ספר יצירה. ושם נמצא המיית מעים, סוג של אהבה שמיוחד למעיים. והדברים עומדים כמובן בכבשונו של עולם, וכבוד אלוקים הסתר דבר. עי' פחד יצחק שבת. והרוצה להחכים ילך לחכם אמיתי וילמדנו דעת וחכמה.

לא מצאתי  בס"י, אשמח שתציין בדיוק.

הוא אינו מפורש בגוף הספר, אולי בביאור רבנו הגר"א ז"ל, אך עצם העיקרון שלכל איבר יש משמעות רוחנית מבואר שם, והוא לשון הפסוק דהמו מעי לו. 
 

[נבשר]

'והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך'.

המעיים מפרישים מהמזון ג' דברים, חלק לגוף האדם, חלק החוצה, וחלק לאיברי הולדה.

וז"א שההולדה באה מהמעיים, וכמפורש בכתוב, וכמו כן הקשר עם הבנים עדיין טבוע במעיים.

[מלבד מה שיש באידרא זוטא - 'מעוי בדעת איתתקן', שכשם שהמוח שייך לחכמה, והלב שייך לבינה, המעיים שייכים לדעת, וכמו שתיאר הרב @פיילוט 0.4 , שהרי הדעת הוא חלק השכל הנוגע לחוש. וזה כלול במאמר הכתוב - בדעתו תהומות נבקעו, בדעת חדרים ימלאו - חדרי בטן].

יפה מאוד,
פעם שמעתי מר' משה שפירא, שבגמ' בגיטין על טיטוס שנכנסה לו בריה קלה ושם בגמ' קלה היינו שמכניסה ולא מוציאה. ומזה אמר שדבר קל היינו שהוא מכניס ולא מוציא. ונשים דעתן קלה שהם מכניסות ולא מוציאות. ופעולת ההכנסה וההוצאה שייכת לפעולת המעיים, ובזה תלוי בכובד וקלות.

[שלו']

מעים כאן הכוונה לכח הרוחני שבמעים, עי' ספר יצירה. ושם נמצא המיית מעים, סוג של אהבה שמיוחד למעיים. והדברים עומדים כמובן בכבשונו של עולם, וכבוד אלוקים הסתר דבר. עי' פחד יצחק שבת. והרוצה להחכים ילך לחכם אמיתי וילמדנו דעת וחכמה.

לא מצאתי  בס"י, אשמח שתציין בדיוק.

הוא אינו מפורש בגוף הספר, אולי בביאור רבנו הגר"א ז"ל, אך עצם העיקרון שלכל איבר יש משמעות רוחנית מבואר שם, והוא לשון הפסוק דהמו מעי לו. 

גם בביהגר"א לא מצאתי.
 

[במבי]

כתוב על איילונית שאין שיפולי מעיה כנשים ושם מעיים אין הכוונה למעיים הקלאסיות וכן מוזכר בתענית כא: שמעי החזיר דומים לאדם שאם יש מגיפה בחזירים חוששים גם הבני אדם עקב הדמיון, וגם שם יתכן שהכוונה ללב כמו שהתגלה בדור האחרון שאפשר להשתיל שסתום לב של חזיר בבני אדם.
(ועפ"ז גם החזירים עלולים להדבק בקורונה שהרי הם דומים לאדם !)

[במבי]

וכן כתוב בתהילים
כַּמַּ֥יִם נִשְׁפַּכְתִּי֮ וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל־עַצְמ֫וֹתָ֥י הָיָ֣ה לִ֭בִּי כַּדּוֹנָ֑ג נָ֝מֵ֗ס בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃ (תהילים כב-טו)

וכותב שם הרד"ק בתוך מעי: כל האברים הפנימים נקראו מעים.

[שלו']

בזכות הכותבים החשובים נתעוררתי לברר עוד.
ואצרף מה שהראוני, ואף שיש כאן דברים שלמיעוט ערכי הם בבחי' במופלא ממך כו', אך היה נראה שיש כאן כותבים ששייכים לזה, ואולי יהיה להם לתועלת, ןאהיה השמש המגיש לפניהם. וגם אכתוב מה שנתעוררתי.

א. יש מהלך, כמו שכבר הובא כאן, שזהו כינוי ללב, [וכך נראה פשט ל' רש"י שיה"ש שהבאתי בשאלה] - ע' מו"נ א' מ"ו, וע' רד"ק חבקוק ג' ט"ז.

ב. שיה"ש ה' י"ד: מעיו עשת שן, ברש"י ביאר הנמשל: זה תורת כהנים הניתן באמצע חמשה חומשים כמעיים הללו שהם נתונים באמצע הגוף.

מבואר שענין המעיים במשל מבטא את נקודת האמצע, וידוע שהרחמים [והאהבה הנקראת רחמים בארמית] הם המידה האמצעית הממוזגת בין חסד ודין, ולכן המו מעי לו - רחם ארחמנו נאם ה'.

וכן מה שהובא כאן מזוה"ק [משפטים קכ"ג א' ועוד]: מעוי בדעת אתתקנו.  שייך לזה, שהדעת והתפארת הם עמודא דאמצעיתא - ע' ביהגר"א לס"ד י"ד ד' וע' פתחי שערים נתיב אורות דנקודים פתח י"ח.

ג. וע' שערי צדק [לבעל השערי אורה] ה' [בעמ' כ"ד ד"ה רחמים], נראה ללמוד מדבריו שהמעים הוא ביטוי למקום פנימי, ולענין כאן המכוון לרחמים פנימיים. [וכנראה אלו רחמים גבוהים יותר].

ד. ישעיהו ס"ג ט"ו רש"י: המון מעיך. שהיו רגילים להמות עלינו כאשר מאז כענין שנא' על כן המו מעי לו, והמון רחמיך הראשונים אלינו – עתה התאפקו, נתחסנו מהיות הומים עלינו כאשר מאז.

והנה אף שמשמע בדבריו, שהתיבה "המון" היא משרש המיה כמו המו מעי [ולא המון מלשון ריבוי], אך נתעוררתי מדבריו, שאולי יחסו הרחמים למעים דוקא יותר מאשר ללב, כדי לבטא לשון ריבוי, [מעים ל' רבים לעומת לב ל' יחיד] – דהיינו רחמים רבים, [כמו שמצאנו בתפילה רחמים רבים, והיא דרגה אחרת מרחמים סתם, ובמק"א כ' בזה].

ותן לחכם כו', ואשמח בהארת דבריהם הנעימים.

[בית מתתניק]

ע"פ מה שקיבלתי מגדול וקדוש אחד שהמיית מעים הוא רצון להתכלל במתיקות של הבן, וכביכול קיימת הנהגה זו כלפי מעלה.