שכח משיב הרוח ומוה"ג בליל שבת, ושכח יעלה ויבא בליל שבת חוה"מ

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בביאור הלכה סימן קיד ד"ה מחזירין אותו כתב וז"ל עיין בחידושי רע"א דמצדד לומר דבליל שבת אם שכח לומר משיב הרוח דאין מחזירין, דלא גרע מאם היה מתפלל רק מעין שבע דיצא בדיעבד אף דשם לא הוזכר גשם וסיים דצ"ע, עכ"ל.

ובדעת תורה למהרש"ם (רפח, יג) כ' דלדברי הגרעק"א ה"ה בשכח יעלה ויבא בשבת חול המועד דאינו חוזר דלא גרע מאם היה מתפלל רק מעין שבע דיצא בדיעבד אף דשם לא הוזכר מענין המועד:

וקשה על המהרש"ל שיש ברייתא מפורשת במסכת ביצה דף יז ע"א דלא כדבריו.
דאיתא שם ת''ר שבת שחל להיות בר''ח או בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו.
הרי להדיא דבערבית בשבת של חול המועד אם לא הזכיר מעין המאורע מחזירין אותו. וצע"ג.

ולולא דברי המהרש"ם היה אפשר לומר שאינו דומה שכח יעלה ויבא בליל שבת חוה"מ לשכח משיב הרוח בליל שבת רגיל, שהרי הא דתקנו בליל שבת ברכה מעין שבע הוא מעין התפילה של  ליל שבת, ואם בדיעבד יוצאין בברכה מעין שבע בלבד אף שלא הזכיר משיב הרוח ומורידהגשם, ה"נ שיוצא כשאמר כל תפלת שמו"ע ושכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם דלא גרע מתפלת מעין שבע, משא"כ לגבי הזכרת יעלה ויבא מאן יימר לן שיוצא בליל שבת חול המועד אם לא התפלל תפילת שמונה עשרה של ערבית עם יעלה ויבא, ואמר רק תפילת מעין שבע, ואולי שם מדחסר לו הזכרת מעין המאורע אינו יוצא בברכת מעין שבע בלבד.ואולי היינו טעמא דנאמר בברייתא דבשבת שחל להיות בר''ח או בחולו של מועד ערבית ... מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו, כיון דבחוה"מ לא סגי בלי הדכרת מעין המאורע, ואףבליל שבת.
ולכאורה דברי המהרש"ם צע"ג. 

(ונתעוררתי  שברייתא הנ"ל היא לכאורה דלא כמו שנפסק דבשו"ע, (או"ח סי' תכב סעיף א) שמי ששכח לומר יעלה ויבוא בתפילת ערבית של ראש חודש אינו חוזר, [ואין הבדל בין אם ראש חודש הוא יום אחד או שני ימים, מפני שאין מקדשין את החודש בלילה], ובברייתא איתא דגם בערבית דראש חודש שחל בשבת אם שכח להזכיר מעין המאורע מחזירין  אותו).
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ולכאורה דברי המהרש"ם צע"ג. 
יש לקיים את דברי הגאון מהרש"ם במתפלל עם הציבור והברייתא איירי מעיקר הדין, שהמתפלל בביתו, אינו יכול לצאת יד"ח במעין שבע, וא"כ מחזירים אותו להתפלל
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
ולכאורה דברי המהרש"ם צע"ג. 
יש לקיים את דברי הגאון מהרש"ם במתפלל עם הציבור והברייתא איירי מעיקר הדין, שהמתפלל בביתו, אינו יכול לצאת יד"ח במעין שבע, וא"כ מחזירים אותו להתפלל

הגרעק"א לא מיירי במי שהזכיר תפילת מעין שבע, אלא דהמתפלל תפילת שמו"ע בליל שבת ללא הזכרת משיב הרוח ומוה"ג לא גרע מהתפלל תפילת מעין שבע בלבד שיוצא בדיעבד אף שאין בו הזכרת משה"ר ומה"ג, וה"נ המתפלל תפילת שמו"ע בליל שבת ללא הזכרת משיב הרוח יצאבדיעבד ואין מחזירין אותו, וא"כ אין הבדל בין ביחיד ובין בציבור.
וע"ז קאי דברי המהרש"ם.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
ולכאורה דברי המהרש"ם צע"ג. 
יש לקיים את דברי הגאון מהרש"ם במתפלל עם הציבור והברייתא איירי מעיקר הדין, שהמתפלל בביתו, אינו יכול לצאת יד"ח במעין שבע, וא"כ מחזירים אותו להתפלל

הגרעק"א לא מיירי במי שהזכיר תפילת מעין שבע, אלא דהמתפלל תפילת שמו"ע בליל שבת ללא הזכרת משיב הרוח ומוה"ג לא גרע מהתפלל תפילת מעין שבע בלבד שיוצא בדיעבד אף שאין בו הזכרת משה"ר ומה"ג, וה"נ המתפלל תפילת שמו"ע בליל שבת ללא הזכרת משיב הרוח יצאבדיעבד ואין מחזירין אותו, וא"כ אין הבדל בין ביחיד ובין בציבור.
וע"ז קאי דברי המהרש"ם.
כן, נכון, אבל מה שאני טוען הוא, שזה שהמתפלל עמידה לא גרע מהמתפלל מעין שבע, הוא רק אם יכול להתפלל מעין שבע, דכיוון דראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. אבל מי שאינו יכול להתפלל מעין שבע, לא חשיב הטעות שלו בעמידה כמאן דלא גרע מהמתפלל מעין שבע
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
יש לקיים את דברי הגאון מהרש"ם במתפלל עם הציבור והברייתא איירי מעיקר הדין, שהמתפלל בביתו, אינו יכול לצאת יד"ח במעין שבע, וא"כ מחזירים אותו להתפלל

הגרעק"א לא מיירי במי שהזכיר תפילת מעין שבע, אלא דהמתפלל תפילת שמו"ע בליל שבת ללא הזכרת משיב הרוח ומוה"ג לא גרע מהתפלל תפילת מעין שבע בלבד שיוצא בדיעבד אף שאין בו הזכרת משה"ר ומה"ג, וה"נ המתפלל תפילת שמו"ע בליל שבת ללא הזכרת משיב הרוח יצאבדיעבד ואין מחזירין אותו, וא"כ אין הבדל בין ביחיד ובין בציבור.
וע"ז קאי דברי המהרש"ם.
כן, נכון, אבל מה שאני טוען הוא, שזה שהמתפלל עמידה לא גרע מהמתפלל מעין שבע, הוא רק אם יכול להתפלל מעין שבע, דכיוון דראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. אבל מי שאינו יכול להתפלל מעין שבע, לא חשיב הטעות שלו בעמידה כמאן דלא גרע מהמתפלל מעין שבע
עיין מגן אברהם סוף סימן רסח (ד"ה ועד סוף)  וז"ל דיחיד אסור לאומרה (ברכת מעין שבע), ואם אמרה ביחיד יצא וא"צ להתפלל ז'.
וע"ז קאי ביאה"ל דהכא,(אף דהתם בסי' רסח הכריע הביאה"ל דלא כדעתו מ"מ הכא מיירי לדעת המג"א שבדיעבד יוצא בברכת מעין שבע גם ביחיד, ואי"צ להתפלל תפילת העמידה - (דאי לא נימא הכי סתרין דברי הביאה"ל אהדדי).
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
הגרעק"א לא מיירי במי שהזכיר תפילת מעין שבע, אלא דהמתפלל תפילת שמו"ע בליל שבת ללא הזכרת משיב הרוח ומוה"ג לא גרע מהתפלל תפילת מעין שבע בלבד שיוצא בדיעבד אף שאין בו הזכרת משה"ר ומה"ג, וה"נ המתפלל תפילת שמו"ע בליל שבת ללא הזכרת משיב הרוח יצאבדיעבד ואין מחזירין אותו, וא"כ אין הבדל בין ביחיד ובין בציבור.
וע"ז קאי דברי המהרש"ם.
כן, נכון, אבל מה שאני טוען הוא, שזה שהמתפלל עמידה לא גרע מהמתפלל מעין שבע, הוא רק אם יכול להתפלל מעין שבע, דכיוון דראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. אבל מי שאינו יכול להתפלל מעין שבע, לא חשיב הטעות שלו בעמידה כמאן דלא גרע מהמתפלל מעין שבע
עיין מגן אברהם סוף סימן רסח (ד"ה ועד סוף)  וז"ל דיחיד אסור לאומרה (ברכת מעין שבע), ואם אמרה ביחיד יצא וא"צ להתפלל ז'.
וע"ז קאי ביאה"ל דהכא,(אף דהתם בסי' רסח הכריע הביאה"ל דלא כדעתו מ"מ הכא מיירי לדעת המג"א שבדיעבד יוצא בברכת מעין שבע גם ביחיד, ואי"צ להתפלל תפילת העמידה - (דאי לא נימא הכי סתרין דברי הביאה"ל אהדדי).
ראיתי את דברי המג"א, ואני רוצה להציע בהם הסבר שונה משלך. כי הלא המג"א כתב

(טו) ועד סוף יצא:    וטוב לאומרה עם הש"ץ ואם כבר אמרה הש"ץ צריך הוא להתפלל ז' ברכות דיחיד אסור לאומרה ואם אמרה ביחיד יצא וא"צ להתפלל ז' (ל"ח) ועיקר הטעם משום דתפלת ערבית רשות מקלינן בה:

ואם אסור לאומרה ביחיד (ומן הסתם, אם אסור לאומרה אז גם יש בזה איסור של ברכה שא"צ), קשה לומר שאם עשה איסור, שבדיעבד יוצא בזה יד"ח. אלא כוונת המג"א שיחיד האומרה עם הש"ץ יוצא בזה יד"ח תפילה (בטעה) ולאפוקי הסברא שדווקא ש"ץ האומרה יוצא בה יד"ח אם טעה, אבל לא היחיד. וכל דברי הגאונים הנזכרים קאי על יחיד הנמצא בביהכנ"ס ואז כיוון שיכול לאמרה עם הש"ץ אז לא גרע טעותו בעמידה מברכה מעין שבע והוא פטור
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
וכל דברי הגאונים הנזכרים קאי על יחיד הנמצא בביהכנ"ס ואז כיוון שיכול לאמרה עם הש"ץ אז לא גרע טעותו בעמידה מברכה מעין שבע והוא פטור
הרי אמרנו שאסור לאומרה עם הש"ץ וא"כ איך אתה אומר "שיכול לאומרה עם הש"<"??
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
וכל דברי הגאונים הנזכרים קאי על יחיד הנמצא בביהכנ"ס ואז כיוון שיכול לאמרה עם הש"ץ אז לא גרע טעותו בעמידה מברכה מעין שבע והוא פטור
הרי אמרנו שאסור לאומרה עם הש"ץ וא"כ איך אתה אומר "שיכול לאומרה עם הש"<"??
היכן אמרנו זאת. הלא בפירוש כתב המג"א וטוב לאמרה עם הש"ץ וקאי על מ"ש השו"ע שיכול לשמוע ברכה מעין שבע ולצאת בה יד"ח, וע"ז כתב שטוב לאמרה עם הש"ץ בפיו ממש, היכא דמתכוון לצאת בה יד"ח. 

ואם אמרה ביחיד הכוונה היא בלי ש"ץ אז נראה כתרתי דסתרי אהדדי, שהרי קודם כתב שאסור (לא לכתחילה אין לומר, אלא אסור), ואיך יתקנו שיצא יד"ח באיסור. 

וגם אם נפרש, שיחיד שאמרה יצא יד"ח קאי על האומרה בלא ש"ץ, אז בפשטות, הוא יחיד הנמצא בבית הכנסת, דהא קאי על מ"ש קודם, ואם כבר אמרה הש"ץ וכו' דמזה משמע שנמצא בביהכנ"ס. ומהכ"ת להוסיף גם שהיחיד המתפלל בביתו, ואין שם ציבור כלל, שיצא יד"ח במעין ז'
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
הרי אמרנו שאסור לאומרה עם הש"ץ וא"כ איך אתה אומר "שיכול לאומרה עם הש"<"??
היכן אמרנו זאת. הלא בפירוש כתב המג"א וטוב לאמרה עם הש"ץ וקאי על מ"ש השו"ע שיכול לשמוע ברכה מעין שבע ולצאת בה יד"ח, וע"ז כתב שטוב לאמרה עם הש"ץ בפיו ממש, היכא דמתכוון לצאת בה יד"ח.

אכן טעיתי במילים אלו.

HaimL כתב:
ואם אסור לאומרה ביחיד (ומן הסתם, אם אסור לאומרה אז גם יש בזה איסור של ברכה שא"צ), קשה לומר שאם עשה איסור, שבדיעבד יוצא בזה יד"ח. אלא כוונת המג"א שיחיד האומרה עם הש"ץ יוצא בזה יד"ח תפילה (בטעה)

יושב אוהלים כתב:
המגן אברהם כתב המילים "דיחיד אסור לאומרה" לפרש למה "אם כבר אמרה הש"ץ צריך הוא להתפלל ז'" - וע"ז כתב שהרי כבר אינו יכול עכשיו לומר ברכה מעין ז', ולא נשאר לו ברירה אלא להתפלל כל ז', וע"ז כתב שאם כן אמרה ביחיד (בטעות - ולא במזיד, כמו שמדבר מקודם שלא אמרו עם הש"ץ ועכשיו הוא רוצה לאומרו מדעתו. משא"כ אם נאמר שכונתו במש"כ שיחיד אסור לאומרו קאי רק כשאינו בבית הכנסת, למה זה נתינת טעם שאם כבר אמר הש"ץ ברכה מעין ז' אין היחיד לומר ברכה מעין ז' - הרי בבית הכנסת מותר ליחיד לומר ברכה מעין ז', אלא ע"כ שגם בבית הכנסת אסור ליחיד לאומרה לבדו ולא רק בבית. וא"כ שוב יהיה קשה לשיטתך איך כתב אח"כ דבדיעבד יצא גם באמרו ביחיד (בבית הכנסת)?
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
הרי אמרנו שאסור לאומרה עם הש"ץ וא"כ איך אתה אומר "שיכול לאומרה עם הש"<"??
היכן אמרנו זאת. הלא בפירוש כתב המג"א וטוב לאמרה עם הש"ץ וקאי על מ"ש השו"ע שיכול לשמוע ברכה מעין שבע ולצאת בה יד"ח, וע"ז כתב שטוב לאמרה עם הש"ץ בפיו ממש, היכא דמתכוון לצאת בה יד"ח.

אכן טעיתי במילים אלו.

HaimL כתב:
ואם אסור לאומרה ביחיד (ומן הסתם, אם אסור לאומרה אז גם יש בזה איסור של ברכה שא"צ), קשה לומר שאם עשה איסור, שבדיעבד יוצא בזה יד"ח. אלא כוונת המג"א שיחיד האומרה עם הש"ץ יוצא בזה יד"ח תפילה (בטעה)

יושב אוהלים כתב:
המגן אברהם כתב המילים "דיחיד אסור לאומרה" לפרש למה "אם כבר אמרה הש"ץ צריך הוא להתפלל ז'" - וע"ז כתב שהרי כבר אינו יכול עכשיו לומר ברכה מעין ז', ולא נשאר לו ברירה אלא להתפלל כל ז', וע"ז כתב שאם כן אמרה ביחיד (בטעות - ולא במזיד, כמו שמדבר מקודם שלא אמרו עם הש"ץ ועכשיו הוא רוצה לאומרו מדעתו. משא"כ אם נאמר שכונתו במש"כ שיחיד אסור לאומרו קאי רק כשאינו בבית הכנסת, למה זה נתינת טעם שאם כבר אמר הש"ץ ברכה מעין ז' אין היחיד לומר ברכה מעין ז' - הרי בבית הכנסת מותר ליחיד לומר ברכה מעין ז', אלא ע"כ שגם בבית הכנסת אסור ליחיד לאומרה לבדו ולא רק בבית. וא"כ שוב יהיה קשה לשיטתך איך כתב אח"כ דבדיעבד יצא גם באמרו ביחיד (בבית הכנסת)?
לא. זה שהיחיד אסור לאמרה לאחר שאמרה הש"ץ, הלא מפורש בדברי המג"א. והשאלה היא מ"ש היחיד שאמרה יצא יד"ח, האם כוונתו היחיד בכל עניין או לאו. ואני טוען, שגם אם נפרש כדבריך, שאסור לכתחילה אבל אם טעה ואמר יוצא יד"ח (מה שפחות מסתבר לי, אבל אין מוכרח שלא), אז לא נוסיף על לשון המג"א שכתב ואם כבר אמרה הש"ץ וכו' דקאי על היחיד בבית הכנסת (דאלת"ה מנא ידע ומאי אכפ"ל אם אמרה הש"ץ או לא) והבדיעבד ע"ז קאי. אבל יחיד המתפלל בביתו, מהיכ"ת שיוצא יד"ח הא לא משמע כן מדברי המג"א, וסברא היא, שאינו יוצא יד"ח אף בדיעבד, כיוון שאין שם ציבור כלל. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
שגם אם נפרש כדבריך, שאסור לכתחילה אבל אם טעה ואמר יוצא יד"ח (מה שפחות מסתבר לי, אבל אין מוכרח שלא)
אבל הוכחתי שחייב להיות כן,דאל"כ למה זה תשובה על"אם לא אמרו עםהש"ץ צריך להתפלל ז'?
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
שגם אם נפרש כדבריך, שאסור לכתחילה אבל אם טעה ואמר יוצא יד"ח (מה שפחות מסתבר לי, אבל אין מוכרח שלא)
אבל הוכחתי שחייב להיות כן,דאל"כ למה זה תשובה על"אם לא אמרו עםהש"ץ צריך להתפלל ז'?
אני פירשתי את זה קצת אחרת, אבל אין הכרח בדברים. ייתכן שבאמת אם אמרו היחיד יצא יד"ח בדיעבד. אבל, שים לב. במג"א לא כתוב סתם אם לא אמרו עם הש"ץ, אלא, ואם כבר אמרה הש"ץ. מה אני מבין מזה, שמדובר על אדם הנמצא בבית הכנסת, שאחרת, מה לו ולדעת אם אמרה כבר הש"ץ או לא, ומה אכפת לו אם אמרה כבר הש"ץ או לא, אם הוא בכלל מתפלל בביתו. אם כן, כאשר המג"א אומר ואם אמרה ביחיד יצא, קאי על מ"ש קודם, שהוא על אדם המתפלל בבית הכנסת. אבל אדם המתפלל בביתו, מהיכ"ת שיוצא יד"ח, הרי אין שם ציבור
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
ואם אמרה ביחיד יצא, קאי על מ"ש קודם, שהוא על אדם המתפלל בבית הכנסת
נכון, למרות שכתב ממש לפני כן, שאסור לאומרה ביחיד, ומ"מ אם אמרה ביחיד יצא בדיעבד!
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
לענ"ד דחוק מאוד לומר שהברייתא שאמר שאם לא אמר [מעין המאורע] מחזירין אותו איירי רק כשמתפלל בביתו, ולא כשמתפלל בציבור.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
לענ"ד דחוק מאוד לומר שהברייתא שאמר שאם לא אמר [מעין המאורע] מחזירין אותו איירי רק כשמתפלל בביתו, ולא כשמתפלל בציבור.
אפשר לפרש, דתנא דברייתא ס"ל כמ"ד תפילת ערבית חובה, ולכן מחזירים אותו בכל עניין. ואנן פסקינן כוותיה בחדא (שלא יצא יד"ח ערבית בחוה"מ אם שכח יעו"י) ופלגינן עליה בחדא, דאיהו ס"ל מחזירים אותו וצריך להתפלל שבע, ואנן ס"ל דסגי במעין שבע, כדכתבו בעלי השו"ע, דמקילינן במעין ז', ומשום דתפילת ערבית רשות.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
לענ"ד דחוק מאוד לומר שהברייתא שאמר שאם לא אמר [מעין המאורע] מחזירין אותו איירי רק כשמתפלל בביתו, ולא כשמתפלל בציבור.
אפשר לפרש, דתנא דברייתא ס"ל כמ"ד תפילת ערבית חובה, ולכן מחזירים אותו בכל עניין. ואנן פסקינן כוותיה בחדא (שלא יצא יד"ח ערבית בחוה"מ אם שכח יעו"י) ופלגינן עליה בחדא, דאיהו ס"ל מחזירים אותו וצריך להתפלל שבע, ואנן ס"ל דסגי במעין שבע, כדכתבו בעלי השו"ע, דמקילינן במעין ז', ומשום דתפילת ערבית רשות.
אולי.
 
 
חלק עליון תַחתִית