לישועתך קויתי השם
משתמש ותיק
ידוע שאסור לשאול צרכיו בשבת, ויל"ע מה הדין בעת צרה, דכולי עלמא מודו שבעת צרה תפילה מדאורייתא היא, ואיך יתבטל מצוות תפילה מדאורייתא ע"י האיסור לשאול צרכיו?
זהו גוף השאלה, הרי בנוסח של שבת אין שאילת צרכים.יהודי אחד אמר:תפילה בעת צרה מדאורייתא מקיים בנוסח שתקנו חזל
אברהם העברי אמר:מ"מ
תענית יט:
רמב"ם שבת ב כב
טושו"ע רפח ותקעו
לישועתך קויתי השם אמר:ידוע שאסור לשאול צרכיו בשבת, ויל"ע מה הדין בעת צרה, דכולי עלמא מודו שבעת צרה תפילה מדאורייתא היא, ואיך יתבטל מצוות תפילה מדאורייתא ע"י האיסור לשאול צרכיו?
למיטב זכרוני, נמצא באחרונים שהוא רק לחולה המסוכן ובו ביום (למרות דהשתא נהוג עלמא לומר על כל חולה)כפשוטו אמר:לישועתך קויתי השם אמר:ידוע שאסור לשאול צרכיו בשבת, ויל"ע מה הדין בעת צרה, דכולי עלמא מודו שבעת צרה תפילה מדאורייתא היא, ואיך יתבטל מצוות תפילה מדאורייתא ע"י האיסור לשאול צרכיו?
הרי כל שבת אומרים "מי שברך" לחולה.
מי שבירך אין בעיה לומר כיון שזו ברכה ולא בקשה כמו שכתב הלבוש על יקום פורקןכפשוטו אמר:לישועתך קויתי השם אמר:ידוע שאסור לשאול צרכיו בשבת, ויל"ע מה הדין בעת צרה, דכולי עלמא מודו שבעת צרה תפילה מדאורייתא היא, ואיך יתבטל מצוות תפילה מדאורייתא ע"י האיסור לשאול צרכיו?
הרי כל שבת אומרים "מי שברך" לחולה.
זה לא כ"כ מדויק, לפי מה שאני ראיתי. ואת היקום פורקן והמי שבירך אולי קבעו בגלל שהם בקשה כללית לציבור אבל שאילת צרכים פרטית, זה לא ברור שמותראברהם העברי אמר:מי שבירך אין בעיה לומר כיון שזו ברכה ולא בקשה כמו שכתב הלבוש על יקום פורקןכפשוטו אמר:לישועתך קויתי השם אמר:ידוע שאסור לשאול צרכיו בשבת, ויל"ע מה הדין בעת צרה, דכולי עלמא מודו שבעת צרה תפילה מדאורייתא היא, ואיך יתבטל מצוות תפילה מדאורייתא ע"י האיסור לשאול צרכיו?
הרי כל שבת אומרים "מי שברך" לחולה.
(עי' ברמא רפד - סליחה שלא צירפתיו למ"מ מקודם...)
HaimL אמר:זה לא כ"כ מדויק, לפי מה שאני ראיתי. ואת היקום פורקן והמי שבירך אולי קבעו בגלל שהם בקשה כללית לציבור אבל שאילת צרכים פרטית, זה לא ברור שמותר
כפשוטו אמר:HaimL אמר:זה לא כ"כ מדויק, לפי מה שאני ראיתי. ואת היקום פורקן והמי שבירך אולי קבעו בגלל שהם בקשה כללית לציבור אבל שאילת צרכים פרטית, זה לא ברור שמותר
לכאורה זה שלא מתפללים תפילת שבת כשל חול, מובא הטעם שזה רק מצד טרחא דציבורא. וא"כ יוצא שאין איסור לבקש סתם, אלא אסור רק בלשון "תחנה" וא"כ יוצא שהכונה לתחנונים מרובים, וזה כבר לא חובה מה"ת.
מבואר שיש מקרים שאסור, אך לא נתבאר הטעם, איך נפטר ממצוה דאורייתא דתפילה?אברהם העברי אמר:מ"מ
תענית יט:
רמב"ם שבת ב כב
טושו"ע רפח ותקעו
(ישנם עניינים שיותר פשוט לפתוח עליהם שו"ע מלהוסיף אשכול בפורום....
ואם הדבר נמצא במקומו וכל מה שעשיתי זה לפתוח שו"ע זה קצת מביך - סליחה שאני מעיר)
אני בסוף אאלץ לצטט ג"כלישועתך קויתי השם אמר:מבואר שיש מקרים שאסור, אך לא נתבאר הטעם, איך נפטר ממצוה דאורייתא דתפילה?אברהם העברי אמר:מ"מ
תענית יט:
רמב"ם שבת ב כב
טושו"ע רפח ותקעו
(ישנם עניינים שיותר פשוט לפתוח עליהם שו"ע מלהוסיף אשכול בפורום....
ואם הדבר נמצא במקומו וכל מה שעשיתי זה לפתוח שו"ע זה קצת מביך - סליחה שאני מעיר)
כפשוטו אמר:לישועתך קויתי השם אמר:ידוע שאסור לשאול צרכיו בשבת, ויל"ע מה הדין בעת צרה, דכולי עלמא מודו שבעת צרה תפילה מדאורייתא היא, ואיך יתבטל מצוות תפילה מדאורייתא ע"י האיסור לשאול צרכיו?
הרי כל שבת אומרים "מי שברך" לחולה.
המנ"ב מביא את הטעם שזה ע"מ לנחם את החולה בכדי שלא יצטער בשבת , ולא שינוי נוסח לכבוד שבת (כמו "נישט אין שבת גערעדט"...)דרומאי אמר:הרי אומרים שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא שזהו הנוסח בגמרא לברך החולה בשבת ולכן אין זה בכלל האיסור.כפשוטו אמר:הרי כל שבת אומרים "מי שברך" לחולה.
ובעיקר הענין, הרי אין אומרים אבינו מלכנו בשבת, ודעת הגר''א דהוא מטעם איסור בקשת צרכיו בשבת, ובנעילה דמותר כ' דהוי כעיר שצרו עליה דמתריעין אפילו בשבת.
_ יוצא שזוהי שיטת הגר"א אבל לשאר הפוסקים אין בזה משום איסור אלא מצד טרחא דציבוראאברהם העברי אמר:כפשוטו אמר:HaimL אמר:זה לא כ"כ מדויק, לפי מה שאני ראיתי. ואת היקום פורקן והמי שבירך אולי קבעו בגלל שהם בקשה כללית לציבור אבל שאילת צרכים פרטית, זה לא ברור שמותר
לכאורה זה שלא מתפללים תפילת שבת כשל חול, מובא הטעם שזה רק מצד טרחא דציבורא. וא"כ יוצא שאין איסור לבקש סתם, אלא אסור רק בלשון "תחנה" וא"כ יוצא שהכונה לתחנונים מרובים, וזה כבר לא חובה מה"ת.
עי' בביהגר"א ש"ז ב דס"ל שהבבלי הנ"ל דוו' מתאים עם הירושלמי של "אף אתה שבות ממאמר"
כמובן. אבל אם אומרים שבתפילת שמו"ע אין איסור בקשת צרכיו לכאורה אם כן כל תפילה מעין זו אין בה איסור, כולל מי שברך.אברהם העברי אמר:אבל לכל הפוסקים יש איסור על שאילת צרכים
הגר"א רק מבאר שהבבלי שם לא חולק ע"ז
כל טופסי ברכות אין בהם משום איסור בקשת צרכיו בשבת. וזכורני שבאמרי נועם להגר"א על מס' ברכות כתב לענין אלקי נצור בשבת שאם אומרו קודם יהיו לרצון מותר אפילו בשבת משום דהוא חלק מנוסח התפילה והוי כטופסי ברכות. ולפי"ז אין ראיה משמונה עשרה.כפשוטו אמר:כמובן. אבל אם אומרים שבתפילת שמו"ע אין איסור בקשת צרכיו לכאורה אם כן כל תפילה מעין זו אין בה איסור, כולל מי שברך.אברהם העברי אמר:אבל לכל הפוסקים יש איסור על שאילת צרכים
הגר"א רק מבאר שהבבלי שם לא חולק ע"ז
לכאורה אין הבדל בין פיקו"נ לכל צרה לגבי הא דהוי מצוה דאורייתא דמאי שנא? ובלשונות הראשונים לא נזכר דהיינו רק בפיקו"נ.אברהם העברי אמר:אני בסוף אאלץ לצטט ג"כלישועתך קויתי השם אמר:מבואר שיש מקרים שאסור, אך לא נתבאר הטעם, איך נפטר ממצוה דאורייתא דתפילה?אברהם העברי אמר:מ"מ
תענית יט:
רמב"ם שבת ב כב
טושו"ע רפח ותקעו
(ישנם עניינים שיותר פשוט לפתוח עליהם שו"ע מלהוסיף אשכול בפורום....
ואם הדבר נמצא במקומו וכל מה שעשיתי זה לפתוח שו"ע זה קצת מביך - סליחה שאני מעיר)
מבואר שלכו"ע (מלבד שי' ר"י שלא נפסקה) מותר לזעוק כשזה פיקו"נ או חיי נפש (ב"ב צא.)
ולעניין צרה כשאינה נכללת בגדרים הנ"ל נראה שאין בה חיוב דאו' (המקור הוא הרי מתרועה ושם מדובר ב"צר הצורר אתכם")
וגם א"ת שנכלל ודאי יש כח לדברי קבלה לדחות את המצווה למוצ"ש
כפשוטו אמר:כמובן. אבל אם אומרים שבתפילת שמו"ע אין איסור בקשת צרכיו לכאורה אם כן כל תפילה מעין זו אין בה איסור, כולל מי שברך.אברהם העברי אמר:אבל לכל הפוסקים יש איסור על שאילת צרכים
הגר"א רק מבאר שהבבלי שם לא חולק ע"ז
אין א"נ כזהדרומאי אמר:כל טופסי ברכות אין בהם משום איסור בקשת צרכיו בשבת. וזכורני שבאמרי נועם להגר"א על מס' ברכות כתב לענין אלקי נצור בשבת שאם אומרו קודם יהיו לרצון מותר אפילו בשבת משום דהוא חלק מנוסח התפילה והוי כטופסי ברכות. ולפי"ז אין ראיה משמונה עשרה.כפשוטו אמר:כמובן. אבל אם אומרים שבתפילת שמו"ע אין איסור בקשת צרכיו לכאורה אם כן כל תפילה מעין זו אין בה איסור, כולל מי שברך.אברהם העברי אמר:אבל לכל הפוסקים יש איסור על שאילת צרכים
הגר"א רק מבאר שהבבלי שם לא חולק ע"ז
כיון שהמקור הוא מצר הצורר אתכם וזה נראה דוו' במקום שהוא פיקו"נלישועתך קויתי השם אמר:לכאורה אין הבדל בין פיקו"נ לכל צרה לגבי הא דהוי מצוה דאורייתא דמאי שנא? ובלשונות הראשונים לא נזכר דהיינו רק בפיקו"נ.אברהם העברי אמר:אני בסוף אאלץ לצטט ג"כלישועתך קויתי השם אמר:מבואר שיש מקרים שאסור, אך לא נתבאר הטעם, איך נפטר ממצוה דאורייתא דתפילה?
מבואר שלכו"ע (מלבד שי' ר"י שלא נפסקה) מותר לזעוק כשזה פיקו"נ או חיי נפש (ב"ב צא.)
ולעניין צרה כשאינה נכללת בגדרים הנ"ל נראה שאין בה חיוב דאו' (המקור הוא הרי מתרועה ושם מדובר ב"צר הצורר אתכם")
וגם א"ת שנכלל ודאי יש כח לדברי קבלה לדחות את המצווה למוצ"ש
יל"ע בזה, אם אפשר לדחות למוצ"ש כי כל רגע של עת צרה הוא מצווה בפני עצמה?