שבכל הלילות אנו יושבין בין יושבין ובין מסובין מקור?

לבי במערב

משתמש ותיק
מהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים - לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע:
מטבילין, מצה, מרור, מסובין, בסדר זה הוא במשנה שבירושלמי רי"ף ורא"ש (אבל שתי קושיות האחרונות חסרות שם. והגהת הב"ח ברי"ף צ"ע) בסי' רע"ג (בכת"י ב"מ) בסי' רס"ג, רמב"ם, טור, אבודרהם (מדמקדימין פי' קושית מטבילין לפי' שאר ירקות) זבח פסח למהר"י אברבנל, פע"ח, סי' האריז"ל, מ"ח ועוד. וכ"ה בהגדה הראשונה שבדפוס (שונצינו 1485). וזהו מתאים לסדרם בליל זה: טיבול (עכ"פ הראשון שהוא אינו אלא להתמי' את התינוקות), מצה, מרור, וקושית מסובין אינה בכלל הנ"ל, כי נתוספה זמן רב אחרי קושיות הראשונות, היינו כשחדלו מלאכול בהסיבה כל השנה. ולכן לא נזכרה במשנה וגמרא (הגר"א. ופירושו צע"ג, כי ברמב"ם הל' חו"מ פ"ח ה"ב הביא קושית מסובין וגם קושית כולו צלי, הרי דהיו שואלים מסובין גם בזמן ביהמ"ק) ולכן באה ג"כ בסוף כל הקושיות לכל הדעות. ועיין בפע"ח אשר סדר הנ"ל מתאים לסדר העולמות מלמטה למעלה: עשי' יצירה בריאה אצילות.
אין להקשות א"כ לנוסח הרמב"ם למה לא נזכרה קושית מסובין בש"ס - ואינה קושיא, שהרי עכצ"ל שלהרמב"ם נשנית קושית מסובין (אם במשנה או בגמרא) - שהרי לא יחדש מעצמו בנוסח שהיו אומרים - מה שלא הובא בשום מקום!
ועוד י"ל בכהנ"ל, ובהקדם - שכמה שינוים ישנם בכת"י הש"ס - לא רק בהסדר, כ"א גם במנין הקושיות [יש שהושמטה קושית מרור, או צלי (אפי' בזמן שביהמ"ק קיים)].
והטעם י"ל, כי ע"פ דין אין מעכב לומר בדוקא כל הקושיות, ואפילו לא לכתחילה (פסחים קטו, ב: פטרתון לומר),
ולכן הי' בזה מלכתחילה שינויי מנהגים, או שלא הי' מנהג קבוע בכלל
עד שלאחרי זמן (בזמן שביהמ"ק הי' קיים - כדמוכח מהרמב"ם) איחדו המנהגים ותיקנו לומר כל חמש הקושיות בכל מקום "שיהיו כל ישראל עושים מעשה א'",
וע"ד הפי' באתקין ר' אבוהו בנוגע לתק"ש (רה"ג בב"י או"ח סתק"צ).
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים - לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע:
מטבילין, מצה, מרור, מסובין, בסדר זה הוא במשנה שבירושלמי רי"ף ורא"ש (אבל שתי קושיות האחרונות חסרות שם. והגהת הב"ח ברי"ף צ"ע) בסי' רע"ג (בכת"י ב"מ) בסי' רס"ג, רמב"ם, טור, אבודרהם (מדמקדימין פי' קושית מטבילין לפי' שאר ירקות) זבח פסח למהר"י אברבנל, פע"ח, סי' האריז"ל, מ"ח ועוד. וכ"ה בהגדה הראשונה שבדפוס (שונצינו 1485). וזהו מתאים לסדרם בליל זה: טיבול (עכ"פ הראשון שהוא אינו אלא להתמי' את התינוקות), מצה, מרור, וקושית מסובין אינה בכלל הנ"ל, כי נתוספה זמן רב אחרי קושיות הראשונות, היינו כשחדלו מלאכול בהסיבה כל השנה. ולכן לא נזכרה במשנה וגמרא (הגר"א. ופירושו צע"ג, כי ברמב"ם הל' חו"מ פ"ח ה"ב הביא קושית מסובין וגם קושית כולו צלי, הרי דהיו שואלים מסובין גם בזמן ביהמ"ק) ולכן באה ג"כ בסוף כל הקושיות לכל הדעות. ועיין בפע"ח אשר סדר הנ"ל מתאים לסדר העולמות מלמטה למעלה: עשי' יצירה בריאה אצילות.
אין להקשות א"כ לנוסח הרמב"ם למה לא נזכרה קושית מסובין בש"ס - ואינה קושיא, שהרי עכצ"ל שלהרמב"ם נשנית קושית מסובין (אם במשנה או בגמרא) - שהרי לא יחדש מעצמו בנוסח שהיו אומרים - מה שלא הובא בשום מקום!
ועוד י"ל בכהנ"ל, ובהקדם - שכמה שינוים ישנם בכת"י הש"ס - לא רק בהסדר, כ"א גם במנין הקושיות [יש שהושמטה קושית מרור, או צלי (אפי' בזמן שביהמ"ק קיים)].
והטעם י"ל, כי ע"פ דין אין מעכב לומר בדוקא כל הקושיות, ואפילו לא לכתחילה (פסחים קטו, ב: פטרתון לומר),
ולכן הי' בזה מלכתחילה שינויי מנהגים, או שלא הי' מנהג קבוע בכלל
עד שלאחרי זמן (בזמן שביהמ"ק הי' קיים - כדמוכח מהרמב"ם) איחדו המנהגים ותיקנו לומר כל חמש הקושיות בכל מקום "שיהיו כל ישראל עושים מעשה א'",
וע"ד הפי' באתקין ר' אבוהו בנוגע לתק"ש (רה"ג בב"י או"ח סתק"צ).
ודאי שהרמב"ם לא גרס במשנה את קושיית המסובין, שהרי גירסתו למשנה נמצאת בכתב יד קדשו.
אם הוא גרס זאת בגמרא או בברייתא כל שהיא - אין לי ראיה אם כן או לא, אבל לכאורה לא צריך לחפש מקור אחר אלא גם ההגדה עצמה אינה פחוּתה מברייתא (וכגון שלא יעלה מישהו על דעתו ש"מעשה בר אליעזר" בהגדה אינו ברייתא אלא סיפור שהיה ידוע לגאונים ברוח קדשם בלי מקור קדום) ונקט הרמב"ם שגם קושיה זו אינה בגדר "נהגו להוסיף על הקושיות" אלא חלק מהנוסח המקובל בידי הגאונים להגדה שאינו פחות מברייתא.
על כל פנים מדברי הרמב"ם בהלכות אין ראיה ששיטתו שבזמן בית שני אמרו קושיה זו, אלא ששיטתו היא שלהלכה יש לומר קושיה זו גם כשנזכה להקריב פסח (ואין להקשות מכך שהוא לא הדגיש שזה משהו עתידי, כי הוא כותב את כל ההלכות בעיקר לפי האופן שאנחנו צריכים לעשות אם לא יהיה אונס המונע מאיתנו להקריב את הפסח ולאכלו בירושלים, ואת כל זה הוא כותב בלשון הווה ולא בלשון עבר או עתיד כי הצורה הראויה בעיקרון שנעשה פסח גם בזמנינו, ומציין את השינויים שיש לשנות בזמן הזה שאנו אנוסים ואין לנו אפשרות להביא פסח).
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
על כל פנים מדברי הרמב"ם בהלכות אין ראיה ששיטתו שבזמן בית שני אמרו קושיה זו . . 
מדברי במק"א:
לבי במערב אמר:
הרמב"ם כללם יחדו בהלכה אחת, ובהל' שלאח"ז הוסיף "בזה"ז אינו אומר . . "; וכשם שהוציא מן הכלל קושיית 'כולו צלי' בזה"ז, הי' לו לפרש בהא דבפני הבית [ולעולם יכול לחזור ולהיות מקום שינהגו בהסיבה כל ימות השנה].
גם אזכיר מהנודע בכללי הרמב"ם (ראה יד מלאכי בתחלת כללי הרמב"ם), שאינו מחדש מה שלא הזכירו הפוסקים שקדמוהו (אם לא שיוציאו בלשון רמז וכה"ג).

ויעוי' בפי' הראב"ן להגש"פ (ע' כח), ובהע' המהדיר (הגרש"א שטערן שליט"א) שם.


כתי"ק הרמב"ם לא הי' נגיש בשנת תש"ו... עכ"פ - ילע"ע בזה, ולא לחרוץ דבר טרם התבוננות.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
הרמב"ם כללם יחדו בהלכה אחת, ובהל' שלאח"ז הוסיף "בזה"ז אינו אומר . . "; וכשם שהוציא מן הכלל קושיית 'כולו צלי' בזה"ז, הי' לו לפרש בהא דבפני הבית [ולעולם יכול לחזור ולהיות מקום שינהגו בהסיבה כל ימות השנה].
גם אזכיר מהנודע בכללי הרמב"ם (ראה יד מלאכי בתחלת כללי הרמב"ם), שאינו מחדש מה שלא הזכירו הפוסקים שקדמוהו (אם לא שיוציאו בלשון רמז וכה"ג).
הוא מוציא מן הכלל את מה שמבחינה הלכתית לא שייך היום, את שאלת ההסבה אין צורך להוציא כי אין מניעה הלכתית מלאמרה גם לעתיד לבוא, ואף במקום שנוהגים בהסבה אפשר להמשיך לומר כך (גם אם בעבר כשנהגו בהסבה לא אמרו כך) אלא אם כן ינהגו שתמיד אוכלים רק בהסבה (כך ש"בין יושבין ובין מסובין" יהיה שקר) אך אין סיבה לחשוב שיהיה כך.
הרמב"ם לא חידש כאן כי שאלה זו כבר היתה נהוגה לפניו והובאה בסידורי הגאונים.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דבש לפי אמר:
הוא מוציא מן הכלל . . 
לא השיב מר מאומה על עיקר רְאָיָתי ממה שכלל כולן יחדו.
אין סיבה שלא יכללם יחדו, שהרי אם השנה היינו בונים מזבח ומקריבים פסח היינו צריכים לומר את חמשת השאלות יחדו.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ויעוי' בפי' הראב"ן להגש"פ (ע' כח), ובהע' המהדיר (הגרש"א שטערן שליט"א) שם.
לענ"ד המהדיר שליט"א טעה בזה, ואין שום ראיה מהראב"ן שם שבזמן הבית שאלו זאת. הוא כותב על עצם ההסבה שהיא היתה בזמן חכמים, ואף שברור ממנו שנהגו להמשיך לשאול שאלה זו למרות שכבר לא נהגו להסב, אך אין מזה ראיה שהחלו לשאול זאת בפני הבית (אך ודאי שלשיטתו התחילו לשאול זאת כשהיה עדיין מקובל שהשרים מסבים, ואולי סבר הגרשא"ש שהשרים הפסיקו להסב מייד בחורבן הבית או כבר קודם לכן ומכח זה הכריח שדעת הראב"ן והראבי"ה ששאלה זו נתקנה בפני הבית, כי אם לא כך אז אינני מבין כלל איך אפשר לחשוב שיש מכאן ראיה לנושא זה). 
 
חלק עליון תַחתִית