הסתפקתי איך הדין, דמצד אחד י"ל שזה מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אמנם יתכן לומר דאי"ז מתנה אלא שחסר כאן עיקר ההקדש שעיקר מהותו זה להפרישו מהנאה לצורך גבוה, ואם אינו מקדישו מהנאה הרי דלא הקדיש כלל, ואף דקרבן עכו"מ מותר בהנאה מדאורייתא, כמבואר בתמורה דף ג. הרי דשייך הקדש בלא איסור הנאה, אך י"ל דקרבן ישראל אינו קדוש באופן זה,
ולכאו' יש להוכיח כצד הב' מדשייך התפסה בקרבן, ונראה מזה שהאיסור הנאה הוא בכלל נדרו, ואינו כתוצאה מנדרו דנחשב דבר הנדור,
אמנם יש להסתפק אם מהני התפסה בקרבן עכו"מ, שאולי אי"צ אסור הנאה כדי להחשיבו דבר הנדור, ואם נימא הכי, לא תהיה ראיה מהנ"ל.
ולכאו' יש להוכיח כצד הב' מדשייך התפסה בקרבן, ונראה מזה שהאיסור הנאה הוא בכלל נדרו, ואינו כתוצאה מנדרו דנחשב דבר הנדור,
אמנם יש להסתפק אם מהני התפסה בקרבן עכו"מ, שאולי אי"צ אסור הנאה כדי להחשיבו דבר הנדור, ואם נימא הכי, לא תהיה ראיה מהנ"ל.