מקדיש ע"מ שלא יאסר בהנאה

הערשל

משתמש ותיק
הסתפקתי איך הדין, דמצד אחד י"ל שזה מתנה ע"מ שכתוב בתורה, אמנם יתכן לומר דאי"ז מתנה אלא שחסר כאן עיקר ההקדש שעיקר מהותו זה להפרישו מהנאה לצורך גבוה, ואם אינו מקדישו מהנאה הרי דלא הקדיש כלל, ואף דקרבן עכו"מ מותר בהנאה מדאורייתא, כמבואר בתמורה דף ג. הרי דשייך הקדש בלא איסור הנאה, אך י"ל דקרבן ישראל אינו קדוש באופן זה,
ולכאו' יש להוכיח כצד הב' מדשייך התפסה בקרבן, ונראה מזה שהאיסור הנאה הוא בכלל נדרו, ואינו כתוצאה מנדרו דנחשב דבר הנדור,
אמנם יש להסתפק אם מהני התפסה בקרבן עכו"מ, שאולי אי"צ אסור הנאה כדי להחשיבו דבר הנדור, ואם נימא הכי, לא תהיה ראיה מהנ"ל.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
יש בראשונים ממון הקדש ואינו בקדושתו לעניין איסור בכמה דוכתי
ברמב"ן גבי גדולי הקדש
ובבונין בחול ואח"כ מקדישין
ובמקדיש בהמה להניק בהמות הקדש
וגבי תשלום הקדש המזיק
וכן מביאין תוספתא כזו
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין חכמה אמר:
יש בראשונים ממון הקדש ואינו בקדושתו לעניין איסור בכמה דוכתי
ברמב"ן גבי גדולי הקדש
ובבונין בחול ואח"כ מקדישין
ובמקדיש בהמה להניק בהמות הקדש
וגבי תשלום הקדש המזיק
וכן מביאין תוספתא כזו
אמנם יש שהבינו כדבריך שיש מושג ממון הקדש בלי איסורי קדושה, אך אי"ז מוכרח,
לגבי הרמב"ן שסובר שיש חצר להקדש ואין מעילה עי' קצוה"ח שביאר זאת באופ"א, ואמנם דבריו אינם מתיישבים כ"כ על הלב, וצריך עדיין למצוא את הנוסח המדויק, ויעוי' בריטב"א שמבאר זאת שמעילה כתיבא גבי קדושת פה, ועדיין צ"ע.
בבונים בחול ואח"כ מקדישין, עי' ריטב"א בב"מ פז שהקשה מאי ס"ד שיותר לפועל לאכול מכרם הקדש והרי עובר על איסור מעילה, ותירץ הריטב"א דמיירי שלא הקדיש אלא את דמיו, וכמו בונין בחול ואח"כ מקדישין, ולא נראה שכוונתו שעשה הקנאה של הממונות בלי קדושה עי' לשונו בפנים שאומר שרק דמיו יהיו קדושים ולא הוא עצמו, ונראה בביאור דבריו שהחפץ עצמו אינו שייך להקדש אלא שיש זכות להקדש לתבוע את הדמים שיהיו ממנו, ובמקום כזה אכן ניתן להבין שיש ממונות בלי קדושה כיון שאי"ז חפץ של הקדש אלא שיש להקדש בו זכות ממונית, וכן הוא בבונים בחול, שכעת אין האבנים של הקדש אלא שיש להקדש זכות בהם שיקדשו לאחר שיבנו.
לגבי מקדיש להניק בהמות הקדש ניתן לבאר כנ"ל שזה רק זכות ממון ואין החפץ של הקדש.
לגבי תשלום הקדש המזיק כמדו' שהגרי"ז ביאר דס"ד לולי הקרא שהגזבר ישלם, וגם אם ס"ד שההקדש ישלם הוי כהקדש מתחלל על המלאכה.
לגבי התוספתא ניתי ספר וניחזי.

ועוד יש לעיין גם אם נלמד כסברא שכתבת האם זה שייך גם בקדשי מזבח, ואם לא עדיין שאלתי שייכת בזה.

וכן יש להוכיח לכאו' דלא כסברא זו מד' הר"ן בנדרים לה: שיש מעילה בהקדש שקונה ע"י שזיכה לו ההדיוט, רואים שאם יש להקדש הממונות ממילא יש בו מעילה.  
 
חלק עליון תַחתִית