ברכת הזימון - למה זה ברכה? והאם יש בזה איסור ברכה לבטלה?

ברכת הזימון (לדעת רב נחמן שהוא עד נברך, בברכות מו, א) צריך עיון למה היא "ברכה", (כדאשכחן דקרי ליה ברכת הזימון בברכות מה, ב),  הרי אין בה שם ומלכות? וגם יל"ע אם יש נפק"מ במאי דהוי ברכה? ואולי לברכה לבטלה, אך צ"ע אם שייך איסור ברכה לבטלה, דלכאורה כל האיסור הוא מצד ה'שם' שבברכה, וליכא?
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש להוכיח שאין בזה איסור ברכה לבטלה - מהא דשנים שאכלו דפטורין מלזמן, ואפילו הכי איכא מ"ד שיכולין לזמן, ולא אמרינן דהוי ברכה לבטלה, ולא מסתבר שתיקנו חז"ל "ברכת הזימון דרשות", וכן למ"ד שאסור להם לזמן אין הטעם משום איסור ברכה לבטלה, אלא כתבו הראשונים מפני שהוא כעין דבר שבקדושה, ואינו נוהג בפחות משלשה (שיטה מקובצת ברכות מה ב); והאחרונים כתבו מפני שנראה כמוסיף על הברכה (פני יהושע ברכות מה א תוס' ד"ה אם רצו), ומוכח בס"ד שאין בזה משום איסור ברכה לבטלה
 

HaimL

משתמש ותיק
גם אני מאז ומתמיד תמהתי על זה שהיא נקראת ברכה. אבל בפשטות, יש לומר שאין הזימון בפני עצמו נקרא ברכה, אלא כאשר מברכים בזימון, נקראת ברכת המזון עצמה בשם ברכת הזימון
 

חריף ובקי

משתמש רגיל
בפשטות אין בזה בעי' של 'ברכה לבטלה שהרי אין בזה 'שם'.

וראה בביאור הלכה קצז ד"ה 'עמהם' שבספק אם יש חובת זימון, בג' אפשר לזמן משא"כ בי' דשם יש 'שם' והוי ס' ברכה לבטלה.

אמנם ד' הבגדי ישע שיש בזה איסור ברכה לבטלה, וראה בביאור הלכה בסי' קפח ד"ה ואין לאומרו לבטלה דדן האם יש בעי' לומר תחנונים עם שם עיי"ש לגבי יעלה ויבא, והביא את ד' הבגדי ישע שאסר לאומרו בתורת ברכה, וכ' דהבגדי ישע הביא תימוכין לדבריו, ואחד הראיות של הבגדי ישע זה מזימון שאסור לברכה לבטלה אפי' בלא שם.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כמדומני, נפק"מ בשם ברכה לענין ברוב עם שאחד יזמן בשביל כולם כמבואר בגמ' שם.
 

מקוה לטוב

משתמש רגיל
הלכה היא שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה וא"כ לא יכול להיות שיש בזה משום ברכה לבטלה, כי בפנ"ע אינו ברכה ובצירוף לברכת הזן הרי זה הרחבה של ברכה קימת שהיא מותרת.
הדבר הזה הוא נפק"מ לעוד הרבה דברים דוגמת ברכות כמו תפילת הדרך, מודים דרבנן, המקדש שמו ברבים ( אם כי בזה יש לומר שנוסח הברכה עצמה אומרת מלכות וכמו בברכת אבות נחשב שאומר מלכות ע"י שאומר אלוקי אברהם שהמליך את ה' בעולם) שלא יהיה בהם משום ברכה לבטלה.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
לכאורה לדעת הרמב"ם שהוא איסור דאורייתא משום לא תשא לא שייך בברכה בלי שם, ואם הוי איסר דרבנן, אפשר דהאיססור מצד הרכה, אף בלא שם,ואולי נמצא דלהרמב"ם איכא קולא בברכה בלי שם, וצ"ע
 

מקוה לטוב

משתמש רגיל
אברהם העברי אמר:
עי' חוו"ד סי' ק"י שגם ברכה שאין בה שם ומלכות הוי ברכה לבטלה שאין האיסור בברכה לבטלה הזכרת ה' בדוו' אלא עצם הברכה שהוא שבח לחינם
ולפי"ז דברי רבי יוחנן שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה זה רק לעין שלא יצא ידי חובה.
ואם כדבריו זה מרחיב בהרבה את קשת הראיות לכך שאפשר להוסיף על הברכות שמצאנו בחז"ל.
 
 

חיים ושלום

משתמש ותיק
כתוב במשנ"ב שאפילו אם לא נתחייבו בזימון כגון שלא התחילו או סיימו יחד שיזמנו משמע שאין זה ברכה לבטלה
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
לכאורה לדעת הרמב"ם שהוא איסור דאורייתא משום לא תשא לא שייך בברכה בלי שם, ואם הוי איסר דרבנן, אפשר דהאיססור מצד הרכה, אף בלא שם,ואולי נמצא דלהרמב"ם איכא קולא בברכה בלי שם, וצ"ע

ראה מש"כ בנר שמואל על הרמב"ם [פרק ד מהלכות ברכות הלכה י] להוכיח מדברי הרמב"ם שעל ברכה עובר על לאו דלא תשא ממש, ועל הזכרת ש"ש גרידא אינו עובר רק על עשה, ותולה בפלוגתת הרמב"ם ותוס' וצריך לעיין שם במה שהאריך, ובתו"ד הביא מש"כ בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק סימן ו' לפרש מה שכתב המג"א סימן קכ"ח סק"א שזר הנושא כפיו עובר משום איסור עשה דברכה לבטלה, היינו משום הפסוקים של ברכת כהנים בעצמם, ולא משום ברכת אשר קדשנו כו' שמקודם נ"כ יעו"ש. ומהנוב"י למדנו דגם על פסוקים שייך איסור ברכה לבטלה, כיון שאומרם לא בתור פסוקים רק בתור ברכות עיי"ש. ועוד מש"כ כאן.
 

חסידי קדמאי

משתמש ותיק
אני יודע מכמה מתלמידי ישיבת חכמי לובלין ששמעו מהרב וואזנר שנקראת ברכה ויש בה דין ברכה לבטלה אפי' בלא הזכרת "אלקינו"
 
חלק עליון תַחתִית