האם כל נבואה שנכתבה נוגעת לכל אחד מאיתנו?

שלו'

משתמש ותיק
במגילה י"ד א' שהיו הרבה נביאים שלא נכתבה נבואתם, רק נבואה שנצרכה לדורות נכתבה. ומונח בזכרוני שקלטתי מדברי ג"א זצ"ל, שאין הפי' שרק לחלק מהדורות נצרכה [וזו כבר סיבה לכתוב], אלא לכל דור ודור.

ויל"ע, האם כל נבואה גם נצרכת לכל אדם ואדם בפני עצמו, או שמתפרשות בעיקר על הצבור [כפי שהוא בדרך כלל בנבואות הפונות לכלל ישראל].

ומה שיש לכאוב לפי הנ"ל, מהי התועלת בכתיבתן לדורנו אם איננו יודעים לפרשן לעצמנו.
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
מה המשמעות של ''נצרכה לדורות''? וכי פשוט בעיניך שכל נבואה ונבואה נצרכה לכל דור ודור מיום שנאמרה ועד ימינו? נשמע דחוק.
נצרכה לדורות היינו שיש תועלת מהנבואה גם לדורות הבאים, אבל מכאן ועד לדקדק שכל נבואה שהיא נצרכה לכל אדם (וכ''ז עוד קודם שציינת מיהו אותו ג''א והיכן אמר או כתב כן) - הדרך בהחלט ארוכה.
ובכלל הניסוח נצרכה לדורות מצלצל בהקשר של דור, של כלל, ולא של פרט. לא נצרכה הנבואה לאנשים בדורות הבאים, אלא לדורות כיחידה אורגנית של דור.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
פיילוט 0.4 אמר:
מה המשמעות של ''נצרכה לדורות''? וכי פשוט בעיניך שכל נבואה ונבואה נצרכה לכל דור ודור מיום שנאמרה ועד ימינו? נשמע דחוק.
נצרכה לדורות היינו שיש תועלת מהנבואה גם לדורות הבאים, אבל מכאן ועד לדקדק שכל נבואה שהיא נצרכה לכל אדם (וכ''ז עוד קודם שציינת מיהו אותו ג''א והיכן אמר או כתב כן) - הדרך בהחלט ארוכה.
ובכלל הניסוח נצרכה לדורות מצלצל בהקשר של דור, של כלל, ולא של פרט. לא נצרכה הנבואה לאנשים בדורות הבאים, אלא לדורות כיחידה אורגנית של דור.

לכן בדיוק הקדמתי דברי ג"א זצ"ל, שכך קלטתי מדבריו בשיחה שמסר לפני שנים.
לא ציינתי שמו, משום שמא לא הבנתי נכון או לא דייקתי, אך כך מונח בזכרוני.
במחשבה שניה, אם זה יועיל לברר מה הוא בדיוק אמר אצל תלמידיו ויודעי תורתו, אולי אציין [שוב, בלי אחריות שכך הוא בדיוק אמר, אלא לפי זכרוני] שמדובר בגאון הדרכי שמואל זצ"ל.
גם אני הרגשתי כמוך בלשון דורות, אך מ"מ העלתי הנידון שמא יש ידיעה בענין. [וידוע לגבי תהלים, שכל אחד ואחד על כל מאורעותיו נכלל שם, ע' בלקוטי מוהר"ן למשל].
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
שלו' אמר:
פיילוט 0.4 אמר:
מה המשמעות של ''נצרכה לדורות''? וכי פשוט בעיניך שכל נבואה ונבואה נצרכה לכל דור ודור מיום שנאמרה ועד ימינו? נשמע דחוק.
נצרכה לדורות היינו שיש תועלת מהנבואה גם לדורות הבאים, אבל מכאן ועד לדקדק שכל נבואה שהיא נצרכה לכל אדם (וכ''ז עוד קודם שציינת מיהו אותו ג''א והיכן אמר או כתב כן) - הדרך בהחלט ארוכה.
ובכלל הניסוח נצרכה לדורות מצלצל בהקשר של דור, של כלל, ולא של פרט. לא נצרכה הנבואה לאנשים בדורות הבאים, אלא לדורות כיחידה אורגנית של דור.

לכן בדיוק הקדמתי דברי ג"א זצ"ל, שכך קלטתי מדבריו בשיחה שמסר לפני שנים.
לא ציינתי שמו, משום שמא לא הבנתי נכון או לא דייקתי, אך כך מונח בזכרוני.
במחשבה שניה, אם זה יועיל לברר מה הוא בדיוק אמר אצל תלמידיו ויודעי תורתו, אולי אציין [שוב, בלי אחריות שכך הוא בדיוק אמר, אלא לפי זכרוני] שמדובר בגאון הדרכי שמואל זצ"ל.
גם אני הרגשתי כמוך בלשון דורות, אך מ"מ העלתי הנידון שמא יש ידיעה בענין. [וידוע לגבי תהלים, שכל אחד ואחד על כל מאורעותיו נכלל שם, ע' בלקוטי מוהר"ן למשל].
אדרבה, יבואו תלמידיו ויגידו מה שמעו מפה קדוש זה.

התהילים - בשונה שאר כתבי הקודש - כתובים בנימה מאד אישית (עם כפה סרוגה הייתי כותב: בנימה אינטימית), התלאות שלו, הקשיים, הקשר החזק מול הקב''ה וכו'. ולכן באופן הכי טבעי בעולם מוצא כל אחד את עצמו באופן אישי בין פסוקי ספר התהילים, משא''כ בשאר נבואות.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמובן שאתה צודק, רק ביקשתי להראות דוגמה, ומי יודע, אולי עוד נמצא שגם בנבואות יש בחינה כזו.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
ת"ח מופלג שליט"א כתב לי במייל:
בנערותי שמעתי שהיה גדול אחד שהיה לו תנך קטן בכיסו ושכל ספק שהיה לו
היה פותר לפי ענין דומה בתנ"ך.
 

מתבונן לעומק

משתמש רגיל
מה שייך לפתור דברים ע"י הצצה בתנ"ך? אנחנו בכלל מסוגלים לקרוא תנ"ך בלי חז"ל ובלי מפרשים? הרי א"א להבין מילה.
ומי שחושב שהוא מבין, מעיד בזה על בורותו!
בקיצור, ספק גדול אם הסיפור הזה לא מצוץ מהאצבע, כדי להכשיר כל מיני גישות חדשים מרחוק באו שמוכנים לכתוב "עם כיפה סרוגה הייתי כותב"... ומה היית כותב עם צלב?!?
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
ומה עם התורה עצמה?
אני לא מבין טוב את הדיון כל מיימרא בנ"ך רמיזא באורייתא ובאו וביארו זאת עד שבא חבקוק והעמידם על אחת
לי נראה לכאו' שכיון שזה תורה שבכתב היינו שנכתב לדורות והוי דבר ד' לכאו"א
והיינו שכל אחד ואחד בכל מצב שהוא יש לו חלק בזה והא פשוט דעדיפא מספרי מוסר ויראה
ומה שאין מבינם צרכים ללמוד עם המפרשים
למשל כשלומדים משלי עם המפרשים הוא ספר מוסר גדול וכן בכל ענין
ואדרבא אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן אלא התורה וספר יהושע ודוקא בגלל החטאים נתנו לנו זאת
וכל דבר שלא נצרך עד ימנו לכ"א פשוט לא נכתב כי התורה שייכת לכל אחד בכל מצב כנלענ"ד
ואמרתי להביא דברי הריטב"א בר"ה דף לב ע"א

והוי יודע דלדברי ר' יהודה שהיה מקדים כתובים לנביאים אפשר שהיה מפני כבוד הנביא להשלים בו אבל בדברי ר' יוסי דק"ל כוותיה לא ידענו איזה מהם ראוי להקדים והגאונים נסתפקו בדבר ומנהג פשוט בכל ישראל להקדים כתובים לנביאים ובודאי שבמס' סופרים יש סעד למנהגנו שאמר בענין ט' באב שקורין ד' פסוקים של ירמיה המאוס מאסת ואע"פ שבכל מקום דברי קדושה קודמין לדברי קבלה בכאן אינו כן ע"כ הרי שאמר להקדים כתובים לנביאים בכ"מ חוץ מט' באב לפי שפסוקי ירמיה הם עקר בחרבן הבית והיה שם לפיכך מקדמין אותם משאר ימים וזה תימא שהרי לגבי סדר כתיבתן הקדימו נביאים לכתובים כדאיתא (בב"ק) [בב"ב] פ"א וגם בכל מקום מזכירין אותם תחילה בתלמוד וכאן אמר נגד תורה נביאים וכתובים ור"י בעל התוס' כתב דודאי נביאים וכתובים שוים בקדושתן שהרי כשהקפידו בספרי הקדש (כסדר) במס' מגלה בסדר הנחתן לא הפרישו בין נביאים וכתובים אלא שאמרום ביחד מניחין תורה ע"ג נביאים וכתובים ולא נביאים וכתובים ע"ג תורה וכן לענין דמיהן כדאיתא פ' בני העיר אלא שבסדר כתיבתן אמרו לכתוב נביאים תחלה מפני שכן סדר הראוי שהרי מקצת נביאים קדמו לכתובים ואין מחלקין בין נביאים וכתובים תחלה ומפני זה מזכירין נביאים [וכתובים] בכל מקום אבל כשאומר בתפלה וכיוצא פסוקים [אומר כסדר אותן] שאמרו אותם פסוקים וגם מפני שאין חושבין קדושה גדולה בכתובים לפי שהוא כולו מזמור לדוד ולמשוררים ולא נאמר בהם שהם דברי ה' כמ"ש בנביאים וכדי שלא יזלזלו בקדושתן ולהראות שכולן ברוח הקודש תקנו לאומרם תחלה וזה נכון מפי רבינו נרו:
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
מתבונן לעומק אמר:
מה שייך לפתור דברים ע"י הצצה בתנ"ך? אנחנו בכלל מסוגלים לקרוא תנ"ך בלי חז"ל ובלי מפרשים? הרי א"א להבין מילה.
ומי שחושב שהוא מבין, מעיד בזה על בורותו!
בקיצור, ספק גדול אם הסיפור הזה לא מצוץ מהאצבע, כדי להכשיר כל מיני גישות חדשים מרחוק באו שמוכנים לכתוב "עם כיפה סרוגה הייתי כותב"... ומה היית כותב עם צלב?!?

נעשה סדר לרגע-
יש אנשים גדולים שהיו עושים כן, החל מחכמי המקובלים הספרדים הזקנים ששמעתי שהיו פותחים תנ''ך ומוצאים בו לפע העניין, וכמדומה שגם בליובאביטש היה מנהג כזה אצל איזה מרבותיהם.
ואף ''אצלינו'' יש את גורל הגר''א, שאם תתבונן לעומק - הוא לא רחוק מזה.

הנושא של הכפה הסרוגה היה רק עניין של ניסוח - האם ספר תהלים כתוב בנימה אישית [זו עובדה!] או בנימה אינטימית [מילה פחות מקובלת בבית המדרש הישיבתי, ודאי לא על ענקים קדמוניים]. שאר הספרים בנ''ך פחות מדברים על הנביא ויותר על הנבואות. אכן יש גם בשאר ספרים התבטאויות אישיות, ולא זה הנושא כאן.

כל זה לא קשור לשאלה של פותח האשכול-
האם הנבואות [כנבואות, ולא כפסוקים בודדים או מסרים העולים מבין השיטין] שייכות לכל אדם פרטי מישראל, או שלאוו דווקא, ונצרכו לדורות כנבואה לציבור.
 
חלק עליון תַחתִית