גבעים מסביב לגביע עם יין בפנים בקדוש האם מקיים את חביבות המצוה?

[יהי חסדך עלינו]

יש הנוהגים [בפרט בתקופת הקרונה] שהמקדש בשבת שם לפניו הרבה גבעים עם יין [או מיץ ענבים] ומקדש ומחלק את הגבעים הקטנים למסובים
האם ידוע המקור שיוצאים בזה ידי חביבות המצוה [שהרי לכך המסובים שותים]?
עי' גמרא ברכות נא ע"ב כל האי נבגא דברכתא היא וברש"י שם. ויש לעי' האם הוי מקור [ובמשנ"ב לא הביא הדין בזה]

[אין חכמה]

לכאו' כיון שמתקים בכוסות אלו עיטור יש לזה שייכות לכוס של ברכה

[בינים]

לגבי לשים 6 גביעים קטנים מסביב: עד כמה שידוע  זה מנהג מהגר"א עפ"י קבלה

 

[איש ירושלים]

לגבי לשים 6 גביעים קטנים מסביב: עד כמה שידוע  זה מנהג מהגר"א עפ"י קבלה

לשים גביעים מסביב זה מדין עיטור  [ברכות  נא.אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא, עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה, ושטיפה, חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו; ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. אמר רבי יוחנן, אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי, ומלא. .. עיטור - רב יהודה מעטרהו בתלמידים, רב חסדא מעטר ליה בנטלי.]
לשים 6 זה  ע"פ קבלה. (ברשב"א כמדומני מבואר ששמים 2)
לשים קטנים (שאין בהם רביעית) זה חידוש לומר שמתקים בזה הענין של עיטור, לשון הגמ' מעטר בנטלי - כוסות, ולכאו' כלי שאין בו רביעית אינו כוס, אשמח למי שיוכל להביא ראיות בנדון.
ומה שהביאו מהגר''א זה המקור
 מעשה רב הלכות נטילת ידים וסעודה וברכת המזון
טוב לעטר כוס של בהמ"ז וקידוש והבדלה שיהא ששה כוסות סביב. וה"ה לכל היו"ד דברים וד' לעיכוב: 

[יהי חסדך עלינו]

סליחה לכל הרבנים שאלתי היא אם המקדש ל"צ לשים מהיין שלו לתוך הכסות הקטנים שיצאו ידי חיבוב מצוה

[אין חכמה]

וע"ז באה התשובה שלכאו' כיון שדין עיטור מתקיים בכוסות אלו והוא חלק מעניין כוס של ברכה מסתבר שיש בזה לבד כבר חביבות המצווה 
[אמנם יתכן שהוא ברמה פחותה מהטעימה דכוס של ברכה עצמה]

[כי הם חיינו]

סליחה לכל הרבנים שאלתי היא אם המקדש ל"צ לשים מהיין שלו לתוך הכסות הקטנים שיצאו ידי חיבוב מצוה

זכורני כי בשו"ע כתוב בהלכות ברהמ"ז כי אם יש לפני המסובים כוס וכוסם פגום יש ליתן מכוס ברכה  לכוסם

[לבי במערב]

סליחה לכל הרבנים שאלתי היא אם המקדש ל"צ לשים מהיין שלו לתוך הכסות הקטנים שיצאו ידי חיבוב מצוה

הרי נתפרש דין זה בטושו"ע סו"ס רעא (סי"ז) - ואעתיקנו בלשונו הזהב של כ"ק אדה"ז נ"ע (שם סכ"ט־ל. וש"נ):

כט אֵין צָרִיךְ לִשְׁפּוֹךְ מִכּוֹס הַמְקַדֵּשׁ לְכוֹסוֹת יַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמְסֻבִּין הַיּוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן בִּשְׁמִיעָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ פְּגוּמִין, שֶׁאָז הוּא צָרִיךְ לִשְׁפּוֹךְ לְכָל כּוֹס וְכוֹס קֹדֶם שֶׁיִּטְעוֹם הוּא, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוּ כֻלָּם מִכּוֹסוֹת שֶׁאֵינָן פְּגוּמִין, שֶׁזֶּהוּ מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר:
ל לֹא יִטְעֲמוּ הַמְסֻבִּים קֹדֶם שֶׁיִּטְעוֹם הַמְקַדֵּשׁ אִם הֵם זְקוּקִים לְכוֹסוֹ, שֶׁשּׁוֹפֵךְ מִמֶּנּוּ לְכוֹסוֹת שֶׁבְּיָדָם רֵיקָנִים אוֹ פְּגוּמִים, אֲבָל אִם הָיוּ לָהֶם כּוֹסוֹת יַיִן שֶׁאֵינָן פְּגוּמִים – רַשָּׁאִים לִשְׁתּוֹת קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתֶּה הַמְקַדֵּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר כָּל זֶה בְּסִמָּן ק"צ:

ובסי' קצ שם (ס"ה. וש"נ):

אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁכָּל הַמְּסֻבִּים יִטְעֲמוּ מִכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה – אֵין צָרִיךְ לִטְעֹם מִכּוֹס הַמְבָרֵךְ, אֶלָּא יָכוֹל כָּל אֶחָד לִתֵּן כּוֹסוֹ לְפָנָיו. וְיוֹתֵר טוֹב לַעֲשׂוֹת כֵּן אִם אֶפְשָׁר, לְפִי שֶׁכּוֹס הַמְבָרֵךְ הוּא פָּגוּם לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ הַמְבָרֵךְ.
וְאַף שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי שֶׁיּוֹסִיפוּ בּוֹ יַיִן לִשְׁתּוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַמְסֻבִּין, מִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּטְעֲמוּ מִיָּיִן שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹסוֹ בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן – הֲרֵי כֻּלָּם הֵן כּוֹסוֹת שֶׁל בְּרָכָה כְּמוֹ כּוֹס הַמְבָרֵךְ.
וְאִם לִפְנֵי הַמְסֻבִּין הֵן כּוֹסוֹת רֵיקָנִים, יָכוֹל לִתֵּן מִכּוֹס הַבְּרָכָה מְעַט לְכָל כּוֹס וְכוֹס שֶׁלָּהֶם אַחֵר שֶׁבֵּרַךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" קוֹדֵם שְׁתִיָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּטְעֲמוּ מִכּוֹס שֶׁאֵינוֹ פָּגוּם. וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם הֶפְסֵק בֵּין בְּרָכָה לִשְׁתִיָּה, כֵּיוָן שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ שְׁתִיַּת הַמְּסֻבִּים, וּמַה שֶׁהוּא מְבָרֵךְ – הוּא כְּאִלּוּ הֵם מְבָרְכִים, שֶׁהֲרֵי הֵם יוֹצְאִים בְּבִרְכָתוֹ. וְכֵן אִם כּוֹסוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם מְלֵאִים, אֶלָּא שֶׁהֵם פְּגוּמִים – יָכוֹל לִשְׁפֹּךְ מִכּוֹס שֶׁלּוֹ לְתַקְּנָם קוֹדֵם שֶׁיִּשְׁתֶּה.
וְכֵיוָן שֶׁהֵם זְקוּקִים לְכוֹסוֹ, אֵין לָהֶם לִטְעֹם עַד שֶׁיִטְעוֹם הוּא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ז. אֲבָל אִם אֵינָם זְקוּקִים לְכוֹסוֹ, שֶׁכּוֹסוֹת שֶׁלָּהֶם מְלֵאִים וְאֵינָן פְּגוּמִים – יְכוֹלִים לִטְעֹם קוֹדֵם שֶׁיִטְעוֹם הוּא:

[לבי במערב]

אודות עיטור בכוסות ריקים - יעוי' כאן.

[חונה בירושלים]

השואל התחבט אם ראוי שהמקדש יתן מכוסו לכוסות העיטור, ואמנם פשוט שהקידוש חל על כל הכוסות שלפניו ולאו דוקא על הכוס שאוחז בו, ולפיכך אין כל צורך שיתן מכוסו,
יתירה מזו גם בקבוק היין נראה שאם יפתח את הפקק בשעת הקידוש יחול הקידוש על כל הבקבוק ויכול ליתן לכתחילה משם למסובים.
וכן שמעתי מהגאון ר' דוד מילר להוכיח דלכאו' תקשי כשמוסיף מהבקבוק לגביע הרבה מעבר למה שיש שם אמאי לא נימא דבטיל ברוב?
ועל כרחך שהקידוש חל כל היין שלפניו.

[פינחס רוזנצוויג]

לא ברור שחל הקידוש על כוסות שאינם מחזיקים רביעית.

[זאת ועוד]

עי' תוס' פסחים ק"ו ע"א ד"ה הוה גחין

[חידוד]

לגבי לשים 6 גביעים קטנים מסביב: עד כמה שידוע  זה מנהג מהגר"א עפ"י קבלה

לשים גביעים מסביב זה מדין עיטור  [ברכות  נא.אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא, עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה, ושטיפה, חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו; ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. אמר רבי יוחנן, אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי, ומלא. .. עיטור - רב יהודה מעטרהו בתלמידים, רב חסדא מעטר ליה בנטלי.]
לשים 6 זה  ע"פ קבלה. (ברשב"א כמדומני מבואר ששמים 2)
לשים קטנים (שאין בהם רביעית) זה חידוש לומר שמתקים בזה הענין של עיטור, לשון הגמ' מעטר בנטלי - כוסות, ולכאו' כלי שאין בו רביעית אינו כוס, אשמח למי שיוכל להביא ראיות בנדון.
ומה שהביאו מהגר''א זה המקור
 מעשה רב הלכות נטילת ידים וסעודה וברכת המזון
טוב לעטר כוס של בהמ"ז וקידוש והבדלה שיהא ששה כוסות סביב. וה"ה לכל היו"ד דברים וד' לעיכוב: 

כמדומה שאדרבא חידוש הוא לומר שיש דין רביעית גם בכוסות העיטור.

ועכ"פ מה שהוכחת מזה שכתוב נטלי וכוס שאין בה רביעית אינה כוס, זאת מנין לקחת ?
פשוט שבלשון בני אדם המילה כוס אינה תלויה בשיעור רביעית, רביעית הוא שיעור הלכתי בהלמ"מ.
וחזר הדין שהוא תליא בחילוק הסברא שבינינו, האם מסתבר לומר שיש בזה דין רביעית ללא שיש מקור בגמ' או דאדרבא מסתבר שאם לא נאמר אז אין כזה דין.

עכ"פ מלבד זאת לי הקטן נראה שאין זה צורה של עיטור כלל שהכוס נבלעת בין שש כוסות הדומות לה בגדלן, ואדרבא עיקר דרך ויופי העיטור הוא דוקא בכוסות קטנות המעטרות את הכוס העיקרית.
 

[מ אלישע]

עכ"פ מלבד זאת לי הקטן נראה שאין זה צורה של עיטור כלל שהכוס נבלעת בין שש כוסות הדומות לה בגדלן, ואדרבא עיקר דרך ויופי העיטור הוא דוקא בכוסות קטנות המעטרות את הכוס העיקרית.

צ"ע,
אבל את הכוס העיקרית מגביה טפח, ובזה יש היכר.
 

[חדא]

במעשה רב בהל' ליל הסדר כתוב שעיטר את כוסו עם כוסות המסובים והיינו בכוסות שוות

[חידוד]

במעשה רב בהל' ליל הסדר כתוב שעיטר את כוסו עם כוסות המסובים והיינו בכוסות שוות

לא עלה על דעתי שלא יתקיים דין עיטור כלל בכוסות גדולים, ברור שגם בזה יש כבוד ועיטור לכוס.

אלא שהצורה הפשוטה של עיטור מתאימה בכוסות קטנים, וע"כ לא מסתבר שיש בזה דין רביעית.


וגם זה כתבתי רק לסיעתא בעלמא, כי בעיקר הדבר נ"ל פשוט שא"א להמציא דין רביעית שלא נזכר בגמ' וגם לא מסתבר שיהיה כזה דין.
 

[כמעיין המתגבר]

יש הנוהגים [בפרט בתקופת הקרונה] שהמקדש בשבת שם לפניו הרבה גבעים עם יין [או מיץ ענבים] ומקדש ומחלק את הגבעים הקטנים למסובים
האם ידוע המקור שיוצאים בזה ידי חביבות המצוה [שהרי לכך המסובים שותים]?
עי' גמרא ברכות נא ע"ב כל האי נבגא דברכתא היא וברש"י שם. ויש לעי' האם הוי מקור [ובמשנ"ב לא הביא הדין בזה]

כל האי נבגא, זה אמירה שנאמרה כדי להרגיע את האשה הכעוסה ואינו נכון.
אגב בענין עיטור היום מצאתי בזה מציאה נכבדה שלא הוזכרה בפוסקים, וכך כתבתי בספרי.
 

מהו עיטור בנטלי- הטור בסעיף ג, הביא בזה ב' פירושים, ויש להעיר דשבולי הלקט בשבולת קנו, הביא להלכה דהערוך פירש שהיה נותן כוס ליושב לימינו וכוס ליושב בשמאלו, ע''כ, ולכאו' היינו כוסות מלאים ביין.

ספר אור חדש.pdf