עכו"ם שהשכיר מטאטא מיהודי לנקות ע"ז, האם זה נהפך למשמשי ע"ז?

שייף עייל

משתמש ותיק
עכו"ם שהשכיר מיהודי מטאטא, וניקה איתו את הע"ז שלו (כמובן שהיהודי לא ידע מכך כשהוא השכיר לו את זה, אבל בדיעבד זה התגלה לו), האם המטאטא הזה נהפך למשמשי ע"ז ואסור בהנאה?  
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
עכו"ם שהשכיר מיהודי מטאטא, וניקה איתו את הע"ז שלו (כמובן שהיהודי לא ידע מכך כשהוא השכיר לו את זה, אבל בדיעבד זה התגלה לו), האם המטאטא הזה נהפך למשמשי ע"ז ואסור בהנאה?  
ביו''ד סי' ד, מבואר דבגוי קי''ל דאוסר דבר שאינו שלו כי לא מכוין לצעורי אלא מתכוין לעבוד ע''ז, וכ''ש כאן דהוי שכור והוי כשלו, אלא אי נימא דהוי שכירות בטעות ואין כאן שכירות וממילא לא הוי שלו, על כל פנים גוי יכול לאסור דבר שאינו שלו בכה''ג כמבואר בטוש''ע והב''י שם.
אלא שיש לדון אם משמשי ע''ז צריכים יחוד לכך או דנאסרים באופן עראי.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
כלים שמייפים בהם הכמרים את האלילים מותרים בהנאה, לפי שאין הם לא משמשי ע"ז, שהרי אין עובדים בהם עבודה, ולא נויי ע"ז, שהרי אין הם עצמם עשויים לנוי.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
כלים שמייפים בהם הכמרים את האלילים מותרים בהנאה, לפי שאין הם לא משמשי ע"ז, שהרי אין עובדים בהם עבודה, ולא נויי ע"ז, שהרי אין הם עצמם עשויים לנוי.
כיבוד וריבוץ לפני ע''ז אינו עבודה? 
ועוד אף אם אינו עבודה מנין דצריך כלי עבודה, הא משמש נינהו?
וזה חידוש שצריך ראיה לכאו'.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
כלים שמייפים בהם הכמרים את האלילים מותרים בהנאה, לפי שאין הם לא משמשי ע"ז, שהרי אין עובדים בהם עבודה, ולא נויי ע"ז, שהרי אין הם עצמם עשויים לנוי.

ראה רש"י סוכה לא: ד"ה לולב של ע"ז וז"ל 'ששימשו בו לכבד לפניה הקרקע וכו..'
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
חימקו אמר:
רש"י סוכה לא: ד"ה לולב של ע"ז וז"ל 'ששימשו בו לכבד לפניה הקרקע'.
ראיה ניצחת!
ולא תיקשי מסנהדרין, דהתם איירי דאין מיתה אבל עבודה היא מדעובר עליה בלא תעשה, א''נ אע''ג דאינו עבודה משמש נינהו, ומהטוש''ע אין ראיה כי אינו רוכלא.
 
 

רימון

משתמש ותיק
אני מסכים אתך שבסנהדרין זה נחשב עבודה רק שאין מלקות מטעם שהוא לאו שבכללות.
אבל ייתכן שרש"י בסוכה מיירי בע"ז שעבודתה לכבד לפניה
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
רימון אמר:
אני מסכים אתך שבסנהדרין זה נחשב עבודה רק שאין מלקות מטעם שהוא לאו שבכללות.
אבל ייתכן שרש"י בסוכה מיירי בע"ז שעבודתה לכבד לפניה
היה לרש''י לומר כן כמו שכתב כן בפירושו השני.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
מהטוש''ע אין ראיה.
אכן השתבשתי יסודית בהבנת הדברים.
.
כה כתב מרן שם:​
כֵּלִים שֶׁאוֹחֵז בְּיָדוֹ וְהַמַּחְתָּה שֶׁמַּקְטִיר בָּהּ – מְשַׁמְּשֶׁיהָ הֵם וּצְרִיכִים בִּטּוּל.​
בעניותי סברתי, כי מרן בא ללמדנו אילו הן משמשי עבודה זרה (לאחר שלימדנו לעיל מזה 'אי זהו נוי ואי זהו תקרובת'); אך לא מינה ולא מקצתה! מרן עוסק בבתי הפולחן שבתקופת רבותינו הראשונים, ומלמדנו אילו חפצים שלשם משמשי ע"ז הם ואילו לא. בסעיף זה מתייחס מרן לכלי היין ולמחתת הקטורת, ומלמדנו שהיין והקטורת לשם ע"ז הם קרבים, וממילא דין משמשי ע"ז לכליהם.
.
מקורם של דברים הוא בתוספות ריש פרק רבי ישמעאל:
וְהָנָךְ מַלְבּוּשֵׁי כּוֹמָרִים נוֹי שֶׁלָּהֶם הוּא וְלֹא שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וּמֻתָּרִין בְּלֹא בִּטּוּל. וְכֵן כְּלִי שֶׁקּוֹרִין 'קְלִיצֶא', אֵין מְשַׁמְּשִׁין בּוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל אוֹתָן כְּלֵי מַחְתָּה שֶׁמְּקַטְּרִין בּוֹ, אָסוּר מִשּׁוּם מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה וְצָרִיךְ בִּטּוּל, מִשּׁוּם שֶׁמְּקַטְּרִין בּוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
יש לדון אם משמשי ע''ז צריכים יחוד לכך או דנאסרים באופן עראי.
תא שמע! דעל אותה ששנינו בפרק רבי ישמעאל: בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים (אַבְנֵי גָזִית הַמְתֻקָּנִין בְּדֶרֶךְ מַהֲלַךְ הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹבֵר מוֹשִׁיבִין שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ), הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים (שֶׁאֵינָן מוּכָנוֹת לְמוֹשַׁב עֲבוֹדָה זָרָה כָּל שָׁעָה אֶלָּא לְאוֹתָהּ שָׁעָה), פרכינן בגמ':
וְכִי מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִין מוּתָּרִין?!
שמע מינה משמשין לשעה אסורין. שמע מינה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יש לדון אם משמשי ע''ז צריכים יחוד לכך או דנאסרים באופן עראי.
תא שמע! דעל אותה ששנינו בפרק רבי ישמעאל: בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים (אַבְנֵי גָזִית הַמְתֻקָּנִין בְּדֶרֶךְ מַהֲלַךְ הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹבֵר מוֹשִׁיבִין שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ), הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים (שֶׁאֵינָן מוּכָנוֹת לְמוֹשַׁב עֲבוֹדָה זָרָה כָּל שָׁעָה אֶלָּא לְאוֹתָהּ שָׁעָה), פרכינן בגמ':
וְכִי מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִין מוּתָּרִין?!
שמע מינה משמשין לשעה אסורין. שמע מינה.
ודילמא שאני התם דמיוחדות לכך ולשם כך נעשו.
 
 
חלק עליון תַחתִית