יושב אוהלים אמר:
משה אמת אמר:
המושג הבסיסי של עסקא והית"ע, היינו שאדם מעונים לעשות עסקא, ולצורך הענין הוא מכניס שותף בעסק, היינו אין כאן הלואה, אלא שותפות בעסק.
המקרה של הלואה לכל מטרה, הוא מצב הפוך, ברור ל2 הצדדים שהאדם לא צריך שותפות בעסק, כי אין לו בכלל עסק, או שהעסק מושלם ולא צריך שותפים, הוא צריך הלואה לפיצה, לצורך הענין הוא לוקח כסף לפיצה, ומשתף את הבנק בעסקיו, שקיימים או שלא קיימים.
מצוי הדבר מאוד שמישהו צריך כסף למטרה מסוימת, כגון לקנות לעצמו בית, וכדי לגייס כספים למטרה זו הוא מכניס שותף לעסק שיש לו, על ידי שחברו נותן לו את הסכום שהוא צריך, ובהמשךהשותף החדש יקבל רווחים מעסק פלוני, והוא משתמש בכסף הזה לצורך הדבר שלמטרתו גייס את הכסף, ואין לו שום ענין כלל שיהיה לו שותף בעסקיו, ולא משנה כלל וכלל אם העסק הוא מושלם או לא, וכל המטרה הוא אך ורק לגייס כסף לצורך קניית ביתו.
וכי יעלה על דעתך שזה לא נקרא עיסקא כיון שלא השתמש בכסף שהשני נתן לו לצורך עסקיו אלא לצורך קניית הבית? או בגלל שלא היה באמת צריך שותף כיון שעסק שלו מניב רווחים טובים גם ללא שותפים?
ומאי שנא בין זה למי שצריך כסף לפיצה ומכניס שותף לעסקיו ומשתמש בכסף לצורך קניית הפיצה ונותן לשותף רווח מעסקיו?
משה אמת אמר:
ברור ל2 הצדדים שהאדם לא צריך שותפות בעסק, כי אין לו בכלל עסק...
...ומשתף את הבנק בעסקיו, שקיימים או שלא קיימים.
אף פעם לא עלה על דעתנו לסמוך על היתר עיסקא כאשר לא קיימים אצלו עסקים! ואכן הדגשתי כל הזמן שהנותן מקבל חלק בנכסי המקבל שמניבים רווחים, [ראה כותרת האשכול], וברור ופשוט שאם אין כאלה אין על מה לדבר.
משה אמת אמר:
1. ברגע שהכסף הולך ישירות למשהו אחר, איך עובד הקניינים בפרט כשזה לא בקרקע, וגם בקרקע זה בעיה הבאופן שהכסף הועבר ישירות לכיסוי חוב.
מה הבעיה בזה שהכסף הולך ישירות למשהו אחר לקנות בזה חלק שותפות בעסק שמניב רווחים (כגון שיש למקבל הכסף דירה משלו), וכי כל פעם שמישהו נותן כסף לקנות עסק לא משתמש המוכר בכסף שהוא מקבל לכל צרכיו, ואף כאלה שאינם קשורים כלל וכלל לעסק שנמכר?
וכל מה שכתבת על אודיתא לא שייך כאן, כיון שיש לו נכס אמיתי שנותן הכסף מקבל חלק בזה.
משה אמת אמר:
איזה הערמה יש בזה אם הוא באמת נותן לנותן הכסף חלק בעסקיו?
משה אמת אמר:
3. וזה הבעיה המרכזית, כל עסקא והית"ע חייב להיות מבוסס על צד הפסד לבנק, מאחר וסוג הלוואה היא לכל מטרה ולא לצורך רכישת נכס, זה מעקר את האפשרות לברר הפסד.
משה אמת אמר:
יתירה מכך, עצם העובדה שקנה פיצה (גם לדבריך) זה טענה לפחות של פשיעה נגדו שגרם הפסד ולא השקיע את הכסף לצורך עסקא. ונמצא שצד הפסד מועקר משורשו ב2 המובנים שלו, גם בחלק הראייתי, וגם בחלק המהותי.
הטעות הגדולה שלך בשתי הטענות האלה מבוסס על זה שהבנת שהעיסקא הוא הדבר שלצורכו משתמש בכסף, ועל זה אכן אין שייך הנושא של שכר והפסד וכו', אבל זה לא נכון, העיסקא כאן הוא הנכסים המניבים רווחים שבהם נותן מקבל הכסף לנותן הכסף חלק בהם, ובהם בודאי שייך שכר והפסד, ואין כאן שום פשיעה, ואין סיבה שלא יועיל ההת"ע.
משה אמת אמר:
אני רק אומר שמדובר בהיתר מפוקפק מאוד, ובמובנים המהותיים הית"ע הכי גרוע שרק יכול להיות כלפי נסיבות הית"ע הקדום, וכל יר"ש ראוי לו להימנע מכך בכל דרך
בינתיים כל פקפוק שהעלית התאדה כלא היה, והבהרתי שהכל בנוי על אי הבנה. וזה דומה בצורתו לכל מי שמקבל כסף ומכניס שותף לעסקיו, ונותן לו חלקו ברווחים, וזה היה מאז ומעולם בכל הדורות ההבנה של ההיתר שנקרא 'היתר עיסקא, ואין בזה שום פקפוק ושינוי.
הכותב הוא מורה הוראה לענייני רבית ע"י בית הדין ובית הוראה 'ברית פנחס'
בראשות הג"ר פנחס וינד שליט"א בעמ"ח ס' רבית הלכה למעשה ברית פנחס, שו"ת בהלכות רבית, עומק רבית ועוד
שים לב, שלא ענית לי על השאילה המרכזית, ולשם כך אתחיל מהסוף.
אנא צייר לי אופציה שהאדם יוכיח הפסד בתנאים אלו:
1. הבנק "סומך" עליו בעיינים עצומות ואינו יודע באיזה עסקא השקיע.
2. הכסף שהוא קיבל מהבנק בוזבז על שטויות.
אתה מבקש להניח שהבנק פשוט מטומטם, הוא מוכן להניח שהאדם שלפניו רציני, בלי שהוא מכיר את עסקיו, הוא מוכן שהלקוח יקבל כסף לכיסוי שיק לפיצה אורי, ותמורת זה יהפוך לשותף פעיל בעסקיו שהוא לא מכיר, ואינו יודע אף אם יש לו עסק כלשהוא.
אתה גם מבין שזה לא נחשב פשיעה, כי הבנק מסכים לזה, השקעה היא בעסקים, אז אם ככה למה בעצם צריך להחזיר את הלוואה, הרי הלקוח יטען כך, את הפיצה קניתי בהסכמתכם, כי עבור זה ניתנה הלואה, ואם ככה פשוט שגם עוד הרבה פיצות דכוותה לא יכול להיחשב פשיעה, והנה, מה אעשה, והנכס שלי היחיד שיש לי להשקעה היא דירת המגורים שהושכרה לבן של מנהל הבנק, ומנהל הבנק יודע שבתקופת הקורונה השכירות ירדה ב50%, אז אני יקזז מהתשלום, ולא ניתן לחייב אותי שבועה על דבר שבידיעתו האישית של מנהל הבנק.
טענה כזו תיזרק מכל המדרגות, ולמה?
כי האמת שאין כזה מושג שאדם משקיע כסף ללא שהוא יודע שסכום זה או ערכו מונח בהשקעה ספציפית, אחרת זה לא רק הערמה, זה חתיכת ליצנות. ואדרבה, אני רוצה שתצייר לי ציור שהבנק יהיה חייב לקבל טענה של הפסד בהלוואה לכל מטרה, הן באופן מהותי, והן במישור הראייתי.
(לדידי, באופן כזה כדי שנוכל לחשב רווח והפסד, זה אך ורק אם יוכל להוכיח לבנק שכל הוצאותיו והכנסותיו התנהלו בסדר מופתי ללא כל פשיעה בשום פרוטה, וזה כולל הימנעות מלקנות פיצה).
לעומת זאת, במשכנתא, כבר היה לעולמים, טענות מהסוג הזה, שהטענות התקבלו אצל הבנק לצורך פשרה, כי השקעה מוגדרת וידועה, ולפעמים ההשקעה היא אצל הבנק בעצמו, וכדו'.
עוד דוגמה, אדם לקח הלוואה לכל מטרה וקנה מניות של הבנק והם צנחו, האם הבנק יהיה מוכן לקבל הפסד כזה?
אבל אם הבנק יסכים לתת משכנתא/הלוואה למטרה ספציפית זו, הטענה בהכרח תתקבל, (ומסתמא לכן הבנק לא יתן הלואה כזו),
וזה אף מחדד את טענת הערמה.
בנוגע לקניינים חילקתי בין קרקע למטלטלין, ולא התייחסת לזה.
בקרקע גופא לא התייחסת לבעיה של קנין ע"י פרעון חוב אצל אחר.
ולסיום, עמדה זו בכפוף להגבלות שיש לו נכס מניב/השקעה, מע"כ לא כותב בכ"מ, אלא אדרבה מפרסם את משנת מו"ר הגר"פ וינד שליט"א, שעדיף לסמוך על הית"ע, כדי לא להיות במצב שלא סומכים כלל, ובמק"א ברוח זו לאברך צעיר ששאל שאילת תם בענין, ועוד ועוד.
אני בעניי חושב שמו"ץ צריך להרחיק כל יר"ש מכל הלוואה בריבית, כאשר לכל שאילה ספציפית צריך שאילת רב להתיר, וזה לכה"פ כמו שאילה שהורה בה חכם.
סוף דבר, לא הענין התאדה, ולא השאילות התאדו, אלא האדם שמורה בא לאחר שבא מעשה לידו החליט לאדות את העניין מעצמו.