הנהלת "פורום לתורה" מאחלת לכל חו"ר שנה טובה ומתוקה, שנת בריאות ושלווה. שימלא ה' לבנו משאלות טובות, וימלא משאלות לבנו לטובה. אכי"ר

למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

נושאים שונים

פותח הנושא
שייף עייל
הודעות: 89
הצטרף: 21 יוני 2020, 03:04
נתן תודה: 104 פעמים
קיבל תודה: 6 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

שליחה על ידי שייף עייל » 16 ספטמבר 2020, 01:44

ידוע בחז"ל ששלוש ברכות ראשונות שבח ושלוש ברכות אחרונות הודאה. 
מה מייחד את הברכה האחרונה "שים שלום" (שלמעשה גם היא בקשה) שאין בשאר ברכות שמו"ע? ולמה למשל "רפאינו" לא נחשב הודאה? 


אבר כיונה
הודעות: 780
הצטרף: 01 אפריל 2019, 14:24
נתן תודה: 177 פעמים
קיבל תודה: 258 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

שליחה על ידי אבר כיונה » 16 ספטמבר 2020, 09:51

מצטרף לשאלה, ואני שואל גם על ברכת "רצה"


קדמא ואזלא
הודעות: 472
הצטרף: 23 ינואר 2020, 14:59
נתן תודה: 136 פעמים
קיבל תודה: 181 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

שליחה על ידי קדמא ואזלא » 16 ספטמבר 2020, 12:56

שו"ת רדב"ז מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה (חלק ח) סימן טו
שאלת: ממני ידיד נפשי, למה נקראו ג' אחרונות הודאה והלא אין בהם אלא ברכה אחת של הודאה, שהרי רצה [ה' אלהינו בעמך ישראל] שאלת צרכים הם, ומה בינה לבין תשכון [בתוך ירושלים עירך], וכן שים שלום [וכו'] שאלה היא וטוב יהיה בעינך לברך את עמך ישראל, ומה בינה לבין ברך [עלינו וכו'].
תשובה: נקראו כולן הודאה על שם ברכת הודאה שהיא העיקר, תדע שתקנו בה כריעה בראשה ובסופה [ולפי] שהיא עיקר תקנו לה ברכה לפניה ולאחריה כאשר עשו בקריאת שמע, כאילו היא ענין בפני עצמו, והברכה הראשונה היא שירצה וישמע לתפלתינו, והיא כללות מה שהתפללנו כבר, [שהוא התפלה] במקום הקרבנות והברכה הראשונה כלל כל התפלה ואחר כך נותן הודאה שהוא עיקר, ואחר כך מתפלל על השלום לפי שהוא צריך לתת שלום כעבד הנפטר מרבו [כברכות ל"ד ע"א], וחותם בה שהוא כלי המחזיק את הכל, ולפי ששלשתן סדר אחד נקראו הודאה, וחשבינן להו כברכה אחת, ואם טעה חוזר לראש דהיינו רצה.
א"נ יש לומר כי הברכה של רצה יש בה הודאה, שהרי אומר והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, כאלו כבר שב העבודה למקומה, ואנו מתפללין שיקבלנה ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך, היש (לה) [לך] הודאה גדולה מזו. א"נ שאנו מתפללין על העבודה שהיה כהן גדול מברך על ההודאה, כאשר כתוב בסדר עבודת י"ה, והראשון עיקר. והנראה לעניות דעתי כתבתי.


שינובה
הודעות: 18
הצטרף: 03 נובמבר 2019, 00:58
נתן תודה: 1 פעמים
קיבל תודה: 3 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

שליחה על ידי שינובה » 16 ספטמבר 2020, 13:24

שאלת האבודרהם


אליהו חיים
הודעות: 12
הצטרף: 17 אוגוסט 2020, 18:17
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 6 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

שליחה על ידי אליהו חיים » 17 ספטמבר 2020, 07:50

שינובה כתב:
16 ספטמבר 2020, 13:24
שאלת האבודרהם

מתיבות כי באור פניך וכו' עד סוף הברכה [עכ"פ לפי נוסח אשכנז וטוב בעיניך לברך] הוא כולו שבח והודאה [ואף לפי נוסח ספרד וטוב יהיה בעיניך יש לפרשו גם בלשון שבח וגם בלשון תפילה].


קדמא ואזלא
הודעות: 472
הצטרף: 23 ינואר 2020, 14:59
נתן תודה: 136 פעמים
קיבל תודה: 181 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

שליחה על ידי קדמא ואזלא » 17 ספטמבר 2020, 09:13

אליהו חיים כתב:
17 ספטמבר 2020, 07:50
שינובה כתב:
16 ספטמבר 2020, 13:24
שאלת האבודרהם

מתיבות כי באור פניך וכו' עד סוף הברכה [עכ"פ לפי נוסח אשכנז וטוב בעיניך לברך] הוא כולו שבח והודאה [ואף לפי נוסח ספרד וטוב יהיה בעיניך יש לפרשו גם בלשון שבח וגם בלשון תפילה].
בכל ברכות שמ"ע סוף הברכה יש בה שבח, כמו כי מוחל וסולח אתה, כי א-ל מלך רופא וכו'.


אליהו חיים
הודעות: 12
הצטרף: 17 אוגוסט 2020, 18:17
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 6 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

שליחה על ידי אליהו חיים » 17 ספטמבר 2020, 11:04

קדמא ואזלא כתב:
17 ספטמבר 2020, 09:13
אליהו חיים כתב:
17 ספטמבר 2020, 07:50
שינובה כתב:
16 ספטמבר 2020, 13:24
שאלת האבודרהם

מתיבות כי באור פניך וכו' עד סוף הברכה [עכ"פ לפי נוסח אשכנז וטוב בעיניך לברך] הוא כולו שבח והודאה [ואף לפי נוסח ספרד וטוב יהיה בעיניך יש לפרשו גם בלשון שבח וגם בלשון תפילה].
בכל ברכות שמ"ע סוף הברכה יש בה שבח, כמו כי מוחל וסולח אתה, כי א-ל מלך רופא וכו'.
כאן האריכו אנשי כנה"ג מאוד בפרטים מרובים ובתוצאות של ברכת השלום אשר נותן לנו השי"ת בכל שעה והארת פנים וכו' ואין לדמות כלל לשבח הקצר שבשאר הברכות


שלו'
הודעות: 220
הצטרף: 27 אפריל 2020, 03:40
נתן תודה: 63 פעמים
קיבל תודה: 58 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: למה "שים שלום" נחשבת הודאה?

שליחה על ידי שלו' » 17 ספטמבר 2020, 13:10

שייף עייל כתב:
16 ספטמבר 2020, 01:44
ידוע בחז"ל ששלוש ברכות ראשונות שבח ושלוש ברכות אחרונות הודאה. 
מה מייחד את הברכה האחרונה "שים שלום" (שלמעשה גם היא בקשה) שאין בשאר ברכות שמו"ע? ולמה למשל "רפאינו" לא נחשב הודאה? 
אצרף בזה מה שנתבאר בחסד השי"ת בהך ענינא:
מהלך ג' ברכות אחרונות של שמו"ע
 
א. כתב הרמב"ם (פ"א מתפילה ה"ד): ושלוש אחרונות הודיה.
 
וכל הרואה מתפלא: היכן ההודיה ברצה ושים שלום?
 
ובאמת בגמ' (ברכות ל"ד א') אין ג' אחרונות מוגדרות להדיא כהודיה, אלא כעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו, ופרש"י: ונפטר - נוטל רשות.
וגם זה צ"ב, היכן נטילת הרשות בג' אחרונות?[1] [ע' בהערה מהלך חדש בדברי הגמ' מספר הבתים!].
 
אכן ניתן להבין זאת, שאין המכוון כאן לנטילת רשות מפורשת, אלא סדר הג' אחרונות הוא הוא האופן הראוי בו נפטרים ונוטלים הרשות מאת אדוננו:
שבזה שמבקשים שירצה בעבודתנו שעבדנו עד עכשיו, ומודים לו, ומברכים אותו לשלום [כמבואר לקמן] - זהו הסדר הנכון של הפרידה מלפני הרב[2], ובזה רשאים אנו לחזור למקומנו ומצבנו התמידי בעוה"ז.
 
אך דברי הרמב"ם הנ"ל צ"ב[3].
 
ב. ונראה בחסד השי"ת לפרש בכוונת הרמב"ם, שהנה הפליאה הנ"ל מבוססת על ההנחה שהודיה היא הבעת תודה והחזקת טובה, ואילו רצה ושים שלום מטבע שלהן הוא של בקשה.
 
אך הנה בנוהג שבעולם כשאדם מודה למטיבו, ובפרט אם הטיבו בטובות גדולות ועצומות, אין הוא מסתפק במילות תודה ושבח, אלא גם מברכהו בברכות רבות מקרב לב, וזה עצמו חלק מסדר ההודיה.
 
וזהו ענינן של ברכות רצה ושים שלום, שאין יסוד ענינן בקשת צרכינו, אלא ברכות להשי"ת. ויסוד הדבר לבאר כך, למדתי מהפחד יצחק (שבת ח' ו' - ז'), ע"ש בלשונו הזהב[4] שמגדיר את ברכת רצה שענינה ברכת פרידה מהרב, ובה מברכים את הרב שתהיה לו נחת וריצוי מאיתנו, אלא שממילא נכללת בזה ברכה לעצמנו. [ונמצא שבג' אחרונות תרתי אית בהו, שאף שתוכן כל הג' הוא הודיה, אך יש בהן גם סדר של פרידה מהרב, וכלשון הגמ' ברכות הנ"ל נפטר מרבו, ולכן מסודרות בסדר פרידה].
 
ג. ונראה להוסיף בזה, דהנה מבקשים ברצה - והשב את העבודה לדביר ביתך כו' ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ולכא' בקשות אלו שייכות בב' הברכות שכבר ביקשנו לעיל - על בנין ירושלים {ותשכון בתוכה כאשר דברת}, ועל צמיחת קרן דוד, ומ"ט נקבעו כאן?
 
אכן י"ל, דאף שכל הבקשות סובבות סביב נושא אחד, חלוקות הן. דלעיל הבקשה היא מצד צרכנו, שאנו צריכים את בנין ירושלים וביאת המשיח, וכמו כל י"ב אמצעיות שענינן צרכי היחיד והרבים (עיין ברמב"ם פ"א ה"ד מתפילה), ודוק דלא נזכר שם ענין העבודה כלל. אך כאן הנושא הוא כביכול מצידו ית', וכדאיתא דעבודה צורך גבוה, ומתוך רגשי הכרת הטוב וההודיה הגואים בכנסת ישראל - הרי היא מבקשת ומייחלת שתהיה להשי"ת כבר נחת רוח שלימה - והשב את העבודה כו', ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.
 
הביאור על דרך הנ"ל בברכת שים שלום
ד. והנה הפחד יצחק לא דיבר שם אלא על ברכת רצה, והגדירה כברכת פרידה מהרב.
 
ונראה דהוא הדין ואף כל שכן, דהכי נמי יש לפרש בברכת שים שלום, דזוהי ברכת שלום להשי"ת, וכך נחתמת הפרידה, בברכת שלום לרב[5], וכלשון הרדב"ז (בשו"ת חלק ח' סט"ו): ואח"כ מתפלל על השלום, לפי שהוא צריך לתת שלום כעבד הנפטר מרבו.
 
אלא שנוסח ברכת השלום להשי"ת הוא שיהיה שלום בעמו[6], וכך שכינתו שרויה בהם, ומתקיים חפצו ויש לו נחת רוח, [וגם דמילוי צרכי צבור הוא עצמו נחת רוח לו - ע' בפחד"י הנ"ל]. והיינו דאף כאן, כשנבוא לדון מהו יסוד הברכה ומה הנמשך ממנה, נשיב: יסודה היא ברכה לרב, ותוכנה הנמשך ממנה - השלום בינינו.
[ויש להביא הא דאיתא בברכות (ז' א') שאמר הקב"ה ישמעאל בני ברכני, וברכו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו' ותתנהג עם בניך במדת הרחמים כו'. הרי שזו היא ברכה להשי"ת שביקשו "ברכני", ותוכנה רחמים על ישראל, הכי נמי ואף כל שכן בעניננו כנ"ל.
וע"ע בריטב"א (שבת פ"ט א') על מה שאמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני: פי' להתפלל שיתן עזר לעמו לישראל למשול ביצרם לקיים התורה, כי עזרתם של ישראל היא עזרתו של הקב"ה, וכדאמרינן התם (ויקרא רבה ט' ג') שישועתם של ישראל היא ישועתו של מקום, עכ"ל].[7]
 
ה. וביותר י"ל, שזוהי ברכה שיהיה שלום בינו ית' לעמו ישראל, וכך יש ללמוד ממה שכתוב בסדור חסידי אשכנז:
שלום רב בסוף התפילה י"ח ברכות, לפי שיש מויקרא אל משה עד זאת תורת זבח השלמים י"ח פרשיות. הקרבנות נקראו שלמים, מפני שעושים שלום בין ישראל להקב"ה, כמו שנדרש בזבחים (תנחומא צו ז'[8]), והתפילות כנגד תמידין תקנום.
ועיין במשנה ברורה (סימן ק"ל סק"ד) בענין התפלה בעת נשיאת כפים למי שראה חלום ולא ידע מאי חזא:
כתבו האחרונים שיסיים בתפלה זו בפעם ראשון ותשמרני כנגד מה שהכהנים מסיימים וישמרך, ובפעם ב' ותחנני כנגד ויחנך, ובפעם ג' ותרצני כנגד שלום.
למדנו שמה שהשי"ת מתיחס אלינו ברצון מתגלה במה שמברכנו בשלום, וי"ל שהיינו השלום בינו לבינינו כמו שנתבאר.[9]
 
ולפי זה מאיר לנו שגם ברכת השלום באה על היותנו רצויים לו ית' כמו ברכת רצה, וביחוד שומעים זאת בנוסח שים שלום שמבקשים הארת פניו, שהיא היא גילוי הרצון, כמפורש בשערי תשובה (שער א' אות מ"ב):
ורצונו - החיים הקיימים והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות כו', ונאמר ה' אלקים צבקות השיבנו האר פניך ונושעה, וארז"ל: אין לנו אלא הארת פניך, והוא ענין הרצון.
 
ו. גם בברכת מודים עצמה יש חלק שענינו ברכה - ועל כולם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד לעולם ועד. והנה כששמו ית' מתברך - הרי ודאי שאנו רק מרויחים מזה, שהשפע מתרבה בעולם, [שמך - הנהגתך וגילוי שלך]. ואעפ"כ, פשוט שאין זו בקשת צרכינו, אלא בקשת גילוי כבודו ית', ובדרך ממילא אנו מקבלים, ומזה נלמד גם לברכות שלפניה ולאחריה.
 
ז. והנה גם ברכת כהנים נקבע מקומה בג' אחרונות, ולכאורה ענינה מילוי צרכינו. אכן איתא בסוטה (ל"ח ב') אריב"ל מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר כו'. ופרש"י:
תלה הכתוב הדבר בהן להיות ברכה זו שימת שמו על עמו ולא עשאה צורך ישראל אלא צורך המקום[10].
והדברים מבוארים ומאירים למה שנתבאר.
ומזה נלמד ונוכיח גם לברכת שים שלו', דהרי איתא במגילה (י"ח א'): ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם - ברכה דהקב"ה שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום[11].
וע"ע בר"ה (ל"ב א' במשנה): עבודה והודאה וברכת כהנים, ואילו שים שלום לא הוזכרה.
הרי דברכת שים שלום הינה המשך וקיום לברכת כהנים, [והנוסח דשחרית מכוון כנגד ו' הברכות דברכת כהנים - ע' סדור הגר"א], וענינה כמבואר בגמ' סוטה ורש"י הנ"ל - "צורך המקום"[12].
 
ח. והנה לכא' לפי המבואר, היה מתאים שהסדר יהיה שפותחים בהודאה ממש ואח"כ מברכים, אך הענין דיש בזה גם סדר פרידה וכמו שנתבאר. ועוד דיש ברצה בקשה על ריצוי העבודה שעבדנו, לכן יאות לסומכה לאמצעיות[13].  
[ע' בהערה מהלך נוסף בג' אחרונות[14]]. 
 
 

[1] ע' בסדור אור החמה בברכת שים שלום משכ"ב.
והנה שו"ר בדברי אחד הראשונים מהלך חדש בהך ענינא, והוא בספר הבתים – מגדל דוד (ספר מצוה במצות התפילה):
ושלש אחרונות באו לכלול הדברים היותר צריכים לישראל כו', ואחר - שים שלום, מפני שהשלום והוא עיקר חיי הגוף והנפש, וזה כבר יצא מחלקי הברכות האמצעיות, אלא שעתה דיבר אליו בכללות. וכן אמרו רבותינו ג' ראשונות למה הוא דומה כו' אחרונות למה הוא דומה לעבד שקיבל פרס מרבו והולך לו. והמשילו האחרונות לעבד שקיבל פרס מרבו והולך, כלומר כשהולך כולל לו הדברים היותר מיוחדים וצריכים אליו. ולקמן שם: וכן מפני שהאחרונות כמו שכתבנו כוונתן לדבר דרך כללות אמרו ג"כ שאין מוסיפין עליהם. עכ"ל.
מבואר בדבריו שאף ברכות רצה ושים שלום ענינן בקשת צרכינו, אלא שבאות הן בדרך כללות בשונה מהברכות האמצעיות המדברות בפרטות.
[2] שוב שמעתי עד"ז ממוהגרי"ד שליט"א. ועוד אמר, שכל זה הוא סדר הפרידה אחר הפגישה עם הרב, שמבקשים שתהא פגישתנו לרצון [רצה], וכן שיהא לה קיום, והיי' ברכת השלום, לא תוספת בקשת צרכינו, אלא בקשת הקיום לפגישתנו. [א"ה ובזה מובן שהיא ממש מענין ברכת רצה, שהרצון הוא שורש הקיום, ושוב מסיימים הפרידה בענין הקיום בפועל].
[3] וע' שו"ת הרדב"ז (חלק ח' סי' ט"ו) מש"כ בזה, וצריך תלמוד היטב.
שו"ר בדברי הגר"ח זליבנסקי ז"ל שביאר הא דברכת "רצה" היא חלק מברכות ההודאה, דיסוד ההודאה הוא הכרה בהקב"ה שהוא הנותן, וההכנעה לפניו שאנו המקבלים, אשר זהו יסוד עבודת המקדש והקרבת הקרבנות - ההכנעה לפני ד' וההתבטלות הגמורה אליו, ולכן במקדש היו "מודים" מתוך ש"נופלים על פניהם", ששם היה מתגלה הד' הנכבד והנורא, ממילא שם היתה ההודאה במדרגה הגבוהה, ולכן בקשת העבודה נכלל בברכות ההודאה, עכ"ד.
וצרף לזה דברי היערות דבש שהובאו בריש ברכת רצה.
[4] זה לשונו (באות ז'): ונשמיע בכאן דברים ברורים בכוונתה של ברכת רצה דשמונה עשרה. כל המתפלל ברכת "רצה בעבודת ישראל ובתפלתם" בכוונה של בקשה ותחנונים גרידא, הרי זה חורג מסדרה של מטבע התפלה, ואינו אלא בדאי. ופירוש הברכה כך הוא. שלש אחרונות אינן אלא מעשה פרידה מלפני הרב. אלא שבפרידה מצינו ענין ברכה. ברכת-הפרידה. ותלמיד פקח כשהוא נפטר מרבו, ומברכו בברכת הפרידה, הרי הוא מתנהג בהערמה, און ער גנבעט אריין פאר זיך א ברכה. דבמקום לברך את רבו בשאר מילי דמיטב, הרי הוא מברך את רבו ואומר "דער רבי זאל האבען נחת פון מיר". והרי זו ברכת פרידה נאה לרבו, ודרך הערמה נכללת בה גם ברכה לעצמו.
ועל דרך זו היא הכוונה בברכת רצה דשמונה עשרה. דעיקרה של הכוונה בברכת רצה צריכה להיות ברכת פרידה להרב, אלא שברכת הפרידה מסודרת היא בסגנון: "דער רבי זאל פון מיר נחת האבען". ...אבל "רצה בתפלתם" הכוונה היא שאנו מברכים אותו כביכול שיקבל נחת מתפלתנו. אבל בודאי ובודאי שנכלל בזה ברכה לעצמנו כו', ע"ש. 
[בהמשך מחלק לפי זה בין צרכי יחיד שאין לבקש בג' אחרונות לצרכי רבים שניתן לבקש, כי מילוי צרכי הצבור הוא נחת לפניו בהחלט].   
[5] הנה כאן מתבאר מהלך שזוהי ברכת שלום לרב. אכן לכא' י"ל בנוסח אחר, שגמר נטילת הרשות מהרב היא במה שהרב מברך את העבד לשלום, וזוהי בקשתנו כפשט הלשון שים שלום וכו' עלינו.
[6] ומה שמבקשים (בנוסח דשים שלום) גם על טובה וברכה וכו', י"ל שהם תנאי השלום או מקיימיו. שוב שמעתי ממוהגרי"ד שליט"א שכולהו כלולים בשלום וכהחתימה המברך את עמו ישראל בשלום, [ובודאי שאין כאן "שיטה מקובצת" של כמה ענינים]. עכ"ד. שוב הראוני לשון הגר"א בביאורו לת"ז (נ"א א' מדפה"ס טור א'): אלא שלום שהוא כולל כל הברכות של כל ה"ס שנכללין בו כו', ע"ש ובאדרת אליהו (האזינו פס' נ"ב).
[7] שו"ר באבודרהם (בתחילת השער השני): וא"ת והלא ברצה ושים שלום מבקש הוא פרס מרבו כמו באמצעיות? וי"ל שאינו דומה, כי אמצעיות הם צרכי האדם, וג' אחרונות כולם כבוד הקב"ה כגון העבודה שנעבדנו, וכן ההודאה זו היא כבודו, וכן השלום, עכ"ל.
הנה לא ביאר לנו מ"ט השלום נקרא כבודו של הקב"ה יותר משאר בקשות, והרי השלום הוא גם צרכנו, [והוא הצורך היותר גדול]. לכא' יש לפרש המכוון ע"פ הכתוב בריש פרשת וזאת הברכה:  ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, וברש"י: בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם ולא כשיש מחלוקת ביניהם. נמצא שאין כבוד מלכותו מתגלה וניכר אלא כשיש שלום בעמו. ועכ"פ מבואר בדבריו שהגישה בבקשה זו אינה לבקש על צרכנו, אלא לבקש על שלום בשביל כבודו ית'.
וע"ש שהוסיף: ועוד, כבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו. וכן הוא בטור (סי' קי"ב): אחרונות למה הן דומות לעבד שקיבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו. ופי' בעל הלכות גדולות וכן ר"ת ור"י דוקא צרכי יחיד אין לשאול בהם אבל צרכי ציבור שרי, דהא כולהו אחרונות צרכי רבים נינהו. ועם מה שהעבד מסדר שבחו של רבו יכול לשאול צרכי ציבור, שזה שבח וכבוד לרב שרבים צריכין לו, עכ"ל. 
ויל"ע מדוע בבקשות אלו חשיב טפי שהרבים צריכין לו יותר מהברכות האמצעיות שגם הן באות על צרכי הרבים (כמבואר בל' הר"מ פ"א ה"ד על ברכות אמצעיות), והרי חלוקות הן ברכות האמצעיות וברכות האחרונות בהגדרתן?
ואולי יש לחלק אם הבקשה באה מרבים יחידים שכל אחד מבקש מצד צורך עצמו לבין כשהבקשה באה מעיקרא כצורך הציבור, והיינו שברכות רצה ושלום הן ב' הברכות היחידות שפותחים בהן הבקשה על עמך ישראל, וצ"ע.
[8] שם איתא רק על שלמים, ואילו כאן מיירי בכל הקרבנות [ותמידין הם עולות], והראוני בתורת כהנים (ויקרא ריש פרק ט"ז) דילפי' משלמים לכל הקרבנות שמביאים שלום לעולם.
[9] שו"ר דברים מפורשים בעקידת יצחק (שער נ"ח) שביאר ברכת ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: והוא ענין שימת שלום בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה, שהוא עיקר הקירוב האלקי והדביקות בו, שהוא תכלית הכל כו'. ולקמן כתב: וכנגד וישם לך שלום תקנו עבודה ןהודאה ושים שלום, והוא חזרת העבודה וההודאה כמשפט הראשון, והוא הסכמת הכתות שנתפרדה בסיבת העונות, והוא הסכמת הפמליאות שאמרנו. עכ"ל.
[10] ואולי בזה יובן הא דאיתא שם (ל"ט ב') בזמן שהכהנים מברכים את העם מה הן אומרים, ופרש"י: שיראו מסבירי פנים ומודים לפניו על ברכותיו להראות שהן נוחות להן. ולכא' תמוה מהיכ"ת שאינן נוחות להן?! ולהנ"ל י"ל, כיון שלא עשאה צורך ישראל אלא צורך המקום, וצורכו כביכול הוא שימת שמו על ישראל, והיי' דרגה רוחנית גבוהה ומרוממת - שפיר נצרך להראות שנח לנו בזה, ע"ד הא דפסחים (ס"ח ב') ברד"ה דבעינן נמי לכם. שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו.
[11] וע' בספר ממדבר מתנה להגרי"פ גולדוסר שליט"א (מאמר ל"ד אות ח').
[12] אחר זמן רב מצאתי בהשגחה פרטית דברים מפורשים בספר דרך עץ החיים למהר"י אלאשקר ז"ל (על הטור אורח חיים סי' תקפ"ב - נדפס בילקוט מפרשים בסוף מהדורת מכון המאור), שביאר להדיא שברכות רצה ושים שלום הן בקשות על צרכי גבוה, ברצה – והשב את העבודה לדביר ביתך, וברכת שים שלום היא בקשה שיעשה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה.
[13] לאחר כל משנ"ת כאן, יש להעיר מלשון האו"ז (הלכות תפלה סי' צ"ה בסופו): הילכך אנו מתפללין בשבת שלש ראשונות כתקנן, אע"ג דיש בהן צרכינו כמו משיב הרוח ומוריד הגשם, ושלש אחרונות, כמו כן אלקי נצור לשוני מרע, אע"ג דיש בו כל המחשבים עלי רעה מהרה הפר עצתם, עכ"ל. משמע לכא' שמגדיר לג' אחרונות כצרכינו, ואולי י"ל, שאף שיסודן הודאה וסדר פרידה מהרב, מ"מ מונח בהם גם צרכינו, וצ"ע. וע' בסמוך ממי השלוח.
[14] במי השלוח (פרשת כי תבוא על הפס' ארמי אובד אבי): וג' אחרונות כמקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו וצריך לכרוע, כי הג' אחרונות הוא החזרת הטובה, כגון מי שמבקש מה' שירויח ממון, ואם עזר לו והרויח, צריך למסור הכל להשי"ת בחזרה, שילמוד לו מה יעשה בכל פרוטה שלא יוציאנה ח"ו במקום שהוא נגד רצון השי"ת. וזה פי' כמקבל פרס מרבו וצריך וכו', עכ"ל. 
ויתכן ללמוד מדבריו, שאף ברכות רצה ושים שלום הבאות במטבע של בקשה, יסודן הוא ההודאה, שאין הבקשה בהן על ענין נוסף בצרכינו, אלא מתוך ההודאה – שהיא החזרת הכל להשי"ת (ע' מה שנתבאר שם בענין חיינו המסורים בידך) – באות הבקשות שילמדנו להתנהג בכל השפע שמשפיע לנו כרצונו. והיינו מה שמבקשים שתהא עבודתנו לרצון לפניו, שבזה מחזירים כל השפע למהלך של עבודה ופניה לגבוה, וכן בקשת שימת השלום ענינה לבקש הכלים שעל ידיהם נשתמש בכל מה שנותן לנו כרצונו, והיינו במהלך של שלום ובהארת פניו.
ע"ע בספר תורת התפלה מש"כ בהרחבה בענין  ג' אחרונות. וע' במילואים.

 

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 4 אורחים