אנהרית לעיינין!משה נפתלי אמר:שתי צורות לו ל'מקוה' במקרא: 'מִקְוֶה' ו'מִקְוָה', הראשון מין זכר, והשני מין נקבה.
נמצאת למד: מִקְוֶה כשר, מִקְוָה כשרה.
ברם, הצורה הראשונה היא הצורה הרווחת.
עי' במבוא למדרש רבה של המהר"ץ חיות, שמדרש רבה הוא לא ספר אחד, אלא יש בראשית רבה, ושמות רבה וכו', וכל אחד מהם זה ספר אחר ונכתב בזמן שונהיקותיאל אבי זנוח אמר:מדרש רבה אגדת ירושלמי הוא, כדאיתא ברש''י בראשית מז ב ''ומקצה אחיו... זֶהוּ לְשׁוֹן בראשית רבה, שֶׁהִיא אַגָּדַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
במבי אמר:האבן עזרא אמר "כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקיבהו" ורציתי לחפש זאת במרשתת ומצאתי מציאה שתוס' בחגיגה כה. ד"ה בגלילא דן בשאלתך לגבי נר וכותב שהוא גם זכר וגם נקיבה, ומצאתי זאת דרך הספר "סבא אליהו" שכותב שכלל זה הוא מן הקדמונים ואצטטו:
מן התימה על רב ספרא רבה דישראל הרמ״ז ז״ל, בפי׳ המשנה שכתב במש׳ ב׳ פ״ב דנזיר, על מ״ש התי״ט בלשון המשנה, אמר הדלת הזה הריני נזיר, דאעפ״י שהדלת נקבה, כבר אמר החכם הראב״ע, "כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו". והשיג עליו שאפי׳ דאיתיה לכלל זה, יהיה במלה שאינה מפורשת בפסוק, ועוד ערער על הכלל עצמו שאמרו בשם הראב״ע, שלא מצא ולא ראה יע״ש. ועמו הסליחה אין לא ראינו ראיה, ואילו נתפרסמו בימיו תשובות הרדב״ז המחודשות הנ״ל היה חוזר בו ממ״ש, כי הרדב״ז ז״ל בסי׳ של״ו הנ״ל כתב בהדיא ובכתב מפורש, שכלל זה ד"כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו" הוא מן הראשונים, ושכן היא הסכמת המדקדקים. ומסיים ז״ל, "וכן ראיתי בשם ר״ת" עכ״ל. פוקו חזו מאן גברא רבא דקא מסהיד עלה דמילתא, ולדידי מסתבר טעם כלל זה יוצא מן הכלל, שכתב רד״ק בחילוק שבין מי למה, דהעצם הוא דבר שיש בו רוח חיים ומחולק מאידך וק״ל. ועיין בתוס׳ בפ׳ חומר בקדש (חגיגה כה, א). ד״ה גלילאה. 'במלת נר שהיא זכר ונקבה, כמ״ש נר שכבתה' (שבת כא, א). ואילו בפסוק לא מצינו אלא לשון זכר.
נמצאת אומר כך (להבנתי, מן המובאות שנכתבו כאן).יקותיאל אבי זנוח אמר:אנהרית לעיינין!משה נפתלי אמר:שתי צורות לו ל'מקוה' במקרא: 'מִקְוֶה' ו'מִקְוָה', הראשון מין זכר, והשני מין נקבה.
נמצאת למד: מִקְוֶה כשר, מִקְוָה כשרה.
ברם, הצורה הראשונה היא הצורה הרווחת.
ישעיהו כ''ב י''א:
וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹֽצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃
אם טענתך היא כי מקוה היא מילה סמוכה תמידית,HaimL אמר:נמצאת אומר כך (להבנתי, מן המובאות שנכתבו כאן).יקותיאל אבי זנוח אמר:אנהרית לעיינין!משה נפתלי אמר:שתי צורות לו ל'מקוה' במקרא: 'מִקְוֶה' ו'מִקְוָה', הראשון מין זכר, והשני מין נקבה.
נמצאת למד: מִקְוֶה כשר, מִקְוָה כשרה.
ברם, הצורה הראשונה היא הצורה הרווחת.
ישעיהו כ''ב י''א:
וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹֽצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃
מקוה, אין לו (או לה) שם עצם בפני עצמו, בתנ"ך. תמיד הוא מופיע בסמיכות למקור המים הנקווים אליו (אליה).
אם הוא מקוה של מעין ובור, אז הוא לשון זכר.
ואם היא מקוה של בריכה, אז היא לשון נקבה.
אשמח אם מישהו יידע לאשר (או לסתור) את דעתי זאת
מסתבר כדברי הרמ"ז שהראב"ע לא אמר את הכלל הזה, כי הוא כתב כמה פעמים על דברים מסויימים שמשמשים גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה, ומשמע שזה לא כלל.במבי אמר:לפי האבן עזרא אין קושיא מעיקרא כי הוא סובר "כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו" אך לא כולם מסכימים עמו.
הפסוק שהבאת ומוצא הסוסים וגו' לא איירי כלל במקוה מים, עי' מפרשים שם.יקותיאל אבי זנוח אמר:אם טענתך היא כי מקוה היא מילה סמוכה תמידית,HaimL אמר:נמצאת אומר כך (להבנתי, מן המובאות שנכתבו כאן).יקותיאל אבי זנוח אמר:אנהרית לעיינין!
ישעיהו כ''ב י''א:
וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹֽצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃
מקוה, אין לו (או לה) שם עצם בפני עצמו, בתנ"ך. תמיד הוא מופיע בסמיכות למקור המים הנקווים אליו (אליה).
אם הוא מקוה של מעין ובור, אז הוא לשון זכר.
ואם היא מקוה של בריכה, אז היא לשון נקבה.
אשמח אם מישהו יידע לאשר (או לסתור) את דעתי זאת
הרי מקרא מלא אומר "וּמוֹצָ֧א הַסּוּסִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹ֖ה מִמִּצְרָ֑יִם וּמִקְוֵ֕ה סֹֽחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ יִקְח֥וּ מִקְוֵ֖ה בִּמְחִֽיר:" (מלכים א י', כ"ח)
ומילת מקוה אחרונה, אינה סמוכה,
ואומר:
"וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹֽצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם:" (ישעיהו כ"ב, י"א)
א''כ לא לכך היתה כוונתך, אלא שבמקום שהנושא הוא זכרי, כך תופיע המילה מקוה, וכשהנושא נקבי, תופיע כך.
טענתך מסתברת, והיא מזכירה לי את טענת הגמרא בריש קידושין:
''ומאי איריא דתני שלוש ליתני שלושה משום דקא בעי למיתני דרך ודרך לשון נקבה הוא דכתיב והדעת להם את הדרך ילכו בה (שמות יח,כ)
ואלא הא דתניא בשבעה דרכים בודקין את הזב ניתני שבע משום דקא בעי למיתני דרך ואשכחן דרך דאיקרי לשון זכר דכתיב בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך (דברים כח,ז) אי הכי קשו קראי אהדדי וקשיא נמי מתני' אהדדי
קראי אהדדי לא קשיין הכא דבתורה קאי ותורה איקרי לשון נקבה דכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהילים יט,ח) כתב לה בלשון נקבה התם דבמלחמה קאי דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה כתב לה בלשון זכר.''
*הערה קטנה, יש מקוה מלשון קויית מים, ויש מקוה מלשון תקוה, וכמדומני הם ב' עניינים שונים שאין לערבם.
חששתי לכך, ומשלא רווח לי, הבאתי עוד פסוק.בלדד השוחי אמר:הפסוק שהבאת ומוצא הסוסים וגו' לא איירי כלל במקוה מים, עי' מפרשים שם.יקותיאל אבי זנוח אמר:אם טענתך היא כי מקוה היא מילה סמוכה תמידית,HaimL אמר:נמצאת אומר כך (להבנתי, מן המובאות שנכתבו כאן).
מקוה, אין לו (או לה) שם עצם בפני עצמו, בתנ"ך. תמיד הוא מופיע בסמיכות למקור המים הנקווים אליו (אליה).
אם הוא מקוה של מעין ובור, אז הוא לשון זכר.
ואם היא מקוה של בריכה, אז היא לשון נקבה.
אשמח אם מישהו יידע לאשר (או לסתור) את דעתי זאת
הרי מקרא מלא אומר "וּמוֹצָ֧א הַסּוּסִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹ֖ה מִמִּצְרָ֑יִם וּמִקְוֵ֕ה סֹֽחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ יִקְח֥וּ מִקְוֵ֖ה בִּמְחִֽיר:" (מלכים א י', כ"ח)
ומילת מקוה אחרונה, אינה סמוכה,
ואומר:
"וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹֽצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם:" (ישעיהו כ"ב, י"א)
א''כ לא לכך היתה כוונתך, אלא שבמקום שהנושא הוא זכרי, כך תופיע המילה מקוה, וכשהנושא נקבי, תופיע כך.
טענתך מסתברת, והיא מזכירה לי את טענת הגמרא בריש קידושין:
''ומאי איריא דתני שלוש ליתני שלושה משום דקא בעי למיתני דרך ודרך לשון נקבה הוא דכתיב והדעת להם את הדרך ילכו בה (שמות יח,כ)
ואלא הא דתניא בשבעה דרכים בודקין את הזב ניתני שבע משום דקא בעי למיתני דרך ואשכחן דרך דאיקרי לשון זכר דכתיב בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך (דברים כח,ז) אי הכי קשו קראי אהדדי וקשיא נמי מתני' אהדדי
קראי אהדדי לא קשיין הכא דבתורה קאי ותורה איקרי לשון נקבה דכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהילים יט,ח) כתב לה בלשון נקבה התם דבמלחמה קאי דדרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה כתב לה בלשון זכר.''
*הערה קטנה, יש מקוה מלשון קויית מים, ויש מקוה מלשון תקוה, וכמדומני הם ב' עניינים שונים שאין לערבם.
אין כוונתו למִקְוֵה משורש תקוה?כהמשך להנ"ל, אשמח מאוד אם מי מבין הת"ח כאן יוכל לבאר לי משפט מתוך הנ"ל שכתב היעב"ץ: "ונמצא בציר"י גם בלתי סמוך, אבל בענין אחר", מה הכוונה, והיכן מצינו כך שהוא בענין אחר?
וכמו"כ בהמשך דבריו כתב:
"ואם הם בענין אחר", שלכאורה תיבת 'ואם' היא ט"ס וצ"ל ואף וכו'. אך אולי אני טועה בהבנת דבריו.
כמדו' ש"עֹשֶׂ֔יהָ" קאי על "הַבְּרֵכָ֣ה" ולא על "וּמִקְוָ֣ה".ישעיהו כ''ב י''א:
וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹֽצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃
תי' בעצמו -מה מקוה זו פעמים פתוחה פעמים נעולה
דנקיט לישנא קלילא
וגם בויקיפדיה החליטו שבראשית ואיכה נכתבו באותה תקופה ומקום.......יש בראשית רבה, ושמות רבה וכו', וכל אחד מהם זה ספר אחר ונכתב בזמן שונה
(אבל לעצם הענין כמדומה שכולם הם אגדת ארץ ישראל)
[דוגמאות נוספות כאן]לדוגמא: "מחנה - זכר ונקבה
או על הגזרה, עי' א"ע ומלבי"ם.כמדו' ש"עֹשֶׂ֔יהָ" קאי על "הַבְּרֵכָ֣ה"