בעניין דברי הש"ך המתיר להשתמש בחפץ חבירו ללא רשות אם ברי שמסכים

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
זה לשונו שם: "מותר ליקח מן האריס כו' מדברי התוס' פרק אלו מציאות (דף כ"ב) סוף ע"א והגהת אשר"י והגהת מרדכי שם מבואר דאם אדם נותן לאכול לחברו מדבר שאינו שלו אלא של חברו אע"פ שיודע שחברו יתרצה אסור לאכלו דהלכה כאביי דיאוש ש"מ לא הוי יאוש ואע"ג דהשתא ניח' ליה מעיקרא לא הוי ניח' ליה ואי לאו דמסתפינ' הייתי אומר שמותר ויאוש שלא מדעת שאני שגם אח"כ אינו מייאש אלא משום שאינו יודע היכן הוא ובע"כ הוא מתייאש א"כ אמרי' מעיקרא באיסורא אתי לידי' דבמה יקנה אי ביאוש הא השת' אינו מתייאש ואלו הי' יודע שהוא אצלו לא מתייאש משא"כ הכא כיון שידוע שיתרצ' א"כ השתא נמי בהיתרא אתי לידיה דמסתמ' אינו מקפיד על זה ואע"ג דבש"ס שם מדמה תרומה וטומא' ליאוש שלא מדעת טעמ' אחרינ' איכא התם דלענין תרומה וטומא' ידיעה ממש בעינן ע"ש ודוק ועיין בס' אגודת אזוב דף ק"י ועיין בתשובת מהרי"ט סי' ק"ן".
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
דעתו יפה אמר:
יש מחלוקת בין הקצו' לנתי' אם צפוסקים כהש"ך או כתוס'.
ובשו"ע הרב עושה פשרה, שבדבר שמתכלה ע"י השימוש אסור, אבל אם אינו מתכלה מותר.
נראה לי שמנהג העולם כהש"ך גם אם מתכלה. מעניין למה?
 

שינובה

משתמש ותיק
הגר"ש אלתר על העניין באריכות

https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=687067&Video=True
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אולי יש בנו"ט לציין לדברי המ"ב סי' א סק"ב

ומכל מקום, חלילה לעבור שום איסור עבור חסרון נטילת ידיים, כגון לעצור עצמו מלהשתין על ידי זה, או ליקח מים שהכין חבירו עבור עצמו, אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתם אחרים. ויש שנכשלין בזה.

הרי שאף במתכלה שרי, ואולי מים שאני.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
דעתו יפה אמר:
יש מחלוקת בין הקצו' לנתי' אם צפוסקים כהש"ך או כתוס'.
ובשו"ע הרב עושה פשרה, שבדבר שמתכלה ע"י השימוש אסור, אבל אם אינו מתכלה מותר.
נראה לי שמנהג העולם כהש"ך גם אם מתכלה. מעניין למה?
מנהג העולם, בדברים מעין אלו, חסר ערך, וכבר אמרו חז"ל רובם בגזל. בדברים מעין אלו רק מנהג ת"ח יהיה בר משמעות.
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
אבי חי אמר:
אולי יש בנו"ט לציין לדברי המ"ב סי' א סק"ב

ומכל מקום, חלילה לעבור שום איסור עבור חסרון נטילת ידיים, כגון לעצור עצמו מלהשתין על ידי זה, או ליקח מים שהכין חבירו עבור עצמו, אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתם אחרים. ויש שנכשלין בזה.

הרי שאף במתכלה שרי, ואולי מים שאני.
כונת המשנ"ב אינו לענין גזל, אלא כגון שני חברים בישיבה או שני אחים בבית, [או שני אסירים בבית הסוהר] והכין א' לעצמו ואין השני יכול להביא לו אחר [כגון בבית הסוהר הנ"ל], בזה אסור לו ליטול של חבירו כדי לטהר ידיו. כנ"ל.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
דעתו יפה אמר:
כונת המשנ"ב אינו לענין גזל, אלא כגון שני חברים בישיבה או שני אחים בבית, [או שני אסירים בבית הסוהר] והכין א' לעצמו ואין השני יכול להביא לו אחר [כגון בבית הסוהר הנ"ל], בזה אסור לו ליטול של חבירו כדי לטהר ידיו. כנ"ל.
לא הבנתי, למה אסור, מצד לא תונו? למה שבין חברים בישיבה לא יהיה משום גזל?
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
אבי חי אמר:
דעתו יפה אמר:
כונת המשנ"ב אינו לענין גזל, אלא כגון שני חברים בישיבה או שני אחים בבית, [או שני אסירים בבית הסוהר] והכין א' לעצמו ואין השני יכול להביא לו אחר [כגון בבית הסוהר הנ"ל], בזה אסור לו ליטול של חבירו כדי לטהר ידיו. כנ"ל.
לא הבנתי, למה אסור, מצד לא תונו? למה שבין חברים בישיבה לא יהיה משום גזל?

משום שלכאו' המים שיכים לישיבה לאב הבית לבית האסורים ולא קנאו הא', ואסור ליטלו רק משום שע"י מעשיך ימנע טהרה מהשני, ואין מקום להרבות בטהרה על חשבון השני.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דעתו יפה אמר:
משום שלכאו' המים שיכים לישיבה לאב הבית לבית האסורים ולא קנאו הא', ואסור ליטלו רק משום שע"י מעשיך ימנע טהרה מהשני, ואין מקום להרבות בטהרה על חשבון השני.
מעניין מאד לדון בזה בחו"מ (ומהאי טעמא כתבתי כמסתפק ולא כראיה). אך לא נ"ל שהטעם כאן הוא שמונע טהרה מהשני, אלא ש'לוקח' ממנו משהו, אם לא בגדרים של חו"מ, אז בהלכות התנהגות נורמלית ולא תונו.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
דעתו יפה אמר:
משום שלכאו' המים שיכים לישיבה לאב הבית לבית האסורים ולא קנאו הא', ואסור ליטלו רק משום שע"י מעשיך ימנע טהרה מהשני, ואין מקום להרבות בטהרה על חשבון השני.
מעניין מאד לדון בזה בחו"מ (ומהאי טעמא כתבתי כמסתפק ולא כראיה). אך לא נ"ל שהטעם כאן הוא שמונע טהרה מהשני, אלא ש'לוקח' ממנו משהו, אם לא בגדרים של חו"מ, אז בהלכות התנהגות נורמלית ולא תונו.

במ"ב כ' אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתן אחרים, ומהדגש על תיכף נ' שזה מצד טהרת השני.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
במ"ב כ' אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתן אחרים, ומהדגש על תיכף נ' שזה מצד טהרת השני.
אני הבנתי שאם לא יתן תיכף אין כאן אנן סהדי שהחבר מסכים. [ואדרבה, מסתמא אינו מסכים].
מקבל
 

זריז

משתמש רגיל
הקישור לא עובד.
מה פשטה ההוראה בזה? אם ניתן מראי מקומות בבקשה.
 

זריז

משתמש רגיל
 
חלק עליון תַחתִית