היכן המקור לדברי הגר"ח מבריסק שאפיקרוס מסכן הוא גם אפיקורס

יושב בין חכמים

משתמש רגיל
ידוע בשם הגר"ח ששאל מ"ש י"ג עיקרים מכל התורה הרי כל התורה מי שלא מאמין הוא אפיקורס והוא ענה שבי"ג עיקרים צריך לדעת אותם ולהאמין ומי שלא יודע אחד מהם אז הוא אפיקורס אפ' שהוא לא ידע ע"ז משא"כ כל התורה ואני מחפש את המקור לזה
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
כמדומני שזה מופיע בסוף ספר "קובץ הערות" לגרא"ו זצ"ל, בסוף הספר יש קונטרס "חידושי אגדות ע"ד הפשט" והמשפט הזה זה מופיע שם באידיש, לא יכלתי להעתיק כי ספר זה אינו תחת ידי.
(בערך זה כך: נעבאך/נעביך א אפיקורס איז אויך א אפיקורס)
 

אמת

משתמש חדש
בסוף קובץ הערות זה מובא כהסבר לדברי הרמב"ם ושלדברי הראב"ד באמת הוא לא אפיקורוס, אבל זכורני שראיתי במקום אחר בשם ר"ח באופן שמשתמע שלכו"ע הוא אפיקורס ואיני זוכר מקומו.
 

איש מפי איש

משתמש ותיק
עי' בספר 'רשימות תלמידים' ממרן הגרי"ז שיצא לאור לפני כחצי שנה (חלק ב' על תנ"ך וסידור התפילה) שם על י,ג עיקרים נראה לי שזה מובא עם כל המקורות לזה.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
אמת אמר:
בסוף קובץ הערות זה מובא כהסבר לדברי הרמב"ם ושלדברי הראב"ד באמת הוא לא אפיקורוס, אבל זכורני שראיתי במקום אחר בשם ר"ח באופן שמשתמע שלכו"ע הוא אפיקורס ואיני זוכר מקומו.
ודאי שלא, הרי זו ממש השגת הראב"ד.
אגב, לכאורנה המדקדק בקובץ מאמרים שם, יראה שר' אלחנן עצמו כותב הסבר אחר דלא כהגר"ח.
כמדומני שכהגר"ח יש גם ברדב"ז.
 

ערך רב

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
.
כמדומני שכהגר"ח יש גם ברדב"ז.
ברדב"ז כתוב הפוך לגמרי וז"ל בשו"ת ח"א סיד שדמ:
שאלת ממני על ענין עיקרי הדת על איזה חשבון אני מסכים על הרמב"ם ז"ל או על הרב בן חסדאי או על חשבון ר' יוסף אלבו.
תשובה אין דעתי מסכמת לשום לתורתנו התמימה שום עיקר לפי שכולה עיקר מפי הגבורה וארז"ל כל האומר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק א' וכו' וא"כ כל מצוה ומצוה היא עיקר ופנה ויש לך מצוה קלה ויש לה טעם וסוד אשר לא נשיגהו וא"כ איך נאמר שזו טפילה ואחרת היא עיקר:
כללות בדברים יפה כתב בזה ר' יצחק אברבנאל ז"ל בספר ראש אמנה ע"ש כי הוא האריך והרחיב הדבור והשיב על הראשונים וכן הוא דעתי שהתורה כל פרטיה ודקדוקיה כל א' מהם עיקר ויסוד ופנה והמכחיש אותו נקרא כופר ואין לו חלק לעו"ה:
עכ"ד.
ואם בי"ג אפיקורוס בשוגג הוא גם אפיקורוס, מה שאין כן בשאר המצוות, הרי כל דבריו דחויים.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
ערך רב אמר:
עפר ואפר אמר:
.
כמדומני שכהגר"ח יש גם ברדב"ז.
ברדב"ז כתוב הפוך לגמרי וז"ל בשו"ת ח"א סיד שדמ:
שאלת ממני על ענין עיקרי הדת על איזה חשבון אני מסכים על הרמב"ם ז"ל או על הרב בן חסדאי או על חשבון ר' יוסף אלבו.
תשובה אין דעתי מסכמת לשום לתורתנו התמימה שום עיקר לפי שכולה עיקר מפי הגבורה וארז"ל כל האומר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק א' וכו' וא"כ כל מצוה ומצוה היא עיקר ופנה ויש לך מצוה קלה ויש לה טעם וסוד אשר לא נשיגהו וא"כ איך נאמר שזו טפילה ואחרת היא עיקר:
כללות בדברים יפה כתב בזה ר' יצחק אברבנאל ז"ל בספר ראש אמנה ע"ש כי הוא האריך והרחיב הדבור והשיב על הראשונים וכן הוא דעתי שהתורה כל פרטיה ודקדוקיה כל א' מהם עיקר ויסוד ופנה והמכחיש אותו נקרא כופר ואין לו חלק לעו"ה:
עכ"ד.
ואם בי"ג אפיקורוס בשוגג הוא גם אפיקורוס, מה שאין כן בשאר המצוות, הרי כל דבריו דחויים.
איני עכשיו בסוגיא, אבל אולי אומרים הפוך, שמהרדב"ז נראה שכך הוא הבין את הרמב"ם (כהגר"ח).
 

זענדל

משתמש רגיל
אביא כמה מהגדולים הדנים בדברי הגר"ח הללו.
1.רבי שמשן פינקוס, בספרו בריכות בחשבון עמ' סט
2. חידושי בתרא, כתובות ט. תוד"ה ל"צ עמ' פא
3. הגרי"מ פיינשטיין, חידושי רבינו הגרי"מ עה"ת ח"ב מאמרים עמ' לח (מ: ישורון יד עמ' תרכב)
4. הגרמ"ש שפירא, לשמ שם אהל עמ' תתקסט
4. מכתב מהגרי"א וויינטרויב, בראש ספר י"ג עיקרים עם הקדמות ושערים
 

ראובן

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
אמת אמר:
בסוף קובץ הערות זה מובא כהסבר לדברי הרמב"ם ושלדברי הראב"ד באמת הוא לא אפיקורוס, אבל זכורני שראיתי במקום אחר בשם ר"ח באופן שמשתמע שלכו"ע הוא אפיקורס ואיני זוכר מקומו.
ודאי שלא, הרי זו ממש השגת הראב"ד.
אגב, לכאורנה המדקדק בקובץ מאמרים שם, יראה שר' אלחנן עצמו כותב הסבר אחר דלא כהגר"ח.
כמדומני שכהגר"ח יש גם ברדב"ז.
לפי מה שזכור לי לדעת הגרא"ו בקובץ מאמרים (נראה לי שכתוב במאמר על אמונה) דעת הראב"ד היא רק שמי שטועה בגלל אגדות אינו נחשב לאפיקורס שיוצא מכלל ישראל כי כל הסיבה שיוצא מכלל ישראל הוא משום שהיה לו להבין שלא ייתכן לכפור והוא כופר בזדון ליבו (אפילו אם הוא שוגג השגגה הזו עולה זדון) אבל כשמבטל דעתו לדעת האגדות לא שונה מכל ליבו אנסו. אבל הרמב"ם סובר שגם בזה לא היה לו לבטל דעתו מאחר שעל פי השכל הישר היה לו להבין שזו כפירה והיה לו לומר שאינו מבין את האגדה.
למעשה נראה שמה שידוע בשם הגרי"ז שאפיקורס אפילו שלא למדוהו כלל (איני זוכר את המקור לזה ועל זה היתה השאלה), אינו בכלל עמיתך שהרי לא נכנס לכלל ישראל מי שלא מאמין. אינו כן לכאורה.
לפי מה שזכור לי השאלה היתה מה זה י"ג עיקרים והרי בכל מצווה חייבים להאמין. והתשובה היתה שמי שלא יודע שקיימת מצוה עדיין הוא בכלל ישראל אבל מי שלא יודע אחד מהעיקרים אפילו אם לא למדוהו יינו נסך וכו' שהרי לא נכנס בכלל ישראל. ולדברי הגר"א וסרמן לכאורה אין תשובה זו אלא אם נאמר שהראב"ד חלק במניין העיקרים.
 

יאיר אור

משתמש ותיק
כדאי להביא את הלשון המדוייק כפי שמובא בספר קובץ מאמרים לגר"א וסרמן, מאמר שיבוש בדעות בביאור דברי הרמב"ם, וז"ל ביידיש: "דער וואס איז נעביך אאפיקורוס איז אויך אאפיקורוס"
 

חרסון

משתמש רשום
'קובץ היובל' (חב"ד) ח"א, ושם דן באריכות גם בנוסחאות השונות של המימרא
 

well

משתמש ותיק
לכאורה המשמעות ברמב"ם היא שאדם כזה נחשב אפיקורס לכל מילי כגון שמורידין אותו לבור וכו'
וכאן נשאלת השאלה , איפה הצדק? איך אפשר להאשים אדם במשהו שאין לו כל שליטה עליו ולתת עליו תוית שחורה שכזו?
(כמובן שלא מדובר באחד שהטעה את עצמו או שלא למד מספיק כי אז הוא לא "נעבעך" אלא קרוב למזיד).
 

אור זרוע

משתמש ותיק
well אמר:
לכאורה המשמעות ברמב"ם היא שאדם כזה נחשב אפיקורס לכל מילי כגון שמורידין אותו לבור וכו'
וכאן נשאלת השאלה , איפה הצדק? איך אפשר להאשים אדם במשהו שאין לו כל שליטה עליו ולתת עליו תוית שחורה שכזו?
(כמובן שלא מדובר באחד שהטעה את עצמו או שלא למד מספיק כי אז הוא לא "נעבעך" אלא קרוב למזיד).
"מורידין ולא מעלין" אינו עונש, אלא הרחקת הנזק מפני הפצת דעות כפרניות. אין כאן ענין לצדק.
 

well

משתמש ותיק
מענין.
עיינתי בחזו"א המפורסם יו"ד סי' ב' וקצת יש שם סתירה בענין הזה שבהתחלה הוא כותב שם שדין זה הוא מגדר מלתא משמע שהוא מצד למען ישמעו ויראו ואילו בסוף דבריו שם משמע כמו שכתבת שהוא מצד שלא יפיצו את דעותיהם הכפרניות. מענין אם יש מקור יותר ברור לנושא הזה.

בכל מקרה לעניינו אני אשאל מה יקבל אותו אדם בעוה"ב? האם אפשר לשייך אותו לכת השישית שיורדים לגיהנם ונידונין לדורות דורות (ר"ה יח,א)?
או שיש דבר כזה אפיקורס לחצאין? (זכור לי שפעם ראיתי שיחה אחת של הרב פינקוס שהוא מתאר סבתא אחת צדיקה שכל היום שפכה את נפשה באמירת תהילים וכו' אבל שלא באשמתה היא טעתה באחד מעיקרי האמונה, ולבסוף היא באה לעולם הבא וגלתה שכל המצוות שלה לא שווים שום דבר כי היא נכנסה לגדר אפיקורס, משמע שהוא מבין שאדם כזה יפסיד את כל העוה"ב שלו בשביל הטעות שלו, ואני תמה איך אפשר להעניש אדם שכל ימיו השתדל בעבודת ה' בגלל טעות שלא היתה לו בחירה בה?).
 

אלי פלדמן

משתמש ותיק
well אמר:
בכל מקרה לעניינו אני אשאל מה יקבל אותו אדם בעוה"ב? האם אפשר לשייך אותו לכת השישית שיורדים לגיהנם ונידונין לדורות דורות (ר"ה יח,א)?
או שיש דבר כזה אפיקורס לחצאין? (זכור לי שפעם ראיתי שיחה אחת של הרב פינקוס שהוא מתאר סבתא אחת צדיקה שכל היום שפכה את נפשה באמירת תהילים וכו' אבל שלא באשמתה היא טעתה באחד מעיקרי האמונה, ולבסוף היא באה לעולם הבא וגלתה שכל המצוות שלה לא שווים שום דבר כי היא נכנסה לגדר אפיקורס, משמע שהוא מבין שאדם כזה יפסיד את כל העוה"ב שלו בשביל הטעות שלו, ואני תמה איך אפשר להעניש אדם שכל ימיו השתדל בעבודת ה' בגלל טעות שלא היתה לו בחירה בה?).
טענה חזקה מאד
ולכן לא קי"ל כר' חיים הזה
בבחינת למה לי קרא סברא הוא

אם היסוד הזה נכון אין קצבה לכנות גדולי ישראל שבמשך הדורות שהינם אפיקורסים וק"ו עמך בית ישראל

יש חילוק מהותי בין אונס לבין שוגג לבין מזיד וכמו בכל חיובי התורה 
 
 

אלי פלדמן

משתמש ותיק
אני לא מתייחס לעניינו הדינים העולים מהיותו אפיקורס ויש בזה נידונים ושיטות לכאן ולכאן רק למה שכתבו "ולבסוף היא באה לעולם הבא וגלתה שכל המצוות שלה לא שווים שום דבר כי היא נכנסה לגדר אפיקורס" - זה לא נכון
 
דעת הסוברים כן אינו מצד מה מגיע לו או מה צריכים לעשות איתו.
אלא שהוא מציאות, שא"א שיהיה לאדם חלק לעוה"ב אם אינו מאמין, לא כי זה עונש - אלא שבמציאות מה שקושר את האדם אל הנצח זה האמונה, ואם אינו מאמין הרי שניתק את חבל הטבור כביכול.
ולכן אין נפק"מ בין שוגג למזיד בזה.
 

מענה לשון

משתמש ותיק
אלי פלדמן אמר:
אני לא מתייחס לעניינו הדינים העולים מהיותו אפיקורס ויש בזה נידונים ושיטות לכאן ולכאן רק למה שכתבו "ולבסוף היא באה לעולם הבא וגלתה שכל המצוות שלה לא שווים שום דבר כי היא נכנסה לגדר אפיקורס" - זה לא נכון
בנאדם שמר על עצמו מכל משמר שלא להדבק בנגיף הקורונה ובכל זאת נדבק. הוא יכול לצעוק אלף פעם, הרי שמרתי על עצמי ולמה אני מאובחן כחולה.. ישיבו לו אכן אתה נעבאך וביש מזל אבל בפועל אתה חולה קורונה..
 
אוסיף בזה את דברי מוהר"ן, שאמנם מי שאכן עמל ויגע ונתק את כל החבל - ימות באותו רגע.
ולא שייך אפיקורס גמור ומוחלט שישאר בחיים, כיון שלעצם החיים צריך איזשהו קשר של אמונה בהקב"ה.
ואותם אפיקורסים חיים שאנו רואים שמצהירים על אפיקורסותם - יש בהם עדיין חלקי אמונה שהם נלחמים להסיר ולהכחיש, והם מתגברים עליהם כל הזמן, וזו הסיבה שהם כל הזמן רוצים "להכעיס" (את מי?) ומתמלאים חמה וזעם ושנאה כלפי כל דבר שבקדושה, כיון שיש בהם עדיין טוב והם צריכים להתגבר עליו. וברגע שאדם אכן יצליח להשלים את כריתת עצמו מהאמונה - הוא מוכרח למות. (וכשימות יראה את האמת - מאוחר מדי)
ואין זה דבר קל להגיע לזה, אלא דורש עבודה ויגיעה רבה, ימים ושנים.
ולקרב הדברים אל השכל אמשול משל - למה הדבר דומה - למכשיר המחובר לחשמל. גם אם כבל החשמל נקצץ ברובו - כל עוד נותרו אפילו מעט דמעט מחוטי הנחושת הפנימיים - המכשיר ימשיך לפעול.
 

דניאלי

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
אלי פלדמן אמר:
אני לא מתייחס לעניינו הדינים העולים מהיותו אפיקורס ויש בזה נידונים ושיטות לכאן ולכאן רק למה שכתבו "ולבסוף היא באה לעולם הבא וגלתה שכל המצוות שלה לא שווים שום דבר כי היא נכנסה לגדר אפיקורס" - זה לא נכון
בנאדם שמר על עצמו מכל משמר שלא להדבק בנגיף הקורונה ובכל זאת נדבק. הוא יכול לצעוק אלף פעם, הרי שמרתי על עצמי ולמה אני מאובחן כחולה.. ישיבו לו אכן אתה נעבאך וביש מזל אבל בפועל אתה חולה קורונה..
זה לא ראיה דמה לנו בחשבונות שמים, אבל מסתבר דבעולם האמת יחשבו לו כל מחשבה וכל רצון...
 
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
אוסיף בזה את דברי מוהר"ן, שאמנם מי שאכן עמל ויגע ונתק את כל החבל - ימות באותו רגע.
ולא שייך אפיקורס גמור ומוחלט שישאר בחיים, כיון שלעצם החיים צריך איזשהו קשר של אמונה בהקב"ה.
ואותם אפיקורסים חיים שאנו רואים שמצהירים על אפיקורסותם - יש בהם עדיין חלקי אמונה שהם נלחמים להסיר ולהכחיש, והם מתגברים עליהם כל הזמן, וזו הסיבה שהם כל הזמן רוצים "להכעיס" (את מי?) ומתמלאים חמה וזעם ושנאה כלפי כל דבר שבקדושה, כיון שיש בהם עדיין טוב והם צריכים להתגבר עליו. וברגע שאדם אכן יצליח להשלים את כריתת עצמו מהאמונה - הוא מוכרח למות. (וכשימות יראה את האמת - מאוחר מדי)
ואין זה דבר קל להגיע לזה, אלא דורש עבודה ויגיעה רבה, ימים ושנים.
ולקרב הדברים אל השכל אמשול משל - למה הדבר דומה - למכשיר המחובר לחשמל. גם אם כבל החשמל נקצץ ברובו - כל עוד נותרו אפילו מעט דמעט מחוטי הנחושת הפנימיים - המכשיר ימשיך לפעול.
אולי הבדיחה הזאת - תסייע קצת להבין את כוונתי https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=45&t=2675&p=352515&hilit=האפיקורס+הגדול#p352515
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
אוסיף בזה את דברי מוהר"ן, שאמנם מי שאכן עמל ויגע ונתק את כל החבל - ימות באותו רגע.
ולא שייך אפיקורס גמור ומוחלט שישאר בחיים, כיון שלעצם החיים צריך איזשהו קשר של אמונה בהקב"ה.
ואותם אפיקורסים חיים שאנו רואים שמצהירים על אפיקורסותם - יש בהם עדיין חלקי אמונה שהם נלחמים להסיר ולהכחיש, והם מתגברים עליהם כל הזמן, וזו הסיבה שהם כל הזמן רוצים "להכעיס" (את מי?) ומתמלאים חמה וזעם ושנאה כלפי כל דבר שבקדושה, כיון שיש בהם עדיין טוב והם צריכים להתגבר עליו. וברגע שאדם אכן יצליח להשלים את כריתת עצמו מהאמונה - הוא מוכרח למות. (וכשימות יראה את האמת - מאוחר מדי)
ואין זה דבר קל להגיע לזה, אלא דורש עבודה ויגיעה רבה, ימים ושנים.
ולקרב הדברים אל השכל אמשול משל - למה הדבר דומה - למכשיר המחובר לחשמל. גם אם כבל החשמל נקצץ ברובו - כל עוד נותרו אפילו מעט דמעט מחוטי הנחושת הפנימיים - המכשיר ימשיך לפעול.
אתה מדבר על אפיקורס גמור שלא מאמין בורא עולם, אי"ז שייך לאפיקורס מצד שאר עיקר אמונה
ואגב אציין מה ששמעתי מהגר"ה זאקס שאף פעם לא נפגש במישהו אפיקורס גמור שאינו מאמין באמת בבו"ע, לבד משכן אחד ברחוב צפניה שהיה סבור שהוא כופר גמור, עד שפעם אחת כשישבו במקלט במלחמת ששת הימים היה פחד נורא, והוא פלט איזה מילה על בו"ע, אמר לו הגר"ה אתה סתם איש קטן, זאת אומרת חשבתי שהבעיה שלך בשכל, כעת אני רואה שאתה איש קטן שכן מאמין אבל עושה מה שהוא רוצה
 
 

תלמיד הרמב''ם

משתמש חדש
באמת כבר העיר ר' אלחנן וסרמן, שבדברי הרמב"ם הידועים אודות בני הקראים שהם תינוקות שנשבו, מבואר שלא כדברי הגר"ח.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
יושב בין חכמים אמר:
ידוע בשם הגר"ח ששאל מ"ש י"ג עיקרים מכל התורה הרי כל התורה מי שלא מאמין הוא אפיקורס והוא ענה שבי"ג עיקרים צריך לדעת אותם ולהאמין ומי שלא יודע אחד מהם אז הוא אפיקורס אפ' שהוא לא ידע ע"ז משא"כ כל התורה ואני מחפש את המקור לזה

לפי מה שמופיע בכתבי רבי אלחנן השאלה נשאלה לעניין העיקר של הגשמה שהיא מינות והסבר שיטת הרמבם בו שגם המגשים בשוגג אין לו חלק לעולם הבא . ועל זה ענה הגר"ח נבך אפיקורס הוא גם אפיקורס .

מאידך הרמבם הוא הכותב שהקראים הם כתינוקות שנשבו ולא נוהג לגביהם דיני אפיקורס כלל [ממרים ג,ג] ועוד יותר מפורט בתשובה.

ההסבר לדברי הרמבם נמצא בעיקר במורה נבוכים וכן בחיבור דבריו גם בעוד מקומות ובפירוש המשניות ובתשובות . והוא שיש חילוק בין עיקרי אמונה שדינם נלמד מהיכרת תיכרת הנפש ההיא שם מדובר על העושה ביד רמה ממרד ולכן דבר השם בזה וכרת יכרת רק אם העשיה הנ"ל היא במרד.

אבל לעניין מינות שמוגדרת ככפירה באלוקות עצמה בהלכות תשובה ולעניין זה לא משנה אם כופר בה בכלל או במהות האמתית של האלוקות כמגשים , כי אינו מאמין באלוקים שקיים . שלזה סובר הרמבם יש בסיס חיוב ממופת שכלי ועצם תפישת יסוד המציאות באופן שקרי היא רעת הדבר ובעצמות האלוקות היא רעה שאין גדולה ממנה וזה מפורש במורה נבוכים על הגשמה ועונשו אינו נצרך למקור ביד רמה אלא הוא מעצם חומרת הדבר ולא החומרה שבמרד שמאחוריו.

אם נשתמש בביאורו של ר משה שפירא זצ"ל הסיבה היא שתפישת המציאות של האדם היא עולמו הרוחני שהוא המציאות שלו ואם היא מנותקת לחלוטין מהתפישה האמתית יש לה קיום רק זמני בעולם הזה ואם דבוק בה בבואו לעולם הבא הרי דבוק בחלום ומנותק מהמציאות ואין לו קיום.

לגבי ענייני מינות אלו סובר הרמבם שגם שוגג מקבל תוצאה זו , אומנם לגבי אנוס משמע במורה שאינו מקבל את התוצאה הנ"ל , אלא שדינו כרמת השגגה עליה נענשים בני נח בידי שמיים ראה מכות ט .[יש לכך הסבר אך אי אפשר כל כך להאריך]

בכל מקרה הראב"ד חולק ומכיוון שדינו של הרמבם במקרה זה מבוסס על גישתו הפילוסופית שלא התקבלה לכן נראה שאין הלכה כמותו בעניין זה.

לסיכום:
א. כל סוגי האפיקורסים מלבד מינות לכולא עלמא מוגדרים כאפיקורסים רק במרד.
ב. לרמבם במינות כפי שמגדירה בהלכות תשובה מספיק עצם המציאות מחמת שוגג שמספיק בבני נח לעונש בידי שמיים.
ג. נראה שגם בכך אין הלכה כהרמבם.
 
שו"ת רדב"ז חלק ד סימן קפז (אלף רנח)

(אלף רנח) על ששאלת על ענין הדורש אשר דרש ברבים שישראל היו חושבים שמרע"ה היה אלוה. כבר כתבתי לך כמה יש בסברא זו מהדופי והזיוף. אעפ"י שכתבתי שיש ללמד עליו קצת זכות שלא אמר כן אלא על ערב רב. יפה דקדקתי בלשוני שכתבתי קצת זכות והאמת הוא שהוא קצת מן הקצת מפני שדברים אלו נקראו אצלי אגדות של דופי לא ראיתי להטריח קולמוסי בהם. כי לא לזה לבד היה ראוי להוכיח אלא לכל הדורשים הבאים מאותם המלכיות שבודים מלבם דברים להוציא המקראות מפשוטן לגמרי. ומדרשי רז"ל הקדושים מציירים צורות נכריות ובילדי נכרים יספיקו והיה צריך להאריך בזה לעשות ממנו ספר וידעתי כי דברי יכאיבו את מי שישנו ואת מי שאינו ולישרי להו מרייהו. ולכן בחרתי השתיקה ולענין אם זה הדורש ראוי לעונש שדבר כנגד כבודו של מרע"ה דקי"ל כשם שנפרעין מן העובדים כך נפרעין מן הנעבדים כדאיתא באגדה בדוכתי טובא ועלה בדעתי לתקן את אשר עותו באמרי שערב רב חשבו כן בלבם ולא היו נוהגין בו מנהג אלהות ולא היו מודיעים הדבר לשום אדם. ולא אמרינן כך נפרעין מן העובדים אלא בזמן שעובדים אותם ממש ונוהגים בהם מנהג אלהות. וזה האיש לא כיון לומר שהיו עובדים אותו אלא שהיו חושבים שהיה אלוה אף על גב דכתיב למען תפוס את בית ישראל בלבם. הני מילי לגבי העובד שנפרעין ממנו על מחשבת ע"ז אבל לגבי הנעבד אין נפרעין ממנו אלא כשעובדין אותו בפועל בעבודה מן העבודות ולישנא הכי דייקא. כך עלה בדעתי לתרץ לפי שיטתו אבל הוא בעצמו לא הניחני לפרש דבריו כך כפי מה שכתבת שפירש על פסוק ויחל משה את פני ה' אלהיו אם הם עשאוני אלוה אין קפידא בזה מפני שאני מקבל לך לאלוה עד כאן. ומשמע שהיה משה יודע שעשאוהו אלוה ולא היו דברים שבלב ואם כן זו קשה יותר מכל מה שכתבת כי למה לא החזירם משה מזה הטעות ויפרשם להם האמת כי אין אלוה מבלעדי ה' וכי תימא שהחזירם ולא קבלו היה לו לדון אותם כעוע"ז דמה לי עגל ומה לי דבר אחר וקי"ל כל המודה בעכו"ם אעפ"י שלא עבדה הרי זה מחרף ומגדף. והמקבל עליו אחד מכל מיני עכו"ם באלוה חייב סקילה ואפי' הגביה לבנה ואמר לו אלי אתה וכן כל כיוצא בזה חייב ואיך אפשר שיהיו ערב רב מקבלים את משה לאלוה והוא יודע ושותק וזה גרעון גדול בחיק בחיר האל ונאמן ביתו שיאמר עליו כיוצא בזה. ולא מצאתי טעם לפוטרו מן העונש זולת מפני שהוא טועה בעיונו ותקנתו קלקלתו. ולא עדיף האי ממי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד שלא נקרא בשביל זה כופר. והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו. ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח"ו דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו. והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור. אף הכא נמי טועה בעיונו הוא ואדרבא לפי דעתו זו המשובש חושב שמעלה את מרע"ה למעלה יותר ממעלתו וחס ליה לרבן של כל הנביאים שיאמר עליו ככה כללות הדברים תעמיד עליו עדים איך אמר שערב רב עשו את מרע"ה אלוה והוא ידע בדבר עוד תעיד אליו משמי ותראה לו כתב זה שהפירוש אשר עשה הוא טעות מפורסם בפשטי הכתובים והוא פנים שלא כהלכה וימשך ממנו הריסה בדת אם רוצה לחזור בו מוטב ואם לאו תשלח לי קבלת העדות הזה וגודא רבה אשדי עליה כי אם היה כותב אלי הייתי מוכיחו ומכריחו ומבריחו עד חרמ"ה /חרמה/. אבל עדיין לא ראיתי כתבו ואין דרכי לישאל לאין דורש ומבקש. והאלהים יבקש את עלבון בחירו וכל ישראל נקיים:
 
חלק עליון תַחתִית