בעקבות המסר בחלום - האם חסד וצדקה שונים מכל המצוות שלא מגרע בהם שלא לשמה?

שלו'

משתמש ותיק
בחסד השי"ת מוצש"ק תרומה פ"א
 
ראיתי בגליון 'השגחה פרטית' לפ' משפטים – תרומה שהובא מעשה בחלום וכו', והמסר היה על היחס בב"ד של מעלה - שאף שבשאר המצוות כשאדם מקיים אותן עם פניות – זה מגרע משכרו, בחסד זה שונה, ואע"פ שעשה עם פניה ונגיעה וכד' – שכרו שלם.

 
איני נכנס כאן איך להתייחס לחלומות, אלא הדבר עוררני לבדוק את הנושא מצד עצמו.

 
והנה לכא' יש מקור לזה מהגמ' הידועה בפסחים ח' ב' והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העוה''ב הרי זה צדיק גמור

ופרש"י: הרי זה צדיק גמור. בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו.

 
ובתוס' שם: שיזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור. והדתנן (אבות פ''א מ''ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס היינו בכה''ג שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה תוהא ומתחרט על הצדקה שעשה, אבל מי שאינו תוהא ומתחרט ה''ז צדיק גמור וכן משמע בריש מסכת ר''ה (דף ד.) ובפ''ק דב''ב (דף י:):

 
ויש להעיר שהברייתא נקטה דבר זה דוקא בציור של צדקה, ולא אמרה המניח תפילין וכד' על מנת שיחיה בני – האם יש ללמוד מכאן שאכן צדקה [וגמילות חסדים – הגדולה ממנה כדאי' בסוכה מ"ט ב'] – שונים משאר המצוות, ואין 'שלא לשמה' פוגמת בהן?

 
וא"כ הוא, מה באמת ההסבר בזה?
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
אולי יש לחלק בין מצוות שיסודם הוא העשייה, לבין למצוות שיסודם הוא התוצאה כמו חסד וצדקה
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
ונחנו מה אמר:
אולי יש לחלק בין מצוות שיסודם הוא העשייה, לבין למצוות שיסודם הוא התוצאה כמו חסד וצדקה

כ"כ באהבת ציון בשם אביו הנוב"י ז"ל כמובא בסמוך.
 
וכך כ' לי מו"ח שליט"א:
הנושא גדול ומורכב. בקצרה. בשעורי הגרי"ש [ר"ה ד,א] הוכיח מפסחים [ח,א] שכל המצוות שוות בזה לצדקה.  [א"ה ע"ש, ממה דמייתי לה על בדיקת חמץ, ע"ש עוד, וצ"ע על רבותינו דלק'].

אבל הסביר הגרי"ש שכ"ז אמור במצווה קיומית, אבל בחיובית שונה הדבר.

 

אבל בס' אהבת ציון [דרוש י'] הביא בשם אביו בעל הנו"ב שיש הבדל בין צדקה לכל מצוה, 

אך יישב בזה קושית התוס' פסחים ח,ב ד"ה שיזכה ור"ה ד,א ד"ה ובשביל שהקשו סתירה בין סלע זו וכו' לבין אל תהיו וכו' משמע שתוס' לא חילקו.    

 וכן הבית הלוי דרוש א' כ' ששאני צדקה מכל מצוה.... אבל כאמור תוס' לא חילק וכנ"ל.                                       
 

דעתו יפה

משתמש רגיל
כך מקובל בשם הבעש"ט זי"ע. ואינו תח"י לחפש מה המקור.

ומה שכתבו לחלק בין מצוות שעיקרם תוצאת המצוה.
כתבתי זה מכבר להוכיח שבצדקה אין חסרון של מצוה הבאה בעבירה, ולגומא אם גנב משהו שלאחר יאוש ושינוי רשות אף שקנהו יתכן חסרון לגבי לולב מצד מצהב"ע, מ"מ בצדקה ליכא חסרון, דכיון דרצון הבורא בתוצאנ, לא איכפ"ל ששבאה ע"י עבירה. משא"כ בלולב שעיקרו הוא לעשות רצון הבורא, א"א בחדא מחתא לעבור על רצונו, לאח"ז מצאתי שמדובר מזה. ואיני זוכר כעת היכן. [ואמרתי ראיה לזה דהרע"ב מברטנורא כ' ביש מסכת שבת, דמתחיל בעני ובעה"ב, דקמ"ל שאף שעושה מצוה בכך, מ"מ חייב על העבירה.
ולכאו' הרי אינו עושה מצוה דהוי מצוה הבאה בעבירה, [לשיטות שאינו מקיים המצוה במצהב"ע], א"כ מה ההו"א שלא יתחייב על ההוצאה, וע"כ שאין חסרון בצדקה של מצהב"ע. ואח"כ מצאתי במסילת ישרים !! שכ' להדיא שאף בצדקה יש חסרון של מצהב"ע, עיי"ש כמדומה בפי"א.
 

דודעלע

משתמש ותיק
ראיתי בשם ר' מענדל פוטרפס, שהי' אחראי לגייס כספים לקיום היהדות ברוסיה הקומוניסטית (והיו צריכים כסף רב בשביל דמי 'לא יחרץ'):
"אחד המרבה ואחד הממעיט כו'
במה דברים אמורים? בשאר מצוות,
אבל בצדקה -אחד המכוון את ליבו ואחד שאינו מכוון, ובלבד שירבה"
 

דודעלע

משתמש ותיק
ומעשה בבעל התניא שנכנס אליו חסיד והתאונן שאף שמרבה בהכנסת אורחים ובגמילות חסדים מ"מ אין הוא עושה זאת באמת
וסיים 'מה ערך בכל עבודתי אם איננה באמת?'
השעין בעל התניא ראשו על ידיו והרהר
נענה ואמר 'אבל העני נעשה שבע באמת'...
 

מ אלישע

משתמש ותיק
דודעלע אמר:
ומעשה בבעל התניא שנכנס אליו חסיד והתאונן שאף שמרבה בהכנסת אורחים ובגמילות חסדים מ"מ אין הוא עושה זאת באמת
וסיים 'מה ערך בכל עבודתי אם איננה באמת?'
השעין בעל התניא ראשו על ידיו והרהר
נענה ואמר 'אבל העני נעשה שבע באמת'...
ספר בעל שם טוב על התורה - פרשת ראה 
יב. שמעתי אומרים מאיש אלוהיי מו"ה ישראל בעל שם טוב נ"ע, דכל המצוות שאדם עושה עם פניות, מוטב היה שלא לעשותו כלל, אבל ד) צדקה, אף שאינה מהמובחר כעושה לשמה, מכל מקום עושה מצוה "שמחיה נפש האביון:
(תורי זהב פ' ראה):
 
 
חלק עליון תַחתִית