בחסד השי"ת מוצש"ק תרומה פ"א
ראיתי בגליון 'השגחה פרטית' לפ' משפטים – תרומה שהובא מעשה בחלום וכו', והמסר היה על היחס בב"ד של מעלה - שאף שבשאר המצוות כשאדם מקיים אותן עם פניות – זה מגרע משכרו, בחסד זה שונה, ואע"פ שעשה עם פניה ונגיעה וכד' – שכרו שלם.
איני נכנס כאן איך להתייחס לחלומות, אלא הדבר עוררני לבדוק את הנושא מצד עצמו.
והנה לכא' יש מקור לזה מהגמ' הידועה בפסחים ח' ב' והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העוה''ב הרי זה צדיק גמור
ופרש"י: הרי זה צדיק גמור. בדבר זה ולא אמרינן שלא לשמה עושה אלא קיים מצות בוראו שצוהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו.
ובתוס' שם: שיזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור. והדתנן (אבות פ''א מ''ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס היינו בכה''ג שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה תוהא ומתחרט על הצדקה שעשה, אבל מי שאינו תוהא ומתחרט ה''ז צדיק גמור וכן משמע בריש מסכת ר''ה (דף ד.) ובפ''ק דב''ב (דף י:):
ויש להעיר שהברייתא נקטה דבר זה דוקא בציור של צדקה, ולא אמרה המניח תפילין וכד' על מנת שיחיה בני – האם יש ללמוד מכאן שאכן צדקה [וגמילות חסדים – הגדולה ממנה כדאי' בסוכה מ"ט ב'] – שונים משאר המצוות, ואין 'שלא לשמה' פוגמת בהן?
וא"כ הוא, מה באמת ההסבר בזה?